[בתמונה: המלחמה באוקראינה. התמונה היא צילום מסך]

[המאמר ראה אור לראשונה בכתב העת: 'האומה', גיליון 226. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר] [לאוסף המאמרים על יחסי רוסיה - אוקראינה, לחצו כאן]

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

יותם הכהן הוא מנהל של חברת הייעוץ דואלוג ויועץ בכיר במערכת הביטחון ובמגזר הציבורי, עוסק בתחומים של חשיבה מערכתית ואסטרטגית, בפיתוח מתודולוגיות למידה מתקדמות; ובעיצוב סביבות טכנולוגיות תומכות שיתוף ולמידה. יותם שימש בעבר כראש צוות תפיסת הביטחון הלאומית במכון ראות.

[להרחבת המושג: 'אסטרטגיה', לחצו כאן] [להרחבת המושג: חשיבה מערכתית, לחצו כאן]

התבוננות במלחמה, מתחילה תמיד בשאלה מי התחיל; ועוברת מיד לשאלה מי ניצח

במלחמת רוסיה באוקראינה, דעת הקהל העולמית מאוחדת בדעה, שרוסיה היא שפתחה במלחמה. לגבי תוצאות המלחמה, כבר בסוף השבוע הראשון נטו לקבוע שרוסיה היא זו שהפסידה.

מבט מעמיק יותר מלמד כי במלחמות, בניגוד למשחק כדורגל, במיוחד כאשר הן מתמשכות ללא סיום מהיר, שאלת הניצחון הופכת למורכבת.

• במלחמת וייטנאם צבא ארה"ב ניצח ברוב הקרבות, אי אפשר לומר שיצא מן המלחמה מובס, ובכל זאת יצא מן המלחמה ללא ניצחון.
• גם במלחמה באוקראינה, מרגע שקרסה התוכנית הראשונית לסיום מהיר, המלחמה נמשכה במערכה מחודשת, עם היגיון אסטרטגי אחר.

[להרחבת המושג 'ניצחון', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'מורכבות', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על יחסי רוסיה - אוקראינה, לחצו כאן]

[בתמונה: מלחמת וייטנאם - צבא ארה"ב ניצח ברוב הקרבות, אי אפשר לומר שיצא מן המלחמה מובס, ובכל זאת יצא מן המלחמה ללא ניצחון... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי WikiImages לאתר Pixabay]

הנשיא הרוסי, ולדימיר פוטין (ראו תמונה משמאל) ציפה, ככל הנראה, לסיים את המלחמה במערכה אחת קצרה - "מבצע מיוחד" כפי שכינה אותה.

[תמונתו של ולדימיר פוטין משמאל, היא תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי Victoria_Borodinova לאתר Pixabay]

אולם, מרגע שהבין כי המערכה הראשונה מיצתה את עצמה ללא ההישג המצופה, עבר בהשראתה של תורת המערכה הרוסית, אל המערכה השנייה - מוכוונת אל תכלית אסטרטגית חדשה.

בתוך כך, המאמצים העיקריים מוקדו אל המרחב הדרומי מזרחי לחיבור חבל דונבס לחצי האי קרים, בשאיפה לרצף טריטוריאלי לאורך ים אזוב, תוך כדי כיבוש הערים חרסון ומריופול, בלחימה שחוללה בצידה גם טיהור אתני.

הגיונה של המערכה הזו מאפשר לה להיות ארוכה, ופחות תלויה בסיום מהיר. שיפוט תוצאותיה של המערכה השנייה, בהתפתחותה עד כה - היא מורכבת ביותר. במבט הזה, המלחמה מציפה שאלות גדולות בכל הרמות מהרמה האסטרטגית, המערכתית ועד לרמה הטקטית.

