[בתמונה: מה מרתיע אותם? בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com. הכרזה: ייצור ידע]
[לאוסף, הכרזות (הפוסטרים) באתר ייצור ידע, לחצו כאן]
"נַפְתָּלִי, אַיָּלָה שְׁלֻחָה–הַנֹּתֵן, אִמְרֵי-שָׁפֶר" (בראשית מט, כא)
ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.
* * *
כְּרָזָה או פּוֹסְטֶר (Poster) היא כל דימוי חזותי המיועד להצגתו לראווה. כרזות הן לא פעם הפריט המזהה מעצב גרפי יותר מאשר תוצרים אחרים בעולם העיצוב. לפני עידן הרשתות החברתיות, היו הפוסטרים מודפסים על נייר ותלויים לראווה על קירות או משטחים. היום, עברה הזירה אל הרשתות החברתיות (ויקיפדיה: כרזה).
הדף הזה מביא לכם את האוסף ה- 31 של כרזות ובהן אמירות שתועדו אצלנו, באתר ייצור ידע; בהקשרים של פוליטיקה, צבא ומדינאות.
תיהנו; ואתם מוזמנים לתרום עוד...
כרזות שבעל הזכויות בהן לא אותר, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי בכל כרזה, אנא פנו ל: yehezkeally@gmail.com]
* * *
כרזה ראשונה בראש המאמר: מה מרתיע אותם?
20 שנים למבצע 'חומת מגן'... כותב האלוף במיל' גרשון הכהן:
"למרות הישגים מבצעיים משמעותיים, המבצע נוהל תוך הימנעות מוצהרת משינוי המציאות המרחבית. בסיומו, תוואי חלוקת המרחב לשטחי ABC, גם בנקודות קריטיות - דוגמת קבר יוסף - לא זז אפילו במטר. בהיבט זה מחיר ההפסד הפלסטיני נותר זמני וחולף.
אז, אם כל הפסד פלסטיני הוא זמני וחולף, מה מרתיע אותם מיצירת עימותים שוב ושוב?
- המאמר הרלוונטי באתר ייצור ידע: גרשון הכהן: עשרים שנים לחומת מגן – לקחים.
[תמונתו של האלוף מיל' גרשון הכהן משמאל, היא צילום מסך]
כרזה שנייה: איך תראה המלחמה הבאה?
ב- 16 באפריל 2022, הצליח רחפן, חמוש בשני שני טילי "נפטון", לחדור את מעטפת ההגנה של אוניית הפיקוד 'מוסקבה' ולהטביע אותה. מעבר להישג המוראלי, נאלצו הרוסים להסיג את ספינותיהם מהחוף וגם הסיכויים לפתיחת מתקפה מהים נגד אודסה פחת מאוד...
וכדאי לחשוב:
אם רחפן ושני טילים מספיקים כדי להטביע ספינת דגל של מעצמה, איך תראה כאן המלחמה הבאה?
[בתמונה: ספינת הפיקוד הרוסית, מוסקבה, שהוטבעה על ידי האוקראינים. התמונה היא צילום מסך. הכרזה: ייצור ידע]
כרזה שלישית: מנהיגינו היקרים, הפכתם אותנו בעיני הירדנים ל'דימי' - בני חסות!
אין הגדרה ממצה יותר ליחסי ישראל ירדן מביזיון ישראלי מתמשך; ובמזרח התיכון, גורם שאיננו שומר על כבודו הלאומי איננו ראוי לכבוד. ישראל מסייעת לירדן בתחומים רבים, חלקם הגדול ללא תמורה; והיא מקבל שוב ושוב יריקות בפרצופה, וטוענת שזה גשם...
במקום לשבת בבית ולתת למי שרוצה מאיתנו משהו, לבוא לירושלים ולבקש - וגם אז, להקפיד שלא תהיינה מתנות חינם - מנהיגנו מתחרים ביניהם, מי ירוץ מהר יותר וחזק יותר אל המלך הירדני - שמתקיים על כידונים ישראליים - יחלה את פניו ויעניק לו מתנות...
