[בכרזה: איך תראה המלחמה הבאה? תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי ELG21 לאתר Pixabay]

[לאוסף המאמרים על יחסי רוסיה - אוקראינה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על טילים בליסטיים ופגעיהם, לחצו כאן]

סא"ל במיל' ד"ר עדו הכט הוא חוקר מלחמות, המלמד במחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר אילן. מחבר הספר "ההבקעה המערכתית בחשיבה הצבאית הגרמנית, 1945-1870".

*  *  *

מבוא

אין הכוונה במסמך זה להציג תיאור מפורט ומדויק של כל מהלכי המלחמה – המידע הקיים אינו מאפשר זאת והמלחמה טרם הסתיימה.

הכוונה היא לגעת בסדרת סוגיות מרכזיות שהשפיעו, להערכתי, על אופן התנהלות המלחמה, על-מנת לאפשר הפקת לקחים ראשוניים – בהתאם לכל ההסתייגויות שהוצגו לעיל – ממלחמה זו עבור ישראל.

חלק מהלקחים יהיו כלליים מאד (למשל, על מאפייני תופעת 'המלחמה' בימינו), וחלק ממוקדים לתחומים מוגדרים (למשל, בסוגיות של הפעלת אש ארטילרית).

הפקת לקחים – לשם מה?

אחד הכלים החשובים המשמשים בהכנת צבא למלחמה הוא פיתוח תיאוריה כיצד תיראה המלחמה הבאה ולאחר מכן פיתוח תורה שלפיה ייבנה, יאורגן ויוכשר הצבא להילחם באותה המלחמה. התהליך החשיבתי הזה כולל שני תהליכים נפרדים המשלימים זה את זה:

[בכרזה: איך תראה המלחמה הבאה? תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי ELG21 לאתר Pixabay]

התהליך הראשון, מחקר של מלחמות העבר – כדי לגלות את התהליכים הפנימיים של תופעת המלחמה בכללותה וכיצד מרכיבים שונים של תופעת המלחמה משפיעים על קביעת תוצאותיה. המרכיבים האלה הם בחלקם קבועים, פחות או יותר, ובחלקם משתנים; ולכן,

התהליך השני הוא לחזות כיצד ישתנו אותם המרכיבים בעתיד (סוגיות תרבותיות/מדיניות/כלכליות; שינויים בטכנולוגיה בסיסית; שינויים בטכנולוגיה צבאית), וכיצד ישפיעו השינויים האלה על כל המרכיבים הרלוונטיים שקובעים את תוצאות המלחמה. וכל זאת בצניעות, שכן לא חסרים מקרים בהיסטוריה שבהם שינוי כלשהו הוכתר כמהפכני ובסוף התברר כהתאמה או עדכון לכל היותר של תופעות ותיקות ולפעמים אפילו רק כשינוי ב-'עטיפה'. היו מהפכות, אבל מעטות מאד ורובן היו איטיות למדי. חשוב לזכור את הכלל, שכמו בפיזיקה, לכל פעולה יש תגובת-נגד שממתנת את השפעתה, ובעולם המדיני והצבאי לפעמים אפילו הופכת את כיוונה.

מגבלות על הפקת לקחים ממלחמות העבר למלחמות ההווה והעתיד

בחקר מלחמות מהעבר ומההווה חשוב לזכור את הכלל שלקחים הם תמיד תלויי הֶקְשֶר. טעות נפוצה בהפקת לקחים היא להפיק אותם בלי להתיחס להֶקְשֶר ממנו נלמדו לעומת ההֶקְשֶר בו ייושמו בעתיד. הגורמים המשפיעים על ישימותו של לקח מאירוע אחד לאירוע אחר מגוונים – רקע תרבותי שונה, רקע מדיני שונה, רקע טכנולוגי שונה, רקע ארגוני שונה, רקע תורתי שונה, ולפעמים, במיוחד באירועים מסובכים ועצימים כמו מלחמה שבה גורם המזל וההסתברות משחקים תפקיד משמעותי מאד, התוצאה של אירוע מסוים היא מקרית, גלגול אקראי של קוביית-המזל, ולא ראוי להפיק ממנה לקח.

בהפקת לקחים ממלחמות העבר יש קושי בתרגום הדומה והשונה בין המקרה שנבחן בעבר לעתיד על-מנת לאתר את הלקח הרלבנטי לעתיד ולכן לכאורה יש יתרון מסוים בהפקת לקחים מהמלחמות המעודכנות ביותר ועל אחת כמה וכמה ממלחמות המתרחשות עכשיו.

[בתמונה: מראות ממלחמת רוסיה אוקראינה... התמונה היא צילום מסך]

מגבלות על הפקת לקחים ממלחמות ההווה לעתיד

עם זאת, גם הפקת לקחים ממלחמות ההווה היא מלאכה בעיתית כיון שמטבע תופעת המלחמה גם הצבאות המשתתפים בה מתקשים לדעת מה בדיוק קורה ועל זה נוסף הקושי שהצבאות היריבים מנסים להסתיר מיריביהם מה הם עושים באמצעות הסתרה ובאמצעות הונאה – לכן, לא רק שחסר מידע רב ובמידע שמוצג יש טעויות תמימות רבות מאד הנובעות מהבלבול והתהפוכות הטבעיות של תופעת המלחמה, אלא בתוך המידע יש גם טעויות מכוונות שיזמו היריבים.

יתר על כן, גם מלחמה המתרחשת עכשיו יכולה להיות מושפעת מהבדלים שנובעים מהרקע הסביבתי, התרבותי, המדיני או הטכנולוגי בין משתתפים שונים ולפעמים אותו משתתף שנלחם במקום אחר בנסיבות אחרות יפעל אחרת למרות שתרבותו וכליו הטכנולוגיים ואפילו תורתו הבסיסית לא השתנו.

מלחמת נגורנו-קרבך השנייה (סתיו 2020) המחישה את כל הבעיות הללו, כולל ההטיה להתמקד באותם פריטי מידע שלכאורה ודאיים (במקרה של מלחמת נגורנו-קרבך – סרטוני התקיפות של ה-כטמ"מים של צבא אזרבייג'ן) כאילו הם המציאות כולה תוך התעלמות מאירועים לא פחות חשובים שהתרחשותם לא נחשפה באופן בולט וברור כל-כך ותוך התעלמות ממאמצי ההונאה של היריבים. המלחמה הנוכחית באוקראינה מציגה מאפיינים דומים ואפילו קשים יותר ממלחמת נגורנו-קרבך השנייה עקב מימדי הכוחות והשטח וההטיה הברורה בכל אמצעי חשיפת המידע לטובת צד אחד – אוקראינה, עד כדי הטית המידע המתפרסם גם על-ידי גורמים חיצוניים אשר אמורים להיות אוביקטיביים, כגון חוקרים ומכוני-מחקר מקצועיים בתחום.

המלחמה הנוכחית שמתנהלת באוקראינה שונה מהמלחמות הבאות שתצטרך ישראל לנהל בהרבה ממאפייני הרקע שלה – במיוחד בולטים ההבדלים בתחומים הבאים:

• המטרות המדיניות של היריבים.
• התרבות המדינית, הכלכלית, החברתית והצבאית של היריבים.
• הרקע המדיני של ההתערבות של גורמים אחרים שתומכים ביריבים.
• הגודל של היריבים – הן באוכלוסייה הכוללת והן בהיקף המשאבים שהם משקיעים בתחום הצבאי.
• מימדי ומאפייני השטח בו נלחמים.
• חלק מהמרכיבים הטכנולוגיים בהם משתמשים היריבים.
• תורות הלחימה של היריבים.

למרות כל האזהרות המוצגות לעיל, במידה ונבצע מחקר יסודי וזהיר ניתן לזהות תופעות שונות במלחמה הזו שאפשר להפיק מהם לקחים עבור ישראל, גם אם אלה דורשים התאמה מסוימת כדי לשמש את ישראל ואת צה"ל בהֶקְשֶרִים שלנו.

[בתמונה: מלחמת נגורנו-קרבך השנייה (סתיו 2020) המחישה את ההטיה להתמקד באותם פריטי מידע שלכאורה ודאיים... התמונה היא צילום מסך]

מקורות המידע – אזהרה!

העבודה שנכתבה להלן נשענת על מקורות גלויים בלבד ולכן כל הבעיות שהוצגו לעיל חריפות בה במיוחד.

כיון שהמקורות בעייתיים יש להתיחס לכל הכתוב להלן בזהירות וכאל תובנות ראשוניות בלבד.

מאפייני העבודה

העבודה נחלקת לשלושה חלקים:

• חלק ראשון: תיאור כללי של מהלכי המלחמה תוך התמקדות בסוגיות מרכזיות שלהערכתי השפיעו על מהלכים אלה ועל תוצאותיה עד כה.
• חלק שני: מספר לקחים כלליים שאפשר להפיק ממלחמה זו על תופעת המלחמה בכלל בימינו.
• חלק שלישי: לקחים ממוקדים יותר במגוון תחומים הקשורים לניהול המלחמה.

כדי לבחון אמינות הלקחים תוזכרנה גם מלחמות אחרות בהן זוהו לקחים דומים או שונים כדי לנסות לבחון עד כמה מה שמתרחש באוקראינה שייך לתופעות המלחמה 'בדרך-כלל' ומה שייך לתופעות 'חריגות' או 'ייחודיות' למלחמות המתנהלות בהקשרים מסוימים בלבד או אפילו רק למקרה הפרטי המסוים הזה.

[בתמונה: מראות ממלחמת רוסיה אוקראינה... התמונה היא צילום מסך]

חלק א': תיאור כללי לפי סוגיות משפיעות מרכזיות

רקע

כאמור, אין הכוונה במסמך זה להציג תיאור מפורט ומדויק של כל מהלכי המלחמה – המידע הקיים אינו מאפשר זאת והמלחמה טרם הסתיימה. הכוונה היא לגעת בסדרת סוגיות מרכזיות שהשפיעו, להערכתי, על אופן התנהלות המלחמה. הגיון זה חל גם על הצגת הרגע לפרוץ המלחמה. כיון שרוסיה יזמה אותה חיוני להבין את נקודת המבט הרוסית – מדוע יזמה מלחמה זו ומה ניסתה להשיג בו.

[תמונתו של ולדימיר פוטין משמאל היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי 6964520 לאתר Pixabay]

הצד האוקראיני פשוט – הם רוצים ההיפך ממה שרוצים הרוסים.

לגבי מדיניות 'המערב' – היא תתואר כאן רק מנקודת המבט הרוסית, אבל כאמירה כללית פשוטה, מטרת-העל של מדינות 'המערב' היתה ועודנה להחליש את רוסיה ואם אפשר לחולל בה שינוי כדי להפכה למדינה 'מערבית' – מה טוב. במהלך 30 השנים האחרונות 'המערב' נקט במגוון פעילויות כדי לקדם מטרות אלה: סיוע כספי לגורמים שתומכים בו בתוך רוסיה; לחץ מדיני וכלכלי על רוסיה; ניסיונות לשתף-פעולה עם רוסיה עם התניות לגבי ההתנהגות הרוסית; הוספת מדינות מזרח-אירופה, שבעבר היו חלק מברית-ורשה או אפילו חלק מברית-המועצות עצמה, לאיחוד האירופאי ולברית הצבאית – נאט"ו. במהלך השנים הוצגה רוסיה יותר ויותר כחוזרת לשורשיה בימי המלחמה-הקרה – מעמית אפשרי ליריב.

הסכסוך בין רוסיה לבין אוקראינה לא החל בשנה האחרונה. שורשיו נעוצים בהיסטוריה של מזרח אירופה מימי-הביניים המוקדמים, אבל במיוחד בהיסטוריה של בערך מאתיים השנים האחרונות. אין הכוונה כאן לסקור את כל ההיסטוריה של המרחב. די אם נבין שבמהלך השנים נוצרה הפרדה מדינית ותרבותית בין האוקראינים לבין הרוסים כישויות לאומיות, הגם שתמיד הייתה ביניהם קירבה רבה.

[בכרזה: אוקראינה ורוסיה - בין הפרדה לקרבה... הכרזה: ייצור ידע]

השטח שמוגדר כאוקראינה היום והרכב האוכלוסייה שבו – רובם 'אוקראינים' ומיעוט גדול מהם 'רוסים', נוצר במהלך מאה השנים האחרונות. ראשית, חשוב להבין שכל המרחב שנקרא אוקראינה לא היווה ישות מדינית עצמאית מאז הוחרבה ממלכת קייב על-ידי המונגולים (טָטָרִים) במאה ה-13. החל באמצע המאה ה-14 המרכז והמערב של מה שמוגדר היום 'אוקראינה' נכבשו בהדרגה על-ידי הליטאים והפולנים, אשר במאה ה-16 התאחדו ממלכת פולין-ליטא. אולם, אולם במהלך המאה ה-18 השטחים הללו נלקחו מפולין והפכו לחלק מהאימפריה הרוסית (כולל מזרח פולין וליטא). באותה תקופה, רוסיה כבשה גם את המזרח והדרום של מה שהיום כלול ב-'אוקראינה' בהדרגה מידי העמים הטטריים, שישבו שם מאז ימי-הביניים. במקום הטטרים התישבו במרחב שממזרח לדניפר ובקרים רוסים רבים.

