[בתמונה: איור של אישה המטילה קללה, מעשה ידי קצושיקה הוקוסאי. התמונה היא נחלת הכלל]

[לקובץ המאמרים על 'פרשת אמור', לחצו כאן]

עודכן ב- 13 במאי 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

זהו מאמר שני מתוך ארבעה על הוצאה להורג בסקילה. למאמרים האחרים:

• אבי הראל: סיפור המקלל והקשר לסוגיית מיהו יהודי.
• דוד א' פרנקל: הרהורים על פרשת אמור;
• פנחס יחזקאלי: הוצאה להורג בסקילה: אין אכזרית ממנה…

*  *  *

בסוף פרשת אמור, מצויה פרשת המקלל, שבמקום אחר [1] דנו על חלק מהיבטיה. על פי המסופר, המקלל נקב בשם המפורש:" וַיִּקֹּב בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת הַשֵּׁם, וַיְקַלֵּל, וַיָּבִיאוּ אֹתוֹ אֶל-מֹשֶׁה" [2]. על פי פשט הפסוק הכוונה שאותו מקלל הגה את השם המפורש של האל ואחר כך קילל. על פי האמור בספר שמות, חל איסור לקלל את האל כדלקמן:" אֱלֹהִים, לֹא תְקַלֵּל; וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר"[3], אולם לא נאמר מה עונשו של מקלל שכזה. בפרשתנו אותו מקלל הושם במשמר, כלומר במאסר עד שיפורש מה יעלה בגורלו. על פי המשך הפסוקים, עונשו של המקלל הינו מוות בסקילה:" הוֹצֵא אֶת-הַמְקַלֵּל, אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, וְסָמְכוּ כָל הַשֹּׁמְעִים אֶת יְדֵיהֶם, עַל רֹאשׁוֹ; וְרָגְמוּ אֹתוֹ, כָּל הָעֵדָה. וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר:  אִישׁ אִישׁ כִּי יְקַלֵּל אֱלֹהָיו, וְנָשָׂא חֶטְאוֹ. וְנֹקֵב שֵׁם יְהוָה מוֹת יוּמָת, רָגוֹם יִרְגְּמוּ בוֹ כָּל הָעֵדָה:  כַּגֵּר כָּאֶזְרָח בְּנָקְבוֹ שֵׁם יוּמָת" [4].  עונש מוות בסקילה קיים בגין חטאים רבים ושונים, וביניהם – חילול שבת, קללת אלוהים ומלך, עבודת המולך, פנייה אל האובות והידעונים, זנות עם נערה מאורסה או נשואה, עבודת אלילים, בן סורר ומורה ועוד.

[למאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: 'הוצאה להורג בסקילה – אין אכזרית ממנה…', לחצו כאן]

[בתמונה: סקילת 'שובר השבת'. האמן: ג'יימס טיסות, 1900. התמונה היא נחלת הכלל]

חוקרי המקרא [5] עמדו על מכנה משותף בכל העבירות הללו, האומר שכולם הם עבירות בעלי אופי דתי במובן שהן פוגעות בסדר האלוהי ובאל עצמו. אם נסתכל על חטאים אלה בהיבט של הברית בין ה' לבני ישראל, הרי יש בחטאים אלה פגיעה ישירה ביסודות ברית זו, פגיעה שיכולה הייתה לערער את הקשר בין העם לאלוהיו, ולגרום לכאוס מוחלט בשמירת מצוות ה'. הפגיעה האמורה איננה רק בעבודה זרה, אלא כאמור אף בזנות עם אשה נשואה, בפריקת העול של ההורים, בחילול שבת ועוד.

