[בתמונה: חוזרים למלחמת העצמאות... התצלום: זולטן קלוגר]
[המאמר ראה אור לראשונה באתר ישראל היום. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר] [לאוסף המאמרים על 'ריבונות', לחצו כאן] [לריכוז המאמרים על המגזר הערבי בישראל, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על 'הדרום הפרוע' ב'ייצור ידע', לחצו כאן]
אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.
* * *
המציאות הביטחונית הקשה בנגב לא נוצרה בשנה האחרונה. אולם ממשלת נפתלי בנט - העומדת בתוך חודשיים להשלים שנה מיום הקמתה - נמנעה עד כה מהובלת מערכה מקיפה לשינוי המצב.
אמנם חל במרחבי הנגב שינוי מבורך בדפוסי הפעילות של משטרת ישראל ומערכות הביטחון; אולם עדין, מדינת ישראל לא הכירה בגודל האיום ובשורשי מניעיו.
.
[בתמונה: הפיגוע בבאר שבע ב- 22 במרץ 2022. התמונה היא צילום מסך]
הכשל טמון באבחון מוטעה של שורשי הבעיה
בהתייחסותה למציאות בנגב, ממשלת ישראל ממשיכה ללכת שבי אחר שתי הנחות יסוד מוטעות:
- ההנחה הראשונה מזהה את עיקר האיום כממוקד בגורמי פשיעה פליליים.
- ההנחה השנייה מזהה את מניעי התופעה כנובעים בעיקרם ממצוקה חברתית וכלכלית.
שתי ההנחות מבוססות על ראייה חלקית של התופעה, בהכחשה כי הבעיה מונעת בשורשיה במאבק לאומי דתי, כנגד ריבונותה של מדינת ישראל.
עיון בנתוני ההשקעה של ממשלות ישראל במגזר הבדואי בנגב - כולל בהיקף הקצאת קרקעות לבניה על ידי רשות מקרקעי ישראל, ובוודאי בהשוואת מחיר הקרקע ביישובים שאינם בדואיים -, יכול להפריך את טענת הקיפוח. נתוני הרשות לפיתוח הנגב, מלמדים על היקף חסר תקדים בהשקעות המדינה ביישובים הבדואיים.
גם ההנחה השנייה, הרואה את גורמי הפשיעה כמקור עיקרי לבעיית המשילות, ניתנת להפרכה. אין עוררין על עוצמת האיום הפלילי, אבל שגיאה להתעלם ממשמעות החיבור העמוק בין הממד הפלילי לממד הלאומני.
בסרטון - זה פלילי בלבד? באמת? ניסיון השתלטות, אחד מרבים, על רכב לאור היום בכבישי הנגב:
לממשלת ישראל ולמערכות הביטחון חסרה תיאוריה מערכתית מקיפה על מה שמתרחש בנגב
יש לכך שני הסברים ראשוניים:
ההסבר הראשון: ההנהגה הישראלית, בעשורים האחרונים, מאופיינת בנטייה מובהקת למצוינות ניהולית במיקוד למבטו הצר של מנהל תפעול, בחתירה לשורות תחתונות של תכנית פעולה. העמדה מצמצמת של הבעיה על מניעי מצוקה כלכלית חברתית, משרתת את הנטייה לטיפול ניהולי במוקדיה. למצוקה כלכלית חברתית ניתן לתת מענה בתוכנית פעולה ממשלתית מוכוונת השקעות כספיות. בראיית הבעיה כמבטאת מאבק לאומי דתי, אין לעומת זה התחלה של מענה בדפוס המוכר של המיומנות הניהולית.
ההסבר השני: הליכה שבי אחר ההנחה המודרנית שלכל בעיה יש פתרון ברוח חיובית. ההנהגה הישראלית מובלת כאן אחר ההנחה האמריקאית, שכל בני האדם שותפים בתשוקתם בעיקר לשיפור באיכות החיים והכסף יענה את הכול. גם מאבק לאומי נצחי, ניתן כביכול להמרה במענה כלכלי ובפיתוי לשגשוג ושיפור באיכות חיים.
