[בתמונה: קבוצת T פינית, קבוצה קטנה וניידת שצוידה במגלשי סקי, שחיבלה וחיסלה כוחות של הצבא האדום. התמונה היא נחלת הכלל. הצלם: Antti Väisänen מפולין. התמונה היא נחלת הכלל]

[לאוסף המאמרים על יחסי רוסיה - אוקראינה, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

* * *

למראה טורי השריון הרוסי בפאתי קייב, והפלישה הרוסית לאוקראינה, והתנגדותה של זו האחרונה מול צבא עדיף של מעצמה גרעינית עולמית, קשה שלא להיזכר במערכה אחרת שניהלה רוסיה, אז ברית המועצות, בעלת הצבא האדיר, מול פינלנד הננסית.

בדברינו הבאים ננסה לתאר את המערכה הזאת, בקיצור, מבלי להיכנס יתר על המידה לסוגיות אסטרטגיות מורכבות, למען ירוץ הקורא בו, ומעשה שהיה כך היה.

[להרחבת המושג: 'אסטרטגיה', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'מורכבות', לחצו כאן]

מה רצה סטאלין?

ב- 10 בספטמבר 1939 פלשה גרמניה לפולין והחלה מלחמת העולם השנייה. ברית המועצות הייתה חתומה על הסכם 'אי תוקפנות' עם גרמניה (הסכם ריבנטרופ מולוטוב [5]), בו חילקו המעצמות ביניהם את פולין ואת אזורי ההשפעה שביניהם. שליט ברית המועצות דאז, יוזף סטאלין [1] (ראו תמונה משמאל), ניצל אותו ל'תיקוני גבול' במדינות הסמוכות, גם בשל הרצון של מעצמה גדולה לממש את עוצמתה; וגם כדי 'לשפר עמדות', אם וכאשר השלום עם גרמניה יקרוס.

[בתמונה משמאל: "שמש העמים" יוזף סטאלין - כמו ולדימיר פוטין היום, חשב שזה ילך בקלות... התמונה היא ברשות הציבור]

בין היתר נדרשה גם פינלנד לשינויים כאלה. ברית המועצות 'ביקשה' לתקן את הגבול ליד לנינגרד, ולקבל לידיה את האיים במפרץ הבלטי, ליד הלסינקי. או אז, מערך ההגנה של הצבא האדום מול גרמניה היה מקבל חיזוק משמעותי.

כמו אוקראינה, הייתה פינלנד לפניה, 'קטנה' על ברית המועצות; כמו אוקראינה, היה לה קשר מצוין עם מעצמה מערבית יותר, במקרה הזה גרמניה הנאצית; וכמו אוקראינה, גרמניה לא התכוונה לסייע לה אם תותקף, לאור הסכם ריבנטרופ מולוטוב, שהציב את פינלנד באזור ההשפעה הסובייטי.

וכמו אוקראינה, למרות שידעה שאין לה פטרון שמוכן להילחם בשבילה, ולמרות יחסי הכוחות העצומים בינה לבין הסובייטים, היא סרבה! [2]. הברון קארל גוסטף אמיל מנרהיים (Carl Gustaf Emil Mannerheim) [6], המנהיג הפיני - שהתמנה לראש הצבא ביום הפלישה הסובייטית ממש - החליט שלא לשעות לבקשה של סטאלין, למרות שידע היטב כי יחסי הכוחות בין הצבא האדום לבין צבאו עומדים על אחד לחמישים לטובת ברית המועצות.

[לקובץ המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]

[תקיפת פולין ב- 10 בספטמבר 1939 ע"י גרמניה, נתנה לברית המועצות אור ירוק להתחלת מימוש שאיפותיה בשטח, לאור הסכם ריבנטרופ מולוטוב. בתמונה: טנקים פולנים מסוג 7TP בימים הראשונים של המלחמה. התמונה היא נחלת הכלל]

כמו פוטין, גם סטלין חשב שזו תהיה 'קייטנה'...

