[בתמונה: כפרות... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Pexels לאתר Pixabay]

[לאוסף המאמרים על 'פרשת אחרי מות', לחצו כאן] [לקובץ מאמרי יום הכיפורים, לחצו כאן]

עודכן ב- 3 במאי 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

זהו מאמר ראשון מתוך שניים על טקס הכפרה ביום הכיפורים. למאמר האחר ראו:

• אבי הראל: עבודת הכוהן הגדול ביום הכיפורים – היבטים קבליים.

*  *  *

פרשת אחרי מות, עוסקת בפרק ט"ז בהרחבה בטקס הכפרה שנערך על ידי הכוהן הגדול ביום הכיפורים. הטקס האמור היה מכפר על חטאי בני ישראל, כמו גם על הכוהן הגדול ועל המשכן כולו. הפרק עצמו מתחלק לחמישה חלקים מרכזיים [1] כדלהלן:

• פתיחת הפרק, פסוקים – א' – ב'.
• עיקר טקס הכפרה, עד שילוח השעיר לעזאזל – פסוקים – ג' – כ"ג.
• הקרבת קורבן העולה, פסוקים – כ"ד – כ"ה.
• הציוויים לשני עוזריו של הכוהן הגדול, בעניין שעיר המשתלח ושריפת פר החטאת ושעיר החטאת, פסוקים – כ"ו – כ"ח.
• עינוי הנפש ביום הכיפורים לכלל בני ישראל, ואיסור מלאכה ביום זה, פסוקים – כ"ט – ל"ד.

[לאוסף המאמרים על 'פרשת אחרי מות', לחצו כאן] [לקובץ מאמרי יום הכיפורים, לחצו כאן]

[בתמונה: משפחה יהודית באירופה מבצעת את מנהג הכפרות. ליתוגרפיה, סוף המאה ה-19/ראשית המאה ה-20. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה ע"י גורם בלתי ידוע]

טקס הכפרה היה טקס מורכב ומסובך מאוד, ונעשה רובו ככולו על ידי הכוהן הגדול. עיקרו של הטקס היה אמירת וידוי וכפרה, הקרבת קורבנות, הקטרת קטורת והזיית דם תוך כדי כניסת הכוהן הגדול לפתח קודש הקודשים. הכפרה עניינה המרכזי כאמור הוא טיהור מטומאה, ותכליתה, השבת חרון אפו של האל:" וְהוּא רַחוּם, יְכַפֵּר עָוֺן וְלֹא יַשְׁחִית:
וְהִרְבָּה, לְהָשִׁיב אַפּוֹ; וְלֹא-יָעִיר, כָּל חֲמָתוֹ"[2].

יום הכיפורים קודם לחג הסוכות בחמישה ימים בלבד, וסמיכות זו הביאה חוקרים לחשוב כי עיקרו של יום הכיפורים אינו אלא הכנה לחג הסוכות, היות וטיהור המקדש והעם הם נצרכים קודם שיגיע העם לעלייה לרגל בחג הסוכות [3]. חוקרים אחרים מדגישים את הקשר בין יום הכיפורים לראש השנה, ומסתייעים בהקבלה בין דיני הקורבנות של יום הכיפורים: "שְׂעִיר-עִזִּים אֶחָד, חַטָּאת; מִלְּבַד חַטַּאת הַכִּפֻּרִים, וְעֹלַת הַתָּמִיד, וּמִנְחָתָהּ, וְנִסְכֵּיהֶם"[4], לבין הקורבנות של ראש השנה:" וַעֲשִׂיתֶם עֹלָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ, לַיהוָה פַּר בֶּן בָּקָר אֶחָד, אַיִל אֶחָד; כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה, תְּמִימִם. וּמִנְחָתָם סֹלֶת, בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן:  שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים לַפָּר, שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים לָאָיִל. וְעִשָּׂרוֹן אֶחָד, לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד, לְשִׁבְעַת, הַכְּבָשִׂים. וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד, חַטָּאת, לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם"[5].

