[בתמונה: מדינה באבדן דרך... הצילום: לע"מ. שם הצלם אינו מוזכר. הכרזה: ייצור ידע]

[לקובץ המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית' מול המערבית, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הכחשה והדחקה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'הכלה', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'פרוצדורה לפני מהות', לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר שלישי מתוך שלושה בסוגיית ההכלה והשלכותיה. למאמר האחר:

• פנחס יחזקאלי: אסטרטגיית ההכלה – השלמה והתמודדות תגובתית…
• אורי בר לב: די להכלה!

*  *  *

ליבי נחמץ. ביום העצמאות תשפ"ב, ישראל שלי היא מדינה עצובה, שאיבדה את דרכה...

רק לפני עשרים שנה, היינו מדינה גאה, המעצמה החזקה במזרח התיכון, שניצחה ב'חומת מגן' את העימות המזויין עם הפלסטינים, ואת המרד של ערביי ישראל שהתלווה אליו; וקנתה לעצמה עשרים שנים של שקט, שבוזבזו לריק.

היום, היא מדינה עצובה, שסועה, שקידשה את ההכלה ואת ההכחשה וההדחקה, שמתחננת לעוד יום של שקט, שנגררת בעיניים עצומות למלחמה הקשה והמדממת בתולדותיה, מול מזרח תיכון מתגלגל מצחוק ושמח לאיד. 

קריאת ההשכמה קרובה לצערי, והיא תהייה קשה, כואבת ומדממת מאוד.

[למאמרו של האלוף גרשון הכהן: 'עשרים שנים לחומת מגן – לקחים', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הכחשה והדחקה, לחצו כאן]

[תמונת ה- GIF היא תמונה חופשית שהועלתה מאתר GIFER. שם היוצר אינו מוזכר]

תארו לעצמכם להיכן היינו מגיעים, אם ב-1948 הייתה לנו ההנהגה הפוליטית, הביטחונית, המנהלית והמשפטית של היום...

(ראו הכרזה שבראש המאמר)

את מקום המנהיגים, שפעם התגאו בחזון בניין הארץ; החליפה הנהגה עצובה - מימין ומשמאל כאחד - ששיא גאוותה היא היכולת לעבור את החג בשקט ולאפשר לאזרחיה לטוס לחו"ל ולטייל ברחבי הארץ...

הנהגה שבזבזה את עשרים שנות ההפוגה - שהקנתה לה הניצחון ב'חומת מגן' - על ליבוי מלחמות פנימיות בלתי פוסקות, ועל רעיונות מיושנים של ימין ושמאל פוליטי, שאינם רלוונטיים במזרח התיכון בעשור השלישי של המילניום. זאת בלי להרגיש, שמישהו כבר מזמן הזיז לנו את הגבינה, שעליה אנחנו מתקוטטים.

[בתמונה: מישהו הזיז כבר מזמן את הגבינה שעליה אנחנו מתקוטטים... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Shutterbug75 לאתר Pixabay]

יאללה ממסגרים ומפשטים את המציאות...

זו מדינה שמתעקשת לא להבין את המשמעות של קיום ישות 'כופרת' על אדמת הקדש מוסלמי; ועדיין סבורה, שהמאבק שהיא מנהלת איננו דתי; ושצריך להתאמץ לא להפוך אותו לכזה.

במקום זה, אנחנו מחכים "לשלום שכבר יגיע" ושרים על "המלחמה האחרונה", בלי להבין, שכדי שיגיע, אנחנו חייבים להיות מוכנים - מעשית ומנטלית - לחיות על חרבנו עד קץ הימים, על המחירים שנדרשים מכך. 

זו מדינה שבמקום להתאקלם נכון באזור שלנו, חיה ב'נדמה שלי' וממסגרת (Framing) לעצמה מציאות: במזרח התיכון, אנחנו בונים גגות משופעים לבתים, כדי שהשלג יגלוש מהם; ומדמים לראות בפלסטינים ובערבים האחרים, בריטים ובלגים ושבדים (של פעם כמובן, לפני עידן האיסלמיזציה של אירופה...).

[בתמונה: היא בונה גגות משופעים לבתים, כדי שהשלג יגלוש מהם... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Noupload לאתר Pixabay]

בעולם דמיוני וממוסגר, אנחנו שמים מבטחנו בהסכמי נייר ובשגרירויות במדינות האזור, בלי להבין שבמזרח התיכון הכל אינטרסים; וברגע שזה מפסיק להתאים, הנייר אינו שווה את הדיו המרוחה עליו...