השלום רעוע; וקיים למעשה רק עם חלק קטן באליטה השלטונית הירדנית. אצל האחרים, אנו נחשבים למדינת אויב לכל דבר. אבל דווקא בגלל זה, במזרח התיכון, גורם שאיננו שומר על כבודו הלאומי איננו ראוי לכבוד. ואנו מתבזים שוב ושוב לעיני עולם ערבי מתגלגל מצחוק; ומחזקים את הטענה שישראל מתפוררת מבפנים ואיננה יותר מ'דימי' - בן חסות ע"פ האסלאם - המשלם כופר תמורת ההרשאה לשבת על אדמת קודש מוסלמית!
אנחנו נלמד פעם לקח?
- המאמר הרלוונטי באתר ייצור ידע: פנחס יחזקאלי: יש לשים סוף להתבזות המתמשכת ביחסי ישראל-ירדן.
[התמונה היא צילום מסך. הכרזה: ייצור ידע]
כרזה רביעית: שכחו לשלם פרוטקשן או שזו חזרה כללית?
הנה, החבר'ה גנבו את כבלי התקשורת; ורכבת בקו באר שבע ת"א זה עניין של שעתיים ורבע נסיעה... ואנחנו שואלים:
תנועת הרכבות לב"ש נחסמה כי לא שילמו פרוטקשן, או שזו חזרה כללית להתפרצות האלימה הבאה? ואיך נכון להגדיר את המעשה הזה: סתם גניבה, או חתרנות?
- המאמר הרלוונטי: רועי שפירא (2022), בגלל נזק למערכת התקשורת: שיבושים בתנועת הרכבות באזור באר שבע, 19/4/22, אתר N-12.
[לכתבה של ניצן שפירא ב- N-12, לחצו כאן. הכרזה: ייצור ידע]
כרזה חמישית: פרדוקס הכיבוש
פרדוקס (Paradox) הוא סדרה של טענות, שמוכיחה כי ידיעותיו או אמונותיו של האדם סותרות זו את זו. טען חבר הכנסת עופר כסיף מהרשימה המשותפת, כי "כל עוד יש כיבוש; אין לתת ליהודים להתפלל בכותל".
רגע, התבלבלנו: אם יש כיבוש, ממי היהודים צריכים לבקש רשות להתפלל בכותל; ואם הם צריכים לבקש, מה זה אומר על הכיבוש? וחוץ מזה, כשלא היה "כיבוש", קיבלו היהודים רשות להתפלל שם?
[לכתבה ב'חדשות סרוגים', לחצו כאן. הכרזה: ייצור ידע]
כרזה שישית: עוד כלי בארסנל הטרור במלחמה הבאה
ב- 23 באפריל 2022, ירו חמושים לעבר שנאי של חברת חשמל ברהט, מה שהוביל להפסקת חשמל נרחבת בעיר, ובאזור משמר הנגב.
אז שיתקו את החשמל כי לא שילמו פרוטקשן, או שזו חזרה כללית להתפרצות האלימה הבאה? ואיך נכון להגדיר זאת: וונדליזם, גרימת נזק או חתרנות?
[לכתבה בערוץ 7, לחצו כאן. הכרזה: ייצור ידע]
כרזה שביעית: טמטום ביורוקרטי או אג'נדה מכוונת?
הביטוי דיפ סטייט איננו מבטא קונספירציה. זהו מצב טבעי בכל ביורוקרטיה זקנה, שהתקבעה בה קבוצה שלטת בתהליכי קבלת ההחלטות, שבטוחה שהיא יודעת טוב יותר מהעם, ו'מסדרת', לכאורה עבורו, את העניינים.
איך הגענו למצב שבו שטח ביישוב יהודי נמכר בכמיליון שקל, לעומת 50 אלף בכפר ערבי, שמקבל גם הקלות בהקצאות? מי רוצה לדחוף את ישראל לגוש דן ואיזה סיכוי יש ל'מדינונת' כזו לשרוד?
האם יש בכלל סיכוי שנתעורר בזמן?
המאמרים הרלוונטיים:- אריאל כהנא (2022), "הגענו לקצה; ללא שינוי כיוון חד, אנחנו עלולים לרדת לפחות מ־10% יהודים בגליל", ישראל היום, 28/4/22.
- אריאל כהנא (2022), כך נחנקת ההתיישבות בגליל, ישראל היום, 27/4/22.
