[בתמונה: חברי עמותת עם וארץ. מקור התמונה: אתר עם וארץ]

[לאוסף המאמרים על משבר הדיור ומצוקת הדיור, לחצו כאן]

בר חיות, בן מושב כורזים, בוגר המכינה הקדם צבאית של מוקי בצר במעגן מיכאל. בוגר תכנית קו הזינוק של שותפויות רוטשילד. גר ב- 4 השנים האחרונות בעוטף עזה. בעל תואר ראשון בכלכלה ובניהול באוניברסיטת בן גוריון. תואר שני במנהל עסקים, עם התמחות באסטרטגיה יזמית במכללה האקדמית אונו. ייסד ביחד עם שניים מחבריו את תנועת עם וארץ.

זהו מאמר שני מתוך שניים על תנועת 'עם וארץ'. למאמר הקודם לחצו כאן: 

• פנחס יחזקאלי: 'עם וארץ' – תנועה מבטיחה מחפשת פטרון, שימנף אותה!

*  *  *

כל אדם נאלץ לדון במהלך החיים בשאלה אחת מרכזית (בין אם במודע ובין אם לא במודע) – האם אתה נגרר אחרי המציאות או מייצר מציאות.

כבר בהיותי בן 8 החלטתי שאני לא נגרר, והתחלתי ללכת לייצר מציאות, כדרך חיים. פניתי לראש המועצה שלי וביקשתי שיבנה מגרש כדורגל, במושב שבו גדלתי; והוא, שלא רצה לאכזב ילד אימפולסיבי בשלילה מוחלטת, הציב תנאי שנראה, לכאורה, לא הגיוני: הוא ביקש שאאסוף 1000 חתימות התומכות בכך (יותר מהכמות תושבים במושב).

[בתמונה: כאן הכל התחיל... פאתי מושב כורזים. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי 'מעלה היצירה'. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

בין מכשול להזדמנות

אבל אני לא ראיתי את המכשול אלא את ההזדמנות, להגשים את חלומי וחלום חברי באותם השנים, לשחק כדורגל במגרש שלנו. בלי לחשוב יותר מידי, נעמדתי בתחנת הדלק בכניסה למושב; ובמשך שבוע שלם, הכרחתי את כל מי שתדלק לחתום על העצומה לבניית המגרש.

וכך לאחר שבוע, חזרתי לראש המועצה עם מעל ל- 1000 חתימות, הקוראות להקים מגרש כדורגל. ראש המועצה נדהם מכמות החתימות; ובעיקר, מהמהירות שבה הדבר נעשה; ולזכותו, הוא עמד במילתו והקים מגרש כדורגל... לימים הבנתי שזאת הייתה הפעם הראשונה שבה הוכחתי לעצמי, שכשרוצים מאוד, הכול אפשרי.

כנער שגדל בצפון, תמיד הרגשתי בפערים הגדולים הקיימים בינינו לבין תושבי המרכז. זה בא לידי ביטוי עבורי, בין היתר, כשלפחות פעם אחת בשבוע, נדרשה משפחתנו לנסוע למרכז הארץ ל'סידורים' שלא היו בנמצא במושב, כמו רופא, קניות וכדומה. בנוסף, אבי היה עובד באופן קבוע בתל אביב, ונוסע כל יום כשעתיים לעבודה. כבר אז הבנתי שאני רוצה וחייב לשנות את המציאות הזאת.

[בתמונה: להפוך מכשול להזדמנות... בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

עכשיו נעבור קצת על נתונים על מנת להבין את גודל הבעיה:

ב- 2021 חיו במדינת ישראל 9.3 מיליון תושבים, מתוכם 1.5 מיליון בצפון ו- 0.8 מיליון בדרום. בשנת 2048 כאשר נחגוג את 100 שנה להקמת מדינת ישראל, יחיו בישראל כ- 17 מיליון תושבים, מתוכם 2.4 מיליון בצפון ו- 1.6 מיליון בדרום.

על פניו, זה נראה גידול משמעותי בפריפריה, אולם הוא מתגמד מול התרחבות ה"מרכז", שיתפח מ- 6.9 מיליון ל- 13 מיליון תוך 27 שנים. המשמעויות בהתאמה: יוקר המחיה, פקקים, מצוקת דיור וצפיפות הן רק חלק מהבעיות של שנת 2048, שיכולות לאכלס לא רק מאמר נפרד, אלא ספר שלם.