סטאלין היה יכול, לכאורה, להסתפק בהבטחה פינית למנוע מעבר גרמני אפשרי דרך שטחה לעיר לנינגרד, ולא לצאת למלחמה (אפשר להשוות זאת לדרישה הרוסית היום מאוקראינה לפירוז ולהבטחה לא להצטרף לנאט"ו...).

אבל, כמו היום, התחייבות שכזאת לא ניתנה. הוא בחר להילחם, במחשבה כי פינלנד תתמוטט במהרה מול הצבא האדום; ולמרות הסיכון, שאם המערכה נגד פינלנד לא תצלח בראשיתה, הצבא האדום יאלץ להיכנס למערכה נרחבת, בתקופה בא התקדרו ענני מלחמה בשמי אירופה; ודווקא אז, הצבא האדום שעבר טיהורים משמעותיים.

סימן מעודד היה הצלחת הצבא האדום להביס את היפנים במערכה של חלקין – גול [3], בראשותו של הגנרל ז'וקוב[4] (ראו תמונה משמאל), ביולי - אוגוסט 1939.

[בתמונה משמאל: המרשל גיאורגי ז'וקוב. בניגוד לדעתו של סטלין, הטיהורים עשו שמות בצבא האדום... התמונה היא נחלת הכלל]

ניצחון זה הראה לדעת סטאלין כי הטיהורים הנרחבים שעשה בשורות הקצונה הבכירה בצבא האדום, לא פגעו בכושרו. אבל הייתה זו אשליה: הטיהורים נמשכו לכל אורך שנות ה-30 של המאה ה-20. במהלך השנים 1937–1938 נעצרו כמיליון וחצי אנשים, וכמחצית הוצאו להורג, כולל הרמטכ"ל הרוסי המוכשר, טוחצ'בסקי וגנרלים רבים נוספים.

[כך התחילו הטיהורים הגדולים בצבא האדום, שפגעו בו אנושות: החלטת הפוליטביורו בחתימת המזכיר הכללי סטלין להוציא להורג 346 טרוצקיסטים ולשלוח 111 נוספים לתקופה ממושכת בגולאגים מועברת לבריה, ראש המשטרה החשאית... התמונה מאושרת לשימוש חופשי]

מדוע החליט מנהריים להילחם?

כל מצביא בר דעת היה מבין שזו לכאורה מערכה אבודה, היות ולרוסים היו עתודות בלתי נדלות של אנשים, שריון ואלפי מטוסים. מנהריים כן ידע, שאם פינלנד תיכנע לדרישות של סטאלין, הדרישות הללו ילכו ויגברו עד הפיכתה של פינלנד למדינה משועבדת באופן מוחלט לברית המועצות.

לשון אחר, הכבוד הלאומי והסיכוי הקלוש לעצמאות הוא שהניע את מנהריים (ראו תמונה משמאל) להחלטתו, למרות שידע את מערך הכוחות, את היותו לבד במערכה, ואת העובדה שעד לא מזמן פינלנד הייתה דוכסות בתוך רוסיה בשלטון הצאר.

[בתמונה משמאל: פילדמרשל הברון קארל גוסטף אמיל מנרהיים. התמונה היא נחלת הכלל]

זה מזכיר מאוד את עמדתה ועמידתה של אוקראינה מול רוסיה. מנהריים - שקיבל בינתיים גם את הפיקוד על הצבא קודם הפלישה הרוסית, גם חשב כי יוכל, עם הניסיון שצבר, להיות אבן נגף רצינית לצבא האדום, מה גם שהכוחות הפיניים היו ידועים בניצול גנרל חורף לטובתם.

