[בתמונה: עבד... תמונה חופשית שהועלתה על ידי DualD FlipFlop לאתר flickr]

עודכן ב- 22 למאי 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

אחד מהדינים החשובים שנמצא בפרשת בהר הוא דין עבד עברי. העיסוק בנושא מצוי פרט לפרשתנו גם בספר שמות וגם בספר דברים, כדלקמן:

"כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי, שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד; וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי, חִנָּם. אִם בְּגַפּוֹ יָבֹא, בְּגַפּוֹ יֵצֵא; אִם בַּעַל אִשָּׁה הוּא, וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ. אִם אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה, וְיָלְדָה לוֹ בָנִים אוֹ בָנוֹת הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ, וְהוּא יֵצֵא בְגַפּוֹ. וְאִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד, אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי, אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי; לֹא אֵצֵא, חָפְשִׁי. וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים, וְהִגִּישׁוֹ אֶל הַדֶּלֶת, אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה; וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ, וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם"; " כִּי יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי, אוֹ הָעִבְרִיָּה וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים; וּבַשָּׁנָה  הַשְּׁבִיעִת, תְּשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ. וְכִי תְשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ לֹא תְשַׁלְּחֶנּוּ רֵיקָם. הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק לוֹ, מִצֹּאנְךָ, וּמִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ:  אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ תִּתֶּן לוֹ. וְזָכַרְתָּ, כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיִּפְדְּךָ, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ; עַל-כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ, אֶת הַדָּבָר הַזֶּה הַיּוֹם. וְהָיָה כִּי יֹאמַר אֵלֶיךָ, לֹא אֵצֵא מֵעִמָּךְ:  כִּי אֲהֵבְךָ וְאֶת-בֵּיתֶךָ, כִּי-טוֹב לוֹ עִמָּךְ. וְלָקַחְתָּ אֶת הַמַּרְצֵעַ, וְנָתַתָּה בְאָזְנוֹ וּבַדֶּלֶת, וְהָיָה לְךָ, עֶבֶד עוֹלָם; וְאַף לַאֲמָתְךָ, תַּעֲשֶׂה כֵּן. לֹא יִקְשֶׁה בְעֵינֶךָ, בְּשַׁלֵּחֲךָ אֹתוֹ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ כִּי מִשְׁנֶה שְׂכַר שָׂכִיר עֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים; וּבֵרַכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה" [1].

[בתמונה: "וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ, וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם"... התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי עט הזמיר. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 4.0]

עבד עברי - עבד שנלקח מבני ישראל

בדרך כלל מכונה העבד הישראלי במונח עבד עברי, וזאת על פי המקורות האמורים בספר שמות ובספר דברים. בפרשתנו הוא מוגדר כאחיך, אות וסימן לכך שהוא עבד שנלקח מבני ישראל.

ראשית מוסד העבדות במזרח הקדום, הגיע ככול הנראה בשעבודם של שבויי מלחמה [2]. לעיתים בזמן מלחמה, היו משעבדים חלקים גדולים מהאוכלוסייה האזרחית הכבושה. שבויי מלחמה היו רק אחד מהמקורות לאספקת עבדים. במקביל להם, היו סוחרי עבדים מקצועיים, שסחרו באנשים לעבדות. סיפור יוסף במקרא הוא דוגמא מובהקת לתופעה רחבה זו. בנוסף לכך, רוב הממצאים במזרח הקדום מראים שרוב העבדים היו אנשים שנמכרו בגלל חוב או ילדים וילדות שהוריהם מכרום בגלל מצוקה כלכלית. מצוקה שכזאת מוזכרת במקרא כסיבה לשעבודם של ילדים, שנתפסו לא פעם בגין חוב הוריהם:" וְאִשָּׁה אַחַת מִנְּשֵׁי בְנֵי הַנְּבִיאִים צָעֲקָה אֶל אֱלִישָׁע לֵאמֹר, עַבְדְּךָ אִישִׁי מֵת, וְאַתָּה יָדַעְתָּ, כִּי עַבְדְּךָ הָיָה יָרֵא אֶת יְהוָה; וְהַנֹּשֶׁה בָּא לָקַחַת אֶת שְׁנֵי יְלָדַי לוֹ, לַעֲבָדִים" [3]. בזמן שיבת ציון בימיו של נחמיה, רבו האנשים ששקעו בחובות כלכליים, והם נאלצו לשעבד את רכושם ואת בניהם בגלל מצבם הכלכלי:" וְעַתָּה, כִּבְשַׂר אַחֵינוּ בְּשָׂרֵנוּ, כִּבְנֵיהֶם, בָּנֵינוּ; וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ כֹבְשִׁים אֶת בָּנֵינוּ וְאֶת בְּנֹתֵינוּ לַעֲבָדִים, וְיֵשׁ מִבְּנֹתֵינוּ נִכְבָּשׁוֹת וְאֵין לְאֵל יָדֵנוּ, וּשְׂדֹתֵינוּ וּכְרָמֵינוּ לַאֲחֵרִים" [4]. לכן המקרא בא להגביל את זמן שעבודו של בעל חוב לתקופת זמן מוגדרת, ושעבודו נתפס בעיקר לא על מעמדו כעבד אלא על כוח עבודתו למספר שנים. הגבלת זמן של אדם שנשתעבד בגלל חוב, קיים גם בחוקי ח'מורבי, סעיף 117.  אם נחזור לפרשתנו לנושא זה, הרי יש בה שוני לנאמר בספר שמות וספר דברים. בספרים אלה משתחרר העבד לאחר עבודה של שבע שנים, אולם בספר ויקרא אצלנו, מעוגן דין העבד הישראלי בחוקי היובל, ומועד שחררו על פי הכתוב הוא שנת היובל.