בעקבות קריסת האימפריה הרוסית בסיום מלחמת העולם הראשונה ניסו האוקראינים להקים מדינה עצמאית (ועל הדרך שחטו רבבות יהודים, כי מדוע לא?). במהלך מלחמה עצומה בין הקומוניסטים לבין תומכי הקיסרות לבין אוסף תנועות לאומיות ששאפו להשיג עצמאות בעקבות קריסת האימפריה (לא רק האוקראינים), הוקמה 'ברית המועצות של הרפובליקות הסוציאליסטיות' (אם כי, לעתים עדיין כונתה המדינה 'רוסיה' כשם כולל של הארץ ולא של עם מסוים – בין בכירי המשטר הקומוניסטי נמנו לא מעט בני עמים לא-רוסיים) ובהדרגה כבשה חזרה את כל המדינות העצמאיות שהוקמו. בחלקן, כולל באוקראינה, בסיוע של תנועות קומוניסטיות מקומיות שהעדיפו שייכות למדינה הקומוניסטית מאשר עצמאות לאומית.

אחרי כינון וסידור מחדש של מדינת ברית-המועצות היא אורגנה מחדש במחוזות לצורך ניהול ואחד המחוזות הללו הוא אוקראינה. ב-1922 צורפו לאזור האוקראיני, שכלל רק את מרכז ומערב אוקראינה של ימינו, מרחב הדוֹנְבַּס (מזרח אוקראינה של ימינו) ומרחב אודסה (דרום אוקראינה של ימינו), המאוכלסים ברוסים. גם אחרי שצורפו למחוז אוקראינה והתרחשה בהדרגה תנועה חופשית של אוכלוסייה ללא הגבלות לאומיות בין האזורים השונים, נותרו אזורים אלה מאוכלסים ברוב מוחלט של רוסים עד לפחות 2014 וכנראה שעד ימינו והמלחמה הנוכחית.

[לאוסף המאמרים על מלחמת העולם הראשונה, לחצו כאן]

[בתמונה: היווצרות ההנהגה הסובייטית: המנהיג לנין (משמאל) בתקופת מחלתו ליד יורשו לעתיד סטלין, 1922. התמונה היא נחלת הכלל]

בשנים 1932 – 1933 התרחש באזור האוקראיני אירוע מכונן – ה-'הולודומור', רעב שהביא למותם של מיליונים של אוקראינים. הרעב פגע גם באזורים אחרים בברית-המועצות, אבל מרכזו ורוב הנפגעים ממנו היו באוקראינה. קיים ויכוח אם רעב זה היה תוצאה של כשלון חקלאי (הן מקצועי מבחינת התמודדות עם תקופה לא נוחה לגידולים חקלאים עקב תהפוכות של מזג-האויר והן ניהולי עקב האופן שבו אספו, אגרו והפיצו את הגידולים בכל רחבי ברית-המועצות והמאמץ לכפות מעבר ממשק חקלאי למשק מתועש) או פעולה מכוונת על-ידי המשטר הקומוניסטי, במסגרת המאבק שלו לכפות את המעבר מבעלות פרטית על משקים חקלאיים לבעלות קומוניסטית והכפייה של מעבר אנשים מהתפרנסות מחקלאות לעבודה כפועלים בתעשיות החדשות שהמשטר שקד להקים.

מיקוד הרעב באוקראינה, לפי אלה שטוענים לאפשרות השנייה, נבעה מכך ששם התגלתה ההתנגדות הרבה ביותר והעקשנית ביותר למדיניות הזו. הוויכוח ההיסטורי הפך לוויכוח פוליטי, כאשר אלה הדוגלים באוקראינה עצמאית דוחפים את הטענה השנייה ומנסים להגדיר תופעה זו כרצח-עם מכוון. גם מספר המתים בכלל ובאוקראינה בפרט הפכה לדיון פוליטי – בכל מקרה מדובר במיליונים, השאלה כמה. הניסיון להגדיר זאת כרצח-עם מכוון על-ידי משטר רוסי בכל מקרה לא מדויק – השליט העליון באותה עת בברית-המועצות היה גיאורגי והמשטר כלל אוקראינים רבים, כולל בכירים וגם יהודים רבים, שקיוו שהקומוניזם, המתנגד לדת ולאום, יעצור את האנטישמיות.

[בתמונה: תוצאות ההולודומור באוקראינה: עוברי-אורח כבר לא מתעניינים בחקלאים הגוססים מרעב בצידי הדרך, חרקוב 1933. התמונה היא נחלת הכלל]

במלחמת העולם השנייה קמה תנועה אוקראינית שקיוותה לנצל את הכיבוש הגרמני כדי להקים אוקראינה עצמאית ולכן הקימו כוחות לוחמים שסייעו לגרמנים במלחמה. מנהיגם היה סְטֶפַן בַּנְדֶרה ומכאן אחד הכינויים הרוסיים לאויב האוקראיני היום כ-'בנדריסטים', והנכונות של רוסים רבים לקבל את טענות המשטר הרוסי הנוכחי שהוא נלחם בהשתלטות חוזרת של ניאו-נאצים על אוקראינה.

ב-1953 ניקיטה חרושצ'ב מחליפו של סטלין (ראו תמונה משמאל), צירף את גם חצי האי-קרים למחוז אוקראינה – אזור שהיה כמעט רוסי טהור מבחינת הגרים בו ורוב אלה שלא היו רוסים היו שרידי הטטרים שחצי-האי קרים נכבשה מידיהם בשלהי המאה ה-18.

[בתמונה משמאל: ניקיטה חרושצ'וב. נתן 'מתנה' ולא ידע מה נתן... למקור התמונה, לחצו כאן]

לאחר קריסת ברית-המועצות ב-1991 הוקמו על חורבותיה מגוון מדינות עצמאיות וביניהן אוקראינה. הקריסה לוותה במלחמות בין עמים רבים שבתקופת השלטון הסובייטי, שלמעט מקרים חריגים, לא היו בו הגבלות של שייכות לאומית על תנועת אנשים בין האזורים השונים ולכן נוצרו אזורים של ערבובים לאומיים והחל משלהי שנות ה-80 החלה לחימה בין לאומים שונים לקביעת הגבולות הלאומיים שלהם זה על חשבון זה. אוקראינה קיבלה עצמאות על בסיס גבולות המחוז אחרי השינוי האחרון ב-1953. רוסיה, שמבחינה מדינית ירשה את מה שנשאר מברית-המועצות אחרי הפירוק, והייתה מרוסקת מדינית, כלכלית וצבאית, התחייבה לכבד גבולות אלה. ההתחייבות הסופית לכך ניתנה במסגרת ההסכם להוצאת הנשק הגרעיני הסובייטי שנותר באוקראינה והעברתו לרוסיה (1994).

אחת הדרישות החד-משמעיות של רוסיה במהלך המשא-והמתן שניהלה עם ארצות-הברית על עתיד המדינות החדשות וביטול ברית-ורשה הייתה שארגון הברית הצפון-אטלנטי (נאט"ו) לא יצרף אליו מדינות שהיו בעבר חברות בברית-ורשה ובכל מקרה לא ייווצר גבול משותף בין רוסיה לבין נאט"ו. למרות זאת, בהדרגה נאט"ו אכן התפשט מזרחה וצירף אליו מדינות נוספות כולל, ב-2004, את שלוש המדינות הבלטיות (ליטא, אסטוניה, לטביה) שלהן יש גבול משותף עם רוסיה. הרוסים מחו אבל ויתרו עקב חוסר יכולת לעשות דבר בנדון.

[לקובץ המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]

ב-2008 הודיע נאט"ו שהוא מוכן לצרף עוד מדינות שנותרו בינו לבין רוסיה לשורותיו. באותה שנה התעניינה גיאורגיה (מדינה בצפון הקווקז שלה גבול משותף עם רוסיה) בהצטרפות ל-נאט"ו. תוך חודשים ספורים הגיבה רוסיה בפלישה לגיאורגיה תוך ניצול העובדה שבשני אזורים במדינה זו התנהלה התקוממות של שני לאומים שלא רצו להיות שייכים לגיאורגיה. רוסיה הביסה את גיאורגיה, כבשה את האזורים הללו (דרום אוסטיה ואבחזיה) והקימה בהן מדינות-חסות שלה. גיאורגיה לא הצטרפה ל-נאט"ו.

באוקראינה התנהלו כל השנים מהקמתה כמדינה עצמאית מספר מאבקים פוליטיים, שאחד מהם היה למי להתקרב מדינית וכלכלית – לרוסיה או ל-'מערב'. החלוקה בין התומכים בכל גישה הייתה פחות או יותר על בסיס לאומי, אבל לא רק – רוב הרוסים וחלק מהאוקראינים תמכו בקרבה לרוסיה, רוב האוקראינים ומיעוט מהרוסים תמכו בהתקרבות ל-'מערב'. ב-2010 נבחר לנשיא אוקראינה, ויקטור ינוקוביץ', ראש של מפלגה שתמכה בקרבה לרוסיה (ראו תמונה משמאל).

[בתמונה משמאל: ויקטור ינוקוביץ'. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Igor Kruglenko a.k.a. Ingwar. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 2.5]

הוא עצר מגעים שהתקיימו בין אוקראינה לבין נאט"ו לגבי שיתוף-פעולה. בסתיו 2013 הודיע הנשיא שהוא עוצר את המשא והמתן שהתקיים על הידוק הקשרים הכלכליים עם האיחוד-האירופאי. החלטתו עוררה גל של מחאות אשר החלו כהפגנות שקטות והפכה למהומות אלימות בין מתנגדים לו לבין תומכים בו ומשטרת אוקראינה. כל צד האשים את האחר שהוא זה שהצית את האלימות ואין לי דרך לדעת איזה צד דובר אמת. הממשלה הודחה וראשה נאלץ לברוח לרוסיה. אחד המהלכים הראשונים של הממשלה החדשה שהוקמה בעקבות המהפכה (ללא בחירות) הייתה ביטול המעמד המיוחד של השפה הרוסית באוקראינה ויוזמה לבצע 'דה-רוסיפיקציה' של אוקראינה. בעקבות הפלת הממשלה הנבחרת הפרו-רוסית והמדיניות של הממשלה החדשה, באזורים שבו הרוב היו רוסים דרשו קבוצות מסוימות לפרוש מאוקראינה והכריזו על עצמאות. שוב – כל צד מציג גרסה שונה למה שהתרחש והאם מדובר היה ביוזמות מקומיות או של המודיעין הרוסי. צבא אוקראינה נשלח לדכא את המרידות בשאר מרחב הדוֹנְבַּס תחת כותרת של 'מבצע נגד-טרור'. התנהלו קרבות ואוכלוסייה רוסית רבה החלה לברוח (לפי מקורות שונים ממאות אלפים עד כ-3 מיליונים). רוסיה התערבה עם כוחות צבא מוסווים, בלמה את התקפות הצבא האוקראיני ואף הדפה אותו אחורה ואפשרה הקמת שתי מדינות-חסות רוסיות: לוגנסק ודוניצק. אולם, כיבוש כל המרחב 'הרוסי' במזרח אוקראינה דרש הפעלת כוח צבאי גדול ורוסיה עוד לא הייתה מוכנה לפעול באופן עוצמתי וגלוי כל-כך ולכן הלחימה נעצרה מבלי ש-'שוחרר' כל מרחב הדוֹנְבַּס ומבלי שנוצר חיבור יבשתי בין רוסיה לבין חצי-האי קרים.

בינתיים, עוד קודם (פברואר 2014), ניצלה רוסיה את ההזדמנות והשתלטה ללא לחימה על חצי-האי קרים – שם נכחו רק כוחות צבא אוקראינים קטנים מאד (בעיקר יחידות של הצי האוקראיני), שחלק ממפקדיהם ערקו לצד הרוסי. לאחר כיבוש זה אוקראינה חסמה את תעלת המים המתוקים שסיפקה כ-80% ממי-השתייה והחקלאות של חצי-האי קרים מנהר הדניפר.

בשלהי 2014 נקבעה הפסקת-אש. שני הצדדים התחפרו זה מול זה במערכים של שוחות ומוצבים היקפיים לאורך קו-החזית שנקבע על-ידי ההישגים הצבאיים זה מול זה. מאז ועד פברואר 2022 התרחשו לאורך קו זה תקריות אש רבות 'על אש קטנה'. כל צד האשים את השני ביוזמה לרוב התקריות הללו. פקחים שנשלחו מ-'הארגון לביטחון ושיתוף-פעולה באירופה' (OSCE) טענו שרוב היוזמות באו מהצד הרוסי. סביר שהם דוברים אמת, אבל צריך לזכור שרובם בני 'המערב' ויש להם אינטרס מוגדר לתמוך באוקראינה נגד רוסיה.

