[בכרזה: ריבנטרופ במרכז התמונה מימין; וראש ממשלת בריטניה צ'מברלין משמאל. קרדיט: Bundesarchiv, Bild 183-H27146 / CC-BY-SA 3.0]

[לקובץ המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על עורמה ותחבולה, לחצו כאן]

לחברי, גיסי, אהובי - השגריר בדימוס מיקי ארבל - שבזכותו המאמר הזה רואה אור

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

יואכים פון ריבנטרופ (Ulrich Friedrich Wilhelm Joachim Freiherr von Ribbentrop) היה אחד משלושה גורמים שפעלו בתחום מדיניות החוץ של הרייך (נויראט שר החוץ לפניו; רוזנברג, ראש המחלקה לענייני חוץ של המפלגה; והוא, שהיטלר התיר לו לקיים, במקביל למשרד החוץ, לשכה מדינית משלו, והשתמש בו כשליח מיוחד לראשי מדינות אחרות (מעל ראשו של שר החוץ נויראט) עד שמונה לשגריר בבריטניה בשנים שקדמו למלחמה (1938-1936) ואח"כ, כשר חוץ, עד הקריסה (שיירר, 1976, כרך ראשון, ע' 226).

הוא סיים את הקריירה שלו כאחרון הנאשמים במשפטי נירנברג, שהובל לעמוד התלייה, בקריאה אחרונה תמוהה ומטופשת - אחרי כל מעלליו - לשלום עולמי ("אני רוצה שלום בעולם“...). 

[לאוסף המאמרים על שלום עולמי וסתם שלום, לחצו כאן]

[בכרזה: ריבנטרופ במרכז התמונה; וראש ממשלת בריטניה צ'מברלין משמאל. קרדיט: Bundesarchiv, Bild 183-H12473 / CC-BY-SA 3.0]

ריבנטרופ היה גם אחד האנשים המושמצים ביותר בין בכירי 'הרייך השלישי' - על ידי עמיתיו ויריביו כאחד:

• אדולף היטלר עצמו כינה אותו, לא פעם, מאחורי גבו: "מוכר השמפניה הקטן" (זה היה עיסוקו של ריבנטרופ לפני כניסתו למפלגה ולפוליטיקה) (ויאר, 2018).
• הרודן האיטלקי, בניטו מוסוליני, הגדיר אותו כ"שחצן, קל דעת ופטפטן" ואמר כי "צריך רק להסתכל בראשון כדי לראות שיש לו מוח קטן" (שיירר, 1976, כרך ראשון, ע' 353).
• הגדיל מכולם בתיאוריו, הרמן גרינג, שתאר אותו כ"חסר כישרון ועצלן, שחצן כטווס, יהיר ובלא הומור". "כשמתחתי ביקורת על יכולתו של ריבנטרופ לטפל בבעיות בריטניה", הכריז לימים, "ציין הפיהרר כי ריבנטרופ מכיר את לורד פלוני ומיניסטר אלמוני. על כך עניתי: "כן. אך הצרה היא שגם הם מכירים אותו"... (שיירר, 1976, כרך ראשון, ע' 244).

על כן, היה ריבנטרופ האדם האחרון שניתן לייחס לו פיקחות, עורמה ותחבולה... למרות זאת - ואולי דווקא בגלל... - בחר בו היטלר לבסוף לנהל את מדיניות החוץ של גרמניה.

[לאוסף המאמרים על עורמה ותחבולה, לחצו כאן]

[בכרזה: הדוצ'ה האיטלקי מוסוליני (משמאל) עם יואכים פון ריבנטרופ (מימין) - "צריך רק להסתכל בראשון כדי לראות שיש לו מוח קטן"... התמונה היא נחלת הכלל. לעוגן ברשת, לחצו כאן]

האם האטימות הזו הייתה מראית עין בלבד?

הסופר, התסריטאי ובמאי קולנוע, אריק ויאר - בספרו 'סדר היום' שהגרסה העברית שלו ראתה אור בדצמבר 2018 בהוצאת הפועלים, הקיבוץ המאוחד - רומז לנו, שחלק מהמעטה של הטמבל מרבה הלהג, היה הצגה, שריבנטרופ עשה בה שימוש להשגת מטרותיו.

