[בתמונה: לוחמים צ'צ'נים באוקראינה. התמונה היא צילום מסך]

[לאוסף המאמרים על יחסי רוסיה - אוקראינה, לחצו כאן]

קובי לוסטיג הוא דוקטורנט בתחום מדע המדינה באוניברסיטת חיפה. בעבר היה עובד משרד הביטחון בארץ ובחו"ל. כיום, עצמאי בתחום הייעוץ ביטחוני ואבטחת המידע.

*  *  *

פלישת רוסיה לאוקראינה החזירה את העולם לתקופה של חוסר סדר עולמי ואובדן ההרתעה בין המדינות. בחינת ההסכמים וההתחייבויות, שמדינות אירופה (ארגון נאט"ו) וארצות הברית נתנו לאוקראינה, הוכחו כריקות מתוכן; ולא עמדו במבחן התוצאה. האיום הכלכלי והשימוש בסנקציות כלכליות - כמענה אסטרטגי לפעולות לחימה - שאמור היה להרתיע את רוסיה וקברניטיה, לא השיג את התוצאות המבוקשות.

חתירתו של ולדימיר פוטין - להחזיר את רוסיה לתקופת הזוהר של ברית המועצות - כוללת:

• שליטה על מדינות עם 'שלטון בובות' ריכוזי;
• השקעת מאמצים עצומים לביסוס רוסיה, כשחקן ראשי ומוביל בסדר העולמי המודרני;
• ערעור על ההגמוניה של ארצות הברית, בדמות קשרים כלכליים ומדיניים עם סין;
• ערעור היציבות העולמית בפעולות צבאיות, הכוללות פלישה למדינה ריבונית;
• הפעלת צבא נגד צבא אוקראינה; ונגד גורמים אזרחיים במדינה;
• הפעלת זרוע הסייבר כנגד גופי הממשל ותשתיות אזרחיות;
• הבאת צבא-שכירים (ראו הסרטון למטה), כדי להפחית את כמות הנפגעים הרוסיים; ולמנוע התנגדות מבית בקרב האוכלוסייה האזרחית ברוסיה (מה שמכונה: 'שלטון האימהות' - Mammismo).

התוקפנות הרוסית הבליטה באופן ברור את העובדה כי מדינות המסתמכות על בריתות והסכמים עלולות למצוא את עצמן בודדות במערכה, צפויות להיזנח בידי מדינות העולם בשעת משבר, הן יכולות להסתמך אך ורק על יכולותיהן הצבאיות הכוללות נשק קונבנציונאלי וכמובן ארסנל נשק גרעיני כגורם מרתיע.

[לאוסף המאמרים אודות 'הרתעה', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'אסטרטגיה', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים באתר על 'שלטון האמהות', לחצו כאן]

בסרטון: הצ'צ'נים באים...

תפיסת הפעלה - צבא מול צבא

התאורטיקן הצבאי, קרל פון קלאוזביץ (ראו תמונה משמאל) כתב בספרו "על המלחמה" כי הגורם המכריע במלחמה הוא עדיפות מספרית.

המהפכה התעשייתית, והתפתחות כלי הנשק במאה השנים החולפות, הקהו את אלמנט גודל הצבא; והתמקדו בפיתוח יכולות טכנולוגיות, מודיעיניות, עורף כלכלי ובניית שדרת פיקוד מקצועית.

בפועל ניתן לראות כי במלחמת אוקראינה-רוסיה ההיפך הוא הנכון, אמנם הצבא הרוסי גדול, לכאורה, פי כמה מהצבא האוקראיני, אבל בפועל, הוא מצוי בעת כתיבת שורות אלה בנחיתות מספרית באוקראינה, כי הרוסים, מסיבותיהם, אינם משתמשים במלוא כוחם; אינם עומדים ביעדים שהגדירו בתחילת המלחמה; ומשלמים על הישגיהם במחיר לא מבוטל, בהרוגים ובמשאבים אחרים. ברור כי קצב ההתקדמות וההישגים הצבאיים שלהם אינם תואמים את התוכניות המקוריות.

[תמונתו של פון קלאוזביץ משמאל היא נחלת הכלל]

נפוליאון בונפרט - שנחשב לאבי המלחמה המודרנית - דגל בהפיכת צבאות פרטיים של שכירים לצבאות גדולים והמוניים; כשכל העם שותף פעיל במלחמות. ניתן לראות, כי אוקראינה מאמצת את המודל שלו: השלטון מחלק נשק לאזרחים; מפעלים שלמים עושים הסבה מקצועית ופועלים לביסוס היכולות המקצועיות כנגד פלישת הצבא הרוסי; וניתן לראות אזרחים אוקראינים חוזרים מרחבי העולם למדינתם, כדי לקחת חלק פעיל בלחימה ברוסים.