מלחמת החורף: נובמבר 1939 – מרץ 1940

לקראת הפלישה הרוסית בסוף נובמבר 1939, ריכז הצבא האדום צבא עם סד"כ גדול לאורך הגבול עם פינלנד, שכללו ארבע ארמיות, כדלקמן:

1. הארמיה השביעית בפיקודו של הגנרל יקובלב, שתפקידה היה לחדור דרך קו ההגנה שנקרא קו מנהריים (ראו המפה למטה) [7] במפרץ קרליה;
2. הארמיה השמינית בפיקודו של גנרל הברוב, חנתה צפונית לאגם לדוגה;
3. במרכז פינלנד הוצבה הארמיה התשיעית תחת שרביטו של הגנרל דוהנוב;
4. ובצפון פינלנד הוצבה הארמיה הארבע עשרה, בפיקודו של הגנרל פרולוב.

אם מתרגמים זאת למספרים הרי שסך כל הכוחות של הצבא האדום כללו קרוב לחצי מיליון חיילים, ועתודות שעמדו למפקד המערכה הגנרל מרצקוב. כמות חיילים זו יותר מכפולה מהכוחות שהקצה ולדימיר פוטין לכיבוש אוקראינה.

[בתמונה: קו מנרהיים היה מערך ביצורים שבנתה פינלנד לאורך המצר הקרלי על מנת להגן על עצמה מפני ברית המועצות. הקו נקרא על שמו של פילדמרשל מנרהיים. כמה מהקרבות העזים ביותר של מלחמת החורף התרחשו בזירת הקו.. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Jniemenmaa. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

הפינים 'עושים בית ספר' לצבא האדום

מול כוח עצום זה ניצב הצבא הפיני עם סד"כ של מאתיים וחמישים אלף חיילים, כמות דומה לכמות החיילים בצבא אוקראינה כיום. מאתיים אלף מהם עמדו בחזית מול הצבא האדום והיתר שימשו עתודה. כאשר התפתחה המערכה, התברר שהמוקד המרכזי שלה הוא מפרץ קרליה, שם הצבא האדום התקשה מאוד ולא הצליח להתקדם. צפונית לאגם לדוגה, הרוסים התקדמו וגרמו לנסיגתו של הקורפוס הרביעי הפיני. בחזית הצפונית - שם נשקפה לפינים סכנה רצינית - הצליח גנרל טלוולה הפיני, להשמיד שתי דיוויזיות מהארמיה השמינית של גנרל הברוב הרוסי. השיטה של גנרל טלוולה הפיני, שפיקד על כוח שנקרא קבוצת T, הייתה לתקוף בכוחות קטנים וניידים שחלקם צויד במגלשי סקי, וכך לחבל ולחסל כוחות של הצבא האדום.

שיטה זו כונתה בשם מוטי, שפירושה חבילת עצים להסקה, המונחת בפתחו של כל בית פיני בתחילת החורף. היות שהתנועה של הצבא האדום לא הייתה מסודרת בגלל תנאי השטח ומזג האוויר, היו נתקים בין הכוחות, ואז כוח פיני קטן ומיומן בלחימה בשלג היה מכתר אותו ומשמידו. לעיתים הפינים היו מעלים באש את הכוחות הרוסיים כמו אותה חבילת עצים להסקה שנזכרה קודם לכן (אם תרצו, ניתן להשוות זאת לקבוצות האוקראיניות המצוידות בטילי נ"ט, שמחפשות יחידות בודדות רוסיות, ומזנבות בהן).

[בתמונה: קבוצת T פינית, קבוצה קטנה וניידת שצוידה במגלשי סקי, שחיבלה וחיסלה כוחות של הצבא האדום. התמונה היא נחלת הכלל]

בסוף, יחסי הכוחות מכריעים...

בצפון הגזרה המרכזית, ניסה הגנרל הרוסי דוהנוב לבתר את פינלנד לשני חלקים, עובדה שהפתיע את הפינים. אלה האחרונים נאלצו להעביר כוחות גדולים לאזור בפיקודו של הגנרל הפיני סילסבואו, שעלה בידו להשמיד שתי דיביזיות רוסיות באותה שיטת פעולה ידועה, בידוד כוחות קטנים של הצבא האדום כיתורם והשמדתם.