טקס הסקילה נערך תמיד מחוץ למחנה או לשער העיר, בכוונת מכוון לבער ולהרחיק את החוטא מהקהילה לה השתייך ולהשליכו אל מעבר לתחום המשפטי של קהילתו אל שטח הפקר. מעבר לרצון להרחיק את החוטא הנסקל משטח השיפוט של קהילתו, טקס הסקילה נערך מחוץ לעיר מטעם נוסף. בעולם העתיק רווחה האמונה בהמשך החיים לאחר מותו של הגוף. הקדמונים הניחו והאמינו כי גורל רוחו של המת מותנה גם בטיפול שזכה לו גופו לאחר מותו. אדם שגופתו איננה מובאת לקבורה. נאמר עליו כי אין נשמתו נאספת לנשמות אבותיו, ובגלל זה אין הוא זוכה למנוחה הנצחית הנכספת. אמונה זו נמצאת גם בעונש הסקילה. עונש זה מטבעו בא למנוע את קבורתו של הנסקל, והיות גם שטקס זה נערך מחוץ למקום יישוב, הייתה ללא ספק מכוונת להשארת גופו למאכל של חיות השדה, כפי המסופר אודות נבות:" וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר, כֹּה אָמַר יְהוָה, הֲרָצַחְתָּ, וְגַם-יָרָשְׁתָּ; וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר, כֹּה אָמַר יְהוָה, בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לָקְקוּ הַכְּלָבִים אֶת דַּם נָבוֹת, יָלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת דָּמְךָ גַּם אָתָּה" [6].

[בתמונה משמאל: פסל אליהו הנביא בקרן הכרמל. צילמה, העלתה לויקיפדיה ואישרה לשימוש: תמר הירדני]

לשון אחר – חוטא שנסקל מחוץ למחנה נענש גם שנשמתו לא הצטרפה לנשמות אבותיו, אלא נידונה לפי הקדמונים לשוטט ולנדוד בחוסר מנוחה תוך ייסורי נצח. זאת בעצם המשמעות המקראית של עונש הכרת, כפי הנאמר בפסוק הבא:" וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת הַשַּׁבָּת, כִּי קֹדֶשׁ הִוא, לָכֶם; מְחַלְלֶיהָ, מוֹת יוּמָת כִּי כָּל הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ"[7]. אם נבדוק אזי רבים מהחטאים שהעונש עליהם כרת בידי שמיים, אם האדם איננו נענש על ידי בית דין של מטה, הם גם אותם החטאים הגוררים גם סקילה בידי אדם, אם הוא מובא בפני בית דין של מטה.

עונש הכרת הינו אופייני לחטיבה הכוהנית במקרא [8], והוא כאמור מכוון בעיקר לאדם שחטא כנגד ה', כגון חילול שבת ואכילת חמץ בפסח. על פי מספר מקומות במקרא, לאדם נקבעה מכסת שנים לחיות עלי אדמות:" הוֹדִיעֵנִי יְהוָה, קִצִּי וּמִדַּת יָמַי מַה הִיא; אֵדְעָה, מֶה-חָדֵל אָנִי"[9]. מי שאיננו חוטא זוכה בדרך כלל להשלים את מכסת ימיו:" לֹא יִהְיֶה מִשָּׁם עוֹד עוּל יָמִים וְזָקֵן אֲשֶׁר לֹא יְמַלֵּא אֶת יָמָיו"[10], בניגוד לחוטא כלפי שמיים שמת קודם זמנו:" וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם; וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ"[11].

[בתמונה: סקילה. צילום מסך מתוך: "בריאן כוכב עליון". אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

יש חוקרי מקרא הטוענים כי עונש הכרת הוא בידי שמיים, ולדעתם משמעות עונש הכרת הוא הוצאתו של  האדם החוטא מהעם, כלומר שלילת זכויותיו הדתיות והאזרחיות כאחד, אולם השקפה זו, שכרת הינו עונש בידי אדם אין לה על מה לסמוך, היות ועל פי התפיסה המקראית, אדם מקיים את שמו בהעמדת דור המשך, וכאשר הוא מת קודם זמנו ובלי צאצאים יש כאן מחיקה של אותו איש מתוך עמו, כפי שאנו מוצאים בסיפור בנות צלפחד :" לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ כִּי אֵין לוֹ בֵּן; תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ"[12], ובעניין מצוות הייבום:"  וְהָיָה הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד יָקוּם, עַל שֵׁם אָחִיו הַמֵּת; וְלֹא יִמָּחֶה שְׁמוֹ, מִיִּשְׂרָאֵל" [13].