[לתמונת המצב הצבאית של חוקר המלחמות, ד"ר עדו הכט, מה- 18 באפריל 2022, לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'מערכה', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'טקטיקה', לחצו כאן] 

[בתמונה: אוקראינה - תמונת מצב עדכנית שיצר חוקר המלחמות, ד"ר עדו הכט, ל- 18 באפריל 2022]

מה הייתה התכלית האסטרטגית של פוטין בפתיחת המלחמה?

יש כנראה מידה רבה של אמת בטענת מומחים במערב כי במהלך הפתיחה למלחמה, ביממות הראשונות, קרסו הנחות היסוד לתוכנית המלחמה של צבא רוסיה. פוטין ציפה ככל הנראה להשתלט על קייב במהלך מהיר, עם כוחות מוטסים ובתנועה יבשתית מהירה של כוחות מיוחדים, אבל התנגדות אוקראינית שיבשה את התוכנית. לאור הניסיון המוצלח במערכה בגיאורגיה ב-2008 ובקרים ב-2014, הניחו ככל הנראה, כי האוכלוסייה הרוסית תקבל את הפלישה באהדה, כפי שקיבלה אותה בקרים. הנחה הזו יכולה להסביר את צורת ההפעלה הייחודית של ציוותי הקרב למערכה, ללא איגוד טקטי של כוחות אש עם כוחות התמרון בציוות הקרב שנבנה בשנים האחרונות בכינוי "בטליון טקטי".  העובדה שבימים ראשונים הנשיא פוטין חזר ותיאר את הלחימה כ"מבצע מיוחד", יכולה להסביר מדוע איגודי הכוחות וצורת פעולתם ההתחלתית, לא ביטאו את שיטת ההתקפה שפיתחו הרוסים בעשורים האחרונים. כבר ביממות הראשונות למלחמה, הציגו האוקראינים הצלחה ראשונית בבלימת המתקפה הרוסית, ומה שנראה בתחילה כנתון לערפל הקרב, הלך והתברר כמציאות ממשית. מעבר לשאלה כיצד זה קרה, מעניינת השאלה כיצד זה השפיע על ההחלטות הרוסיות להמשך המלחמה.

[להרחבת המושג: 'תמרון', לחצו כאן] [להרחבה בנושא: 'מתקפה והתקפה', לחצו כאן] [לריכוז המאמרים על הצלחה וכישלון, לחצו כאן]

[בתמונה: כבר ביממות הראשונות למלחמה, הציגו האוקראינים הצלחה ראשונית בבלימת המתקפה הרוסית, ומה שנראה בתחילה כנתון לערפל הקרב, הלך והתברר כמציאות ממשית. התמונה היא צילום מסך]

טולסטוי  בספרו "מלחמה ושלום" (ראו תמונה משמאל), תיאר את ההבדל בין נפוליאון בונפארט לבין גנרל קוטוזוב הרוסי,

[בתמונה משמאל: כריכת הגרסה העברית של הספר 'מלחמה ושלום' ללב טולסטוי, שראה אור בהוצאת ספריית הפועלים, הקיבוץ המאוחד ב- 2015. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

נפוליאון הצטיין בתכנון קפדני ובניהול מקצועי של המערכת הצבאית שלו. גנרל קוטוזוב, לעומתו, ביטא היגיון אחר. הוא הצליח להביא לתבוסת נפוליון, לא מכוח תכנון מדוקדק והפעלה יעילה של יחידותיו, אלא - כפי שתיאר צבי לניר בספרו: "מפנקס הכיס של השועל" - מכוח "יכולתו להמתין לשעת הכושר שמזמנות לנו ההזדמנויות הלא מתוכננות מראש", בניצול נבון של פוטנציאל החורף הרוסי:

התנהלותו של קוטוזוב, תוארה על ידי צבי לניר כגילום מובהק של "שועליות", נפוליאון לעומתו ביטא התנהלות "קיפודית".  מה שמפתיע במלחמת רוסיה אוקראינה הוא הגילוי שהצבא האוקראיני ולא הצבא הרוסי, הוא זה שהצליח במלחמה הזו לבטא היגיון שועלי.