לעומתו, רוסיה חוזרת לעידן הצבאות השכירים: היא שלחה לקרבות באוקראינה חלק קטן מהצבא הסדיר שלה. לאור הישגים חלקיים ומחיר אבדות גבוה, היא מעדיפה להכניס למערכה צבא שכירים מקצועי, משלוש סיבות עיקריות:

• ראשית, כי אבדות רבות עלולות לסכן את יציבות המשטר. על כן, עדיף להקיז דם של צבא-שכירים ולא את דמם של בני רוסיה ('שלטון האימהות');
• שנית, כי ניתן להתכחש לפעילותו - בעיקר לפעילות מבצעית וטקטית - שאינה עומדת בקריטריונים ובאמנות בינלאומיות (פגיעה באזרחים, פגיעה בבתי חולים, מניעת נתיבי בריחה לאזרחים ועוד);
• ושלישית, הרווח המוראלי: וגם מבחינה מוראלית, ברגע שמביאים לוחמים מקצוענים "צמאי דם" עם ניסיון קרבי ללא עכבות וללא מוסר, נוצרת דמורליזציה בקרב האזרחים, הלוחמים ואף בקרב הקברניטים של הצד השני.

[להרחבה בנושא: שכירי רכב]

[בתמונה: שכירי חרב - לגיון הזרים של צבא צרפת; תמונה חופשית שהועלתה על ידי Archangel12 לאתר flickr]

שלוש שאלות מכריעות...

היכולות הצבאיות של רוסיה עולות ללא עוררין על אלו של אוקראינה, הן כמותית והן איכותית (טכנולוגית, מודיעינית, סייבר ועוד), ונשאלות שלוש שאלות מכריעות:

• הראשונה, מהן כוונותיה (Intentions) של רוסיה בפלישה.
• השנייה, איזה יכולות מבצעיות (Capabilities) הרוסים ישלבו לתוך המערכה (נשק כימי, נשק ביולוגי, כתישה שיטתית של תשתיות אזרחיות, פגיעה וצמצום מקורות שתיה ומאגרי מזון ואף שימוש בנשק גרעיני טקטי);
• והשלישית, לאיזו מדינה עורף כלכלי חזק יותר, שמסוגל לעמוד לאורך זמן בעלויות המלחמה והמשמעויות הנלוות (הרס תשתיות ובעיית הגירה באוקראינה, מול נפילת שער הרובל וסנקציות כלכליות המופעלות על רוסיה ועוד).

[בתמונה: שלוש שאלות מכריעות... בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

תפיסת הפעלה: גרילה (חוליות המשלבות חיילים ואזרחים) נגד צבא

– בספרו "אמנות המלחמה" המצביא סון טסו (ראו דיוקן משמאל) קבע כי נדרשים 5 גורמים בסיסיים כדי להעריך את תוצאות הקרב: מדיניות, מזג האוויר, טופוגרפיה, איכות המפקדים והדוקטרינה (תפיסת ההפעלה / תורת הלחימה) של הצבא.

[בתמונה: סון טסו... התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי 663highland. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 2.5]

בעימות בין רוסיה ואוקראינה ניתן לראות, כי הגורמים - המשפיעים על הקרבות והלחימה - מתרכזים באיכות המפקדים ובדוקטרינת ההפעלה של הכוחות הלוחמים:

בעוד שרוסיה פועלת כצבא מסודר ומסורבל, משנעת טורים ארוכים מאד של שריון, תותחנים, חיל רגלים, אספקה ותחמושת, צבא אוקראינה משלב לחימה צבאית קונבנציונאלית לצד לחימת גרילה: האוקראינים מזנבים בטורי השריון; פועלים במתכונת של חוליות קטנות; פועלים נגד שיירות באמצעות טילי נ"ט מערביים; פועלים נגד כלי טיס, באמצעות טילי נ"מ מערביים; ומשלבים עבודת כטב"מים לקבלת 'חוזי', בזמן אמת, או להפעלתם כמל"טים מתאבדים.

ברית נאט"ו ומדינות נוספות מאירופה וארצות הברית, נוקטות בפרוליפרציה (במדיניות של הפצה) בכל האמור לנשק ולידע טכנולוגי, המסוגל לסייע לאוקראינים במלחמתם, ולגרום נזק גדול לצבא הרוסי. יש להן אינטרס ברור לסייע ולתמוך בצבא אוקראינה, לחמשו ולהדריכו בהפעלת מערכות נשק מערביות כנגד רוסיה.