בפברואר 2019 נקבע בחוקה החדשה של אוקראינה כי אחת ממטרותיה היא הצטרפות ל-נאט"ו. בקיץ 2021 הכריז נאט"ו באופן מפורש שהוא מזמין את אוקראינה להצטרף לשורותיו וביקר בחריפות את הנוכחות הרוסית בקרים ובמזרח אוקראינה והתייחס לרוסיה כאל אחד היריבים הראשיים של הברית [1]. רוסיה דרשה לבטל הזמנה זו ואת הכוונה של אוקראינה להיעתר לה והחלה להעביר כוחות צבא נוספים לגבולה עם אוקראינה. בנוסף ביצעה כמה התקפות ממוחשבות שמטרתן שיבוש תפקוד אתרי-מחשב של ממשלת אוקראינה. תגובת נאט"ו הייתה סירוב מוחלט להסכים לדרישה הרוסית.[2]

ב-23 בפברואר 2022 הכריז פוטין שהוא מכיר בעצמאותן של לוגנסק ודוניצק כמדינות עצמאיות ובבוקר ה-24 בפברואר 2022 פלש צבא רוסיה לאוקראינה.

בנאום של פוטין בבוקר ה-24 בפברואר, בו הודיע על 'המבצע המיוחד' שיזם באוקראינה, הוא הגדיר את מטרותיו:

• מניעת הצטרפות אוקראינה לנאט"ו.
• דה-נאציפיקציה (החלפת שלטון).
• דה-מיליטריזציה (פירוז ופירוק הצבא האוקראיני).
• שחרור דוֹנְבַּס והגנה על אוכלוסייה דוברת הרוסית המתגוררת שם מ'רצח עם'.

עם זאת, להערכתי, יש לפרק את חבילת המטרות הזו למטרות-על (מניעת חיבור ל-נאט"ו ושחרור הדונבאס), מטרות-תומכות (החלפת הממשלה) ומטרות למראית-עין לצורך תעמולה ומשא ומתן (דה-נאציפיקציה, דה-מיליטריזציה, הגנת האוכלוסייה הרוסית מ-'רצח-עם'). את שתי הראשונות רוצה פוטין להגשים בכמעט כל מחיר, על האחרות הוא יכול להתפשר.

[בתמונה: יש לפרק את מטרות המלחמה הרוסיות למטרות-על (מניעת חיבור ל-נאט"ו ושחרור הדונבאס), מטרות-תומכות (החלפת הממשלה) ומטרות למראית-עין לצורך תעמולה ומשא ומתן (דה-נאציפיקציה, דה-מיליטריזציה, הגנת האוכלוסייה הרוסית מ-'רצח-עם'). את שתי הראשונות רוצה פוטין להגשים בכמעט כל מחיר, על האחרות הוא יכול להתפשר. תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי klimkin לאתר Pixabay]

יחסי העוצמה בין הצבאות היריבים

אחד המיתוסים שאפיינו את הצגת ההתרחשויות במלחמה באוקראינה הוא פער העוצמה העצום לטובת הצבא הרוסי. אמנם נכון באופן כללי שיש פער עוצמה לטובת רוסיה, אבל הוא יותר קטן ממה שהוצג ברוב המקורות התקשורתיים, אשר מצד אחד הגזימו את עוצמתו של צבא רוסיה ומהצד האחר המעיטו את עוצמתו של צבא אוקראינה.

בפתיחת המלחמה, למעט צבא רוסיה, צבא אוקראינה היה הצבא עם זרוע היבשה הגדולה בכל אירופה ואפילו בהפרש ניכר לעומת כמה צבאות של 'מעצמות' אירופאיות כביכול (בתחומים מסוימים הצבא האוקראיני היה שווה או גדול מכמה צבאות אירופאים מובילים יחד).

זרוע האויר של אוקראינה הייתה שווה בערך בכמות מטוסי-הקרב שלה לזרועות האויר של כל אחת מהמדינות האירופאיות החזקות ביותר (כל אחת בנפרד) ועלתה על כולן בפער ניכר במספר משגרי הטילים נגד-מטוסים שבידיה (בתחילת המלחמה היו לאוקראינים משגרי טילים נגד-מטוסים מכל הסוגים והגדלים יותר מאשר כמה צבאות אירופאיים מובילים יחד).

מבחינת איכות הטכנולוגיה – יש תחומים בהם האוקראינים מפגרים אחרי הצבאות האירופאים האחרים, אבל שווים לאיכות הטכנולוגיה המקבילה שיש בידי צבא רוסיה. דוגמאות: טיב הטנקים וה-נגמ"שים, סוגים מסוימים של ארטילריה קנית, טיב מטוסי-הקרב שבידי אוקראינה וכדומה. בתחום הטילים נגד-מטוסים והרקטות הארטילריות צבא אוקראינה השתווה לצבא רוסיה באיכות, ולמעט כמה פריטים איכותיים במיוחד שבידי צבאות 'מערביים' השתווה איכותית גם לרוב הדגמים שבידיהם.

זרוע הים של אוקראינה הייתה נחותה לחלוטין מזרוע הים הרוסית ואפילו לא ניסתה להתמודד עימה, אלא התחבאה בנמלים. ספינה אוקראינית אחת הוטבעה על הצי הרוסי ולפחות ספינה אוקראינית אחת הוטבעה על-ידי האוקראינים עצמם כשנראה היה שכוחות יבשה רוסיים עומדים להגיע לנמל בו עגנה – הם העדיפו שלא תיפול לידיים של הרוסים, אבל העריכו שאין טעם שיפליגו לים כדי לעבור לנמל רחוק יותר, כי הספינה תוטבע על-ידי ספינות המלחמה הרוסיות שהפליגו מול חופי אוקראינה.

[בתמונה: מצעד צבאי לציון יום העצמאות האוקראיני, 2019. בפתיחת המלחמה, למעט צבא רוסיה, צבא אוקראינה היה הצבא עם זרוע היבשה הגדולה בכל אירופה ואפילו בהפרש ניכר לעומת כמה צבאות של 'מעצמות' אירופאיות כביכול. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי President.gov.ua. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 4.0]

כאמור, להלכה לזרועות היבשה והאויר של צבא רוסיה היה יתרון כמותי ניכר (אבל לא איכותי בציוד) מול צבא אוקראינה, אבל, בפועל, כוחות היבשה של רוסיה תקפו בנחיתות כמותית כללית. היו לכך כנראה כמה סיבות:

• הערכה שגויה באשר למידת ההתנגדות בהם יתקלו הכוחות הרוסיים כאשר יפלשו לאוקראינה ולכן כנראה העריכו שלא יזדקקו למלוא העוצמה של צבא רוסיה.
• ההרכב הפנימי של כוח-האדם בצבא רוסיה אשר מגביל את יכולת מיצוי עוצמתו הכוללת. כוח-האדם מורכב מארבע קבוצות:
  • השלד הפיקודי הוא מתנדבים לשרות ממושך כקצינים.
  • רוב החיילים הם אנשי-מילואים. אולם, רוב אנשי המילואים אינם מאומנים ולכן גיוסם ידרוש תקופת הכשרה מחדש שתמשך שבועות עד חודשים.
  • שיעור גדול מהכוחות הסדירים הם חיילים בשרות חובה למשך שנה אחת בלבד – רובם בתפקידים לא-קרביים.
  • בערך שני שלישים מהחיילים הקרביים של צבא רוסיה הם מתנדבים לשרות קבע שנמשך שנתיים בלבד, ואחוז מצומצם מהם מתנדבים אחר-כך לפרקי-זמן נוספים.

חוקי רוסיה קובעים שאת החיילים בשרות מילואים ואת החיילים בשרות חובה אסור להפעיל מחוץ לגבולותיה אלא באישור מיוחד של הדוּמָא (הכְּנֶסֶת של רוסיה). לפיכך, בפועל, רק כשני-שלישים מהכוחות הקרביים הסדירים עמדו לרשות המתכננים הרוסיים. יתר על כן, החיילים בשרות חובה מהווים את עיקר כוח-האדם המפעיל את שירותי המנהלה, התחזוקה והאחזקה של צבא רוסיה. פירוש הדבר שגם אם מפעילים כשני-שלישים מהכוחות הלוחמים, הרי שעושים זאת בהפחתה ניכרת של כל השירותים החיוניים לתפקודם למשך זמן ממושך.

לעומת זאת, צבא אוקראינה, הכולל כוח סדיר ושני סוגים של כוח מילואים – יחידות מילואים של הצבא הסדיר וארגון 'המשמר הלאומי', יכול היה לגייס ולהפעיל ללא הגבלות את כל כוח-האדם שלו.

[הכרזה: ייצור ידע]

בסיכום הסופי:

• צבא רוסיה ריכז למלחמה בערך 200,000 חיילים (כולל הצבאות של מדינות-החסות העצמאיות לוּגַנְסְק ודוֹנְיֶצְק שנפרדו מאוקראינה ב-2014), שאיישו כ-120 גדודים מתמרנים כדי לפלוש לאוקראינה, מלווים במספר לא ידוע של גדודי אש מסוגים שונים וגדודי הנדסה וכוחות מנהלה, תחזוקה ואחזקה.

להלכה היו בצבא רוסיה עוד כ-60 עד 70 גדודים מתמרנים. בפועל, רובם היו עסוקים במשימות אחרות (למשל, כוח בארמניה, כוחות בדרום רוסיה מול גיאורגיה, כוחות במזרח הרחוק ועוד) והצורך שנוצר במהלך המלחמה להעביר אותם לאוקראינה פגע איים על אינטרסים רוסיים אחרים. יתר על כן, הצורך לנפות מהגדודים שנשלחו לאוקראינה את חיילי החובה ולהעביר אליהם חיילי-קבע מהגדודים האחרים למעשה רוקן את הגדודים הללו מתוכן.

• צבא אוקראינה העמיד מולו, אחרי גיוס המילואים ויחידות המשמר-הלאומי המרחביות, לפחות כ-300,000 ויתכן עד כדי 400,000 חיילים, שאיישו בערך 100 גדודים מתמרנים סדירים, כ-25 גדודי מילואים מתמרנים ועשרות רבות של גדודי משמר-לאומי. היקף הגדודים המגויסים בפועל על-ידי המשמר-הלאומי לא ברור – גם כי לא ידוע כמה מכ-150 הגדודים הרשומים בתקן היו מבצעיים מבחינת כוח-אדם וציוד; וגם כי גדודים אלה שייכים למערך הגנה מרחבית ולכן רק אלה שמקורם באזורים אליהם חדרו כוחות של צבא רוסיה, הופעלו במלואם ואילו אחרים הופעלו בגזרות שבהן לא היתה לחימה. יש רמזים שהיו גדודי משמר-לאומי שהוצאו מגזרתם הרשמית כדי לתגבר גזרות של גדודי משמר-לאומי אחרים – אבל אין שום רמז לגבי מספרם.

בשורה התחתונה – על אף כלל האצבע המקובל שכדי להצליח בהתקפה זקוק צבא תוקף ליתרון מספרי של בערך שלושה לאחד, וההדגשה המסורתית הקבועה בתורת המלחמה של צבא רוסיה שהתוקף זקוק לעדיפות מספרית מוחצת כדי להביס כוח מגן, צבא רוסיה תקף בנחיתות מספרית כוללת מבלי לפצות על כך בעדיפות טכנולוגית או אחרת.

[בתמונה: על אף כלל האצבע המקובל שכדי להצליח בהתקפה זקוק צבא תוקף ליתרון מספרי של בערך שלושה לאחד, וההדגשה המסורתית הקבועה בתורת המלחמה של צבא רוסיה שהתוקף זקוק לעדיפות מספרית מוחצת כדי להביס כוח מגן, צבא רוסיה תקף בנחיתות מספרית כוללת מבלי לפצות על כך בעדיפות טכנולוגית או אחרת. התמונה היא צילום מסך]

עד מועד כתיבת מסמך זה הגיעו כנראה האבדות של כל אחד משני הצדדים לכמה רבבות הרוגים, פצועים ושבויים. לגבי שני הצדדים יש דיווחים על עריקים, אבל אין שום רמז לממדי התופעה.