[בתמונה: בספר ויקרא אצלנו, מעוגן דין העבד הישראלי בחוקי היובל, ומועד שחררו על פי הכתוב הוא שנת היובל... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי lechenie-narkomanii לאתר Pixabay]

מכאן, שמשך עבודתו, לכאורה, איננו קבוע אולם מועד שחרורו ידוע מראש

"כְּשָׂכִיר כְּתוֹשָׁב, יִהְיֶה עִמָּךְ; עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל יַעֲבֹד עִמָּךְ" [5]. הבדל נוסף שנגזר בשחרור בשנת היובל הוא שאין העבד בפרשתנו יכול לסרב לצאת לחופשי, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בספר שמות ובספר דברים. בספר ויקרא אין העבד יכול לסרב לצאת לחופשי והוא מחוייב לעשות כן כאשר מגיע תאריך שנת היובל. לשון אחר – ההבדל בין הנאמר בפרשתנו, לבין הנאמר במקורות האחרים לגבי מעמדו של העבד, איננו ענין טכני גרידא אלא הבדל מהותי ועקרוני [6]. יתכן מאוד שדין העבד העברי בספר ויקרא, קשור לדיני קדושת הארץ, שאף היא נזכרת בו, כך שהארץ הינה קניינו של ה', וכוח קניין זה מכתיב את קדושתה של האחוזה המשפחתית שהעבד חייב לחזור אליה בשנת היובל.

אם נסכם את הדברים, הרי שהגורם היחיד על פי המקרא המצדיק את הפיכת הישראלי לעבד הוא ההתדרדרות הכלכלית שלו, כי על כפיית עבדות יש עונש מוות במקרא, כדלקמן:" וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ וְנִמְצָא בְיָדוֹ, מוֹת יוּמָת" [7]. הד לכך אנו מוצאים בסיפורים בכל המלחמות בין שבטי ישראל, לאחר פילוג הממלכה, שבהן לא מצאנו כי שבויי מלחמה הופכים להיות לעבדים.

[בתמונה: מועד השחרור ידוע מראש... התמונה המקורית היא תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי skeeze לאתר Pixabay]

מה היה מעמדו של העבד?

לפי חוקי המזרח הקדום נתפס העבד כרכושו של אדונו, כך שניתן לסחור בו ולעשות מקח וממכר בו כמו בשאר המטלטלים של בית אדוניו. באותם ימים היו מטביעים בו סימון מיוחד לציון מעמדו הנחות, ואם היו פוגעים בו הפוגע היה חייב פיצויי לאדוניו. בניגוד לכך עבד ישראלי הוא כאמור אדם שמכר את כוח עבודתו לזמן קצוב, ולמרות שלא הייתה בחברה הישראלית הגדרה משפטית מדויקת למעמדו של העבד העברי, הרי הוא משווה בספר דברים לזה של העובד השכיר:" לֹא-יִקְשֶׁה בְעֵינֶךָ, בְּשַׁלֵּחֲךָ אֹתוֹ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ כִּי מִשְׁנֶה שְׂכַר שָׂכִיר  עֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים; וּבֵרַכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה" [8], כלומר כמי שעבד שתי תקופות(=משנה) שכירות בנות שלוש שנים כל אחת:"  וְעַתָּה, דִּבֶּר יְהוָה לֵאמֹר, בְּשָׁלֹשׁ שָׁנִים כִּשְׁנֵי שָׂכִיר וְנִקְלָה כְּבוֹד מוֹאָב בְּכֹל הֶהָמוֹן הָרָב; וּשְׁאָר מְעַט מִזְעָר לוֹא כַבִּיר" [9]. למרות שהעבד העברי קרוב יותר במעמדו לשכיר הרי שאין הוא שכיר במובן המלא של המושג, והוא בעצם מצוי במעמד ביניים בין שניהם. לכן בפרשתנו נאמר במפורש:" לא תעבוד בו עבודת עבד", אלא: "כשכיר כתושב יהיה עמך" [10]. השכיר המוזכר כאן משתייך למעמד האנשים חסרי הנחלה, ויחד עם הגר היתום והאלמנה, העבד נמנה עם החוליות הפגיעות ביותר בחברה הישראלית, הזקוקות לחוקי הגנה מיוחדים:" לֹא תַעֲשֹׁק שָׂכִיר, עָנִי וְאֶבְיוֹן, מֵאַחֶיךָ, אוֹ מִגֵּרְךָ אֲשֶׁר בְּאַרְצְךָ בִּשְׁעָרֶיךָ. בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ וְלֹא תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ, כִּי עָנִי הוּא, וְאֵלָיו, הוּא נֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ; וְלֹא יִקְרָא עָלֶיךָ אֶל יְהוָה וְהָיָה בְךָ חֵטְא" [11].