[להרחבת המושג: תורת לחימה - תפיסת הפעלה - דוקטרינה, לחצו כאן]

השתלטות צבא רוסיה על הכור בצ'רנוביל (ראו תמונה משמאל) מהווה שובר שוויון:

אם היו מחשבות ערטילאיות למישהו מהנהגת אוקראינה (צבאית או פוליטית), על הסבה של חומרי גרעין הקיימים בכור המושבת בצ'רנוביל והתאמתם לשימוש צבאי כנגד רוסיה, הרי השתלטות צבא רוסיה על הכור וסביבתו גדעה את האפשרות הזו (במיוחד שעובדים - שנכחו בכור בזמן ההשתלטות - נלקחו כשבויים); ונכון לעכשיו, אין כוח אדם מיומן ואין ציוד, שיכול להתאים לשימוש או איום בייצור נשק גרעיני לעניים ("פצצה מלוכלכת").

[בתמונה משמאל: הכור הגרעיני בצ'רנוביל לאחר האסון. התמונה מובאת בשימוש הוגן]

הניידות - הפעלת יחידות עצמאיות בפעילות גרילה במבנה פלואידי - היא מתבקשת, כל יחידה מופעלת בצורה ישירה בידי גורם אחר; אין קשר בין היחידות ובין מפקדיהן; ובמקרה של פגיעה ביחידה מסוימת, יתר היחידות ממשיכות לתפקד ולפעול כנגד האויב.

קיימות יכולות אזרחיות רבות - המסוגלות לסייע ולקדם את הלחימה ברוסיה - החל מהפעלת כטב"מים, דרך שוטרים עם הכשרות סמי צבאיות, אנשי אקדמיה ומחקר, ספורטאים עם יכולות צליפה; וכלה בהאקינג. באמצעות הכשרות מאסיביות של אזרחים - בעלי רקע צבאי בצליפה, נ"ט ונ"מ - ניתן להקים מאות יחידות קטנות וקטלניות, המסוגלות לעכב את התקדמות הצבא ולפגוע בו בצורה אנושה.

לדוגמא ניתן לראות את אוהדי הכדורגל הקיצוניים, האולטרס, מדובר בכמה רבבות אוהדים קיצוניים אשר שמו בצד את היריבות והשנאה בין קבוצות הכדורגל השונות, ומצאו אויב משותף - הצבא הרוסי. הם מתעלים את האלימות, האגרסיה וניסיונם בהפעלת כלי נשק כנגד הרוסים.

יכולות האקינג – זוהי זרוע פעילה ומכרעת בפעולות הלחימה, בעלת השפעה גדולה על המורל והדמורליזציה. שני הצדדים פעילים מאד בתחום, ובעלי ידע מצטבר וניסיון מבצעי רב. הם עושים ביכולות אלה שימוש, כדי לפגוע במערכות נשק וגם בתשתיות אזרחיות. חלק מהדוקטרינה הצבאית היא לפגוע במערכות התקשורת, לשבש פעילות מחשבים לסוגיה השונים, לפגוע בתשתיות אזרחיות וליצור עומסים ודיסאינפורמציה בקרב היריב.

[בתמונה: האקינג. שני הצדדים פעילים מאד בתחום, ובעלי ידע מצטבר וניסיון מבצעי רב... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Shafin_Protic לאתר Pixabay]

מרחבים בטוחים: בונקרים ומחילות – בעוד שבמלחמה קונבנציונאלית מסתמכים על בונקרים, תעלות קשר ומבנים תת קרקעיים ייעודיים (כדוגמת רשת המחילות שנבנו בלבנון, בעזה, בווייטנאם ועוד), מלחמת גרילה יכולה לעשות שימוש במבנים תת קרקעיים עירוניים, שיותאמו לצורך כך: מנהרות המשמשות רכבות ומטרו, חניונים תת קרקעיים, תעלות המשמשות להעברת משאבי טבע כגון מים וגז ועוד. בנוסף, ניתן לבצע בעזרתם הסתרה ושיבוש כנגד אמצעי תצפית יום/לילה בהבערת שריפות מקומיות וצמיגים, ביצירת מסך שחור רצוף, הפוגע ביכולת התצפית ואיסוף המודיעין.

דמורליזציה ופייק ניוז – הצנזורה ברוסיה חזקה ואכזרית. יש בקרה ופיקוח על כל אמצעי התקשורת, הצבאיים והאזרחיים, יש הגבלה ופגיעה במערכות אינטרנט ואמצעי תקשורת בינלאומיים. בתחילת המלחמה הרוסים צמצמו את הגישה לאתרי אינטרנט רבים; הפילו שרתים באוקראינה וברוסיה; וביטלו את הגישה לרשתות חברתיות (WhatsApp ו - Facebook).