במידה רבה, גם הנשיא ביידן התנהל למול המלחמה הרוסית באימוץ ההיגיון הרוסי ממלחמת נפוליאון. מרגע שהתבררו הקשיים והשיבושים של צבא רוסיה במלחמה, הנשיא ביידן בחר לא להתערב לסיום המלחמה. הוא העדיף לתת לצבא רוסיה לשקוע ולדמם בבוץ האוקראיני, בציפייה להפיק מכך בהמשך את מלוא הרווחים האסטרטגיים.

[למאמרו של האלוף גרשון הכהן: 'פנקס הכיס של השועל', לחצו כאן] [להרחבת המושג, 'מערכת מורכבת', לחצו כאן]

[בתמונה: השועליות כדרך חיים... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי rottonara לאתר Pixabay]

ניהול מלחמה כרצף של מערכות

כשהחליט הנשיא פוטין לפתוח במלחמה, בוודאי ידע שמלחמה היא תופעה שגם עבור הצד החזק עלולה לצאת משליטה.  בוודאי ידע כי הוא מוביל את האומה הרוסית אל עבר הבלתי נודע. תורת המלחמה הרוסית מכירה בתופעת המלחמה כהתרחשות מורכבת, שעל פי טבעה יכולה להוליך שולל את אלה הממהרים לחרוץ משפט על תוצאותיה בטרם הסתיימה.

תורת המערכה הרוסית - עוד מימים בהם גובשה על ידי הגנרל טוכצ'בסקי בימי מלחמת האזרחים - היטיבה להכיר עד כמה מרגע שנפתחת הלחימה מתהווה מציאות חדשה המחייבת בעיצוב מחודש של מגמות המלחמה.

[בתמונה משמאל: המרשל טוכצ'בסקי... התמונה היא נחלת הכלל]

לא ברור אם בכלל חשבו כך בפיקוד העליון הרוסי בתכנון המלחמה באוקראינה. אבל בהחלט ברור כי המורשת התפיסתית הזו, אפשרה להם להסתגל במהירות לקריסת המערכה הראשונה ולהמשיך במערכה שנייה בתכלית אסטרטגית חדשה.

[להרחבת המושג 'התהוות', לחצו כאן]

[בתמונה: המורשת התפיסתית הרוסית אפשרה להם להסתגל במהירות לקריסת המערכה הראשונה ולהמשיך במערכה שנייה בתכלית אסטרטגית חדשה... התמונה היא צילום מסך]

התכלית האסטרטגית למערכה השנייה  

על פי המסתמן בזירות הלחימה, מיצוי המערכה הראשונה והכרה בכישלונה, הביא לתפנית במטרות המלחמה של רוסיה. השאיפה להשתלטות על קייב ולהחלפת השלטון, התחלפה במאמץ לכיבוש המרחב הדרומי מזרחי להשגת רצף טריטוריאלי בין חבל דונבס לחצי האי קרים והרחבת האחיזה הרוסית לכיוון הים השחור. שיירות השריון בדרך לקייב הפכו בהגיון הזה, למאמץ מרתק, מה שמסביר מדוע נסוגו בשבוע האחרון מאזור קייב. ההשתנות הזו יכולה ללמד מה עושים כשהנחות יסוד למערכת הפתיחה מתגלות כקורסות.

במצב שנוצר, לאחר התארגנות מחודשת, מתרחשת בימים אלה מערכה שלישית, המתוכננת כמערכה נוספת או כמהלך סיום.

ימים יגידו מה השיגה רוסיה במלחמה. בכל דרך ראוי למפקדי צה"ל להתמקד בשאלה עד כמה מלחמות במאה ה-21, מתאימות להתנהלות בצורת מלחמה מתמשכת בשיטת רצף מערכות.

