[לאוסף המאמרים על פרשת ויקהל, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים של פרשת פקודי, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על נשים באתר, לחצו כאן]
עודכן ב- 15 במרץ 2023
אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.
זהו מאמר רביעי מתוך ארבעה על ארון הברית - ארון העדות. למאמרים האחרים לחץ:
- אבי הראל: האיסור על ראיית ארון הברית;
- אבי הראל: ארון ברית אחד או שני ארונות?
- אבי הראל: ארון הברית במשכן.
* * *
פרשת פקודי, החותמת את ספר שמות, מספרת בפרק מ', על הקמת המשכן ביום הראשון של חודש ניסן, בשנה השנייה לצאת בני ישראל מארץ מצרים. קודם לכן, מספרת הפרשה על ציווי ה' על מיקום כלי המשכן, משיחת המשכן וכליו; הבאת אהרון הכוהן ובניו אל פתח אוהל מועד, תוך פירוט רחיצתם, הלבשתם ומשיחתם, בדרך לקידושם לעבודת הקודש. כלל התיאור נחתם בכך שמשה ביצע את כל ציווי ה' ככתבם וכלשונם: "וַיַּעַשׂ, מֹשֶׁה: כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, אֹתוֹ כֵּן עָשָׂה"[1].
אחד הציוויים החשובים במעשה המשכן הינו הציווי לשים את העדות בתוך הארון:
"וַיִּקַּח וַיִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת, אֶל הָאָרֹן..."[2]. המילה עדות, היא צורת יחיד המביעה מושג מופשט. קיימים במקרא במגוון מקומות הביטויים של ארון העדות מול ארון הברית, ולוחות העדות מול לוחות הברית. הדבר בא ללמד שהמילה עדות קשורה קשר מובהק למילה ברית, וככול הנראה יש ביניהם יחס תוכני [3]. באחד ממזמורי ספר תהילים באות מילים אלה בתקבולת היוצרת זהות ביניהם:" אִם-יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ, בְּרִיתִי וְעֵדֹתִי זוֹ, אֲלַמְּדֵם"[4].
על פי האמור בפרשתנו, העדות הינה חפץ שיש להניחו בארון, כך שאין המדובר במושג מופשט, אלא בחפץ ממשי. כך גם עולה ממקומות אחרים במקרא, כדלקמן:" וַיִּתֵּן אֶל-מֹשֶׁה, כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי, שְׁנֵי, לֻחֹת הָעֵדֻת לֻחֹת אֶבֶן, כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים" ; " וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה, כְּתָב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה: כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית וְאֶת יִשְׂרָאֵל, וַיְהִי שָׁם עִם יְהוָה, אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַל, וּמַיִם לֹא שָׁתָה; וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת, אֵת דִּבְרֵי הַבְּרִית עֲשֶׂרֶת, הַדְּבָרִים"[5].
על סמך פסוקים אלה ואחרים, היו חוקרים שטענו כי נוסח עשרת הדיברות שבלוחות האבן, הוא הטקסט של הברית שכרת ה' עם בני ישראל, כפי שמוזכר גם בספר מלכים, כדלקמן:" וָאָשִׂם שָׁם מָקוֹם לָאָרוֹן, אֲשֶׁר שָׁם בְּרִית יְהוָה, אֲשֶׁר כָּרַת עִם אֲבֹתֵינוּ, בְּהוֹצִיאוֹ אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם"[6].
במילה עדות, הבאה בלשון רבים, יש הקבלה למילים המציינות חוקים, משפטים ומצוות, ופרק קי"ט בתהילים מצויות דוגמאות רבות לכך, לדוגמא:" גַּל מֵעָלַי, חֶרְפָּה וָבוּז, כִּי עֵדֹתֶיךָ נָצָרְתִּי"[7], ומכאן עולה כי עדות הם חוקים. בהשקפה של המספר המקראי, ברית או חוקים הן שני צדדים של אותו עניין. החוקים והמשפטים הם בעצם תנאי הברית בין ה' לבני ישראל, כדלקמן:" וַיֹּאמֶר יְהוָה לִשְׁלֹמֹה, יַעַן אֲשֶׁר הָיְתָה זֹּאת עִמָּךְ, וְלֹא שָׁמַרְתָּ בְּרִיתִי וְחֻקֹּתַי, אֲשֶׁר צִוִּיתִי עָלֶיךָ קָרֹעַ אֶקְרַע אֶת הַמַּמְלָכָה מֵעָלֶיךָ, וּנְתַתִּיהָ לְעַבְדֶּךָ" ; " וְהָאָרֶץ חָנְפָה, תַּחַת יֹשְׁבֶיהָ, כִּי עָבְרוּ תוֹרֹת חָלְפוּ חֹק הֵפֵרוּ בְּרִית עוֹלָם" ; " וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק לְיִשְׂרָאֵל, בְּרִית עוֹלָם"[8] ועוד.