מחד גיסא, הכוחות הצבאיים הרוסים יודעים ורואים את היקף הנפגעים וההרוגים מהצד הרוסי; ומאידך גיסא, הם שומעים את דיווחי הכזב בתקשורת הרוסית, המציגים את המלחמה כמבצע להגנה על אזרחים במזרח אוקראינה, המגיע כתגובה לתוקפנות האוקראינית. כאן נכנסים לתמונה שכירי החרב של פוטין, לוחמים מנוסים ללא עכבות, שנקשרים לזוועות רבות המנוגדות לאמנת ז'נבה (פגיעה באזרחים, העלמת אנשים, מקרי אונס והסטת האש של אוקראינה והתקשורת מהצבא הרוסי).

התקשורת כחלק מהמאמץ במלחמתי – שתי המדינות מפעילות תקשורת פנימית; אבל, האוקראינים מנצלים טוב יותר את הפלטפורמה הזו בצורה מיטבית (העלאות סרטים לרשת, ליווי וסיוע לעיתונאים ממדינות זרות, הם מאפשרים ראיונות עם בכירים במשטר ובצבא כולל עם הנשיא בעצמו).

מוטיבציה – הגורם המניע כל לוחם להסתער ולהילחם - כולל האפשרות שיפגע או ייהרג - הוא סובייקטיבי. בעוד החיילים הרוסים מבצעים פקודות ומתפקדים בהתאם למצופה מהם משרשרת הפיקוד הצבאית והקברניטים; הלוחמים האוקראינים יודעים, שהם נלחמים על ביתם, על עצם המשך קיומם כעם עצמאי וגאה, העומד בבחינה קשה וכואבת. המחיר שכבר שילמו כולל אלפי חיילים ואזרחים, רבבות פצועים, מיליוני פליטים ועקורים, הרס וחורבן של תשתיות אזרחיות; והמחיר הזה גם ממלא אותם בתחושת נקם.

[בתמונה: המלחמה על התודעה - גם האזרחים התמימים למדו לשלב תעמולה בסרטונים שלהם... מקור התמונה: פייסבוק]

סיכום

הערכת המודיעין הלאומית באוקראינה כשלה בחיזוי היקף פעילות הלחימה של רוסיה. פעולות ההתארגנות ומניעת הפלישה לארצם לקו בחסר; הניסיונות לזהות ולהבין את הסימנים המעידים, טרם הפלישה, קרסו כמגדל קלפים. נראה כי הצבא האוקראיני, שהתחיל בנחיתות מספרית ואיכותית, מצליח לעכב את התקדמות הצבא הרוסי בתוך שטחו, -לפגוע במומנטום ההתקפה הראשונית - שזרעה הרס, פחד ודמורליזציה בקרב העם האוקראיני. הקונספציה שנאט"ו תבוא לעזרתם בשעת צרה הופרכה, הגורם היחידי שיכול למנוע מאוקראינה ליפול לידיו של פוטין הוא מעורבות אקטיבית של מדינות אירופה וארצות הברית.

במידה והמערב לא יתערב, אוקראינה צפויה לעבור טלטלות רבות, החל מהחזרת השלטון הקומוניסטי ומינוי ראשי ערים ונשיא חדש לאוקראינה, לאחר מכן דריסה של כל סממני השלטון וביטול הזיקה לתרבות וערכי המערב, ביטול סממנים דמוקרטים, הגבלות וצמצום זכויות אזרח, פגיעה באנשי תקשורת, השתת משטר צבאי זמני והפעלת הצנזורה.

מלחמת אוקראינה עלולה להוביל להסלמה והדרדרות למקומות אחרים, השלטון בטאיוואן חרד מהאפשרות, שסין מסתכלת ובוחנת את אוזלת היד של נאט"ו וארצות הברית. גם קוריאה הצפונית עלולה לפרש את חוסר המעש כחולשה; ולנצל את המומנטום לתקיפה של השכנה מדרום.

הדב הרוסי התעורר, באמצע שנת החורף, כשהוא עצבני ונחוש לכבוש את אוקראינה בכל מחיר.

[לאוסף המאמרים על יחסי רוסיה - אוקראינה, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), שלטון האמהות פוגע גם ביכולות האיראניות, ייצור ידע, 20/11/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), הרתעה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2015), תורת לחימה - דוקטרינה, ייצור ידע, 25/7/15.