החל מהשבוע השני של המלחמה, הזינו הרוסים ללחימה בהדרגה עוד כמה רבבות חיילים חדשים – חלקם רוסים (כולל הכוחות הצ'צ'נים שהם אזרחי רוסיה [3]), חלקם ממגוון בעלי-ברית של רוסיה (אַבְחַזְיָה, אוֹסֶטְיָה, סוריה ולוב). אולם, אין שום אפשרות בשלב זה להעריך את היקף התופעה – עד כמה פיצתה על אבדותיהם או אולי אפילו הגדילה את גודל כוחותיהם הנלחמים באוקראינה. בסוף השבוע החמישי של המלחמה דווח על גיוס ראשון של חיילי מילואים רוסים.

כך או כך, ללא גיוס כולל של מילואים ושיתוף כל החיילים בשרות חובה במלחמה לא תוכל רוסיה להגדיל את כוחותיה הנלחמים עד כדי השגת יתרון מספרי על אוקראינה. את היתרון המספרי הזה היא יכולה לנצל כדי להשיג יתרון בנקודת-זמן מסוימת, או שהיא יכולה לשמר את יחסי-הכוחות הנוכחיים, או משהו שדומה להם, ולפרוס את הגיוס לאורך זמן כדי להחליף אבדות, כך שבהינתן שמספר האבדות הרוסיות אינו גדול פי כמה מאשר אלה של האוקראינים, לאוקראינה ייגמרו עתודות כוח-האדם לפני שייגמרו לרוסיה.

גם בסוגיית אמצעי-הלחימה הדיון מורכב יותר מזה שמוצג בתקשורת.

מלאי אמצעי-הלחימה שהיו בידי רוסיה לפני המלחמה היה גדול פי כמה מהמלאי שבידי אוקראינה. עם זאת, בגלל מגבלת כוח-האדם, הצבא הרוסי יכול היה להשתמש רק בחלק מהאמצעים הללו בעת ובעונה אחת. התוצאה הייתה ועודנה, שבאמצעי-לחימה יבשתיים, הכוחות הרוסיים לא נהנו מיתרון מספרי בשום תחום. לעומת זאת, במספר המטוסים, המסוקים והטילים ארוכי-הטווח היה להם יתרון מספרי – אם כי, מסיבות לא ברורות לא מיצו יתרון זה במלואו.

ועם זאת, המלאי הגדול שיש לרוסיה אפשר ועדיין מאפשר לה לאבד ציוד רב ולהמשיך להילחם על-ידי החלפת הציוד שאבד בציוד מהמחסנים. כלומר, ריבוי הציוד אולי אינו תורם להשגת עדיפות כמותית ברגע נתון, אבל כן מעניק לרוסיה אורך-נשימה ארוך יותר מאשר לצבא אוקראינה.

[בתמונה: ריבוי הציוד אולי אינו תורם להשגת עדיפות כמותית ברגע נתון, אבל כן מעניק לרוסיה אורך-נשימה ארוך יותר מאשר לצבא אוקראינה... קרדיט: Vitaly V. Kuzmin • CC BY-SA 4.0]

אולם, קביעה זו נכונה באם אנחנו מתייחסים לגודל מלאי אמצעי-הלחימה של צבא אוקראינה כקבוע, כפי שהיה ביום הראשון של המלחמה. בפועל, אוקראינה מקבלת הספקה שוטפת שהולכת ומתרבה בכמות ובמגוון האמצעים הכלולים בה ממדינות הברית הצפון אטלנטית (נאט"ו). כך, למשל, בשישה השבועות הראשונים של המלחמה הוגדל מלאי הטילים המונחים נגד-טנקים והרקטות הנישאות נגד-טנקים שבידי צבא אוקראינה בעוד כ-60,000 פריטים וההספקה של אמצעים אלה נמשכת. אחרי כחודש וחצי החלה גם הספקה של אמצעי-לחימה עיקריים – משגרי טילים נגד-מטוסים, טנקים, תותחים ומטוסים. תחילה נמסרו לצבא אוקראינה אמצעי-לחימה עיקריים מתוצרת סובייטית, שנותרו במחסנים של צבאות מזרח-אירופה ואשר דומים לאמצעים שגם שנמצאים בידי צבא אוקראינה.

בעת כתיבת מסמך זה החלה הספקה של אמצעי-לחימה מתוצרת מדינות מערביות שאינו תואם את האמצעים שהיו קודם בידי צבא אוקראינה. תהליך זה ידרוש הכשרה של צוותי-הפעלה, צוותי-תחזוקה וצוותי-אחזקה (חימוש) והעברה גם של תחמושת, חלקי-חילוף ושאר מני פריטים הנדרשים להפעלת אמצעים אלה ואשר שונים לחלוטין מאלה שהיו בידי האוקראינים עד כה. זהו תהליך שידרוש לפחות כמה שבועות וחלקו אולי גם חודשים. המשמעות היא, שבפועל, אורך הנשימה של אוקראינה בציוד אינו המלאי הצבאי הפרטי שלה, אלא המלאי של כלל מדינות נאט"ו.

עד מועד כתיבת מסמך זה שני הצדדים איבדו אלפי פריטים של אמצעי-לחימה עיקריים וצרכו כמויות גדולות מאד של חימושים ותחמושת. אולם, נראה שאף אחד מהצדדים טרם הגיע למצב שהוא נאלץ לעצור את המלחמה עקב מחסור בכלל הפריטים הללו.

המלאים של שני הצדדים (גם אם נתחשב בהספקה של נאט"ו לאוקראינה) אינם בלתי-מוגבלים, אבל אם המלחמה תמשך זמן רב ייכנס גורם נוסף – יכולת תעשייתית לייצר פריטים נוספים. בתחום זה, בזכות נאט"ו, יש לאוקראינה יתרון מסוים. אמנם קצב הייצור של רוב סוגי הפריטים הוא איטי בהרבה מקצב הצריכה וההיפגעות שלהם, אבל בסך-הכל, בפריטים רבים התעשיות הצבאיות של מדינות נאט"ו יכולות לספק לאוקראינה יותר פריטים שמיוצרים כעת, תוך כדי המלחמה, מאשר התעשייה הצבאית של רוסיה יכולה לספק לצבא שלה. הדרך היחידה של רוסיה לאזן את ההספקה הזו היא אם סין תסכים לספק לה אמצעי-לחימה מתוצרתה. הפריטים הסיניים דומים לאלה של רוסיה – הם מבוססים על הטכנולוגיה הסובייטית שהועברה לסין ובשנים האחרונות עברה שדרוג באמצעות טכנולוגיות חדשות, בעיקר בתחום האלקטרוניקה והמחשבים.

[הכרזה: ייצור ידע]

אין בידי את המידע הנדרש לבצע חישוב מתי ייגמרו מלאי הפריטים מכל סוג לכל צד. אולם, כיון שלעת עתה נראה שאף צד לא מצליח להכריע את המלחמה ולאלץ את השני להסכים להפסקת-אש בתנאים הרצויים לו, המלחמה הולכת ומתארכת ולכן סוגייה זו תהיה משמעותית מאד בקביעת תוצאותיה. מניסיון להכריע את המלחמה במהלומת-פתע המכוונת לעבר מרכז-הכובד המדיני של אוקראינה, שתמוטט את מדינת אוקראינה מלמעלה למטה, עברה רוסיה לניסיון להכריע את המלחמה באמצעות שחיקה הדרגתית של הכוח הצבאי האוקראיני על-מנת להביא לכניעת אוקראינה עקב אובדן יכולת הלחימה שלה שתוביל לאובדן הרצון להמשיך להלחם מלמטה למעלה. עד כה היוזמה הייתה לחלוטין בידי רוסיה ואוקראינה נאלצה להסתפק בתגובה והתאמה של האסטרטגיה שלה לאסטרטגיה של רוסיה:

• בשלב הראשון – סיכול מהלומת הפתע הרוסית;
• ובשלב הנוכחי הסתמכות על הלחץ הכלכלי המערבי שימוטט את המשק הרוסי, שימור ככל הניתן של הכוח הצבאי האוקראיני ושחיקת הכוח הרוסי בתקווה ששלושת אלה יחד יביאו לבחירה רוסית לעצור את המלחמה.

צודק מי שתרשים הזרימה הזה מזכיר לו את מלחמת העולם הראשונה.

תפניות אפשריות – קריסה פתאומית של אחד הצדדים, אם בדרג המדיני שלו (למשל – אם פוטין ינוטרל עקב אירוע בריאותי או הפיכה פנימית) או שיתברר שאחד הצבאות מיצה את יכולותיו האנושיות ואת רוח הלחימה שלו ויתמוטט תפקודית. כאמור, נכון להרגע, אין סימנים המאפשרים להעריך שאחת ההתרחשויות הללו קרובה, אבל הן יכולות לקרות במפתיע מבלי שיש לכך סימנים מעידים.

[להרחבת המושג: 'אסטרטגיה', לחצו כאן]

[בתמונה: צודק מי שתרשים הזרימה הזה מזכיר לו את מלחמת העולם הראשונה... בתמונה - חיילים בריטים מחופרים בקרב על הסום בצרפת (1916). צילום: GettyImages. התמונה היא נחלת הכלל]

תוכנית המלחמה (התוכנית האסטרטגית) הרוסית הראשונית

אין בידינו מסמך רשמי רוסי המציג את תוכנית המלחמה שלהם. כל הכתוב להלן מבוסס על פרשנות של מגוון הצהרות וניתוח המהלכים בפועל בשטח וניסיון לפענח מהם לאחור מה רצו וניסו הדרג המדיני והדרג הצבאי הבכיר של רוסיה להשיג ואיך תכננו להשיג זאת.

המטרות המדיניות

תוכנית אסטרטגית היא סְכוּם המהלכים הצבאיים המיועדים לשרת את המטרות המדיניות שבגינן יוצאים למלחמה ולכן אתחיל במטרות המדיניות:

1) המטרה המדינית העליונה: מניעת הצטרפות אוקראינה ל-נאט"ו, והפיכתה של אוקראינה למדינה חלשה צבאית המהווה חיץ בין הגבול המזרחי ביותר של נאט"ו לבין הגבול המערבי של רוסיה.

השיטה (האסטרטגיה) שנבחרה הייתה הפלה בכוח של המשטר הקיים והחלפתו במשטר שמוכן לקבל תכתיב זה ואולי אפילו להיות ממש 'רוסי'. פוטין הצהיר שהחלפת המשטר היא 'מטרה', אולם, כפי שהוסבר לעיל, יש להתייחס להצהרה זו כחבילה שבתוכה המטרות השונות אינן זהות בחשיבותן. לכן, אני מעריך שהחלפת המשטר הייתה מטרה-תומכת ולא מטרה-חיונית. מרגע שהתברר שהניסיון הראשון להפיל את המשטר נכשל הרוסים ויתרו עליו, והחלו לשאת ולתת עם המשטר הקיים על הסכם שבו ישיגו מטרותיהם האחרות.

האוקראינים טוענים שעוד לפני המלחמה סיכלו ניסיון הפיכה פנימי – אולם אמינות דיווחיהם בכלל היא נמוכה ולכן צריך להתייחס לטענה זו בזהירות. כבר כמה שנים שהמשטר הנוכחי סוגר אמצעי תקשורת של יריבים פוליטיים ומנסה לפגוע בחופש הפעולה של מפלגות יריבות (ובמיוחד כאלה שמעדיפות זיקה עם רוסיה על-פני זיקה עם 'המערב'), ובמהלך המלחמה ניצל את המצב כדי לסגור גם מפלגות יריבות ואף עצר את ראש מפלגת האופוזיציה הגדולה ביותר, כך שיתכן שסיפור ניסיון ההפיכה נועד רק ככיסוי תעמולתי למהלכים הפוליטיים הללו. נכון להיום, לפי החוק האוקראיני, כל דיבור או הבעת עמדה התומכת בקבלת הדרישות הרוסיות הפך לעבירה פלילית.

2) מטרה מדינית שנייה: 'שחרור' האזורים הרוסיים לשעבר שבין הדניפר לבין רוסיה – מרחב הדוֹנְבַּס, ועל-ידי כך גם חיבור יבשתי של חצי-האי קרים לרוסיה.

השיטה (האסטרטגיה) שנבחרה הייתה כיבוש צבאי של המרחבים הללו.

3) מטרה מדינית נוספת בעדיפות נמוכה יותר: כנראה שחשבו גם לכבוש את כל החוף הצפוני של הים השחור ועל-ידי כך לנתק את אוקראינה מהים. הרמז היחיד לכך הוא מאמץ צבאי שנשלח לכיוון הזה, אבל מדובר היה בכוחות קטנים יחסית וברגע שנבלמו לא נעשה שום מאמץ נוסף. לכן, יתכן שהרעיון היה לא יותר מאשר ניצול הזדמנות, שאם אפשר לבצעה בזול – בסדר, ואם לא – אז מוותרים עליה בקלות.

השיטה (האסטרטגיה) שנבחרה הייתה כיבוש צבאי של המרחב הזה.

הנחת-יסוד לתכנון (שבפועל התבררה כשגויה): למעט בחציית הגבול הראשונית כנראה לא יהיה צורך להילחם קשה כדי להשתלט על השטח שמעניין את רוסיה.