הגנרל הפיני - או ליתר דיוק הלפלנדי - וילניוס, שהצטרף ללחימה בצפון האזור המרכזי, גרם לצבא האדום אבדות כבדות, והצליח לקחת בשבי רבבות מלוחמי הדיביזיה הרוסית 122. בנוסף, הוא הצליח להשמיד שתי דיביזיות חי"ר רוסיות ועשרות טנקים כל זאת בשיטת המוטי.

בסיכום החלק הזה של מלחמת החורף, הפינים הצליחו להרוג עשרות אלפי חיילים רוסיים, ולהרוס מאות טנקים, כולל לקיחת שבויים רבים.

לנוכח הכשלון, שלח סטאלין לחזית הפינית עוד מיליון חיילים. בחזית מצפון לאגם לדוגה, החליפה הארמיה החמש עשרה את הארמיה השמינית של הצבא האדום, שנפגעה קשות בלחימה מול הפינים. למפקד הארמיה הרוסית האמורה נתמנה הגנרל היהודי גרגורי שטרן (ראו תמונה משמאל) [8].

הלחץ הרוסי במפרץ קרליה היה עצום והפינים התקשו מאוד לעמוד בו. מול ארבעים דיווזיות, אלפיים מטוסים, ואלפים טנקים, עמדו רק שני קורפוסים פיניים, שכאמור התקשו לעמוד מול כוח מחץ שכזה. בינתיים הצליח הצבא האדום להבקיע באופן חלקי את קו מנהריים, עובדה שאילצה את הכוחות הפינים לסגת וליצור קו הגנה חלופי. גם צפונית לאגם לדוגה הצליח הגנרל שטרן ללחוץ על הכוחות הפיניים.

[בתמונה משמאל: מפקד הארמיה היהודי הרוסי, גרגורי שטרן. התמונה היא נחלת הכלל]

.

[בתמונה: "בקבוקי מולוטוב" ואמצעי נשק נוספים בהם עשו הפינים שימוש במלחמה, שמזכירים מאוד את אופן ההתגוננות של האוכלוסייה האוקראינית בערים... התמונה היא נחלת הכלל]

חוזה מוסקבה, פברואר 1940

בפברואר 1940, הושגה הפסקת אש לבקשתם של הפינים, בתיווכה של ממשלת שבדיה.

בחודש מרץ 1940, נחתם חוזה מוסקבה, בו קיבלו הפינים את הדרישות של סטאלין, שכללו תיקוני גבול במיצר קרליה, באזור מרכז פינלנד, ובחלק מאזור המכרות פטסאמו בצפון המדינה.

לצבא האדום נגרמו אבידות כבדות – שבעים אלף הרוגים, מאה ושמונים אלף פצועים וששת אלפים שבויים. לפינים נגרמו אבידות כבדות יותר יחסית לאוכלוסייתה, עשרים וארבעה אלף הרוגים ושלושים וארבעה אלף פצועים מתוך אוכלוסייה של כארבע מיליון תושבים.

[במפה משמאל: השטחים שנמסרו לברית המועצות במסגרת הסכם השלום. המפה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Jniemenmaa. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

מלחמה חדשה: יוני 1941 – ספטמבר 1944

מאז חתימת הסכם מוסקבה, עד יולי 1941, חזרה פינלנד לבנות את צבאה מחדש, עם מאה וחמישים מטוסי קרב, כחמישים מפציצים, וחיל יבשה שאורגן בשש עשרה דיבזיות, שחולקו לחמישה קורפוסים. כאשר פלשו הגרמנים לברית המועצות במבצע ברברוסה [9], ביוני 1941, תקפו הכוחות הפיניים את ברית המועצות - ביחד איתם - במטרה להחזיר את שטחי המולדת האבודים שניתנו לרוסים. בכך הפרו הפינים את חוזה מוסקבה, ומנהריים היה סמוך ובטוח בהצלחתו, גם בשל צבאו המיומן, וגם בגלל העובדה שרוב הצבא האדום נלחם על חייו מול הוורמאכט הגרמני.