[בתמונה: כפרות במאה שערים בימינו. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי לע"מ. שם הצלם אינו מוזכר. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

נחזור לסדר העבודה האמור בפרק ט"ז בפרשתנו

אהרון הכוהן לובש את בגדי הכהונה המיוחדים שלו ליום הכיפורים, ונכנס עמם לקודש. שם הוא מקריב פר בן בקר לחטאת ואיל אחד לעולה, עבור עצמו ובעד בני ביתו. בנוסף הוא מקריב שני שעירי עיזים לחטאת, ואיל אחד לעולה המהווים כפרה לבני ישראל.

[בתמונה: הכהן הגדול בבגדי הזהב שלו. התמונה היא נחלת הכלל]

על שני שעירי העם מטיל הכוהן הגדול גורלות, אחד מוקרב כקורבן חטאת ואילו את השני מעמידים לשולחו לעזאזל. לאחר שהכוהן מקריב את פר החטאת שלו, הוא נכנס לקודש הקודשים כאשר בידו קטורת ומחתה מלאה גחלים לוחשות, שנלקחו מהמזבח הנמצא בחצר. אחר כך הוא נותן את הקטורת על האש לפני ה', כלומר כאשר הוא עומד לפני ארון הברית. לאחר שענן הקטורת מכסה את הכפורת, לוקח הכוהן הגדול מדמו של הפר שהקריב, ומזה באצבעו על פני הכפורת שהוא עומד בצד המערבי שלה. פעולת ההזאה האמורה מחייבת שהכוהן יצא מקודש הקודשים לאחר הקטרת הקטורת, ונכס אל קודש הקודשים בשנית כדי לבצע את הריטואל עם דם הפר.

לאחר מכן הוא שחט את שעיר החטאת אשר לעם, ומבצע בשנית אותה פעולה כמו שביצע עם דם הפר קודם לכן. כלומר – הכוהן נכנס פעם שלישית לקודש הקודשים בכדי להזות את דם השעיר. הקרבת הקורבנות והזיית הדם באות כאמור לכפר הן על הכוהן וביתו, והן על טומאת המקדש ועל חטאי העם.

התיאור המקראי לאחר גמר עבודתו בקודש הקודשים, איננו ברור עד תומו. לפי רוב החוקרים, לאחר גמר העבודה בקודש הקודשים הוא יוצא מאוהל מועד אל מזבח העולה שבחצר. לפי דעה אחרת הכוהן הגדול יוצא לאחר גמר עבודתו בקודש הקודשים למזבח הקטורת, ואין כאן המקום להכריע דעת מי נכונה יותר, מקוצר היריעה.

את עבודתו בבגדי יום הכיפורים מסיים הכוהן הגדול בשילוח קורבן השעיר לעזאזל, לאחר שהתוודה עליו את עוונות בני ישראל ונתן אותם על ראש השעיר. לאחר מכן, פשט הכוהן הגדול את בגדיו המיוחדים, רחץ את גופו ולבש את בגדי הכהונה הרגילים, בכדי להקריב את עולתו ואת קרבן עולת העם.

[בתמונה: השעיר... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Alexas_Fotos לאתר Pixabay]

לטקס הכפרה ביום הכיפורים המוזכר במקרא, יש מקבילות בטקסי הכפרה של המזרח הקדום...