[בתמונה: פראג 1968 - רוסיה ראתה לנגד עיניה תרחיש שונה לחלוטין, של כיבוש מהיר בנוסח ההשתלטות של ברית ורשה על צ'כוסלובקיה ב- 1968. בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

התוכנית הצבאית הכוללת

בהתאם למטרות המדיניות ה-נ"ל התוכנית הצבאית הכוללת הורכבה ממספר מערכות (מאמצים אסטרטגיים) נפרדים:

• מאמץ חלש מאד לדיכוי היכולת האווירית האוקראינית. לא ברור לי מדוע זה היה מאמץ כל-כך חלש:
• האם החולשה נבעה מתכנון לקוי שהתבסס על הנחות-יסוד מבצעיות שגויות?
• שמא היא נבעה מחוסר-יכולת מבצעית ושלומיאליות ביצועית?
• אולי מחשיבה שכיון שהמלחמה ממילא תסתיים מהר ותוקם ממשלה ידידותית לרוסיה עדיף לא לגרום נזק רב מדי לזרוע האויר של אוקראינה, כי היא תהפוך לנספחת ליכולת של רוסיה?

או שמא היא נבעה משילוב כלשהו של שתיים מהסיבות הללו או כל השלוש גם יחד?

[בתמונה: הערכה של התוכנית הצבאית הכוללת. מקור המפה: ד"ר עדו הכט]

2) מבצע הנחתה נועז מאד בקייב (לאור תוצאותיו – כנראה נועז מדי) בעורף האוקראיני ל-'עריפת' ראשות המדינה האוקראינית. הכוח המונחת נועד כנראה להקים בסיס בקרבת קייב ואז לפשוט לתוך העיר כדי להרוג, לשבות או להניס את ההנהגה המדינית של אוקראינה. מבצע נועז זה אמור היה לקבל גיבוי משלושה מאמצים קרקעיים שיכתרו את העיר ויאפשרו לרוסים להחליף את המשטר.

3) מאמץ התקפה קרקעית לכיתור חרקוב והשתלטות עליה.

לאחר שהניסיון לכתר את חרקוב ביומיים-שלושה הראשונים נכשל, שינו הרוסים את כיוון המאמץ ובמקום לכתר את העיר הכוח העיקרי בחזית זו עקף את העיר והתקדם לעבר לוגנסק. ההחלפה המהירה כל-כך במיקוד המאמץ מעלה את השאלה: עד כמה התכוונו באמת לכתר או לכבוש את חרקוב מלכתחילה?

שמא מראש הכוונה העיקרית הייתה לעקוף את חרקוב ואם אפשר לכתר או 'להשתלט' עליה בקלות, ללא קרב – יופי, אבל לא הכרחי – כמו שאת הערים סוּמִי, קוֹנוֹטוֹפּ וצֶ'רְנִיהִיב כיתרו כדי שלא תהוונה הפרעה לתנועת רוב הכוחות, שעקפו אותן והמשיכו לנוע לעבר קייב, ולא ניסו לכבוש אף אחת מהן.

הכוח הראשון שניסה ליהכנס לתוך שטח העיר חרקוב היה כוח מהיחידה הייעודית של משטרת רוסיה לפיזור הפגנות – האם נעשה הדבר על-פי התוכנית, כיון שלא ציפו להתנגדות? או שהיתה זו טעות ניווט ששלחה את הכוח המשטרתי לתוך העיר לפני הכוחות הצבאיים שאמורים היו להוביל? אין לנו דרך לענות לשאלה זו.

4) מאמץ לכבוש את המרחבים הרשמיים של לוגנסק ודוניצק (צפון הדוֹנְבַּס) שנותרו בידי אוקראינה בסיום המלחמה הקודמת ב-2014.

5) מאמץ חיבור יבשתי של קרים לרוסיה (דרום הדוֹנְבַּס). מאמץ זה כלל כיבוש כל המרחב שבין דרום נהר הדניפר במערב לבין ים אזוב וגבול רוסיה במזרח.

6) מאמץ לכיבוש החוף של אוקראינה הים השחור, כולל עיר-הנמל אודסה (עיר הנמל הראשית של אוקראינה).

כל מאמץ כזה התנהל כ-'מערכה' נפרדת. התיאום ביניהם, אם היה כזה, היה רק בלוח-הזמנים שנקבע לתוכנית כולה, או על-ידי פקודות של המטה-הכללי לכל מפקד חזית בנפרד.

[להרחבת המושג: 'מערכה', לחצו כאן]

[בתמונה: כל מאמץ התנהל כ-'מערכה' נפרדת... התמונה היא צילום מסך]

ריכוז הכוחות

תנועת הכוחות הרוסיים ממחנות הקבע שלהם ברחבי רוסיה לגבול אוקראינה החלה במהלך אוקטובר 2021. נדרשו לרוסיה בערך 5 חודשים (מאמצע אוקטובר עד שלהי פברואר) להשלים את התנועה המנהלתית הזו (חלק מהכוחות נדרשו לנוע מאות קילומטרים וחלקם אלפי קילומטרים). עם זאת, לא ברור אם איטיות התנועה נבעה מכורח או מרצון. חלק מהכוחות שהגיעו מוקדם יותר הספיקו להשתתף בסדרת תרגילים, אשר היוו את סיפור הכיסוי לתנועתם עד סמוך לאוקראינה.[4]

במהלך ריכוז הכוחות פרסמה ממשלת רוסיה את דרישותיה המדיניות מ-נאט"ו ומאוקראינה:

• הפסקת הפעילות המבצעית של נאט"ו במזרח אירופה ובמרכז אסיה.
• להתחייב ש-נאט"ו תחדול מהמשך ההתקרבות לגבול רוסיה.
• להתחייב לא לקבל את אוקראינה ל-נאט"ו.

הדרישות הרוסיות נענו בשלילה מוחלטת על-ידי נאט"ו ועל-ידי אוקראינה. התגובה הפומבית של המזכיר-הכללי של נאט"ו במסיבת-עיתונאים אף נוסחה באופן שבו ניתן היה לפרש ש-נאט"ו מתכוונת בכל מקרה לאמץ את אוקראינה לחיקה במוקדם או במאוחר.

לא ניתן לדעת אם דחיית דרישות אלה והאופן בה נוסחה הייתה תירוץ בלבד ובכל מקרה רוסיה התכוונה לפלוש לאוקראינה, או, שמא, אם היו מקבלים את דרישותיה, רוסיה לא הייתה פותחת במלחמה. לכל אורך התקופה דיווחו האמריקנים, לטענתם על סמך מודיעין, שרוסיה מתכוונת לפלוש בכל מקרה. אולם, במהלך המלחמה פורסמה כתבה ברשת החדשות של חברת NBC האמריקנית, שבו הודו בכירים בשרותי המודיעין של ארצות-הברית שבפועל המידע לא היה חד-משמעי והפרסום נועד לצורכי תעמולה ('השפעה') מדינית וכי גם פרסומים נוספים שלהם במהלך המלחמה הם כאלה.[5] ברור שעד לרגע האחרון הממשלה והמודיעין של אוקראינה לא קיבלו את המודיעין האמריקני כאמין.

במהלך ריכוז הכוחות הרוסיים והמתנתם לפתיחת המלחמה דווח לעתים על קשיים תחזוקתיים רבים – חיילים שלא קיבלו אוכל, ציוד שנזקק לתיקון והתקשו לטפל בו וכדומה. האם תופעה זו מעידה על שלומיאליות תפקודית בסיסית או שנבעה מכך שמראש, כיון שלא חשבו שתהיה מלחמה, לא תכננו הרוסים עד הסוף את כל המהלך וחלקו היה אלתור שנבע מההתגלגלות הממושכת של המגעים המדיניים שנכשלו? מהיכרות עם תפקוד הצבא הרוסי בעבר – תכנון תחזוקתי אינו מנקודות החוזק שלו, אבל זה לא פוסל לחלוטין שיתכן שגם הסיבה השנייה החמירה את המצב מעבר לרגיל.

[בתמונה: מהיכרות עם תפקוד הצבא הרוסי בעבר – תכנון תחזוקתי אינו מנקודות החוזק שלו... התמונה היא צילום מסך]

ההונאה שהצליחה למרות שלא הייתה

כאמור, במהלך הבאת הכוחות הרוסיים לגבול והמשא והמתן המדיני, ארצות-הברית פרסמה את הערכת שירותי המודיעין שלה, שבכוונת רוסיה לפלוש לאוקראינה וממשלת ארצות-הברית איימה, שבמקרה שרוסיה אכן תפלוש, 'המערב' יגיב בחרמות כלכליות עוצמתיות "שלא היו כְּמוֹתַן בעבר".

רוסיה הגיבה לכך בטענה שממילא אין בכוונתה לפלוש – מדובר באימונים בלבד. כמו-כן, במהלך פברואר 2022 הודיעה רוסיה על כוונה לצמצם את הכוחות שלה הערוכים בקרבת הגבול עם אוקראינה.

אם הכוונה של רוסיה הייתה להונות את יריביה – ההונאה הרוסית הייתה חסרת מעוף וחסרת אמינות עד כדי מטופשת: לא נעשה מאמץ מיוחד להסתיר את ריכוז הכוחות (יתכן שהעריכו שממילא לא ניתן להסתירם); הטענה שמטרת ריכוז הכוחות היא אימונים בלבד לא נשמעה אמינה כיון שניתן היה לראות אם הם מתאמנים או לא ורובם לא התאמנו; והטענה שכוחות רוסיים עוזבים את הזירה גם כן ניתנה לבדיקה והוכח שאינה נכונה, אלא להיפך עדיין מגיעים כוחות נוספים; ניסיונות ליצור אמתלות מבוימות – שהאוקראינים מגבירים את התקפותיהם על מדינות החסות לוגנסק ודוניצק [6] – גם כן נעשו בצורה חובבנית לחלוטין והשקרים נחשפו במהרה.

למרות זאת, ולמרות שארצות-הברית פרסמה שוב ושוב התרעות על כוונה רוסית לתקוף, כולל התרעה ממוקדת לגבי התאריך המשוער בדיוק של כמה ימים (מתאריך עד תאריך), נראה שההנהגה המדינית והביטחונית של אוקראינה לא האמינה שרוסיה אכן תתקוף עד שהמתקפה הרוסית באש ובתמרון החלה בבוקר ה-24 בפברואר 2022.

על-פניו נראה שמדובר היה יותר בהונאה-עצמית מאשר בהצלחה של תוכנית הונאה רוסית. אם בהתחלה נדמה היה שהמנהיגות האוקראינית הבכירה מביעה ספק גלוי בטענות ארצות-הברית שרוסיה תתקוף בגלל שיקולים מדיניים חיצוניים ופנימיים וכדי להרגיע את הציבור האוקראיני, ואולי בתוכה ומול הצבא מתכוננת בכל זאת למלחמה, בדיעבד נראה שהמנהיגות האוקראינית פשוט לא האמינה להתרעות שנתקבלו מארצות-הברית.

[להרחבת המושג: 'התרעה', לחצו כאן]

[בתמונה: נראה שהיה מדובר, יותר בהונאה עצמית מאשר בהצלחה של תוכנית הונאה רוסית... התמונה היא צילום מסך]

אין ארוחות חינם

כתוצאה מכך, ההערכות בפועל למגננה הייתה מאוחרת. את המהלומה הראשונה ספג הצבא הסדיר בלבד וגיוס החרום של המילואים והמשמר-הלאומי החל רק אחרי שהחלה הפלישה הרוסית (הסבר אפשרי חלופי – חששו שגיוס ייתפס כהתגרות וכל עוד לא תקפה רוסיה לא רצו לתת לה אמתלה לתקוף).

יתר על כן, לטענת מפקד חטיבה אוקראיני אחד, איש לא הכין אותו לאפשרות שתפרוץ בקרוב מלחמה, חטיבתו המשיכה בשגרת האימונים הרגילים שלה הרחק מגזרת ההגנה המוגדרת לה בחזית והוא הופתע כשברגע האחרון חטיבתו נקראה לשוב מאימונים כדי להיערך להגנה במרווח זמן כל-כך קצר לפני פתיחת המתקפה הרוסית, ולכן לא הספיק להיערך כראוי. לא ניתן לדעת עד כמה סיפורו של מפקד חטיבה זה מייצגת את הכלל וגם האם הוא דובר אמת או מנסה לתרץ את תבוסת חטיבתו – כחצי חטיבה הושמדה ביומיים הראשונים של המלחמה ועם היתר נסוג בערך 150 קילומטרים לפני שהצליח לנתק מגע מהכוחות הרוסיים הרודפים, לעצור, לארגן-מחדש את שרידי חטיבתו ולערוך אותם להגנה אל מול כוחות רוסיים מצומצמים שרדפו אחריו.