[בתמונה משמאל: כריכת הגרסה העברית של ספרו של אריק ויאר, "סדר היום", שראה אור בדצמבר 2018 בהוצאת הפועלים, הקיבוץ המאוחד. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

הרקע: בשנת 1936, נשלח ריבנטרופּ לשמש כשגריר בלונדון, וישב שם כשנתיים, עד שנקרא ב- 1938 ע"י היטלר, להחליף את קונסטנטין פון נויראט בתפקיד שר החוץ.

בפרק הקרוי: "ארוחת פרידה ברחוב דאונינג", מתאר לנו ויאר כיצד שיטה ריבנטרופ בראש הממשלה הבריטי, נוויל צ'מברלין, במהלך מסיבת הפרידה שערך זה לכבודו, לפני שובו לגרמניה"

״... בלונדון, צ'מברליין הזמין את ריבנטרופ לארוחת פרידה. אחרי שנות מגורים אחדות באנגליה, שגריר הרייך זכה בקידום: עכשיו הוא שר החוץ. אי־לכך הוא חזר ללונדון לכמה ימים כדי להיפרד ולהחזיר את מפתחות הבית — כי מספרים שלפני המלחמה, צ'מברליין, שהיה בעליהן של כמה דירות, השכיר אחת לריבנטרופ...

.

[בתמונה: ריבנטרופ מקבל את פניו של צ'מברלין בנמל התעופה של קלן, ב- 22 בספטמבר 1938; והם סוקרים משמר כבוד של דיוויזיית האס אס הראשונה, ליבסטנדארטה אדולף היטלר. איך היינו מתייחסים היום לעובדה שראש הממשלה משכיר דירה לשגריר של מעצמה אחרת, יריבה? התצלום: סוכנות שירנר. התמונה באדיבות מוזיאון LEMO, והיא נחלת הכלל]

התחלה טובה...

... המחצית הראשונה של הארוחה התנהלה במצב רוח מרומם ומשוחרר. ריבנטרופ גולל את הצלחותיו הספורטיביות, ואחרי כמה בדיחות על חשבון עצמו, הגיע לתענוגות הטניס; סר אלכסנדר קדוגן (תת מזכיר המדינה) הקשיב לו בנימוס... ... קדוגן, צריך להודות, מצא את סיפורי הטניס האלה משמימים להחריד, והקשיב לשר הגרמני בחיוך. גם גברת צ'מברליין נפלה בפח בתחילת הארוחה וסבלה את שטף המלל באורך רוח מנומס. ריבנטרופ דיבר עכשיו על ימי נעוריו בקנדה...

[בתמונה משמאל: יופי של מסיבת פרידה... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי DariuszSankowski לאתר Pixabay]

... שגריר הרייך נראה כמו דג במים. ואמנם, הנינוחות הזאת היא שצדה את עינו של היטלר, האלגנטיות אוֹלְד־פאשְן והאדיבות, בקרב מה שהייתה המפלגה הנאצית: ערב־רב של בריונים ופושעים. ההתנהגות המתנשאת, המלווה בצייתנות מופתית, דחפה אותו למעלה עד המשרה הנחשקת של שר החוץ; ובאותם רגעים — ב-12 במרץ 1938 ברחוב דאונינג — הוא ניצב בפסגת מה שהחיים זימנו לו.

מי שהתחיל כיבואן השמפניות "מוּם" ו"פּוֹמֶרי" נשלח על־ידי היטלר לאנגליה כדי לעשות "לובינג" למען הרייך, לבחון כליות ולב ולקושש רסיסי מידע מפה ומשם. במשך כל התקופה הסוערת הזאת הוא לא חדל לרגע לטעון בפני היטלר שהאנגלים אינם מסוגלים להגיב. הוא דרבן ללא הרף את הפיהרר להמשיך בפעולות הפזיזות ביותר בעודו מחניף לנטיותיו המגלומניות והתוקפניות. כך טיפס במדרגות התהילה הנאצית האיש שהיטלר כינה מדי פעם מאחורי גבו "מוכר השמפניה הקטן"; כה רב משקלן של הדעות הקדומות, גם בקרב מהרסי החברה השקדנים ביותר.