[למאמר המקורי של אריאל כהנא ב'ישראל היום', לחצו כאן. הכרזה: ייצור ידע]
כרזה שמינית: פוליטיקה ביום הזיכרון?
לקראת יום הזיכרון נוהג משרד הביטחון להעניק שי להורים השכולים. במדינת ישראל 2022, המקוטבת פוליטית, חייב השי להיות מאחד ונטול סממנים פוליטיים.
והנה, השי הפעם הוא שעון - המעוטר בסמלי יונה, חמסה, שלום, ועיר "שלוש הדתות". שימו לב למעגל החיצוני מה שיש בו זה סמל הסהר האסלאמי וכוכבים נוצריים אילו לא מגן דוד אחד… התוצאה: השי נתפס על ידי חלק מההורים השכולים כעירוב הפוליטיקה בשכול, וכקריצה של שר הביטחון, בני גנץ, לבוחריו הפוטנציאליים, בתוך קהילת השכול. נאמר עליו כי המתנה הזו היא אייקון אמנתי שמבטא את אבדן הדרך היהודית ציונית.
נרצה או לא, מאז הסכמי אוסלו - שאחד מתוצרי הלוואי שלו היה הפיכת ערי ישראל לזירת קרב - הפך המושג 'שלום' למושג פוליטי, שנוי במחלוקת. קהות תודעתית ורגשית מצד מי שמקבל את ההחלטה, שר הביטחון, השי הביאה לכך, שחלק מהמשפחות השכולות - בהן קליין ומורנו - הודיעו כי בכוונתן להחזיר אותו מיד.
על זה נאמר, סוף מעשה במחשבה תחילה!
[מקור התמונה: מערכת ייצור ידע. הכרזה: ייצור ידע]
כרזה תשיעית: מתחילים להתפקח...
משך כעשר שנים הפכנו למדינה בהכלה. ניגבנו את הרוק מפרצופנו, וטענו שזה גשם. צה"ל פתח שעריו בפני ה'שבאב' ומשפחות הפשיעה הערביות, ואפשר להם להצטייד בנשק ממחסניו; ומשטרת ישראל התחפשה למשטרה הבריטית המנדטורית, והפקירה את תושביהן היהודים של הערים המעורבות, בפרעות תשפ"א. אח"כ היא סיפרה לנו שהכל פרי הדמיון, שמדובר בעבריינים פליליים; ושעולם כמנהגו נוהג. אבל אי אפשר לעבוד על כולם כל הזמן. בסוף יורד האסימון; ומבינים שהמציאות השתנתה. המרד של ערביי ישראל ניטש פה כבר שנה; והוא הולך ומתגבר, והאתגר שניצב לפנינו רק בתחילתו. בינתיים, מתרגלים כוחות הביטחון את מה שמכונה: ״מקרה הכל״: התקפה כוללת על מדינת ישראל – תוך התקוממות אלימה של ערביי ישראל ושל ערביי יהודה ושומרון. כלומר, שילוב של מלחמת הקוממיות עם פרעות תשפ״א...אז, אפשר כבר לומר שעידן ההכלה הסתיים?
[למאמר המקורי של איציק סבן ב'ישראל היום', לחצו כאן. הכרזה: ייצור ידע]
כרזה עשירית: לאן ממשיכים?
האלוף במיל' גרשון הכהן:
לא בטיסות לחו"ל ובטיולים ברחבי הארץ נבחנת מדינה ריבונית. מול היקף המרי הערבי, בירושלים באום אל פאחם וברהט, בשילוב איום החמאס מעזה, מדינת ישראל נראתה כמאבדת לא רק ממד של הרתעה בסיסית, אלא גם את סמלי ריבונותה. עם ישראל שרוי במצוקה בגלל חרדת אובדן הדרך, לא בגלל הטרור. חידוש הסיפור הציוני, הוא בימים אלה חובתה העליונה של ההנהגה הישראלית. דרושה כאן הנהגה שבנוסף לכישורי ניהול מחויבת קודם כל לשיעור קומה יהודי רוחני.- המאמר הרלוונטי באתר ייצור ידע: גרשון הכהן: לאן ממשיכים?