יתרה מזאת. המקרא אומר במפורש בפרשתנו כי:" ...וּבְאַחֵיכֶם בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל אִישׁ בְּאָחִיו, לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ" [12], כלומר אין להטיל עבודת פרך על העבד הישראלי. עבודת פרך הינה עבודה קשה, שיש בה לחץ, דיכוי ואף סוג של אלימות.

כלל ההבהרות שהעבד העברי איננו עבד במובן המקובל של המזרח הקדום, נגזרת מהעיקרון הדתי הבא: "כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל, עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם" [13], כלומר – לכלל בני ישראל יש מעמד שווה בפני האל, על כן אסור להפוך אף לא אחד מהם לעבד במובן הרגיל של המושג.

[בתמונה: "כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל, עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם"... ציורי תנ"ך/ בני ישראל עבדים במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)]

אחרית דבר

בפרשת בהר מופיע דין עבד עברי. בנוסף דין זה מופיע הן בספר שמות והן בספר דברים. הבידול בין הנאמר בספר ויקרא לבין המקורות האחרים הוא שבפרשתנו, עניין העבדות מעוגן בדיני היובל, ואין העבד יכול לבקש שלא לצאת לחופשי. בנוסף בשני המקורות האחרים מדובר על עבדות במשך שבע שנים, וכאן בפרשתנו התאריך המחייב לצאתו של העבד לחופשי היא שנת היובל.

מושג העבדות במזרח הקדום נוצר בראשיתו בשעבודם של שבויי מלחמה. משם הוא הוחל גם על אוכלוסיות אזרחיות כבושות. קיים שוני מהותי במעמדו של העבד העברי לעומת הידוע מתעודות חיצוניות מוקדמות. מעמדו של העבד העברי דומה למעמדו של השכיר, היות ולפי המקרא, המדובר באדם שחווה התדרדרות כלכלית, והוא מוכר את כוח עבודתו בכדי להשתקם. אשר על כן, אין העבד העברי נחשב לקניינו של אדוניו, יש לו זכויות רבות, ואסור להתעמר בו בעבודת פרך, שהיא עבודה של ניצול ודיכוי אלים, ואשר יש בה מידה רבה של עוול ואי צדק מוסרי ואנושי.

[בתמונה: עבד עברי... התמונה המקורית היא תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי PublicDomainPictures לאתר Pixabay]

[לקובץ המאמרים על 'פרשת בְּהַר', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על 'פרשת בְּהַר'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת בהר באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 13/5/19.

[1] שמות, פרק כ"א, פסוקים: ב' – ו' ; דברים, פרק ט"ו, פסוקים: י"ב – י"ח, בהתאמה.

[2] אנציקלופדיה מקראית, כרך ו', מוסד ביאליק, ירושלים, 1971, עמודים: 10 – 3.

[3] מלכים ב', פרק ד', פסוק א'.

[4] נחמיה, פרק ה', פסוק ה'.

[5] ויקרא, פרק כ"ה, פסוק מ'.

[6] עולם התנ"ך, ויקרא, דודזון – עתי, ת"א, 1997, עמוד 195.

[7] שמות, פרק כ"א, פסוק ט"ז.

[8] דברים, פרק ט"ו, פסוק י"ח.

[9] ישעיה, פרק ט"ז, פסוק י"ד.

[10] ויקרא, פרק כ"ה, פסוקים: ל"ט – מ' בהתאמה.

[11] דברים, פרק כ"ד, פסוקים: י"ד – ט"ו.

[12] ויקרא, פרק כ"ה, פסוק מ"ו.

[13] שם, פסוק נ"ה.