לפני הצבא, בחרתי ללכת למכינה, ובמשך שנה שלמה להתמקד בצבירת ידע, ובבניית ה'אני מאמין' שלי, האמנתי כי החברים - שאיתם חלמתי בסוף המכינה, לבנות את מדינת ישראל - ימשיכו איתי גם לאחר הצבא. כשסיימתי את המסלול הצבאי הארוך ונכנסתי לקבע, חזרתי אל החברים איתם גדלתי, אל החברים מהבית, מהמכינה ואף אל החברים מהמסלול הצבאי; אבל, לתדהמתי, כולם - בלי יוצא מן הכלל - בחרו להעביר את מקום מגוריהם למרכז תל אביב, בלי קשר למקום עבודתם, או לימודיהם. חשוב לי לציין, שכולם אנשים מצוינים, והבחירה לגור במרכז היא מובנת; אך...

האם זה מה שיציל את מדינת ישראל בשנת 2048?

[בתמונה: הגידול בפריפריה מתגמד מול התרחבות ה"מרכז", שיתפח מ- 6.9 מיליון ל- 13 מיליון תוך 27 שנים. המשמעויות בהתאמה: יוקר המחיה, פקקים, מצוקת דיור וצפיפות הן רק חלק מהבעיות של שנת 2048, שיכולות לאכלס לא רק מאמר נפרד, אלא ספר שלם. התמונה היא צילום מסך]

לייצר בעצמנו מציאות חדשה

אחרי מחשבה מעמיקה, החלטתי כי אני רוצה להמשיך לייצר מציאות גם בשלב הזה בחיים. והשאלה הייתה, איך מייצרים מציאות שהיא שגרת חיים מלאה וטובה במדינת ישראל. התשובה שנתתי הייתה שצעירים הם המנוע לשינוי, הם התשתית היוצרת והדוחפת והם יוכלו ליצור קרקע פורייה לעוד הרבה תנועות וארגונים המאמינים בחזון "שלושת המרכזים": ליצור 3 מרכזים עצמאיים במדינת ישראל (צפון, תל אביב, דרום), שבכל אחד מהם אפשר לחיות שגרת חיים מלאה הכוללת תעסוקה, תרבות, חינוך, ביטחון וקהילה.

[משמאל: הלוגו של תנועת עם וארץ - חיים צעירים בנגב ובגליל]

לכן, זה מה שהתחלנו לעשות, ליצור קהילות של צעירים. להתחיל כבר בשגרת החיים, במהלך הצבא ובשנה האחרונה לשירות הצבאי: לעבור כבר אז להתגורר בקהילה בנגב או בגליל, להתחיל להשתלב בקהילה, ליזום; ובעיקר, לחיות במקום. צעירים - שהתאקלמו במקום חדש כבר במהלך השירות הצבאי - נשארו לגור בו, בדרך כלל גם לאחר השחרור, עובדים, לומדים, ובעיקר ממשיכים להגשים חלומות, אחד של השני, ולייצר מציאות חדשה בנגב ובגליל.

קראנו לעצמנו עמותת עם וארץ. כולנו צעירים אידאליסטים, המאמינים שניתן ביחד לשנות את המשוואה. כיום, אנחנו נמצאים כבר ב- 5 מקומות בנגב ובגליל; והשאיפה היא שכבר בשנת 2022, נפרוס עוד שלושה גרעינים כאלה, בנגב ובגליל.

במקום לחכות לפתרונות שתיצור עבורנו המדינה, או גופים גדולים אחרים, אנחנו מביאים את עצמנו ויוצרים פתרונות, יש מאין... יוצרים מעגל, שימשיך להזין את עצמו ויביא עוד ועוד אנשים לנגב ולגליל, ובעיקר יחזק את מדינת ישראל וייצר את המציאות אליה אנחנו מכוונים בחגיגות 100 השנים למדינה.

צעירים - לפני שירות צבאי, במהלכו וגם אחריו - אנו מחכים לכם. הצטרפו אלינו!

[הכרזה: ייצור ידע]

[לאוסף המאמרים על משבר הדיור ומצוקת הדיור, לחצו כאן]