[הכרזה: ייצור ידע]

ההפתעה בעוצמת הלחימה העממית של האוקראינים

יש ביקורת על מי שהתבטאו לפני המלחמה שגורלה של אוקראינה יוכרע במספר יממות. למי שהעריכו כך, היו סיבות לא רעות לחשוב כך: הצבא הרוסי ניהל בעשור האחרון כמה מבצעי בזק מאוד אינטליגנטיים, תוך מיצוי מדויק של יכולותיו ומגבלותיו. כך הם עשו בגיאורגיה, בקרים ב-2014, בסוריה ועוד. גם לרוסים היו סיבות לא רעות לחשוב כך. גם המודיעין האמריקאי - שדייק בהתרעתו למבצע - נכשל לחלוטין בהבנתו את מהלך הקרבות הצפוי. ההצעה האמריקאית שלא הוכחשה, לחלץ את הנשיא זלנסקי, הייתה ביטוי מבצעי להערכת יחסי הכוחות. רק מעטים העריכו שמהלך הקרבות ישבש באופן בוטה כל כך את ההתקדמות הרוסית.

ביום שלפני פתיחת המלחמה הצגתי (גרשון הכהן) בקורס מפקדי אוגדות את המלחמה העומדת לפרוץ. בכיתה השתתף ארז אשל, שחלק על הערכתי לגבי יכולת העמידה של אוקראינה. הוא צדק! היתרון שלו עלי וגם על הערכתו של הנשיא פוטין, נבע מכך שבשנים האחרונות, הוא היה מעורב אישית בהקמת מכינות למנהיגות לצעירים באוקראינה. מצוי כאן שיעור גדול לעבודת המודיעין, שמלמדת על ההכרח במבט מודיעיני, המעורב אישית בהוויה התרבותית והרוחנית, בהלכי הרוח של אומה. את זה אין דרך להשיג באמצעי האיסוף הסיגינטיים הכי מתקדמים. לא רק שמדובר כאן בהכרח במודיעין יומינטי, אלא שהוא חייב להיות מחובר בחיבור אינטימי למגמות המעצבות התהוות חברתית.

[בתמונה: ההצעה האמריקאית בתחילת המלחמה - שלא הוכחשה - לחלץ את הנשיא זלנסקי, הייתה ביטוי מבצעי להערכת יחסי הכוחות. התמונה היא צילום מסך]

שיבתו של הלאום

ההפתעה הכי גדולה במלחמה זו, היא לא כלי נשק כזה או אחר, אלא הנכונות של האוקראינים להילחם על עצמאותם בלחימה קשה ובהקרבה סוחפת. במערב התופעה מתוארת כביטוי ל"מה שמוכנים לעשות אנשים שטעמו טעם חירות״, אבל האוקראינים לא נלחמים רק על החירות האישית, אלא בעיקר על עצמאותם הלאומית.

פוטין כשל לגמרי בהערכת עצמת התודעה הלאומית שנוצרה באוקראינה בעשור האחרון. על אף שנראה כי החזית הדרום-מזרחית (מריופול) והצפון מזרחית (דונבאס) לקראת הכרעה רוסית אלימה מאוד, המלחמה האוקראינית על הערים האלו מגלה גבורה יוצאת דופן, שקשה להסבירה רק בכוח החלום "להיות חלק מהמערב עם בשורת האושר שלו״.

שיבתה של המסה (או שלא)

מלחמה היא לא מבצע מיוחד, כמו שהרוסים גילו על בשרם, כמו שהישראלים גילו ב-2006, כמו שהאמריקאים גילו פעם אחר פעם. מבצעים מיוחדים מצליחים בייחוד כאשר הם פוגשים מערכות רופפות. הם מאפשרים לכוח עם עליונות תפעולית וטכנולוגית למצות אותה במפגש מתוכנן מראש. אבל לא כאשר הם עומדים מול מסה נחושה, באזור מורכב ובמשך זמן הולך ומתארך, עם הזמן, המבצע הופך ללא מיוחד ושם המסה חוזרת לשחק תפקיד קריטי.

