[בתמונה: לוחמים רוסים על גבול אוקראינה... התמונה היא צילום מסך]

[המאמר ראה אור לראשונה באתר ישראל היום. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר] [לאוסף המאמרים על יחסי רוסיה - אוקראינה, לחצו כאן]

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

*  *  *

איום המלחמה הרוסי בגבול אוקראינה נראה לכאורה כאירוע אירופי, ללא השלכות בטווח המיידי למזרח התיכון. אולם, בגורמי היסוד המניעים את ההתרחשות, מתבטאת מגמה שצריכה לסמן גם בעבור מדינת ישראל תפנית אסטרטגית.

אמנם המגמה אינה ממש חדשה, אבל בדרגת עוצמתה היא מסמנת את סופה של תקוות העולם החדש, שציפתה עם קריסת בריה"מ ופירוק ברית ורשה, לסדר עולמי יציב במתכונת שאיפות מערב אירופה.

.

[בתמונה: לוחמים רוסים על גבול אוקראינה... התמונה היא צילום מסך]

הצדק, כמו תמיד, אינו מונח רק בצד אחד!

כמו ברוב הסכסוכים בין עמים ומדינות, גם בהתרחשות בגבול אוקראינה, הצדק אינו מונח רק בצד אחד. באירופה ובארה"ב, אוקראינה אכן מיוצגת כשוחרת חירות וקידמה, ונתונה לאיום הקלאסי, של בני החושך על בני האור. אולם, התמונה מורכבת פי כמה:

מבחינה גאוגרפית, וגם במבט היסטורי של מאות שנים אל ימי רוסיה הצארית, הגבול בין אוקראינה לרוסיה מעולם לא היה ברור. בין הדנייפר לפולין השתרעו מרחבי ספר, שלא התגבשו ליחידה גאוגרפית בעלת זהות יציבה. במדינה האוקראינית - שזכתה לעצמאות עם פירוק בריה"מ - נותרו מרחבים כמו דונייצק, בהם מתגוררת אוכלוסייה בעלת זהות רוסית מובהקת. גם אם רוסיה לא תממש את איום המלחמה, בעצם ערעורה על הגבולות, מוטל צל מאיים על שאיפת אירופה המערבית וארה"ב, לעידן של שלום עולמי המעוגן בתשתיתו, בגבולות בינלאומיים קבועים ומוכרים, שאינם נתונים לשינוי.

יש גם מידה לא מבוטלת של צדק בסירוב הרוסי לצרוף אוקראינה - גם אם באופן בלתי רשמי - לגוש מדינות ברית נאט"ו. אי אפשר להתעלם מן הטענה כי מעורבות צבאית אמריקאית גלויה - במרחב הנתפס על ידי רוסיה כמרחב השפעה רוסי - היא הגורמת לאיום על היציבות האזורית.

בספרו "מלחמה ואסטרטגיה" לימד האלוף יהושפט הרכבי: "למדינות יש 'גבולות משפטיים' של הטריטוריה הלאומית שלהן, ואולם יש להן גם 'גבולות קריטיים' או 'גבולות אסטרטגיים', שלהגנתם יהיו מוכנים לצאת למלחמה.

[בתמונה משמאל: כריכת ספרו של יהושפט הרכבי: מלחמה ואסטרטגיה, שראה אור בהוצאת משרד הביטחון. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

בדוקטרינת מונרו 1823 נקבע, כי ארצות-הברית תראה בניסיון מצד מדינות אירופאיות להתערב בשני חלקי היבשת האמריקנית כפעולה עוינת, והשתמעה מכך נכונות להשתמש בכוח כדי למנוע אותה..." (שם, עמ' 531). בהגיון הזה פעל הנשיא קנדי במשבר קובה. בהגיון הזה, עומדת לרוסיה מלוא ההצדקה למאמציה למניעת חדירת השפעת ברית נאט"ו אל מרחבי המדינות הסמוכות לה, שהיו בעבר בשליטת בריה"מ. מעניין לציין, שמפקד חיל הים הגרמני אדמירל שיינבאך שאמר דברים ברוח זו נאלץ להתפטר.

[למאמרו של האלוף גרשון הכהן: 'גבולות אסטרטגיים, גבולות משפטיים והפער ביניהם', לחצו כאן]

שיבת רוסיה למעמדה כמעצמה

קריסת בריה"מ הותירה את ארה"ב כמעצמה יחידה בבלעדיות הגמונית. אולם המציאות ההיסטורית לעולם אינה עומדת על מקומה.

בהנהגת הנשיא פוטין (ראו תמונה משמאל) ומפקדי צבא רוסיה, פותחה דוקטרינת צבאית חדשה, מותאמת לנסיבות החולשה אליה נקלעה רוסיה. עם השנים, במאמץ אסטרטגי יצירתי, בהשקעה כספית נמוכה ביותר ביחס להשקעות האמריקאיות בבניין הכוח הצבאי, הצליחו הרוסים להשיב את מעמדם כמעצמה.

[תמונתו של ולדימיר פוטין משמאל, היא תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי Victoria_Borodinova לאתר Pixabay]

הדבר נעשה בכוח ההעזה למיצוי הזדמנויות לחיכוך ולהפעלת הכוח, בהיקף רחב וללא מגבלות, בחתירה שיטתית לניצול הדינמיקה המתהווה מתוך מצבי אובדן היציבות.

במילים פשוטות: רוסיה רכשה מחדש את מעמדה, בכוח היכולת לחולל אי יציבות. בהגיון הזה נוצרו התנאים למהלכים צבאיים רחבי היקף, בהם:

• המבצע בגיאורגיה בקיץ 2008;
• הלחימה בדונייצק בגבול אוקראינה;
• המעורבות האקטיבית בסוריה;
• והסיפוח של חצי האי קרים.