[לקובץ המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית' מול המערבית, לחצו כאן] [להרחבת המושג 'מסגור', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'אסטרטגיה', לחצו כאן] 

[הכרזה: ייצור ידע]

כדי שהמסגור יצליח, אנחנו מתעקשים לא ללמד את אזרחינו היהודים ערבית מדוברת מגיל הגן. כי אז, כולנו היינו מבינים את הסתירה - שבין המסרים שעוברים בתקשורת הממוסדת, למה שנאמר ונכתב בערבית - בתוך ישראל ומחוצה לה; כי אז היינו כולנו קוראים את שנכתב בספרי הלימוד, ושומעים את שנאמר בבתי הספר, ברחובות ומסגדים.

היה צריך דווקא את ידידי הפלסטינים האירופים כדי שנבין שההסתה בחומרי הלימוד הפכה לאיום אסטרטגי... אנחנו מדברים, אבל מעבירים כסף לרשות הפלסטינית; בעוד דווקא הפרלמנט האירופי קיבל שתי החלטות שמטרתן למנוע מימון של חינוך פלסטיני שכולל תכנים המסיתים נגד ישראל (ראו הכתבה למטה).

מרכיב חשוב בתרבות ההסתרה הזו הוא אבדן הדרך של האקדמאים והאוניברסיטאות: מזרחנים רבים מידי יודעים את האמת; אבל מחרישים פן יתויגו כהזויים וישלמו מחיר מקצועי גבוה בקריירה האקדמית שלהם, במוסדות להשכלה גבוהה הפרוגרסיביים, שצמחו בחצרנו, שרחוקים מהאתוס הציוני כרחוק מזרח ממערב. המזרחנים המעטים שכן מדברים, מתויגים כהזויים; ומשלמים מחיר לא פשוט.

[לכתבה המלאה של ניצן קידר בערוץ 7, לחצו כאן]

הכסף יענה על הכל?

גם מורכבות היא מילה גסה, שאיננה נלמדת אצלנו. זאת, למרות שכולנו מערכות מורכבות; למרות שמשפחתנו היא מערכת מורכבת וכך השכונה שלנו, העיר, המדינה והמערכת הבינלאומית. התוצאה, תורת המערכות המורכבות אינה נלמדת אצלנו, בתיכון ובאוניברסיטה; ואנחנו מחפשים, בבורותנו, פתרונות פשוטים לבעיות מורכבות: "נחסל את סינואר", "נכה במחבלים", "נחסל את הטרור", "ניתן לצה"ל לנצח"...

אנחנו מתעקשים לדמות את האויב אלינו; ולחשוב, שלכל בני האדם רצונות זהים... לחשוב שנפתור את הבעיה בכסף ובהטבות כלכליות, תוך התנשאות על האויב שניצב מולנו. אויב ראוי להערכה, שיש לו - בניגוד לרבים מאיתנו - מטרה ברורה שהוא מוכן למות למענה; וששום תנאים חומריים לא יעצרו אותו בדרך לניצחון.

אנחנו רואים ברשות הפלסטינית בעלת ברית, ואיננו מבינים דבר; רואים אותם מחלקים ממתקים אחרי כל פיגוע, אבל לא עוצרים ולא שואלים את עצמנו מה זה, בעצם, אומר... בעיוורון מוחלט, אנחנו מתגאים בימי השקט בין המלחמות - רושמים אותם כהישג; ומספרים לעצמנו שוב ושוב, שבגלל הרווחה הכלכלית, אין לאויב אינטרס לפתוח במלחמה. זאת, בלי להבין שהתקופות הללו הן בסך הכל תקופות התארגנות שלו, למערכה הבאה.

[להרחבת המושג: 'מורכבות', לחצו כאן] [להרחבת המושג, 'מערכת מורכבת', לחצו כאן] [להרחבה על 'תורת המערכות המורכבות', לחצו כאן] [על הטעות הניהולית הקלאסית – מתן פתרון מהמעלה הראשונה לבעיות מהמעלה השנייה, לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'מטרה של מערכת', לחצו כאן] [להרחבת המושג 'ניצחון', לחצו כאן]

[מקור התמונה המקורית: התקשורת הפלסטינית. הכרזה: ייצור ידע]

התוצאה: נקלענו לנחיתות אסטרטגית ואנחנו מורתעים קשות

אם אנחנו כל כך חזקים, למה אנחנו לא "נותנים לצה"ל לנצח?" - התשובה ברורה. אנחנו ממש לא כל כך חזקים!

ההנהגה הביטחונית, היהירה והשבעה שלנו, השמיטה מידיה ומיידנו, בעיוורונה, יתרון אסטרטגי גדול; והתעוררה לגלות שאנו מצויים במצב קשה של נחיתות אסטרטגית והרתעה פלסטינית איראנית אפקטיבית. היא התמכרה לטכנולוגיות יקרות, שנוטרלו על ידי טכנולוגיות פשוטות וזולות בייצור המוני; ו'נתקעה' עם צבא המסוגל ללחום בחזית אחת בלבד - ושמפקדיו אינם רוצים להילחם בכלל - כשהמלחמה הנכפית עליו הולכת להיות ״מקרה הכל״: התקפה כוללת על מדינת ישראל - תוך התקוממות אלימה של ערביי ישראל ושל ערביי יהודה ושומרון. כלומר, שילוב של מלחמת העצמאות עם פרעות תשפ״א, שלא הסתיימו עד היום.