המסה של הלוחמים האוקראינים, בדרגות מיומנות שונות, מאפשרת לאוקראינים לפרק חלק מהעליונות הרוסית. צה״ל עסק בעשורים האחרונים באופן אינטנסיבי בקידום שדות היתרון באיכות הצבא, באופן שגורם לו להזניח את הקשב והמשאבים לשימור המסה הכמותית שלו. המלחמה באוקראינה, מעלה שאלות על המינון הנכון של צה"ל בסוגיה זו.

[הכרזה: ייצור ידע]

החומר והרוח

בתולדות ימי המלחמה שאלת עליונות החומר או הרוח קיבלה ביטויים רבים. דווקא אירועי הקצה - הפרשים הפולניים נגד השריון הגרמני - הם פחות מעניינים, והאפשרויות שבתווך מעניינות יותר. למשל צבאות עם יחסי עוצמה חומריים שנוטים באופן משמעותי לצד אחד, אבל הגיוס של העוצמות הקולקטיביות והתפיסתיות של הצד השני משנות את התמונה החומרית מיסודה. במלחמה הרוסית הזו, רואים צבא גדול, שבחלקו אוחז ביכולות מאוד מתקדמות, ואפילו גיבש תפיסת הפעלה מעניינת, ועם עליונות ברורה במספר ממדים, אך גם צבא שהוא חסר מוטיבציה להילחם את המלחמה הזו. מולו עומד עם נחוש שמבין היטב את מגבלותיו הצבאיות, אבל גם את הפערים של היריב שלו. אחד ההיבטים שפחות נחקרו בעולם הסוציולוגיה הוא האופן שבו מערכות אנושיות נעות ומתפרקות. המלחמה היא שדה ניסוי ענק לשאלות האלו, אבל בגלל הסלידה של הסוציולוגיה מאלימות, היא מתקשה מאוד להגיד משהו אינטליגנטי על האירוע הקולקטיבי של המלחמה (עוסקת רק בחוויה הפרטית). ההבחנה של חומר/רוח - או במופעים שלה של גודל/מורל או טכנולוגיה/אמונה - היא דיכוטומית, מאוד ראשונית ובלתי ממצה; כי לעוצמת הרוח יש תנאים חומריים מאפשרים. הניצחון של האוקראינים בתחרות הלמידה בין 2014 ל-2022, אפשר להם לבנות צבא מותאם יותר לאתגר. הם עשו את זה בכוח ההבנה, שהעצמאות שלהם עלולה להיות מאותגרת; והתכוננו עם משאבים לא רבים, אבל מותאמים מאוד לסוג האתגר. כאן ברור שהאמונה, הרוח, המורל, שזורים יחד עם הכנת התנאים החומריים המאפשרים.

[לאוסף המאמרים: 'הכל על מוטיבציה', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'למידה', לחצו כאן]

[בתמונה: מול צבא - שהוא חסר מוטיבציה להילחם את המלחמה הזו - עומד עם נחוש שמבין היטב את מגבלותיו הצבאיות, אבל גם את הפערים של היריב שלו. התמונה המקורית היא תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי Daily Motivation לאתר flickr]

סוף עידן התמרון?

משלהי המאה ה-20. נאמר רבות על קשיי התמרון. הטיל המונחה כופף את חיצי ההתקדמות. בלא מעט דיונים על התופעה, היא מתוארת כבעיה ייחודית של המערב: החיבור בין חוסר נכונות לספוג אבדות לצד זהירות מפגיעה בחפים מפשע הופך את ההתקדמות באש ותנועה מהירה לפחות ופחות אפשרי. אבל במלחמה הזו מגלים שגם עם רגישות נמוכה יותר לחיי אדם משני הצדדים, התמרון הופך לקשה מאוד. ראוי לציין מספר היבטים שבשורש התופעה הזו:

הראשון, העולם נהיה צפוף יותר - רוב העולם הפך לשטח בנוי או בנוי למחצה. כמו שלמדו הגרמנים בסטלינגרד - וכל צבא מודרני מאז שהסתבך בערים - עיר אוכלת צבאות לארוחת הבוקר.

