[בתמונה: את כל אבדותיה ברק"מ תוכל רוסיה להשלים בחודש עבודה אחד. לא רק שתשלים, התחליפים יכולים להיות טובים יותר, אם יבקשו הרוסים להחליף את טנקי ה- T-72 ששלחו לאוקראינה בטנקי המערכה ה'אמיתיים' שלהם, טנקי ה- T-90, שחסינים מטילי נ"ט. קרדיט: Vitaly V. Kuzmin • CC BY-SA 4.0]

[לאוסף המאמרים על יחסי רוסיה - אוקראינה, לחצו כאן]

אלי בר און הוא כלכלן המתמחה בניתוח מערכות וחקר ביצועים

*  *  *

אחת האניגמות הגדולות במלחמת רוסיה אוקראינה הוא בכשל הרוסי להביא לידי ביטוי את העורף הלוגיסטי העצום שלהם. עורף לוגיסטי זה מפותח כל כך, עד כי יש המגדירים את רוסיה כ"תעשייה ביטחונית שיש לה מדינה":

• רוסיה היא המדינה היחידה בעולם שמייצרת את כל סוגי האמל"ח והתחמושת הנדרשת לה, החל בכדור של אקדח; וגמור בצוללת גרעינית, נושאת טילים בין-יבשתיים ו- תרמו-גרעינים.
• הרוסים מייצרים את כל סוגי הרק"מ וכלי הרכב הנדרשים לצבא. כך גם את כל סוגי המטוסים וספינות הקרב.
• הם מייצרים גם את כל סוגי המנועים הנדרשים; ולייצר מנועים, נדרשים מומחיות מיוחדת וניסיון רב.

[בתמונה: למה בחרו הרוסים להכניס ללחימה דווקא טנקים פגיעים כ- T-72, על פני הטנקים שחסינים מטילי הנ"ט - ה- T-90? התמונה: צילום מסך]

• בתחום האמל"ח והתחמושת, אין לרוסיה תלות ביבוא ממדינה אחרת. הרוסים משגרים כל יום אלפי חימושים כבדים, והתעשייה שלהם מדביקה את השימוש בו ביום.
• כושר הייצור של רוסיה, כאשר הם עובדים בכל הכוח (24/7) הוא אדיר, ביחס למדינות אחרות. את כל אבדותיה ברק"מ היא תוכל להשלים בחודש עבודה אחד בלבד. לא רק שתשלים, התחליפים יכולים להיות טובים יותר, אם יבקשו הרוסים להחליף את טנקי ה- T-72 ששלחו לאוקראינה (ראו תמונה למעלה) בטנקי המערכה ה'אמיתיים' שלהם, טנקי ה- T-90, שחסינים מטילי נ"ט (ראו תמונה בראש המאמר). כך גם בתחום הנגמ"שים הכבדים. זה המצב גם בתחום התחמושת הכבדה; בעיקר זו הארטילרית: פגזים, רקטות וטילים.

אז למה רוסיה מתקשה להביא את העוצמה הזו לשדה הקרב?

הסברים לא חסרים: 

• הסבר ראשון גורס כי רוסיה ראתה לנגד עיניה תרחיש שונה לחלוטין, של כיבוש מהיר בנוסח ההשתלטות של ברית ורשה על צ'כוסלובקיה ב- 1968 (ראו התמונה למטה; ואת מאמרו של ד"ר אבי הראל על אירועי פראג 1968).
• הסבר שני מתמקד בחשש הרוסי שהסכסוך יתרחב לסכסוך כולל עם נאט"ו; ולכן, עדיף לשמור את מירב הכוחות - רק"ם וחיל אוויר למבחן הגדול, ה'אמיתי'.
• ההסבר השלישי מתמקד בהפתעה של פוטין לגבי עמדת האוקראינים הרוסים: בצ'צ'ניה ובגיאורגיה - וגם בקרים; ובמידה מסוימת בלוגנסק ובדונייץ - היו אלה המקומיים הרוסיים שעשו לרוסים את העבודה. חברי המיליציות החמושות תפסו צמתים קריטיות; והגנו על צירי האספקה שלהם. הפעם גילה פוטין שה'רוסים' הללו 'נדבקו' בחיידק המערבי ואין להם רצון לשוב 'הבייתה'. התוצאות בהתאמה.

[למאמרו של ד"ר אבי הראל: 'שיר שחלמתי על פראג – האם ההיסטוריה חוזרת?', לחצו כאן]

[בתמונה: פראג 1968 - רוסיה ראתה לנגד עיניה תרחיש שונה לחלוטין, של כיבוש מהיר בנוסח ההשתלטות של ברית ורשה על צ'כוסלובקיה ב- 1968. בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

הרוסים משפרים את קווי האספקה שלהם כל העת

הם תוקפים לאחור, במטרה לעבות את פרוזדורי התנועה, שדרכם מביאים אספקה וכוחות מרוסיה; ומכשירים מסילות ברזל שנהרסו, שיאפשרו ליצור מרכזים לוגיסטיים בתוך השטח האוקראיני; ולצמצם מאוד את המרחקים שעושות משאיות האספקה הפגיעות, בדרכים.

ומה באשר לעורף הלוגיסטי של אוקראינה?

קשה לדעת. המדינה מכותרת ומופצצת, הדרכים וקווי הרכבת שובשו, הם מחסלים את המאגרים הישנים; ולא ברור כמה אספקה הם מקבלים מבחוץ; והאם האספקה הזו תאפשר להם להחזיק מעמד לאורך זמן.  

[לאוסף המאמרים על יחסי רוסיה - אוקראינה, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• אבי הראל (2018), שיר שחלמתי על פראג – האם ההיסטוריה חוזרת?, ייצור ידע, 22/8/18.