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Zaimful לאתר Pixabay. הכרזה: ייצור ידע]

השימוש הרוסי במיליציות אזרחיות

בהגיון הפעולה הרוסי במערכות האחרונות, בלט השימוש המכוון והיעיל בשילוב הכוח הצבאי עם מהלכים אזרחיים: בגיאורגיה לדוגמה, התאפשרה חדירה מהירה של הכוחות המשוריינים לאבחזיה באמצעות אזרחים אבחזים בעלי אוריינטציה רוסית, שתפסו את המנהרות והגשרים על האוטוסטרדה המובילה לטבילסי הבירה.

למרות ההצלחה המערכתית הרוסית, אירופה וארה"ב מבקשות להמשיך ולהתעלם מהמשמעויות הנובעות ממעמדה המעצמתי של רוסיה.

[בתמונה: מיליציות פרו רוסיות המחומשות ע"י רוסיה. התמונה היא צילום מסך]

דוקטרינה רוסית מסורתית

בניגוד לצבאות מערביים, הפעלת הכוח הרוסית ממשיכה להישען על מסה רחבה של כוחות יבשה בציוותי קרב משולבים היטב. למערכה בגיאורגיה הוטל כוח משוריין בהיקף ארמיה שהופעלה כקפיץ דרוך מתוך המתנה להזדמנות.

בעידן החדש, מוכנות כוחות היבשה בכל הצבאות המערביים וגם בצה"ל, סובלת מפער בסיסי במוכנות וזמינות הכוח לפעולה. הבאת הכוח למרחב הפעולה במוכנות מספקת, דורשת מערכה לוגיסטית של שינוע, הערכות והתארגנות. זה דורש זמן ארוך, לפחות כמה יממות. השיטה הרוסית, פועלת לעומת זאת בהגיון המסורתי. יש ביכולתם להציב בקדמת החזית, לתקופה ממושכת. כוח יבשתי גדול במוכנות מידית לפקודה. באופן הזה, הכוח היבשתי הרוסי הפרוס בגבול אוקראינה בעצם נוכחותו מקרין כוח. גם מבלי לפעול הוא מחולל דינמיקה בינלאומית.

כך פעלו הסורים בגבול רמת הגולן, עד לפריצתה של מלחמת האזרחים; ואכן, בסיוע המעורבות הרוסית בשיקומו מחדש של צבא סוריה, המסה היבשתית הסורית מוכוונת לפריסה מחודשת בגבול הגולן. במטס הרוסי-סורי שנערך השבוע בגבול הגולן, טמון מסר ברור על שיבת צבא סוריה בתמיכה רוסית, לנוכחות צבאית אקטיבית בגבול סוריה ישראל.

[התמונה היא צילום מסך. הכרזה: ייצור ידע]

סוף עידן השלום האמריקאי

מה שתמך בסתיו 1993 את פנייתו של יצחק רבין אל מגמת הסדרי השלום, היה בין היתר, צרוף הנסיבות הייחודיות שהיו כרוכות בקריסת בריה"מ והתעצמות ארה"ב למעצמה הגמונית. מגמת ההסדרים הישראלית גם מול הפלסטינים, גם במו"מ עם סוריה, הושתתה אז במלוא ממדיה על הנחת ההגמוניה האמריקאית. מאז השתנו כל תנאי היסוד: עוצמתה של ארה"ב הלכה ונחלשה ורוסיה שחזרה למלא תפקיד מעצמתי, נטלה מחדש תפקיד אקטיבי באירופה, בבלקן ובמזרח התיכון.

חולשתן המובהקת של מדינות האיחוד האירופי שעם בשורת השלום צמצמו את צבאותיהן עד לאובדן יכולת הגנה עצמית, חייבת להדהד במדינת ישראל כקריאת אזהרה. עדיין מייחלים בישראל לבשורת השלום, עדין ישנן המבקשים להבטיח, כי עם "סיום הכיבוש" ופריצה אל מציאות חדשה, דברים ישתנו לטובה. הרי המתונים בשני הצדדים, חפציי חיים...  בימי ראשית תהליך אוסלו, עם אווירת השלום הגלובלי, אולי הייתה להנחה זו אחיזה. אלא שמאז גם המערכת הגלובלית נסחפה מחדש לאימת המלחמה.

בהתהוות זו, ראוי לחשב דרכנו מחדש. בהשראת השלום האירופי, ביקשו אדריכלי הסכם אוסלו לעצב בדומה, גם את המציאות האזורית במזרח התיכון.  עם בשורת פוקוימה על "קץ ההיסטוריה", (ראו תמונת הספר משמאל), גיבש שמעון פרס באותם ימים, את חזון המזרח התיכון החדש.

[בתמונה משמאל: כריכת הגרסה העברית של ספרו של פרנסיס פוקוימה, 'קץ ההיסטוריה. האדם האחרון', שראה אור בשנת 1993, בהוצאת אור עם. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

לאחר שלושים שנה, גם בגרמניה מדברים באירוניה על קץ עידן "קץ ההיסטוריה". האיום הרוסי בגבול אוקראינה גם אם לא יגלוש למלחמה, מדגיש עד כמה תקוות העולם החדש, מנותקות בבסיסן מהמציאות הריאלית.

.

[בתמונה: לוחמים רוסים על גבול אוקראינה... התמונה היא צילום מסך]

[לאוסף המאמרים על יחסי רוסיה - אוקראינה, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• גרשון הכהן (2020), גבולות אסטרטגיים, גבולות משפטיים והפער ביניהם, ייצור ידע, 25/1/20.