המלחמה הזו החלה להתגלגל במאי 2021 - והיא נמשכת מאז - כשארגוני הביטחון והפוליטיקאים חוברים לתקשורת הישראלית המערכת הסתרה שלא הייתה כמוה במדינה דמוקרטית; בבחינת, אם לא נקרא לילד בשמו, הוא פשוט יחדל ויעלם מחיינו... (מסגור כבר אמרנו?)

[לאוסף המאמרים אודות 'הרתעה', לחצו כאן] [לסדרת מאמרי עצמאות וזיכרון, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על מבצע שומר החומות ופרעות תשפ"א, לחצו כאן]

יש בישראל אומה חמושה. אבל זה לא אנחנו!

כך, הפכנו למדינה שרועדת מפחד משני צעירים עם גרזן, אבל שולחת את בניה להילחם בהם בידיים חשופות; כשהיא מתעקשת לא לחמש את אזרחיה היהודים.

אבל, בה בעת, צה"ל שלנו פתח לרווחה את מחסני הנשק שלו בפני אויבינו מבית; שגונבים משם מכל הבא ליד, ויוצקים משמעות חדשה למושג: "אומה חמושה"...

[בכרזה: יש בישראל אומה חמושה. אבל זה לא אנחנו... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי kalhh לאתר Pixabay. הכרזה: ייצור ידע]

האליטה החברתית והתרבותית איבדה עניין במפעל הציוני

במקביל, איבדה האליטה החברתית והתרבותית עניין במפעל הציוני, לטובת רעיונות אוניברסליים פרוגרסיביים. ההשלכות של המצב הזה הן אבדן הקשר בין התכלית הלאומית לחוקים ולהנחיות שמנפיקה הכנסת ובכירי המינהל הציבורי; ושעבור יוצריהם, העיקר הפרוצדורה (והרעיונות שהיא מקדמת, 'מתחת לרדאר'...); ולעזאזל המהות הלאומית!

כך, הצליחו נציגיה בראשות המינהל הציבורי והקהילה המשפטית שלנו, לשנות את 'כללי המשחק'; לעקר את ההתיישבות והחקלאות ככלים במאבק הציוני (הכהן, 2022); לקעקע את מרכיבי הזהות הציונית הקולקטיבית; ולהפוך אותנו לעם שנמצא במרוץ לקבלת דרכון זר, שיאפשר לנו להימלט מפה בזמן.

[למושג: 'פרוצדורה לפני מהות', לחצו כאן] [למאמרו של האלוף במיל' גרשון הכהן: ה'מוקש' של מני מזוז, לחצו כאן]

[בתמונה: בנוהל שקבע היועץ מזוז בדצמבר 2004 - נוהל 1.1800 - הופקעה סמכותה של ממשלה בישראל להורות על הקמת יישוב חדש, ללא הסכמתם של גורמי המקצוע ברשויות התכנון, ברשות מקרקעי ישראל ובמשרד האוצר. התוצאה: כך סוכלו בשני העשורים האחרונים כל החלטות הממשלה להקמת יישובים חדשים בנגב. תמונת המוקש היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Clker-Free-Vector-Images לאתר Pixabay. תמונתו של מני מזוז היא נחלת הכלל. הכרזה: ייצור ידע]

[לקובץ המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית' מול המערבית, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הכחשה והדחקה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'הכלה', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'פרוצדורה לפני מהות', לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2018), הכל על פרדיגמת חשיבה מזרחית באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 1/7/18.
• פנחס יחזקאלי (2015), מסגור, ייצור ידע, 4/10/15.
• פנחס יחזקאלי (2014), תורת המערכות המורכבות, ייצור ידע, 12/6/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), מערכת מורכבת, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), הרתעה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), מורכבות, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), מטרה של מערכת, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), מטרה אסטרטגית, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2018), עצמאות וזיכרון באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 13/4/18.
• גרשון הכהן (2022), ה'מוקש' של מני מזוז, ייצור ידע, 1/4/22.
• פנחס יחזקאלי: יכולת הכחשה סבירה: לתת לאחרים תירוץ..., ייצור ידע, 4/1/20.
• פנחס יחזקאלי: הדחקה: כך אנו נפטרים ממחשבות בעייתיות, ייצור ידע, 2/1/20.
• פנחס יחזקאלי (2014), ניצחון: להשיג את המטרה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2015), פרוצדורה במקום מהות, ייצור ידע, 19/1/15.