תקציר: מלחמת רוסיה אוקראינה מלמדת אותנו כמה קשה למדינה כיום לרתום את בניה להילחם - תופעה המוכרת בשם 'שלטון האימהות’. איך מתמודדות מדינות עם התופעה?

[לאוסף המאמרים באתר על 'שלטון האמהות', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על יחסי רוסיה - אוקראינה, לחצו כאן]

עודכן ב- 30 ביוני 2023

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

מלחמת רוסיה אוקראינה מלמדת אותנו כמה קשה למדינה כיום לרתום את בניה להילחם - תופעה המוכרת בשם 'שלטון האימהות' (Mammismo)

משמע, קרובי משפחה - גם כאלה המקבלים את החלטתם של ילדיהם להצטרף לכוחות המזוינים של מדינה - מגיבים לעתים קרובות בתדהמה ובזעם, כאשר ה'ילדים' נשלחים למקומות לחימה, שבהם הם עלולים להיהרג, במקום לראות בכך סיכון מקצועי. זוהי גישה, שאינה מוגבלת לקרובי משפחה ולידידים של חיילים בשירות פעיל, היא משותפת לחברה כולה, אופיינית לתקופה הבתר-תעשייתית; ויש לה השפעה פוליטית מרובה, המטילה מגבלות חמורות על השימוש בכוח (לוטוואק, 2002, עמ' 101-100).

'שלטון האימהות' מעיק על מדינות שמלחמה היא כורח עבורן; וגם על מעצמות גדולות המבססות את מעמדן, בין היתר בעזרת כוח. האופן שבו מתמודדות מדינות עם התופעה הוא באמצעות מה שמכונה 'הפרטת המלחמה' ו'מלחמה באמצעות שלוחים' (פרוקסיס): הן מחפשות תחליפים לצבא המדינתי הממוסד, בשתי דרכים עיקריות: האחת: שימוש בשכירי חרב לסוגיהם; והשנייה: הישענות על מיליציות אזרחיות.

[להרחבה על 'שלטון האימהות', לחצו כאן] [להרחבה בנושא: שכירי רכב] [להרחבה בנושא: 'מיליציות', לחצו כאן]

שכירי חרב

צבא שכיר

זהו צבא, המבוסס על כוח אדם שכיר שאינו חייב בגיוס. השכירים מתוגמלים בהתאם לתפקיד, לדרגה ולמידת הסכנה שבה הם נתונים. יתרונו העיקרי של צבא כזה, בניגוד לצבא שמגויס בגיוס חובה, הוא מקצועיות רבה יותר ומיעוט בעיות התאמה ומשמעת. במקרים מסוימים צבא כזה מתבסס על זרים, ואז, על פי ההגדרה דלעיל, זהו צבא של שכירי חרב.

המודל של "לגיון זרים" הוא דוגמה מפורסמת של צבא שכיר שמשך בעבר שכירי חרב רבים: לגיון זרים הוא כוח צבאי המוקם על ידי המדינה מבני לאומים זרים. חיילי לגיון הזרים מתפקדים כמו שכירי החרב, אך הם לא שכירי חרב במובן הרגיל של המילה מפני שבשונה משכרי חרב אחרים, הלגיונרים אינם משכירים את עצמם "למרבה במחיר". הלגיון מוקם על ידי מדינה ולא על ידי שכרי החרב עצמם (כמו גדודי הזרים בעבר). מעמדו של הלגיונר קרוב למעמדו של חייל רגיל. כיום נותרו רק שני לגיוני זרים ביבשת אירופה: לגיון הזרים הצרפתי, המפורסם מכולם (ראו תמונה למטה); ו- לגיון הזרים הספרדי.

[להרחבה בנושא: שכירי רכב]

[בתמונה: לגיון הזרים של צבא צרפת; תמונה חופשית שהועלתה על ידי Archangel12 לאתר flickr]

קבוצות לחימה פרטיות

שכירי חרב מסוג שונה הן קבוצות לחימה פרטיות, המופעלות על ידי מדינות. כך למשל, מפעילה רוסיה את קבוצת וגנר (Группа Вагнера), מיליציה רוסית, המבצעת בקבלנות פרויקטים צבאיים בעולם; וארצות הברית הפעילה חברות אבטחה פרטיות, בעיראק ובאפגניסטן.