[בתמונה: עיר 'אוכלת' סרטן לארוחת בוקר... התמונה היא נחלת הכלל]

הגורם השני, יכולות תקיפה אוויריות חדשות מאיימות על הכוחות המתמרנים ועל התמיכה הלוגיסטית שלהם. החיבור בין טילים שתוקפים מעבר לאופק הנראה, בין חוזי (הצגת התמונה בזמן אמת) כולל רחפנים - שמאפשרים ל'ארטילריה טיפשה' ולפעילות גרילה מקומית, להפוך ל'כמעט חכמה'; זאת, בתמיכת כלי טייס בלתי מאוישים בעלי חימוש תקיפה - שהפכו למוצר מדף לכל דורש - משנה את הביטוי של ״עליונות אווירית״ מהיסוד. השמים כבר אינם בשליטה בלעדית, וכל הדרגים גם דרגי העורף חשופים לתקיפה. גם ללא עליונות אווירית, ורק על בסיס מודיעין מסוגים שונים האוקראינים הגיעו להישגים שבעבר התאפשרו רק לחילות אוויר בתפקוד גבוה מאוד (למשל - הטבעת הנחתת הרוסית בנמל, פגיעה שיטתית בדרגים הלוגיסטיים ועוד).

חימוש מונחה מדויק הוא היום נשק להמונים. השחקן היעיל ביותר הוא כלי הטייס הבלתי מאויש התוקף, שהטורקים פיתחו בעשור וחצי האחרון, וסיפקו גם לצבא האוקראיני. לא ירחק היום וכלים דומים יופעלו מסוריה ומלבנון (האיראנים והסינים יעתיקו את ההצלחה). אם הסינים יכולים לפתח מתחרה רציני לאייפון; אין סיבה שהם לא יוכלו לפתח מתחרה שווה ערך לחימוש המונחה המדויק המערבי. קשה וכואב לדמיין, מה המשמעות של תקיפה דומה על כוח מערבי או ישראלי, אבל חייבים לדמיין אותה.

הגורם השלישי המוכר מאוד גם לצה"ל, אך הופיע למול הרוסים בעצמה מפתיעה הוא הלחימה בתוך ובחסות המרחב האזרחי תוך שילוב האזרחים בלחימה. שילוב כוחות לוחמים בתוך אוכלוסייה אזרחית הנטמעים ואף נעלמים בתוך השטח או בתת-קרקע, אינו דבר חדש. המלחמה הנוכחית חיזקה אף יותר את הפוטנציאל האזרחי בלחימה, תוך הפיכת אזרחים "בלתי מעורבים" ללוחמים מאולתרים; והכנסת הרשתות החברתיות למשחק, ככלי לפיקוד ולשליטה.

אנחנו לא מאוד שונים - יש הרבה מאוד סיבות להסביר למה המקרה הרוסי, או המקרה האוקראיני שונים בתכלית ממה שמתרחש אצלנו. אבל ראוי לצה"ל להשתמש ב"הצגת המלחמה" המזרח אירופאית, כדי לדמיין אותנו בתוך התרחשות דומה. להיות מהלומדים, להיות מופתעים עכשיו, ולא מהמופתעים אחר כך, במבחן גורלי לקיומנו.

[התמונה היא צילום מסך. הכרזה: ייצור ידע]

סוף עידן השלום - המלחמה חוזרת לתודעה

"העולם החופשי" התאחד נגד הפלישה הרוסית לאוקראינה, לא רק משום שהנשיא פוטין הפר את נורמות המוסר המקובלות בבסיס השקפת עולמם, אלא מכיוון שהמלחמה שיזמה רוסיה עוררה מחדש בחברה המערב אירופית חרדה קיומית ממשית.