אלא שבעשורים האחרונים הבשורה האמריקאית להביא בני אדם אל האור הדמוקרטי קרסה והופרכה. למרות השקעות הון עתק בעיראק ובאפגניסטאן, המציאות התגלתה כמבטאת כוחות נגד, שאינם נענים לבשורת האושר האמריקאית. למרות זאת, בחברה הישראלית ובהנהגתה ממשיכים להיאחז בהבטחת בשורת האושר והשגשוג האמריקאית כאילו הייתה מהות האדם.
הגיעה השעה להכיר ולהבין...
בנגב מתרחשת מלחמת עצמאות מחודשת על ריבונותה של מדינת ישראל. ממשלת ישראל וכוחות הביטחון נדרשים למערכה מקיפה וממושכת, באמצעות כל כוחות הביטחון ובכללם יחידות צה"ל; ובשילוב פעיל של אזרחי הנגב היהודים, בהתארגנות אזרחים להגנה במסגרת משמר אזרחי ובחידוש תנופת הקמת יישובים חדשים.
במערכה הזו גם לממדים כלכליים יש תפקיד, אבל הם חייבים להשתלב במאמץ ביטחוני מקיף, לתקופה ארוכה.
[הכרזה: ייצור ידע]
משמר אזרחי בכל הארץ.התנדבות..והתישבות בכל הארץ נגב וגליל
כוחות הבטחון צריכים להיות גדולים, מתורגלים וחכמים.
לא בקונספט של "צבא קטן וחכם", קונספט מתעתע ומכזיב. לא בקונספט של אש מנגד עליה בונים תקוות שווא של הכרעה. אנשים לוחמים בשטח, הרבה ומכל הרמות, בנוסף לשילוב בין-זרועי.
בשורה התחתונה אנחנו מעטים מול רבים, את העובדה הזו לא ניתן לשנות. אנחנו בלב ים של ערבים ומוסלמים שחלק גדול מהם מאד עויינים. האיום עלינו אדיר – רב-מימדי ורב-גזרתי:
(יבשה ותת-יבשה כלומר מנהרות + אויר כולל תלול-מסלול ורחפנים + ים ותת-ים)*(לבנון + עזה + סוריה + איראן + עיראק + תימן + יו"ש + ישראל הקטנה). ויש גם 2 גבולות שקטים (ירדן ומצרים) אבל גם שם צריך להחזיק את הקו.
כמו שזה עכשיו זה גדול עלינו!
אנחנו צריכים מקסימום גם של כמות וגם של איכות.
כלומר, בכל רמה של איכות לוחמים, צריך מקסימום של כמות, כולל אזרחים עד גיל 60. צריך למצות את היכולות של עם ישראל לנפק הגנה – ואנחנו רחוקים מזה בגלל הקונספט של צבא קטן וחכם (בפועל – צבא קטנטן וטיפש ברובו).
כמובן צריכה גם להיות שאיפה להעלות את האיכות כל הזמן ע"י תרגול רב של כל הכוחות, צבירת נסיון מבצעי בפועל, קיום אמצעים טובים ושמישים למשימה, וימ"חים משופשפים ומוכנים עם כל מה שנדרש.
אבל ההנהגה שלנו לא מסוגלת לעשות את השינוי, כשבראש נמצאים שר בטחון גרוע שנכשל בענק בצוק איתן ולא יוזם שום מהפכות אמיתיות, שר בט"פ שלא מבין איפה הוא חי בכלל, מפכ"ל שבשומר החומות חשב שהוא מהאו"ם, ורמטכ"ל שמשמר סדר עדיפויות בעייתי. לא הוספתי את רוה"מ, יתכן שהוא כן בעניין אבל בנסיבות הקיימות הוא לא ממש יכול לפעול כנראה. גם ממנו אני מצפה ליותר.