[בתמונה: הבליץ על לונדון. ריבנטרופ לא חדל לרגע לטעון בפני היטלר שהאנגלים אינם מסוגלים להגיב. הוא דרבן ללא הרף את הפיהרר להמשיך בפעולות הפזיזות ביותר בעודו מחניף לנטיותיו המגלומניות והתוקפניות... התמונה היא נחלת הכלל]

ה'פיל' מוכנס לחדר...

באמצע הארוחה, כפי שמתאר צ'רצ'יל בזיכרונותיו, נכנס לחדר שליח של משרד החוץ... (ו)הגניב מעטפה לידי סר קדוגן. דממה של מבוכה השתררה. נדמה כי סר קדוגן (ראו תמונה משמאל) קורא בתשומת לב רבה. אט־אט חודשה השיחה. ריבנטרופ העמיד פנים שמאום לא קרה; הוא לחש שתיים־שלוש מחמאות על אוזנה של בעלת הבית. לפתע קם קדוגן על רגליו והושיט את הפתק לצ'מברליין...

[בתמונה משמאל: תת מזכיר המדינה, סר אלכסנדר קדוגן. איך משביתים את השמחה, אבל הנימוס... התמונה היא נחלת הכלל]

... צ'מברליין קרא גם הוא, בארשת מודאגת. בינתיים המשיך ריבנטרופ לפטפט. הקינוח הוגש... וקדוגן שב למקומו והפתק בידו. אבל צ'רצ'יל, שפקח אחת מעיני הקוקר ספניאל שלו ונעץ אותה בצ'מברליין, הבחין אצלו בקמט עמוק בין העיניים. הוא הסיק שמדובר בידיעה מדאיגה. ואילו ריבנטרופ לא ראה דבר. הוא היה מדושן עונג ומן הסתם חגג את היותו שר עכשיו.

להזמנתה של גברת צ'מברליין, הם עברו לטרקלין. הקפה הוגש. רינבטרופ התחיל לדבר על יינות צרפתיים, המומחיות שלו, ובזאת נתן אות לשיחה רדומה שהתארכה. על מנת להדגים איזו נקודה לא ברורה, הוא חטף גביע שמפנייה בלתי נראה מראש פירמידת כוסות בלתי נראית, והרים כוסית בקול תרועה... סכין הקינוח נקשה על הכוס; ריבנטרופ נד בראשו, שופע חיוכים...

הריבנטרופים לא מבינים רמזים...

בני הזוג צ'מברליין הפגינו את קוצר רוחם, אבל בנימוס. אי־אפשר לקטוע מפגש מעין זה, עם שר של מעצמה אירופית. יש צורך בטקט, לפרוש בשעת הכושר הנכונה. בקרוב ירגישו גם האורחים שמשהו מתרחש, וששיחה תת־קרקעית מתנהלת בין צ'מברליין לאשתו, שנכרכה ביתר הדמויות הראשיות, זו אחר זו: קדוגן, בני הזוג צ'רצ'יל, וכמה נוספים.

בשלב הזה נראה גל ראשון של פורשים. אלא שהריבנטרופים נשארו, עיוורים למבוכה, בעיקר הוא, שאירוע הפרידה הזה כמו שיכר אותו ורוקן מתוכו את הרגישות הבסיסית ביותר. המארחים איבדו את סבלנותם אך גם זה נעשה בנימוס רב, בלי להפגין דבר. הרי לא יכלו לזרוק החוצה את אורח הכבוד; הוא פשוט מוכרח להבין בכוחות עצמו שהגיעה העת לצאת מהטרקלין, ללבוש את המעיל ולהיכנס למרצדס הגדולה שלו, המעוטרת צלב קרס.

[בתמונה: פון ריבנטרופ - איך משכנעים אותו להיכנס לרכב ולנסוע?? קרדיט: Bundesarchiv, Bild 183-2008-0612-500 / CC BY-SA 3.0 DE]

אבל ריבנטרופ לא הבין דבר וחצי דבר; הוא ליהג. אשתו קשרה עכשיו שיחה ערה עם גברת צ'מברליין. האווירה איבדה מממשותה; המארחים הפגינו קוצר רוח מהוסה שהתבטא בהטיות קול קלות, אך כזה שאדם מחונך באמת היה מזהה. ברגעים כאלה אתה תוהה אם אתה מטורף, או מתחשב מדי, והאם האחר חש במבוכה הנדמית לך כה מוחשית... 