הדבר עולה בעיקר מהספרות האכדית. שם המדובר בטקסים שעיקרם פיוס האלים על ידי טקסי טיהור שונים והרחקת הרע. זאת ועוד. בתעודה בבלית המתארת את טקסי ראש השנה שחל בתחילת חודש ניסן, אנו מוצאים ריטואל מורכב של טיהור המקדשים של האלים מרדוך ונבו, ביום החמישי של החג. מתוך כך אנו למדים כי הדמיון בין יום הכיפורים המקראי, ליום הכפרה הבבלי הינו חיצוני בלבד. החוק הבבלי הטיל את מעשי הטיהור על משרתי המקדש, טיהור שכלל שחיטת בהמות, הזיית מים, הקטרת קטורת ועוד. על הכוהן הגדול נאסר לראות את הריטואלים הללו, ותפקידו לפי החוק הבבלי הצטמצם באמירת המנון פיוס לאלים לפנות בוקר ובערבו של יום. על פי האמור במקרא, מעשי הטיהור ביום הכיפורים מוטלים אך רק על הכוהן הגדול, ורק הוא רשאי להיכנס לקודש הקודשים, פעם יחידה בשנה ביום הכיפורים. הבדל מהותי נוסף בין החוק הבבלי לחוק המקראי הוא שהטקס הבבלי מכוון כולו לטיהור מקדשי האלים מטומאתם, ואילו במקרא, עבודת הכוהן ביום הכיפורים, באה לכפר על הכוהן משפחתו, עמו ועל טומאת המקדש.

התפיסה הרווחת במחקר כיום הינה שהאופי המוכר של יום הכיפורים, עוצב בידי חז"ל, בעיקר לאחר מרד בר כוכבא (135 לספירה), והוא מרוכז במספר משניות בפרק השמיני של מסכת יומא (יומא=היום, כלומר, יום הכיפורים). שאר פרקי המסכת האמורה, מוקדשים כולם לעבודת הכהן הגדול במקדש על כל פרטיה ודקדוקיה. לכך גם מסייעת העובדה שהמשנה מספרת שביום הכיפורים היו הבתולות יוצאות בריקודים פולחניים, ודוחק לומר שדבר זה התקיים דווקא ביום של עינוי הנפש [6]. מכאן שיש מקום להשערה כי יום הכיפורים בימי קדם היה יום של שמחה בגלל טיהור המקדש, ויתכן שהדבר אף קשור להכרזת שנת היובל באותו יום אחת לחמישים שנה.

בתיאור המקראי אודות יום הכיפורים, אין כל זכר להשתתפות העם במהלכם, עובדה המשתנה בדורות המאוחרים של ימי הבית השני, שם מתואר כי הווידוי של הכוהן הגדול נערך ברוב עם. עדות קדומה למעורבות העם בעבודת הכוהן הגדול ביום הכיפורים במקדש, אנו מוצאים בספר בן סירא [7] (ראו תמונה למטה), בתיאור המפאר את שמעון בן יוחנן הכוהן על עבודתו ביום זה, כדלקמן: "עַד כַּלּוֹתוֹ לְשָׁרֵת מִזְבֵּחַ, וּלְסַדֵּר מַעַרְכוֹת עֶלְיוֹן. אָז יָרִיעוּ בְנֵי אֲהַרֹן הַכֹּהֲנִים, בַּחֲצֹצְרוֹת מִקְשֶׁה. וַיָּרִיעוּ וַיַּשְׁמִיעוּ קוֹל אַדִּיר, לְהַזְכִּיר לִפְנֵי עֶלְיוֹן. כָּל בָּשָׂר יַחְדָּו נִמְהָרוּ, וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם אָרְצָה. לְהִשְׁתַּחֲוֹת לִפְנֵי עֶלְיוֹן, לִפְנֵי קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל .וַיִּתֵּן הַשִּׁיר קוֹלוֹ, וְעַל הֲמּוֹן הֶעֱרִיכוּ נֵרוֹ.ו ַיָּרֹנּוּ כָּל עַם הָאָרֶץ, בִּתְפִלָּה לִפְנֵי רַחוּם.עַד כַּלּוֹתוֹ לְשָׁרֵת מִזְבֵּחַ, וּמִשְׁפָּטָיו הִגִּיעַ אֵלָיו.אָז יָרַד וְנָשָׂא יָדָיו, עַל כָּל קְהַל ישראל"[8].