בתחילת דצמבר 1941, נכבשו אמנם כל היעדים שהציב לו מנהריים, אך בסופו של דבר, המאמץ המלחמתי האמור היה גדול על הצבא הפיני, וכאשר הרוסים הסירו את המצור הגרמני על העיר לנינגרד [10], בסוף ינואר 1944, הם פנו לטפל בפינים. 

אבל, הטראומה שהשאירו להם הפינים במלחמה נותרה חקוקה במוחו. סטאלין החליט שלא לפלוש לתוך פינלנד באותה שנה, ובחר לכרות עמה הסכם שלום נוסף, תוך פירוז פינלנד מצבאה, תשלום פיצויים לברית המועצות; והפניית כוח פיני להילחם בארמיית ההרים הגרמנית שהייתה מוצבת בלפלנד.

הלקח לאוקראינים היום הוא, שהרוסים נרתעים מעמדה נחושה ומהפסדים צבאיים ואלה עשויים לשמש כקלף מיקוח בעתיד!

[בתמונה: פילדמרשל מנרהיים וחבר. הפינים השליכו יהבם על אלה שבערבו של יום הפסידו... התמונה היא נחלת הכלל]

אחרית דבר

מלחמת ברית המועצות פינלנד, היא מלחמה של ארבע מיליון איש כנגד אומה של מאתיים מיליון, שלהם גבול משותף באורך של אלף ושלוש מאות ק"מ. למרות כל זאת ההישגים של הצבא הפיני היו למעלה מכל דמיון, הישגים בזכות הנחישות של העם הפיני כולו ומנהיגו מנהריים.

מההיבט הצבאי, אם הלחימה בין הענק הרוסי לננס הפיני הייתה נמשכת, הרי בסופו של דבר ברית המועצות הייתה יוצאת שידה על העליונה; אבל המציאות הייתה שונה. הפינים הפגינו רוח לחימה איתנה, תוך ניצול תנאי השטח ומזג האויר, והצליחו להשמיד כוחות גדולים של הצבא האדום. אמנם המחיר הפיני היה כבד מנשוא, אבל בכך היא שמרה על עצמאותה לאורך כל מלחמת העולם השנייה וגם אחריה.

האופן בה לחם הצבא הפיני, בראשותו של מנהריים, הייתה מקורית, ובתוספת אהבת המולדת, מורל גבוה וכישרון טקטי, מדובר בעצם במופע צבאי יוצא דופן של צבא קטן שגורם צרות גדולות לצבא אדיר ממדים ממנו. עובדה היא שסטאלין בחר שלא לפלוש אל שטחי פינלנד בשנת 1944, והסכים בעצם שהיא תישאר מדינה עצמאית.

האם המערכה המתרחשת באוקראינה, היא תמונת ראי של מלחמת ברית המועצות פינלנד? קשה לומר. האוקראינים הם אומה המונה 44 מיליון איש, וצבאם לא קטן ממדים. אם ניתן להשוות במשהו בין שתי המערכות הללו, אזי ניתן להשוות את הנהגה סוחפת של מנהריים הפיני אז, ונשיא אוקראינה וולדימיר ז'לנסקי (ראו תמונה משמאל) היום, את הנחישות, אהבת המולדת, ואת הטקטיקה של לוחמת גרילה, שיכולה לגרום לדב הרוסי צרות צרורות. זאת, מבלי להזכיר את העיצומים הכלכליים שהושתו על רוסיה, שהם מלחמה בפני עצמה.

[בתמונה: ניתן להשוות את הנהגה סוחפת של מנהריים הפיני אז, ונשיא אוקראינה וולדימיר ז'לנסקי היום. התמונה הא צילום מסך]

כך או אחרת, העם הפיני הוכיח קבל עם ועדה כי גם אומה קטנה, יכולה לגרום לנזק גדול למעצמה גדולה. ואם הם יכלו, יתכן שגם האומה האוקראינית יכולה לעשות זאת בדרכה שלה!