על הטלטלה שחוללה המלחמה הרוסית לבשורת הנאורות, כתב יובל נוח הררי:

"על פי חוק הג'ונגל המשמעות של המילה 'שלום' היא רק 'הפסקה זמנית במלחמה'... אבל האם ההיסטוריה לא יכולה לעשות דבר מלבד לחזור על עצמה? ...מי שחושבים כך כנראה לא ביקרו בברלין לאחרונה. הגרמנים של היום נראים הרבה יותר מעוניינים בשיעורי יוגה, מזון אורגני וחופשות בחו"ל מאשר בכיבושים צבאיים......בעוד שבאופן מסורתי שלום היה רק 'הפסקה זמנית במלחמה', השלום החדש הינו מצב בו לא ניתן כלל לדמיין מלחמה." (מוסף הארץ, "בחזרה לחוקי הג'ונגל", 11.2.2022).

[תמונתו של יובל נוח הררי משמאל נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Daniel Naber. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 4.0]

הררי מאמין באפשרות יצירתו של אדם חדש, שאינו מעונין כלל במלחמה. אבל גם אם באמת ישנו אדם חדש כזה, המלחמה הרוסית מכריחה אותו לחשוב מחדש על מצבו הקיומי למול איום מלחמה אקטואלי. לא שלא היו מלחמות מאז הכריז פוקייאמה על "קץ ההיסטוריה". אלא שהן היו מבצעי לחימה במקומות רחוקים שלא איימו על הסדר היציב באירופה. שובה של המלחמה אל התודעה האנושית במערב, היא אולי אחד ההישגים שביקש פוטין לחולל.

בהתהוות זו, ראוי למדינת ישראל לחשב דרכה מחדש. חולשתן המובהקת של מדינות האיחוד האירופי, שעם בשורת השלום צמצמו את צבאותיהן עד לאובדן יכולת הגנה עצמית, חייבת להדהד במדינת ישראל כקריאת אזהרה. המלחמה הרוסית, מדגישה עד כמה תקוות העולם החדש לשלום עולמי, היו מנותקות בבסיסן מהמציאות הריאלית.

[לאוסף המאמרים על שלום עולמי וסתם שלום, לחצו כאן]

[המלחמה הרוסית, מדגישה עד כמה תקוות העולם החדש לשלום עולמי, היו מנותקות בבסיסן מהמציאות הריאלית. בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

[לאוסף המאמרים על יחסי רוסיה - אוקראינה, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• עדו הכט (2022), אוקראינה – תמונת מצב צבאית מס' 16, ייצור ידע, 19/4/22.
• פנחס יחזקאלי (2014), ניצחון: להשיג את המטרה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), מורכבות, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), אמנות המערכה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), טקטיקה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), מערכה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), מלחמה – אירוע כאוטי שיוצא משליטה, ייצור ידע, 31/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2019), תמרון ומשמעויותיו באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 27/11/19.
• פנחס יחזקאלי (2014), מתקפה והתקפה – צורת קרב אגרסיבית של כוחות חמושים, ייצור ידע, 31/5/14.
• גרשון הכהן (2020), פנקס הכיס של השועל, ייצור ידע, 23/10/20.
• פנחס יחזקאלי (2019), הכל על הצלחה וכישלון באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 8/12/19.
• פנחס יחזקאלי (2014), מערכת מורכבת, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• יחזקאלי פנחס (2014), התהוות, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), חשיבה מערכתית, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאל (2016), למידה – צבירה של ידע, תובנות, יכולות או מיומנויות והטמעתם, ייצור ידע, 11/6/16.
• פנחס יחזקאלי (2019), ‘שלום עולמי’: אוטופיה מערבית, שמחירה כבד…, ייצור ידע, 26/12/19.
• פנחס יחזקאלי (2014), הפתעה, ייצור ידע, 12/4/14.

    .