[על 'קבוצת ואגנר', לחצו כאן]

[בתמונה: חברי קבוצת ואגנר בסוריה, 2013 (Swenson, 2013)]

[להרחבה בנושא האבידות של 'קבוצת ואגנר', לחצו כאן]

לקבוצות נוסח קבוצת וגנר יש גם יתרון נוסף: עמימות אסטרטגית יכולתן לבצע, בקבלנות, פרויקטים צבאיים בעולם, במקרים שבהם יש לרוסים אינטרס בפעולות מסוימות שבהן אין הם מעוניינים להזדהות ישירות עם הפעולה.

ככל שמתחזקת הדרישה הבינלאומית לשקיפות במדיניות, ככל שתפוצת המידע הגלובלית יחד עם הפיקוח הבינלאומי, הולכים ומצרים את מרחב הלגיטימציה להפעלת כוח בלחימה גלויה וישירה, כך מיצוי פוטנציאל העמימות הולך ונעשה חיוני יותר (הכהן, 2017).

[הכרזה: ייצור ידע]

מיליציות

שנות המלחמה בסוריה, מיקדו תשומת לב בתפקידם של כוחות מיליציוניים. מיליציה היא כוח צבאי, המורכב מקבוצת אזרחים שאינם משתייכים לצבא סדיר.

מרבים לדבר, למשל, על מליציות שיעיות איראניות, ועיראקיות. איראן מפעילה, למשל, ארבע מיליציות על בסיס אתני: חיזבאללה הלבנונית; אל־בדר וכתאיב חיזבאללה העיראקיות; פאטמיון האפגנית; וזינאביון הפקיסטנית. גם הכוחות הכורדים וכוחות האופוזיציה למשטר אסד הם למעשה כוחות מיליציה.

 שני יתרונות הוכרו מסורתית כעומדים לצידם של כוחות מיליציוניים (הכהן, 2017):

• האחד, כרוך בגמישות ובזריזות בהתארגנות לנסיבות פעולה ייחודיות. זאת, בהשוואה למערכת ארגונית צבאית סדורה.
• השני, כרוך בכוח ההנעה, המונע מתוך תודעת שליחות ואמונה. זאת, בהשוואה למערכות צבאיות מוסדיות, המבוססות על הנעה מכוח המשמעת הארגונית והציות לחוק.

קברניטים נוטים להפעלת כוחות מיליציה מקומיים, כמשאב מסוג אחר, המקל עליהם את נטילת הסיכון, בסבך אי הוודאות.  נוכחותם הקיימת מכבר של כוחות מקומיים בחיכוך הלחימה, חסכה מהרוסים את ההתמודדות באתגר הבאת כוח יבשתי אפקטיבי, שארגונו והכנתו דורשים זמן והפעלתו כרוכה בסיכוני הסתבכות: כך היה בסוריה וכך במדינות המעטפת של רוסיה, שבהן ביקשה לפעיל כוח צבאי, כמו באוקראינה.

[להרחבת המושג, 'גמישות', לחצו כאן]

[בתמונה: בתמונה: מיליציות רוסיות באוקראניה... מקור התמונה: פייסבוק]

[לאוסף המאמרים באתר על 'שלטון האמהות', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על יחסי רוסיה - אוקראינה, לחצו כאן]

לפודקאסט על עלייתו ונפילתו של כוח וגנר:

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• תתתת

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2022), שלטון האימהות – המגבלה האמיתית על מלחמות גדולות, ייצור ידע, 9/3/22.
• פנחס יחזקאלי (2014), שכירי חרב, ייצור ידע, 25/11/14.
• גרשון הכהן (2017), מיליציות – מה חדש בתופעה ומה היא מלמדת?, ייצור ידע, 15/9/17.
• אלעד רזניק (2018), ואגנר פינת בבל"ת, ייצור ידע, 23/2/18.
• על 'קבוצת ואגנר' והשימוש במיליציה להשגת מטרות מדיניות על ידי רוסיה וסוריה: קובי ברדה (2018), על תעלומת כתישת היחידה הרוסית הסודית בסוריה, 19/2/18, bardea.com.
• יחזקאלי פנחס (2014), גמישות, ייצור ידע, 12/4/14.