ספר התורה הנזכר בספר מלכים:" וַיֹּאמֶר חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, עַל שָׁפָן הַסֹּפֵר, סֵפֶר הַתּוֹרָה מָצָאתִי, בְּבֵית יְהוָה; וַיִּתֵּן חִלְקִיָּה אֶת הַסֵּפֶר אֶל שָׁפָן, וַיִּקְרָאֵהוּ"[9], הוא ספר הברית הנזכר בהמשך הפסוקים:" וַיַּעַל הַמֶּלֶךְ בֵּית-יְהוָה וְכָל-אִישׁ יְהוּדָה וְכָל יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם אִתּוֹ, וְהַכֹּהֲנִים וְהַנְּבִיאִים, וְכָל הָעָם, לְמִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל; וַיִּקְרָא בְאָזְנֵיהֶם, אֶת כָּל דִּבְרֵי סֵפֶר הַבְּרִית, הַנִּמְצָא, בְּבֵית יְהוָה"[10], ומכאן שהברית כללה בתוכה את חוקי התורה ומצוותיה.
אם נקרא בספרות החיצונית של עמי המזרח הקדום, נמצא מילים שיש להם קשר למילים המקראיות של עדות, ומשמעותן קשורה למושג המקראי. כך למשל, בחוזה בין השליט לוסאל בממלכת ספירה [11], מצויות המילים עדן או עדיא, שפירושה תנאי או חיובי הברית שהטיל הריבון על נתינו. במקורות אכדיים מן האלף הראשון לפני הספירה, מצויה מילה הקרובה במשמעותה למילה עדות במקרא. על פי המסורות מממלכת חת, היה נוהג נפוץ של הטמנת לוחות לרגלי האלים של הממלכה, שעליהם נכתבו תנאי הברית. נוהג דומה אנו מוצאים גם אצלנו בהוראה לתת את העדות, שכאמור הייתה כתובה על לוחות הברית לתוך ארון ה'. לפי זה הארון נחשב להדום רגליו של ה', והכרובים על הארון לכיסא הכבוד שלו.
מנהג שכזה אנו גם מוצאים בהמלכתו של יהורם מלך יהודה כדלקמן:" וַיּוֹצִא אֶת בֶּן הַמֶּלֶךְ, וַיִּתֵּן עָלָיו אֶת הַנֵּזֶר וְאֶת הָעֵדוּת, וַיַּמְלִכוּ אֹתוֹ, וַיִּמְשָׁחֻהוּ; וַיַּכּוּ כָף וַיֹּאמְרוּ יְחִי הַמֶּלֶךְ" ; " וַיִּכְרֹת יְהוֹיָדָע אֶת הַבְּרִית, בֵּין יְהוָה וּבֵין הַמֶּלֶךְ וּבֵין הָעָם, לִהְיוֹת לְעָם, לַיהוָה; וּבֵין הַמֶּלֶךְ, וּבֵין הָעָם"[12]. יהוידע הכוהן מוציא את יהורם קבל עם ועדה, שם עליו את הנזר ואת העדות, ואז יהוידע כורת את הברית בין ה' ובין המלך והעם.
אחרית דבר
המילה עדות המופיעה בפרשת פקודי, הינה לכאורה מושג מופשט. ברם על פי הנאמר בפרשה העדות איננה דבר מופשט כלל ועיקר, אלא חפץ שנותנים אותו בארון ה'.
יתרה מזאת. על פי פסוקי מקרא שונים מתברר כי העדות הייתה כתובה על לוחות אבן הכתובים באצבע אלוהים, ומשמעות הדברים היא כי העדות הינה בעצם עשרת הדברות הכתובות על לוחות הברית. אשר על כן, המילה או המושג עדות מייצגת את הברית שנכרתה בין ה' לבני ישראל, ברית שיש לה תוכן ממשי ומחייב לדורות עולם.
[בתמונה: העדות הינה בעצם עשרת הדברות הכתובות על לוחות הברית... המקור: free bible images]
[לאוסף המאמרים על פרשת ויקהל, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים של פרשת פקודי, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על נשים באתר, לחצו כאן]
העשרה
[1] שמות, פרק מ', פסוק ט"ז.
[2] שם, פסוק כ'.
[3] עולם התנ"ך, שמות, דודזון – עתי, ת"א, 1998, עמוד 220.
[4] תהילים, פרק קל"ב, פסוק י"ב.
[5] שמות, פרק ל"א, פסוק י"ח ; שם, פרק ל"ד, פסוקים: כ"ז – כ"ח בהתאמה.
[6] מלכים א', פרק ח', פסוק כ"א.
[7] תהילים, פרק קי"ט, פסוק כ"ב.
[8] מלכים א', פרק י"א, פסוק י"א ; ישעיהו, פרק כ"ד, פסוק ה' ; תהילים, פרק ק"ה, פסוק י', בהתאמה.
[9] מלכים ב', פרק כ"ב, פסוק ח'.
[10] שם, פרק כ"ג, פסוק ב'.
[11] אסטלות סַפִירַה הן שלושה לוחות בזלת שנמצאו ב-1930 ליד א-ספירה בצפון סוריה, לא הרחק מחלב, עליהם חקוקה כתובת ארמית ארוכה הידועה גם בשם כתובת סוג'ין. המדובר הכתובת הארוכה ביותר בארמית עתיקה שנמצאה עד היום והיא עדיין לא פורשה עד תום. הכתובת מתוארכת לאמצע המאה ה-8 לפני הספירה, והיא מפרטת את תנאי הברית שנכרתה בין בר-גאיה מלך כתך (עיר שאינה ידועה ממקורות אחרים) ובין מתעאל בר עתרסמך מלך ארפד.
[12] מלכים ב', פרק י"א, פסוקים י"ב, י"ז בהתאמה.