המקום היחיד שבו נראה שהאוקראינים בכל זאת נערכו כראוי למלחמה היה באזור קייב – תגובתם המהירה מול הנחתת הכוח הרוסי בשדה-התעופה הוֹסְטוֹמֶל, פרבר של קייב, מרמזת שהכינו מראש כוחות תגובה למשימה זו. לטענת חוקר בריטי, ההתרעה על מבצע זה התקבלה החל משלושה ימים לפני ביצועו ואם נערכו מולו – מדוע לא נערכו מול השאר? אלא אם האוקראינים חשבו שמדובר במהלך יחיד והעריכו שבשאר הגזרות לא תהיה מתקפה כה נרחבת. מהמקרה של אותו מפקד חטיבה אוקראיני שהוזכר לעיל, אפשר להסיק שאולי יצאה התרעה סופית רק ביום האחרון לפני המלחמה. בממדים של אוקראינה ורבמת המוכנות השוטפת של רוב צבא אוקראינה, התרעה זו הייתה מאוחרת מדי מול התקפות של כוחות ממוכנים גדולים, היא הספיקה מול הכוח המונחת הקטן באופן יחסי ליד קייב.

[להרחבת המושג: 'אין ארוחות חינם', לחצו כאן]

[בכרזה: אין ארוחות חינם... בעל הזכויות בתמונה המקורית לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

מתקפה ברשת המחשבים

אחת השאלות שעלו תוך כדי המלחמה הייתה: היכן ההתקפה הרוסית הצפויה ברשת המחשבים?

היכולת של רוסיה בתחום זה מתועדת ומוזכרת שוב ושוב על-ידי יריבותיה ב-'מערב'. לכאורה, כך היה נדמה, לא התבצעה מתקפה ממוחשבת רוסית כיון שרוב המשקיפים לא הצליחו לאתר השפעות של מתקפה כזו על אוקראינה. בפועל, המתקפה הממוחשבת הרוסית החלה לפני המתקפה באש ובתמרון ונמשכה בה-בעת איתה.

כאמור, לרוסיה מיוחסת עוצמה ניכרת של 'לחימה' בתווך של רשת המחשבים ומייחסים לה מספר התקפות בעבר:

• אסטוניה ב-2007: מתקפה ממוחשבת בלבד ללא הפעלת אש ותמרון – הותקפו אתרי ממשלה שמעניקים שירותים לציבור ואתרי בנקים. ההתקפות נוהלו בשיטת ההיצף, כדי להקריס מערכות המחשב עקב עומס יתר. הנזק הכולל היה מועט, בעיקר האטה כללית ובמהלכה מעת לעת הפסקות קצרות במתן השירותים (למשל, הפסקת פעולתם של כספומטים לכמה שעות), אבל הושג ההישג המדיני המבוקש. ועם זאת, יש לזכור הדרישה הרוסית היתה מצומצמת מאד, אפילו סמלית בלבד, ולכן לאסטונים היה קל יחסית להכנע לה.[7] המתקפה נוהלה בפועל באופן שלא ניתן להוכיח שהתוקפים היו גורמים ממשלתיים רוסיים, אלא, לטענת הרוסים, "גורמים פרטיים הכועסים על התנהגותה של אסטוניה".
• גיאורגיה ב-2008: מתקפה שליוותה מתקפה של אש ותמרון ומוקדה בשיבוש מערכת התקשורת האזרחית והצבאית של גיאורגיה. צבא גיאורגיה הובס בלחימה 'רגילה'. תרומת המתקפה הממוחשבת היתה בעיקר בהאטת התגובות שלו למהלכי התמרון והאש של צבא רוסיה.
• סדרת התקפות על אוקראינה במסגרת מלחמת ההתשה שנמשכה בין אוקראינה לבין מדינות-החסות הרוסיות לוגנסק ודוניצק. שלוש ההתקפות הבולטות כללו שתי התקפות על רשת החשמל של אוקראינה (דצמבר 2015, דצמבר 2016) – בהן הופסקה פעילותם של מספר מפעלים לייצור חשמל ובחלקם נגרמו נזקים קשים לציוד ונדרשה החלפתו; והתקפה בה הושבתו מערכות מחשב ממשלתיות ומסחריות ונגרמו נזקים כספיים בהיקף נרחב (יוני 2017).

[בתמונה: תמונה חופשית שהועלתה על ידי The National Crime Agency לאתר flickr]

לטענת חוקרים של לוחמת-מחשבים, צבא רוסיה החל להכין מתקפה ממוחשבת על אוקראינה בשלהי נובמבר 2021. פצחנים בשירות המודיעין הצבאי של רוסיה, החלו לחדור למערכות מחשבים ממשלתיים ואזרחיים באוקראינה ולשתול שם נוזקות שונות.

ההתקפה הממוחשבת העוצמתית הראשונה שזוהתה במשבר הנוכחי התרחשה בחודש ינואר 2022 – עת הושבתה או הואטה באופן ניכר פעילותן של מגוון שירותי מחשב של ממשלת אוקראינה, בנקים ומגוון אתרים מסחריים נוספים. רוב ההתקפות האלה היו בשיטת ה-'היצף', שסתמו את השירותים על-ידי העמסת יתר של דרישות שירות, ורק במעט מקרים נמחקו או שובשו תוכנות ומאגרי-מידע.

התקפה נוספת כזו התרחשה בשבוע השלישי של פברואר 2022 ושוב בתחילת השבוע הרביעי, ב-23 בפברואר, יום לפני הפתיחה באש. בנוסף להתקפות על אתרי ממשלה, בנקים ומסחר, שאותם תקפו גם במקרים הקודמים, ההתקפה האחרונה כללה גם אתרים למתן שירותי מִרְשֶתֶת (אינטרנט) וחסימת רשתות תקשורת אזרחית. נראה שרוב ההתקפות הללו החזיקו מעמד זמן קצר בלבד. לדברי השר 'לטרנספורמציה דיגיטלית' בממשלת אוקראינה, את חלק מהשירותים הוחלט בכוונה לא להחזיר לתפקוד כדי להגן עליהן מפני נזק נוסף. רוב מוחלט של ההתקפות שוב היו בשיטת ההיצף ולא באמצעות נוזקות שהוחדרו לתוך מערכות המחשבים עצמן.

אולם, לטענת חוקרים אחדים, השוני העיקרי בין ההתקפה האחרונה לבין ההתקפות הקודמות היה שהותקפו גם מטרות צבאיות ותשתיות חשמל שצבא אוקראינה משתמש בהם. לטענת אותם חוקרים הותקפה גם רשת הניהול של מערכת הרכבות של אוקראינה, המהווה מרכיב חשוב במערך התחזוקה וההיסעים של צבא אוקראינה, אבל התקפה זו נבלמה על-ידי שרות ההגנה נגד התקפות ממוחשבות של ארצות-הברית.

לפי דו"ח שפרסמה חברת מיקרוסופט – החברה איתרה קרוב ל-240 התקפות ממוחשבות על אוקראינה. קרוב ל-40 מההתקפות הללו כוונו להרס מערכות, מהן בערך 12 כוונו ישירות לארגונים ממשלתיים אוקראינים ברמה הלאומית, האזורית והעירונית, בערך 15 כוונו נגד ארגונים במגזרי תשתית קריטיים שעלולות להיות להן השפעות שליליות מסֶדֶר-שני על הממשל, הצבא, הכלכלה והאזרחים. השחקנים המעורבים בהתקפות אלו השתמשו בשיטות של דִיוּג, שימוש בחולשות תוכנה ופגיעה בספקי שירותי IT ואחרות כדי להחדיר נוזקות למערכות המטרה. הם שינו לעתים קרובות את הנוזקות שלהם בכל התקפה כדי להתחמק מזיהוי [8].

[בתמונה: לפי דו"ח שפרסמה חברת מיקרוסופט – החברה איתרה קרוב ל-240 התקפות ממוחשבות על אוקראינה... תמונה חופשית שהועלתה על ידי Vivek Bisht לאתר flickr]

לפי דו"ח אחר, לא רק אוקראינה הותקפה – גם מדינות אירופאיות אחרות וארצות-הברית. רוב ההתקפות כוונו לגרימת נזק כלכלי (למשל, התקפה אחת עצרה את השליטה מרחוק של כ-5,800 טורבינות-רוח להפקת חשמל בגרמניה; פגיעה בשרותי אינטרנט וכן הלאה), פגיעה במערכות GPS מגוון שירותי אינטרנט.[9] עם זאת, כל הפגיעות הללו היו חסרות משמעות ממשית – מטרד בלבד.

יצוין, שהתיאור הזה של הפגיעה הממוחשבת בצבא אוקראינה התפרסם רק אחרי כחודש של מלחמה – בשבועות הראשונים נראה היה שלא בוצעה התקפה, או שהשפעותיה היו מצומצמות – בעיקר פגיעה בזמינות שירותי מִרְשֶתֶת לאזרחים באוקראינה. גם פגיעה זו צומצמה על-ידי תרומה של חברת סטארלינק האמריקנית, שסיפקה לאוקראינה מספר גדול מאד של ממסרים קרקעיים להתחברות למִרְשֶתֶת דרך תקשורת לוויינים של החברה.

בסיכומו של דבר נגרמו נזקים מסוימים באוקראינה ובמדינות אחרות באירופה – אבל שום דבר שיגרום למדינה כלשהי לשנות את מדיניותה.

יתרה מכך, עצם העובדה שמשקיפים התקשו לאתר את ההשפעה של המתקפה הזו על יכולת הלחימה של אוקראינה מרמזת אולי למגבלות של התקפות כאלה בפועל – במיוחד לעומת ההתלהבות הרבה שבה מציגים בספרות המקצועית שהתפרסמה בשני עשורים האחרונים את התוצאות ההרסניות שהן צפויות לגרום. יתר על כן, אחת הבעיות בהתקפות ממוחשבות היא שאינך יודע מראש מה יעבוד ומה לא – אפשר לבנות תוכנית התקפה שלמה המבוססת על תוכנות זדוניות שונות ולגלות רק ברגע האמת שהיא נכשלת לחלוטין משום שהיריב בנה תוכנת-הגנה יעילה יותר. נכון שכישלון אפשרי בכל מבצע צבאי, אבל אחד המאפיינים המיוחדים של לוחמת מחשבים הוא שבפועל קשה לבחון מראש את הסבירות של ההצלחה ושינוי תוכנית התקפה, והכנת התוכנות עבורה, דורשת זמן רב, כך שאם נכשלת במועד מסוים, תתקשה למצוא פתרון בטווח הזמן של 'מלחמה' מסוימת – במיוחד במלחמות קצרות-המשך שישראל בדרך-כלל מנהלת.

כל התחום הזה דורש בחינה מעמיקה יותר.

[בתמונה: כל תחום הסייבר במלחמה דורש בחינה מעמיקה יותר... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

מכת פתיחה אלקטרונית

על-פי חוקרים בריטיים שראיינו מפקדים אוקראינים:

"בשעות המוקדמות של ה-24 בפברואר, מכ"מי ההגנה-האוירית של אוקראינה החלו לסבול מחסימה עוצמתית בכל רוחב פסי-התדרים. בינתיים, מכ"מים בעומק אוקראינה הוטרדו על-ידי כטמ"מי-מטרות מסוג E95M שדימו מטוסים רוסיים. כאשר מערכות ההגנה נגד-מטוסים הודלקו כדי ליירט את המטרות שנתגלו, הן הותקפו.

'חשבנו שעומדים למנוע מאיתנו שימוש בכל המשרעת האלקטרומגנטית סביב קייב', טען מפקד במערך הלוחמה-האלקטרונית של אוקראינה.

הגל הראשון של תקיפות טילי-שיוט וטילים-בליסטיים וההתקפות האלקטרוניות שיבשו את כיסוי ה-מכ"מים במידה מספקת כדי לאפשר לכוח פשיטה מוטס לחדור דרך מערך ההגנה האוקראיני מצפון לעיר-הבירה ולנחות בשדה-התעופה בהוסטומל..."[10]

לא נכתב במפורש, אבל נרמז בהמשך, שלא רק מערכות מכ"מ נחסמו, אלא גם מערכות תקשורת אלחוטיות.

החוקרים הבריטיים התעניינו רק בלחימה הקרקעית ולכן התעלמו מהמשמעויות הנוספות של המתקפה האלקטרונית הרוסית באוקראינה – החשיפה של מערך ההגנה האוירית עצמו לתקיפה (הוזכר בחצי-משפט בלבד – בלי פירוט שיטות התקיפה) ופתיחת נתיבים לתקיפת שדות-התעופה של זרוע האויר של אוקראינה. ממקורות אחרים עולה שה-מכ"מים הותקפו על-ידי טילי-שיוט וטילים בליסטיים.