[בתמונה: מהדורה של ספר בן סירא מ- 1912. התמונה היא נחלת הכלל]

יום הכיפורים נזכר גם בכתבי כת קומראן, ובמערת קומראן 1, נמצא קטע מתפילה ליום הכיפורים. אמנם הדברים שהשתמרו מכת זו, אינם מספיקים ללמדנו על טיבו של היום בכת זו, אולם ברור כי עבודת יום הכיפורים של אנשי כת קומראן לא הייתה קשורה כלל לעבודה שנעשתה בבית המקדש, ובעצם מתברר כח אנשי הכת חגגו את יום הכיפורים, לא ביום שבו נערכה העבודה של הכוהן הגדול במקדש בירושלים, אלא ביום אחר [9].

אחרית דבר

פרק ט"ז בפרשת אחרי מות מתאר בהרחבה את טקס הכפרה, שנערך ביום הכיפורים על ידי הכוהן הגדול. הטקס נועד לכפר על חטאי בני ישראל וגם על הכוהן הגדול ובני ביתו, ועל המקדש וכליו. טקס העבודה ביום הכיפורים הינו טקס מורכב וקשה, ונעשה בעיקר בידיו של הכוהן הגדול.

השתתפות אנשים נוספים אסורה במהלך הטקס הכוהני ביום הכיפורים, למעט שני עוזרים בשילוח השעיר לעזאזל. עיקרו של הטקס – אמירת דברי וידוי וכפרה, הקרבת קורבנות, הקטרת קטורת והזיית דם. במהלך עבודתו זו נכנס הכוהן הגדול שלוש פעמים לקודש הקודשים. כמו כן, במהלך העבודה האמורה, מקריב הכוהן הגדול ארבעה בעלי חיים – פר חטאת, איל לעולה לכפר על הכוהן ועל בני ביתו, ושעיר אחד לחטאת ואיל לעולה לכפר על חטאי בני ישראל. במקביל לעבודתו, נשלח שעיר שני לעזאזל המדברה.

לפי התפיסה הרווחת במחקר, עוצב יום הכיפורים במתכנתו בידי חז"ל, בעיקר לאחר מרד בר כוכבא (135 לספירה), והוא מרוכז במספר משניות בפרק השמיני של מסכת יומא (=היום, כלומר, יום הכיפורים). שאר פרקי המסכת האמורה, מוקדשים כולם לעבודת הכהן הגדול במקדש על כל פרטיה ודקדוקיה.

[לאוסף המאמרים על 'פרשת אחרי מות', לחצו כאן] [לאוסף מאמרי יום הכיפורים, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על 'פרשת אחרי מות'.
• אוסף מאמרי יום הכיפורים.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת 'אחרי מות' באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 27/4/19.
• פנחס יחזקאלי (2018), מאמרי יום הכיפורים באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 18/9/18.

[1] עולם התנ"ך, ויקרא, דודזון – עתי, ת"א, 1997, עמודים: 106 – 110.

[2] תהילים, פרק ע"ח, פסוק ל"ח.

[3] מועדי ישראל, ספריית האנציקלופדיה המקראית, שמואל אפרים ליונשטם, מוסד ביאליק, ירושלים, 1998, עמודים: 123 – 130.

[4] במדבר, פרק כ"ט, פסוק י"א.

[5] שם, פסוקים: ב' – ה'.

[6] אבי הראל, הקשר בין יום הכיפורים למחוללות בכרמים, ייצור ידע, ספטמבר 2017.

[7] הספר בן סירא, הידוע גם בשם חכמת בן סירא או משלי בן סירא, הוא מהספרים הידועים ביותר בין הספרים החיצוניים. כתיבת הספר מיוחס לשמעון בן ישוע בן אלעזר בן סירא בירושלים, במאה השנייה לפני הספירה. הספר נכתב במקור בשפה העברית.

[8] ספר בן סירא השלם, מהדורת משה צבי סגל, מוסד ביאליק, ירושלים, 2013, פרק נ', פסוקים: י"ד – כ', עמודים: ש"מ – שמ"ח.

[9] אבי הראל, כתונת יוסף והמקור של יום הכיפורים לפי ספר היובלים, ייצור ידע, נובמבר 2021.