[לאוסף המאמרים על יחסי רוסיה - אוקראינה, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

[1] יוסיף סטאלין, היה מנהיג ומדינאי סובייטי ממוצא גאורגי ושליטה השני של ברית המועצות. סטלין נבחר למזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות ב-1922, חרף המלצותיו של לנין, שהעדיף את טרוצקי על פניו. 1878 – 1953.

אדוארד רדזינסקי, סטלין, ספרית מעריב, 2005.

[2] בני מיכלסון, ‏70  שנה למלחמת החורף - גוליית ניצח אבל בקושי, מערכות,  430, 2010.

מיכאל הר סגור, אהוד פוקס, רגעים היסטוריים ורגעים היסטריים, דביר, 2010, עמודים: 206 – 229.

Van Dyke, Carl. The Soviet Invasion of Finland, 1939–40 Routledge, 1997.

Edwards, Robert. White Death: Russia's War on Finland 1939–40. London, Weidenfeld & Nicolson, 2006.

[3] קרב חלקין גול היה האחרון בסדרת עימותים צבאיים בין האימפריה היפנית לבין ברית המועצות, בשנת 1939. הקרב ארך כארבעה חודשים, והתנהל בהפסקות בין 11 במאי 1939 ל-16 בספטמבר 1939. הוא הסתיים בניצחון סובייטי מכריע, לאחר כיתור והשמדה של עיקר הכוח היפני בזירת הקרב.

[4] גאורגי ז'וּקוֹב היה מצביא ופוליטיקאי סובייטי. בשנת 1943 עוטר בדרגה הבכירה של מרשל ברית המועצות, ונודע בשם המרשל ז'וקוב. ראש המטה הכללי של הצבא הסובייטי מפברואר 1941 עד 29 ביולי 1941. מאדריכלי הניצחון במלחמת העולם השנייה. שר ההגנה של ברית המועצות בין השנים 1956–1957.  1896 – 1974.

[5] אבי הראל, הסכם ריבנטרופ – מולוטוב והשפעתו על המדיניות הרוסית בימינו, ייצור ידע, דצמבר 2015.

[6] הברון קארל גוסטף אמיל מנרהיים  היה איש צבא ומדינאי פיני, פיני-שוודי במוצאו, ראש המטה הכללי של צבא פינלנד ומאוחר יותר נשיא פינלנד (1944–1946), וממקימי פינלנד העצמאית. 1867 – 1951.

[7] קו מנרהיים היה מערך ביצורים שבנתה פינלנד לאורך המצר הקרלי על מנת להגן על עצמה מפני ברית המועצות. הקו נקרא על שמו של פילדמרשל מנרהיים. כמה מהקרבות העזים ביותר של מלחמת החורף התרחשו בזירת הקו. (ראה נספח).

[8] גריגורי שטרן,‏ היה גנרל יהודי בצבא האדום שהוצא להורג ללא משפט בימי סטאלין. 1900 – 1941.

[9] מבצע ברברוסה הוא שם הקוד שניתן לתוכנית המבצעים, שהוכנה על ידי המטה הכללי של הצבא הגרמני, למלחמה נגד ברית המועצות ולכיבוש שטחה על ידי צבאות גרמניה הנאצית ובעלות בריתה במלחמת העולם השנייה.

[10] המצור על לנינגרד היה מצור צבאי של כוחות גרמניה הנאצית, פינלנד, ספרד ומתנדבים מאירופה וצפון אפריקה על העיר לנינגרד במהלך פלישתם לברית המועצות במהלך מלחמת העולם השנייה. הוא הביא למותם של 750,000 איש, שיעור האבדות האזרחיות הכבד ביותר בעיר כלשהי בהיסטוריה המודרנית.

• פנחס יחזקאלי (2014), מורכבות, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2018), שואה ומלחמה: מלחמת העולם השנייה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 10/4/18.