אולם, לאחר שהבקיעו את מערכי ההגנה האוקראינים הסמוכים לגבול התקדמו הכוחות הרוסיים במהירות אל עומק אוקראינה מבלי לטרוח לטהר את השטח דרכו נעו. משום כך, לא אושר לקדם את מערכות החסימה האלקטרוניות יחד עם הכוחות די לא לחשוף אותן לפגיעה או לכידה. להחלטה זו היו שתי תוצאות: תוצאה אחת היתה, שככל שקו המגע התרחק מהגבול נחלשה השפעת החסימות על הכוחות האוקראינים שנערכו עמוק יותר בשטחם; והתוצאה האחרת היתה, שהכוחות הרוסיים עברו דרך המרחבים החסומים ולכן, לקראת סוף השבוע הראשון של המלחמה, החליטו הרוסים להפסיק את פעולת החסימה ומערכות התקשורת של האוקראינים וה-מכ"מים שלהם שטרם הושמדו, חזרו לפעול באופן מלא. מנגד, ככל שהכוחות הרוסיים העמיקו חדירתם לתוך אוקראינה התחזקה יעילות המודיעין האלקטרוני האוקראיני ויחידות הלוחמה-האלקטרונית האוקראיניות נגד הכוחות הרוסיים שהתקרבו אליהם.

בהמשך המלחמה ניסו הרוסים לקדם מערכות לוחמה-אלקטרונית לחזית כדי לחדש את פעילותן ולפחות מערכת אחת כזו נלכדה על-ידי הצבא האוקראיני.

מאז אין מידע לגבי היעילות היחסית של הלוחמה האלקטרונית של שני הצדדים – פה ושם אמירות עמומות ורסיסי מידע לא ודאיים.

[בתמונה: Krasukha, מערכת לוחמה אלקטרונית (EW) ניידת, קרקעית, רוסית המשמשת לתקוע AWACS ומכ"מים מוטסים בטילים מונחי מכ"ם. אין מידע לגבי היעילות היחסית של הלוחמה האלקטרונית של שני הצדדים – פה ושם אמירות עמומות ורסיסי מידע לא ודאיים. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Vitaly V. Kuzmin. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

מכת פתיחה אווירית ו-טק"קית

מכת הפתיחה באמצעות מטוסים וטילים קרקע-קרקע שהנחית צבא רוסיה על אוקראינה היתה חלשה למדי ביחס לעוצמה הנתפסת של צבא רוסיה. הישגיה היו דלים בהתאם.

לטענת המודיעין האמריקני: בסך הכל שוגרו לפחות 100 טילים מסוגים שונים ממשגרים קרקעיים ומספינות, כמו-כן, תקפו גם כ-75 מטוסים [11] (מהמידע לא ברור אם המטוסים שיגרו טילים ארוכי-טווח, שיגרו טילים קצרי-טווח או הטילו פצצות) לעבר כ-30 יעדים ברחבי אוקראינה: 10 שדות-תעופה, מספר מחסני תחמושת, כמה מטרות השייכות למערך הגנה נגד-מטוסים ונמל ימי אחד.

מספר המטוסים התוקפים מפתיע משום שבשדות התעופה שסביב אוקראינה ערב המלחמה אותרו כ-300 עד 350 מטוסי-קרב רוסיים.

המכה הזו אמנם גרמה נזק מסוים למערכי ההגנה האווירית של אוקראינה (בעיקר ל-מכ"מים ולכמה סוללות טילים קרקע-אויר מסוג S300) ולצי המטוסים שלה, וגם פגעה במספר מסלולי המראה באופן שהשבית אותם, אבל לא השביתה אותם לחלוטין ולמרות זאת צבא רוסיה הסתפק בהישג החלקי הזה, לא המשיך לתקוף על-מנת להשיג עליונות אווירית.

מהמידע הקיים לא ניתן לקבוע אם חולשת המכה נבעה מכישלון מקצועי ומבצעי או מהחלטה מכוונת, כי אולי רצו להשאיר לאוקראינה 'החדשה' שתקום אחרי החלפת המשטר יכולת הגנה אווירית שתהווה מרחב אבטחה מול נאט"ו.

לפני המלחמה חוקרים רבים של צבא רוסיה ציפו שהוא ישקיע מאמץ נרחב להשמדת מערכת התקשורת לפיקוד ולשליטה של צבא אוקראינה – מפקדות, מרכזי תקשורת וכדומה. ציפייה זו התבדתה. למעט המתקפה הממוחשבת, שכנראה פגעה חלקית במערכת התקשורת הזו, לא נעשה דבר כדי להבטיח שהיא לא תחזור לתפקד. היו רק מספר קטן מאד של תקיפות על מגדלי תקשורת (אחת המפורסמות שבהן היא זו שעל-פיה המציאו האוקראינים את השקר על תקיפת האנדרטה בבָּבִּי-יַאר – המגדל נמצא כמה מאות מטרים מהגדר של אתר הזיכרון ונפגע בפצצה קטנה ומדויקת שעשתה נזק מסוים לרכיבים האלקטרוניים אבל לא למגדל עצמו, שנשאר עומד ויציב וגם לא לאנדרטה שאפילו לא נשרטה).

לאן נעלם חיל האוויר הרוסי?

על אף ההישג הדל של יום התקיפות הראשון, קצב התקיפות שהנחיתו כוחות המטוסים והטילים של רוסיה בימים הבאים ירד עד כדי חצי ופחות מאשר ביום הראשון, ונראה שהם ויתרו לחלוטין על המאמץ להשיג עליונות אוירית. לא ברור אם הירידה הזו נבעה מחוסר יכולת לשמר את קצב התקיפות של היום הראשון (קשיי תחזוקה ואחזקה של הכוח האוירי הרוסי עצמו) או שהוחלטה משיקול מבצעי כלשהו או מהשיקול המדיני-ביטחוני שציינתי לעיל (הרצון להשאיר יכולת אוקראינית לאחרי המלחמה).

למעשה, אחת השאלות המרכזיות שהעלו חוקרים 'מערביים' לגבי התנהלות צבא רוסיה בשבועיים הראשונים של המלחמה היתה: לאן נעלם כוח האויר הרוסי? לא רואים אותו במבצעי תקיפה עצמאיים וגם לא רואים אותו במתן סיוע לכוחות היבשה. רק בשבוע השלישי חזרו הרוסים לבצע מספר ניכר של גיחות תקיפה ברחבי אוקראינה. רוב התקיפות היו לתכלית אסטרטגית או לתכלית מערכתית. רק מיעוט היו בסיוע לכוחות היבשה וגם הם רובם ככולם היו במאפייני אמנעה ולא סיוע קרוב.

החל מהיום השני של המלחמה קצב ירי הטילים ארוכי-הטווח נשאר כ-40 עד כ-60 טילים ליממה בלבד. לא ידוע מה הגורם בגללו התקבעו הרוסים בקצב הזה לעומת הכמות הכפולה שירו ביום הראשון – האם שיקול מבצעי כלשהו, העדר מודיעין למטרות (נראה לא סביר כי רוב המטרות הן תשתיתיות ואיתורן לא דורש השקעת משאבים מודיעיניים ניכרים) או מגבלה חימושית (קצב שחיקה ותיקון של המשגרים).

כל החוקרים שניסו להבין את ההתנהגות הרוסית לא מצאו תשובה של ממש, אלא רק העלו השערות שבעת הנוכחית לא ניתן לבסס אף אחת מהן. תהיה הסיבה אשר תהיה, ברור לחלוטין שעקב חולשת מכת הפתיחה הזו הכוח האוירי וההגנה נגד-מטוסים של אוקראינה המשיכו לפעול – זרוע האויר של רוסיה לא השיגה 'עליונות אוירית' וכנראה אפילו לא 'עדיפות אוירית'.[12] כשלון זה עתיד לעלות לה באבדות רבות ובשיבוש התרומה שלה למערכה היבשתית – לאחר שהכוח האוירי הרוסי חזר לפעול נפגעו לו מטוסי-קרב רבים (לטענת האוקראינים בחודשיים הראשונים של המלחמה הפילו יותר ממאתיים מטוסים).

[בתמונה: אבטיפוס של סוחוי 57 (T-50). לאן נעלם חיל האוויר הרוסי?]

מבצע נועז ל-'עריפת ראש הנחש'

נראה שמהלך הפתיחה עליו נבנתה כל האסטרטגיה הרוסית היה מבצע לעריפת ההנהגה המדינית של אוקראינה. עד כדי כך הסתמכו עליו הרוסים והאמינו שיצליח, עד כי יתר המהלכים הוכנו באופן הרבה פחות מקצועי והכזבת הציפייה שתלו במהלך הזה היא אחת הסיבות העיקריות (לא היחידה) לאופן התפתחות המלחמה.

הדבר לא נאמר מפורשות על-ידי הרוסים, אבל נרמז הן בהצהרות שונות על הצורך להחליף את המשטר 'הנאצי' הקיים השולט על העם האוקראיני 'התמים' וגם על-ידי מספר מהלכים בשטח.

תוכנית המבצע ככל-הנראה כללה הנחתה מוסקת של בערך גדוד צנחנים מלווים במסוקי-קרב (סך-הכל כ-30 מסוקים משני הסוגים) בשדה-התעופה הוסטומל כ-10 קילומטרים מפאתי עיר-הבירה קייב. בעקבות כיבוש השדה אמורים היו לנחות בו 18 מטוסי-תובלה איליושין-76, אשר יביאו עוד מספר גדודי צנחנים.

עם הצנחנים, או בנפרד מהם בדרך אחרת (הסתננות קרקעית מקדימה?), הוחדר גם כוח מוסווה של סְפֶּצְנַז, לפאתי העיר קייב.

משימת הספצנז היתה כנראה להסתנן לתוך העיר כדי ללכוד או להרוג את צמרת המשטר האוקראיני, בעוד הצנחנים באים בעקבותיהם כדי לעבות את המהלך ולהשתלט על אתרים שלטוניים.

בשלב השני, היו אמורים לחבור לכוחות המונחתים בקייב כוחות ממוכנים שחצו את הגבול לאוקראינה משלושה כיוונים שונים ונעו במגמה להתכנס סביב קייב:

• 12 גדודים מתמרנים מדרום-מרכז בלרוס ממערב לנהר הדניפר – התקדמות בקו אוירי של כ-100 קילומטרים.
• 10 גדודים מתמרנים מדרום-מערב רוסיה ממזרח לנהר הדניפר – התקדמות בקו אוירי של כ-190 קילומטרים.
• 10 עד 15 גדודים מדרום-מערב רוסיה – התקדמות בקו אוירי של כ-250 קילומטרים.

סך-הכל 32 עד 37 גדודים מתמרנים אלה, ועוד כוחות אש מסייעים, נועדו להגיע לעיר קייב תוך ימים ספורים, לעבות את כוח הצנחנים שנערך בינתיים בתוכה או לידה ולהעניק את הגב הכוחני להקמת ממשלה חדשה המתאימה לדרישות רוסיה.

גודל הכוח שהוקצה למשימה (אשר יחד עם הצנחנים מנה סדר-גודל של כ-40 גדודים לכל היותר) ביחס לגודל העיר והמרחק שהכוחות נדרשו להתקדם כדי להגיע אליה אל מול אויב, שכוחותיו במרחב היו מעטים מהם רק במקצת ויכול היה במהרה לתגבר כוחותיו לשוויון ואף ליתרון מספרי ביחס הכוחות הרוסים, מעיד שהרוסים לא חשבו שיצטרכו לכבוש את העיר מול התנגדות רצינית וגם שהכיתור יהיה תוך זמן קצר כיתור במאפייני שיטור ולא מצור צבאי הדוק.[13] כנקבע בתורתם, לא כל הגדודים הרוסים תקפו בבת אחת – הם חולקו לשלושה דרגים עוקבים:

• הדרג הראשון, שיצא להתקפה ביום הראשון של המלחמה, מנה כנראה בערך 18 גדודים, כמה בכל מאמץ;
• הדרג השני, שהצטרף להתקפה אחרי מספר ימים, מנה כנראה 9 או 10 גדודים;
• והדרג השלישי, שהצטרף להתקפה אחרי עוד מספר ימים, מנה גם הוא כנראה 9 או 10 גדודים.

המבצע נכשל.

אם משום שהמודיעין האוקראיני התריע בזמן או משום שהמודיעין האמריקני העביר לאוקראינים מידע על כך, האוקראינים היו ערוכים בכוח מתוגבר סביב העיר קייב, בתוכה ובקרבת שדה-התעופה בהוסטומל. לטענת חוקר בריטי שביקר באוקראינה, נאמר לו שהפקודה לכוחות המוטסים הרוסיים ניתנה כשלוש יממות לפני הביצוע וכי המפקדים בשטח ביצעו את נוהל-הקרב בזריזות ותוך שימוש בתקשורת גלויה ולכן נחשפה התוכנית.