הרמב"ם מתייחס בחיבורו ההלכתי משנה תורה לעונש הכרת, ולדעתו עונש זה פירושו – חוסר האפשרות של נפש האדם החוטא לזכות בחיי העולם הבא:" הנקמה שאין נקמה גדולה ממנה – שתיכרת הנפש ולא תזכה לאותן החיים, שנאמר היכרת תיכרת הנפש ההיא, עוונה בה. וזה האובדן הוא שקוראין אותו הנביאים דרך משל באר שחת ואבדון ...וכל לשון כליה והשחתה קוראין לו, לפי שהיא הכליה שאין אחריה תקומה לעולם וההפסד שאינו חוזר לעולם"[14].

אחרית דבר

בסופה של פרשת אמור מצוי סיפור יוצא דופן על אדם שקילל את ה', ואת עונשו שהוא סקילה"[15].  עונש מוות בסקילה קיים בגין חטאים רבים ושונים, וביניהם – חילול שבת, קללת אלוהים ומלך, עבודת המולך, פנייה אל האובות והידעונים, זנות עם נערה מאורסה או נשואה, עבודת אלילים, בן סורר ומורה ועוד. המשותף לכל החטאים הללו הוא שכולם הם עבירות בעלי אופי דתי במובן שהן פוגעות בסדר האלוהי ובאל עצמו. טקס הסקילה עצמו נערך מחוץ לעיר או למחנה, וזאת בגלל הרצון להרחיק את האדם החוטא משטח השיפוט מקהילתו. כוונה נוספת בעריכת הטקס מחוץ למחנה או לעיר, היא העובדה שאז, גופו של המת לא יטופל כיאות, ולפי אמונת הקדמונים, בשל כך נשמתו לא תאסף אל אבותיה, וייגזר עליה לנדוד לנצח תוך ייסורים רבים.

[לקובץ המאמרים על 'פרשת אמור', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על 'פרשת אמור'.
• הרחבה על הוצאה להורג בסקילה.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת אמור באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 7/5/19.
• פנחס יחזקאלי (2019) הוצאה להורג בסקילה – אין אכזרית ממנה, ייצור ידע, 10/5/19.

[1] אבי הראל, פרשת המקלל והקשר לסוגית מיהו יהודי, ייצור ידע, מאי 2019.

[2] ויקרא, פרק כ"ד, פסוק י"א.

[3] שמות, פרק כ"ב, פסוק כ"ז.

[4] ויקרא, פרק כ"ד, פסוקים: י"ד – ט"ז.

[5] עולם התנ"ך, ויקרא, דודזון – עתי, ת"א, 1997, עמוד 146.

[6] מלכים א', פרק כ"א, פסוק י"ט.

[7] שמות, פרק ל"א, פסוק י"ד.

[8] אנציקלופדיה מקראית, כרך ד', מוסד ביאליק, ירושלים, 1962, עמודים: 329 – 330

[9] תהילים, פרק ל"ט, פסוק ה'.

[10] ישעיה, פרק ס"ה, פסוק כ'.

[11] תהילים, פרק נ"ה, פסוק כ"ד.

[12] במדבר, פרק כ"ז, פסוק ד'.

[13] דברים, פרק כ"ה, פסוק ו'.

[14] רמב"ם, הלכות תשובה, פרק ח', הלכה ה'.

[15] ויקרא, פרק כ"ד, פסוקים: י"ד – ט"ז.