[המאמר ראה אור לראשונה באתר ישראל היום. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר] [לאוסף המאמרים על משבר הדיור ומצוקת הדיור, לחצו כאן]
אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.
* * *
בתוך כשבוע התרחשו במרחב השומרון שלושה אירועי ירי נגד עמדות צה"ל. בדו"ח שפורסם על ידי תנועת הביטחוניסטים - נכתב כי:
- "בשנת 2020 דווח על 1884 פיגועי יידוי אבנים ו-496 זריקות בקבוקי תבערה, שגרמו לפציעתם של 154 אזרחים וחיילים.
- בשנת 2021 חלה בפעילות פלסטינית זו בצירי התנועה ביו"ש עלייה של 210% ביחס לשנה הקודמת."
בהתמודדות הישירה, צה"ל וכוחות מג"ב פועלים כנגד איום זה באבטחת הצירים, בפטרולים גלויים ובמארבים. בנוסף, על בסיס חקירה מודיעינית, כוחות צה"ל עורכים מעצרים משמעותיים כנגד הפעילים הפלסטינים.
אלא שבבדיקת התיקים המשפטיים של העצורים, עלתה תמונה חמורה של הקלה משמעותית מצד בתי המשפט האזרחיים והצבאיים בעונשים בפועל, לעומת העונשים הקבועים בחוק. העונש הממוצע מסתכם בימים בודדים עד חודשים ספורים של מעצר, כאשר העונש האפשרי על פי חוק עומד על 25-10 שנים, בכפוף לנסיבות. למול היקפה הרחב של פעילות תוקפנית זו, התמקדות ההנהגה הפוליטית של מערכת הביטחון ב"אלימות המתנחלים", נראית על פניה, חסרת פרופורציה.
[בתמונה: למול היקפה הרחב של הפעילות התוקפנית של המצד הערבי, התמקדות ההנהגה הפוליטית של מערכת הביטחון ב"אלימות המתנחלים", נראית על פניה, חסרת פרופורציה... התמונה היא צילום מסך]
במחקרם מצאו כותבי הדו"ח - סא"ל מיל' ירון בוסקילה וסא"ל מיל' מוריס הירש - כי התופעה רחבה בהיקפה מטרור מפגעים בודדים. המגמה מבטאת להבנתם, "ביטוי קצה למערכת הסתה ממסדית לג'יהאד נגד ישראל מצד הרשות הפלסטינית כמו גם חמאס."
בהיגיון אסטרטגי בעל דפוס מוכר, הנהגת הרשות הפלסטינית בהכוונת אבו מאזן, מצטיינת בניהול שתי מגמות שונות הנראות לכאורה כמנוגדות זו לזו:
- מצד אחד, יו"ר הרשות הפלסטינית מבקש התקדמות מדינית במגמת ההסדרים במסרים המבטאים קו מתון.
- מצד שני, הוא מעודד בגלוי את המאבק העממי - זה מאבק האבנים ובקבוקי התבערה. הוא ממשיך בהתמדה בתמיכה כספית בפעילי הטרור ומשפחותיהם; ולרגע לא נטש את המאבק נגד מדינת ישראל בזירה הבינלאומית.
במקביל, בהכוונת ממשלת הרשות הפלסטינית, מתעצמת הבנייה במרחבי שטחי C, כמו גם בנקודות הממשק השולטות על צירי התנועה הראשיים ביו"ש. בכל הקשור להתיישבות היהודית באותו מרחב, מסתמנת לעומת זאת הקפאה. גם אם יתממשו תוכניות הבנייה - שאושרו על ידי ממשלת ישראל להרחבת ההתיישבות היהודית - מדובר, במקרה הטוב, בלא יותר מ- 3000 יחידות דיור, במרחב המשתרע מדרום הר חברון ועד צפון השומרון, ומונה כמעט חצי מיליון ישראלים. לשם השוואה, לכפר כנא בגליל המרכזי המונה כיום כ- 20,000 תושבים, ממשלת ישראל מקדמת תכנית מתאר ל-76,000 תושבים. בתנאים אלה, התסכול המתעצם בקרב מתיישבי יו"ש לגמרי מובן.
מה שמדינת ישראל מסמנת בפעולותיה במרחב הוא מסר של ארעיות
כך מתערער המסר המייצב שאנחנו כאן כדי להישאר. ביטויי הארעיות של האחיזה הישראלית במרחבי יו"ש וגם בגליל ובנגב, הם המחוללים את התודעה הערבית כי הגיעה השעה לשלב חדש במגמת ההתקוממות האלימה נגד מדינת ישראל.
למדיניותה המוצהרת של ממשלת בנט-לפיד - כי באילוצי הקואליציה המורכבת, היא תימנע מצעדים מובהקים לשינוי המצב ביו"ש - השלכות ישירות לגיבוש תודעת העיתוי הפלסטינית. זה הרקע להתעצמות הטרור כשלב חדש במאבק לסילוק אחיזתה של מדינת ישראל במה שנותר בידיה במרחבי יו"ש ובקעת הירדן.
הפלסטינים מיטיבים להבין כי במציאות החיים בשטח אין ואקום, המרחב לא באמת עומד במקומו. כמו זוג בהריון שמחליט להימנע מכל החלטה ובינתיים המצב מתקדם. אלה התנאים המאיצים את ההתדרדרות הביטחונית במרחבי יו"ש.
[הכרזה: ייצור ידע]
מובן שיש צורך דחוף בתחושת יציבות – "אנחנו פה בשביל להישאר" – שתמיד היה בעייתי אך לאחרונה נהיה בעייתי יותר.
יחד עם זה נדרשת חקיקה שמאפשרת לחימה כלכלית (ואחרת) קשה מול אויבינו ביו"ש, בגליל, בנגב ובערים המעורבות. חקיקה שלא משאירה מקום לשיקול דעת שופט – שיעסקו בברור העובדות ללא ההקלות שהם נותנים לפושעים שמסכנים חיי אדם ומאתגרים את קיומנו פה.
אחרי החקיקה כמובן צריך אכיפה – כוחות הבטחון – שיתרגמו את זה לתוצאות.