[בתמונה: בסדנת ההתפכחות שסידר לנו ולדימיר פוטין, הבבל"ת הפרוגרסיבי על שלום עולמי ואחוות נשים מעולם לא נשמע טוב יותר... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי 165106 לאתר Pixabay]

[לאוסף המאמרים על יחסי רוסיה - אוקראינה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על ניהול נשי באתר ייצור ידע, לחצו כאן]

פרדיגמות מתחלפות בגבול אוקראינה...

אן אפלבאום - היא פובליציסטית בכתב העת האטלנטיק, עמיתת מחקר במכון SNF Agora באוניברסיטת ג'ונס הופקינס, ומחברת הספר "דמדומים של הדמוקרטיה: הפיתוי המפתה של סמכותיות". היא מוערכת מאוד על ידי רבים מקוראי, בין היתר כיוון שהייתה בעבר מגדולי השופרות הקולניים שתקפו את דונלד טראמפ על היותו מרגל רוסי בהמתי וחסר עכבות.

והנה מהפך: ב- 12 בפברואר 2022, כתבה אפלבאום מאמר מרתק באטלנטיק, ובו היא שוטחת את טענותיה כלפי ליז טראס שרת החוץ הבריטית. היא 'שחטה' את טראנס, על השפה הרכה שהביאה למסיבת העיתונאים שלה עם שר החוץ הרוסי, לברוב.

אחרי טראנס, עברה אפלבאום לטפל בג'וזף בורל - הנציג העליון לענייני חוץ ומדיניות ביטחון של האיחוד האירופי - ובשאר מנהיגי המערב, כשהיא אומרת להם, לכולם: "השפה שלכם, הערכים שלכם, הרצונות שלכם - זה לא מה שכל העולם רוצה". הכו אותי ברק ורעם ביחד...

העולם הפרוגרסיבי שאפלבאום היא חלק ממנו שם לו את השינוי המגדרי שמביא איתו שפה אחרת ומציאות אחרת - רכה יותר, מכילה יותר, עגולה יותר - בראש סדר מעייניו. אפלבאום היא אחת מיקירות התהליך.

עכשיו באים אן?

[להרחבת המושג: 'פרדיגמה', לחצו כאן]

[למאמר המלא של אן אפלבאום באטלנטיק, לחצו כאן]

שוויון מגדרי איננו בהכרח שפה רכה!

שוויון מגדרי הוא ערך חשוב. חיוני אפילו. המהפכה הזו מתרחשת ב- 20 שנה האחרונות, בכל העולם המערבי, ואינה פוסחת על נאט"ו. נכון לתחילת פברואר 2022:

• 1/3 מבין שרי/ת הביטחון של המדינות החברות בנאט"ו הן נשים: בלגיה, קנדה, צ'כיה, צרפת, גרמניה, איסלנד, מונטנגרו, הולנד, צפון מקדוניה וספרד. 
• בין המאיישים את תפקיד שרי/ות החוץ, המצב דומה: אלבניה, בלגיה, בולגריה, קנדה, אסטוניה, גרמניה, איסלנד, נורווגיה ובריטניה, שפעם הייתה 'גדולה'.

אנו יודעים מהחיים, שאין באמת קשר בין שוויון מגדרי ל"שפה רכה" או "שפה נשית". נשים מנהיגות כמו גולדה מאיר, מרגרט תאצ'ר, ניקי היילי ואחרות לא מדברות / דיברו בשפה רכה.

[בתמונה משמאל: שגרירת ארצות הברית באו"ם לשעבר ומושלת קרוליינה הדרומית: מה הקשר בין שוויון מגדרי למה שמכונה, "שפה נשית"? התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Gage Skidmore. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

[בתמונה: ראש ממשלת בריטניה, מרגרט תאצ'ר עם חברים... מה לה ול'שפה רכה'? התמונה היא נחלת הכלל]

אבל השיח הפרוגרסיבי שהולך ומשתלט על תרבות המערב, יצר את הקשר ביניהם

תחילתו של החיבור הזה שבין מגדר ל'שפה רכה' בהחלטת מועצת הביטחון 1325: מועצת הביטחון של האו"ם קיבלה ב-31 באוקטובר 2000 את החלטה 1325, המכירה בעובדה כי נשים הן מפתח לקידום תהליכי שלום בר קיימא ולסיום סכסוכים אלימים. בהחלטה 1325, מועצת הביטחון:

• מכירה בחשיבות תפקידן של נשים במניעת סכסוכים אלימים.
• קובעת את חובת המדינות החברות באו"ם לשלב נשים בכל מוקדי קבלת ההחלטות, ביחוד באלו העוסקים בסוגיות של ביטחון ושלום.
• קוראת לפעול להגנה על נשים מפני אלימות, תוך כיבוד ללא סייג של הדין הבינלאומי הנוגע לשמירה על שלומן וזכויותיהן של נשים ונערות.