... לפתע מתנער צ'מברליין ואומר לריבנטרופ: "סלח לי, בבקשה, יש לי עניין דחוף לטפל בו" זה היה מעט בוטה, אבל הוא לא מצא דרך אחרת לשים קץ לדבר. הם קמו, ורוב המוזמנים נפרדו ממארחיהם ועזבו את רחוב דאונינג. אבל הריבנטרופים התעכבו עם אלה שנשארו. השיחה המשיכה להתגלגל עוד שעה ארוכה. איש לא הזכיר את הפתק שקדוגן וצ'מברליין קראו בשעת הארוחה, ושריחף ביניהם כמו רוח רפאים מנייר, תשובה ניצחת שכולם רצו לשמוע, ושהייתה למעשה התסריט האמִתי של מופע הבידור התמוה הזה.

בסופו של דבר הלכו כולם, אבל לא לפני שריבנטרופ שפך את מלוא הרפרטואר של הגיגיו הנבובים. אין זאת אלא ששחקן התיאטרון החובב לשעבר, גילם אחד מתפקידיו הסמויים על בימת ההיסטוריה הגדולה. מחליק על הקרח לשעבר, שחקן גולף, כנר: ידו של ריבנטרופ בכול! בכול! אפילו למתוח ארוחה רשמית עד קצה גבול היכולת הוא יודע. הוא באמת היה טיפוס משונה, תמהיל מוזר של בערות ועידון...

[יאללה הולכים... פון ריבנטרופ. התמונה היא נחלת הכלל. לעוגן ברשת לחצו כאן]

באמת, לא מבינים רמזים??

סוף־סוף הלכו לדרכם אחרוני המוזמנים, וגם בני הזוג ריבנטרופ נטשו את המקום. הנהג פתח בפניהם את הדלת. גברת ריבנטרופ החליקה בעדינות על שמלתה והם נכנסו למכונית. ברגע זה פרצו השניים במפגן שמחה משוחרר. הריבנטרופים צחקו על התרגיל המוצלח שעשו לכולם.

מובן שקלטו את הדאגה העמוקה ששטפה את פניו של צ'מברליין למקרא הפתק שהביא השליח של משרד החוץ. ומובן שידעו בדיוק מה כתוב בפתק הזה, הריבנטרופים, וששמו להם למטרה לגרום לצ'מברליין, לו ולאנשי צוותו, לאבד כמה שיותר זמן. לכן מתחו את הארוחה עד איבוד עשתונות, ואחריה את שתיית הקפה, ולבסוף את השיחות בטרקלין. ובמשך כל הזמן הזה נבצר מצ'מברליין להתפנות לענייני השעה והוא נאלץ לדבר על טניס ולכרסם עוגיות מקרון.

הריבנטרופים, שניצלו את נימוסיו המופלגים, נימוסים כמעט חולניים, לפיהם אפילו טובת המדינה יכולה לחכות, הרחיקו אותו מעבודתו. זאת משום שהפתק שהביא עמו השליח של משרד החוץ, שמסתוריותו לא התפוגגה במשך כל אותה ארוחה אינסופית, אצר בחובו ידיעה מחרידה: "חילות גרמניה חדרו זה עתה לאוסטריה״.

[בתמונה: הסוף כידוע לא היה משהו עבור ריבנטרופ... הוא היה אחרון העולים לגרדום במשפטי נירנברג; ובעלות הברית פרסמו את תמונתו, אחרי ההוצאה להורג. התמונה היא נחלת הכלל]

[לקובץ המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על עורמה ותחבולה, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• אריק ויאר (2018), סדר היום, תל אביב: הוצאת הפועלים והקיבוץ המאוחד.
• ויליאם ל' שיירר (1976), עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי, היסטוריה של גרמניה הנאצית, תל אביב: שוקן, כרך ראשון.
• פנחס יחזקאלי (2019), ‘שלום עולמי’: אוטופיה מערבית, שמחירה כבד…, ייצור ידע, 26/12/19.
• פנחס יחזקאלי (2016), עורמה ותחבולה - למה וויתרנו עליהם?, ייצור ידע, 11/2/16.