ההחלטה הצהירה על הצורך של קובעי מדיניות ושל המשפט הבינלאומי להסתכל על חוויותיהן של נשים ונערות החיות באזורי לחימה וסכסוכים אלימים מתוך נקודת מבט מגדרית ומתוך הכרה בהשפעה הייחודית הקיימת עליהן במצבים אלה.

מה הקשר ל'שפה רכה' תשאלו? הכל בעיני המתבונן... אבל 22 שנה אחרי החלטה 1325 של מועה"ב, מחזירה לנו רוסיה בטובה את ההבנה שאין עולם חדש ללא אלימות, ושאין חדש במערכת הבין לאומית, שבה הכל הוא פועל יוצא של מאבקי עוצמה, שבהם החזק קובע והחזק לוקח. 

[הכרזה: ייצור ידע]

'השפה הרכה' הגיעה גם לצה"ל שלנו...

אנחנו חלק מן העולם המערבי ויחד עם החיוב שבשוויון המגדרי הגיע גם הלינק ל'שפה הרכה' הפרוגרסיבית: לפני כשנה הופיעה מפקדת ממד"ה, תא"ל ד"ר ברנד-מינקה בכנס שהתנהל במרכז הבין תחומי בהרצאתה, תחת הכותרת: "פרדיגמות מתחלפות בצה"ל". בין היתר, טענה תא"ל ברנד מינקה כך (דקה 25 לערך בסרטון למטה):

"אם תסתכלו על המסע הזה שתיארתי תיראו שנכנסת לצבא שפה שהיא שפה מאוד רכה שפה שהיא לא בהכרח השפה הטבעית כשאנחנו מדברים על משימות צבאיות בטח שלא על תרחישי קיצון בטח שלא על סביבה צבאית אגרסיבית. שפה יותר נשית צריך להגיד שפה שמאופיינת בהיבטים שהם לא בדיוק ההיבטים שבהם דור האיקס הפיקודי התרגל לדבר ולחשוב.

ההנכחה שלהם - לשים את הדבר הזה על סדר היום - עושה משהו, והמשהו הזה מחלחל לאט בארגון. אני יכולה להגיד, שכמעט והוא לא הפיך. זה תהליך מאוד חד כיווני הוא מתרחש, הוא פושט בארגון לטעמי מעט מדי הלוואי שהיינו יכולים להאיץ את הקצב אבל אפשר להגיד שלאורך דורות, הפרדיגמה היא פרדיגמה שמתחלפת.

תהליכי תנועת כוחות משוריינים בסדר גודל של מלחמת העולם השנייה מחזירים לנו תסריטים ישנים של פעם, שבהם תקפו גרמניה וברית המועצות את פולין כתוצאה מעשור של התקבעות פרדיגמה הזויה מערבית שאפשרה זאת. פתאום 'יורד האסימון', ו'שפה רכה' מתחברת שוב עם פייסנות, ופייסנות עם לגיטימציה לתוקפנות. מהפך...

[לקובץ המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן] [להרחבה בנושא 'פייסנות', לחצו כאן]

[בתמונה: רבותי, ההיסטוריה חוזרת... פרשים סובייטים במצעד בלבוב, לאחר כניעת העיר לצבא האדום במהלך הפלישה הסובייטית לפולין ב-1939. העיר, שנודעה אז בשם לבוב, סופחה לברית המועצות וכיום היא חלק מאוקראינה, בסכנת כיבוש מחודש של הרוסים... התמונה היא נחלת הכלל]

בסדנת ההתפכחות שסידר לנו ולדימיר פוטין, הבבל"ת הפרוגרסיבי על ‘שלום עולמי’ ו'אחוות נשים' מעולם לא נשמע טוב יותר!