לקראת סיום הטיסה, כוח המסוקים הרוסי הראשון שטס ליעד מעל לנהר הדניפר בקטע שהוא מהווה למעשה אגם ברוחב של 8 עד 10 קילומטרים, אותר על-ידי כוחות אוקראינים שנערכו ליד החופים ושיגרו לעברו טילים נישאים נגד-מטוסים, פגעו במספר מסוקים והפילו אותם למי האגם. המסוקים האחרים הגיבו בירי נורי-הטעיה רבים והמשיכו לעבר יעדם. הצנחנים השתלטו על שדה-התעופה, אבל כמעט מיד ספגו התקפת-נגד מצד כוחות אוקראינים עדיפים שהוזעקו למקום. מטוסי התובלה שנשלחו בעקבות הכוח המוסק נאלצו לשוב לשדות-התעופה שלהם בלי לנחות עקב חילופי-האש העזים סביב ולמעל למסלולי הנחיתה. כוח הספצנז חדר לקייב, אבל גם הוא, למרות שלבש מדים של צבא אוקראינה, אותר במהרה ופשיטתו הפכה לקרב החלצות פרטי, ללא סיוע מכוחות רוסיים אחרים. כדי לשרוד גם הצנחנים שבשדה-התעופה נאלצו בהדרגה לסגת ממנו אל היערות סביבו.

למחרת בוצעה הנחתה נוספת בשדה – הפעם בכוח מסוקים גדול עוד יותר (לפי דיווח אחד השתתפו בו כ-200 מסוקים ממגוון סוגים, תובלה וקרב) והפעם הצליחו לכבוש את השדה ולהחזיק בו. באותו יום הגיעו לשדה גם ראשוני הכוחות הממוכנים שהתקדמו מבלרוס דרומה ממערב לדניפר. אבל, זה היה כבר מאוחר מדי – בהנתן יחסי-הכוחות בינם לבין הכוחות האוקראינים שנערכו מולם, הרוסים לא יכלו לנצל את כיבוש השדה כבסיס להתקפה שתכננו לתוך קייב.

כאמור, מבצע 'העריפה' נכשל ובמקומו עברו הרוסים למאמץ לכתר את העיר. בסופו של דבר גם מאמץ זה נכשל ונעצר לכל המאוחר במהלך השבוע השלישי של המלחמה.

הבקעה ונסיעה (ניצול ההצלחה)

בעת ובעונה אחת עם ההתקפה לעבר קייב, שנועדה להכריע את המלחמה כבר במהלומה הראשונה, תקפו כוחות הקרקע הרוסיים בעוד מספר חזיתות:

• חרקוב: 10 – 15 גדודים מתמרנים. רק מיעוטם התקדמו לעבר העיר עצמה, רובם התקדמו במגמה לעקוף אותה ממערב או ממזרח וכנראה שחלק מהגדודים העוקפים נועדו לכתר אותה והשאר נועדו להמשיך אל עומק אוקראינה. רוחב חזית המתקפה הזו – כ-200 קילומטרים. הכוחות פוזרו בכמה נתיבים נפרדים על-פני חזית זו.
• צפון הדוֹנְבַּס (אזור לוגנסק ודוניצק – האזור שהיה מוקד הלחימה ב-2014): 10 – 15 גדודים מתמרנים שתקפו בכמה צירים מקבילים מצפון ללוגנסק, מתוך לוגנסק ומתוך דוניצק כשמטרתם 'לשחרר' את שטחי לוגנסק ודוניצק שנותרו בידי אוקראינה בעקבות מלחמת 2014. רוחב חזית המתקפה הזו – כ-300 קילומטרים. הכוחות פוזרו בכמה נתיבים נפרדים על-פני חזית זו.
• דרום הדוֹנְבַּס (המרחב שבין חצי-האי קרים בדרום לבין דוניצק בצפון ובין ים אזוב במזרח לבין נהר הדניפר במערב): 10 – 12 גדודים מתמרנים שתקפו מחצי-האי קרים צפונה, 2 – 3 גדודים שנחתו מהים ועוד 2 – 3 גדודים שתקפו מדוניצק דרומה. הכוחות שיצאו מקרים תקפו בשני מאמצים נפרדים המרוחקים בערך 100 קילומטרים זה מזה.
• החוף הצפוני של הים השחור: 5 או 6 גדודים מתמרנים שתקפו מחצי-האי קרים בכיוון מערב במקביל לחוף הצפוני של הים השחור. רוחב חזית המתקפה הזו – כמה עשרות קילומטרים.

בכל אחת מחמש החזיתות הללו (כולל חזית קייב) נדרש הצבא הרוסי להבקיע מערכי הגנה אוקראינים, אולם מערך ההגנה האוקראיני בצפון הדוֹנְבַּס היה המוכן ביותר בהיבט המכשולים (שדות-מוקשים, תעלות, גדרות-תיל-דוקרני), הביצורים (קווי-שוחות מנוקדים במעוזים היקפיים שניצלו בניינים מחוזקים, מקלטים תת-קרקעיים וכדומה – מערך הדומה מבחינה חזותית למערכים של מלחמת העולם הראשונה, אם כי הרבה פחות חזק ומסועף מהם) והכוחות הערוכים בהם (יחידות הצבא הסדיר, שהיו פרוסים בצפיפות רבה יחסית לכוחות ההגנה בחזיתות האחרות עקב היות חזית זו מוקד הלחימה ב-2014 וברציפות מאז – התרחושתן התדירה של תקריות-אש בין היריבים מאז שלהי 2014 ברציפות עד לפרוץ המלחמה הנוכחית). למעט בחזית צפון הדוֹנְבַּס, נדרשו לדרג ההתקפה הרוסי הראשון (בערך 60 עד 70 גדודים מתמרנים בכל החזיתות יחד – כלומר, בערך 50% עד 60% מכלל הכוחות הרוסיים שנערכו בגבול עם אוקראינה) בערך יומיים להבקיע את מערכי ההגנה הקדמיים של האוקראינים ולאחר מכן עברו מהתקפה לניצול ההצלחה. בחזית צפון הדוֹנְבַּס ההישגים הרוסיים היו דלים מאד. אולם, לאור התנהגות הכוחות הרוסיים בשלב ניצול ההצלחה, נראה שהם חשבו שהמלחמה למעשה הסתיימה וכל שנותר כעת הוא לנסוע דרך השטח האוקראיני, כל גדוד או פלוגה ליעד שהוגדר להם. במקום להתקדם כפי שדורשת התורה הרוסית, בצוותי-קרב רב-חיליים ובריכוז כוחות עם משמרות קדמיים ואגפיים, הכוחות הרוסיים התפזרו כל פלוגה בפני עצמה ללא שילוב רב-חילי (פלוגות טנקים לחוד, פלוגות חרמ"ש לחוד, סוללות ארטילריה לחוד, סוללות נגד-מטוסים לחוד, שיירות תחזוקה נעו בעקבותיהן ללא אבטחה), ללא הקפדה על הטכניקות של התנועה המבצעית – טורים פלוגתיים נסעו על הכבישים בתבנית מנהלתית (מרווחים קטנים בין הכלים וללא משמרות וכוחות מאבטחים). התנהגות זו חשפה אותם לשיטת ההגנה שניהלו האוקראינים – כוחותיהם שבעומק התפזרו במרחב בתפזורת של כוחות קטנים וארבו לכוחות הרוסיים הנוסעים דרכם. יש נטייה בתקשורת וגם בפרסומים הגלויים של שרותי המודיעין המערביים להציג את ההגנה האוקראינית כמעין לוחמת גרילה. אכן, נראה שבחלק מהאזורים הדימוי הזה מתאים. ועם זאת, יש גם דיווחים על הערכות הגנתית סדורה במערכי הגנה חפוזים והפעלה ניכרת של ריכוזי אש ארטילרית – לטענת קצין בכיר אוקראיני שרואין על-ידי חוקר בריטי, חוליות הטילים נגד-טנקים אולי זכו לעיקר הפרסום, אבל דווקא ריכוזי האש הארטילרית הם שגרמו לרוסים את רוב נפגעיהם.

[בתמונה: התנהגותם של הרוסים חשפה אותם לשיטת ההגנה שניהלו האוקראינים – כוחותיהם שבעומק התפזרו במרחב בתפזורת של כוחות קטנים וארבו לכוחות הרוסיים הנוסעים דרכם... התמונה היא צילום מסך]

לא רק בשטחים הפתוחים לא הקפידו הרוסים על הטכניקות, אלא גם במעבר דרך שטחים-מיוערים ודרך שטחים-בנויים שהסתירו את הכוחות האוקראינים שנערכו מולם. למעט אולי מקרים חריגים, נראה שהיוזמה ברוב מוחלט של ההיתקלויות הייתה לחלוטין בידי האוקראינים והכוחות הרוסיים רק הגיבו בירי חזרה ואולי בהסתערות. יתר על כן, גם כאשר נתקלו והביסו את הכוח שמולם, הרוסים לא טרחו לטהר את המרחב דרכו עברו, אלא רק המשיכו לנסוע דרכו בהותירם מאחור ומשני עברי נתיבי התנועה הנפרדים של כל כוח מתקדם כוחות אויב שאיש לא התייחס אליהם או ניסה להשמידם או לגרשם. לכן, כוחות עוקבים ושיירות תחזוקה, שנעו גם הם באותו אופן בעקבות הכוחות המובילים, נכנסו שוב ושוב לשטחי-השמדה של הכוחות המגנים האוקראינים, שלכאורה הובסו על-ידי הכוחות המובילים, נפגעו ונאלצו להילחם באותם מקומות שוב.

בחזית קייב ובחזית חרקוב הרוסים השתדלו לא להיכנס לערים הגדולות שבצירי ההתקפה השונים. הם העדיפו לעקוף אותן ולכל היותר להקצות חלק קטן מכוחותיהם לבודד בינן לבין ציר ההתקדמות בו המשיכו להתקדם רוב הכוחות, או לנסות לכתר אותן עם חלק קטן מהכוחות והמשיכו להתקדם. כיבושי כפרים בוצעו רק כאשר התנועה על הכביש חייבה זאת וגם אז לעתים לא טרחו להתייחס לאפשרות שבכפר כזה או אחר אולי ממתין כוח הגנה אוקראיני ונכנסו לתוכו באופן מנהלתי.

לעומת ההימנעות ככל הניתן מכניסה לעיירות וערים בחזית קייב ובחזית חרקוב, בשתי חזיתות הלחימה בדוֹנְבַּס, הדרומית (מחצי-האי קרים צפונה) והצפונית (מדוניצק ולוגנסק מערבה), כן עברו הרוסים דרך הישובים הגדולים והערים. הסיבה היא כנראה המטרה השונה של המערכות הללו – המטרה המדינית הרוסית בקייב לא היתה השטח, אלא החלפת המשטר, כדי לעשות זאת צריך היה לעבור דרך השטח, אבל הוא עצמו לא היה מטרה לכיבוש; לעומת זאת, המטרה המדינית של רוסיה בדוֹנְבַּס היתה והיא עדיין כיבוש המרחב, ולא רק מעבר דרכו לעבר יעד מדיני כלשהו בעומק. על-כן, כיבוש הערים והעיירות בחזית קייב היתה גובה מהרוסים מחיר גבוה שהיה מיותר מבחינת תוכנית המלחמה (האסטרטגיה) של רוסיה. בחזית חרקוב נראה שהמטרה היתה מעבר בדרך לדוֹנְבַּס. נראה שאת העיר עצמה לא ציפו שיצטרכו לכבוש כי האוכלוסייה לא תגלה התנגדות למעבר הרוסי. הכוח הרוסי הראשון, ולמעשה היחיד, שנכנס לעיר היה כוח משטרה, שנהדף באש. כוחות לוחמים נכנסו רק לפאתי העיר במסגרת הניסיון לאבטח את עקיפתה ואולי לכתר אותה. כמו בקייב, מרגע שהתברר להם שהכיתור כרוך בלחימה קשה – הם ויתרו עליו והתמקדו בעקיפה בלבד.

[בתמונה: מראות ממלחמת רוסיה אוקראינה... התמונה היא צילום מסך]

ברוב הישובים בדרום הדוֹנְבַּס לא התנהלה לחימה משמעותית – כך, למשל, מהרגע שהכוחות הרוסיים הבקיעו דרך ההגנה האוקראינית מול חצי-האי קרים כל מאמץ נסע בכיוון שהוקצה לו.

הכוח שנועד להשתלט על חוף הים השחור נסע מערבה דרך מחוז חֶרְסוֹן כמעט ללא לחימה, צלח את הדניפר מול התנגדות זניחה, ועבר דרך העיר חרסון (כ-280,000 תושבים, כ-136 קילומטרים-רבועים) מערבה בכיוון כללי של אודסה. העיר חרסון עצמה נכנעה ללא קרב בכלל.

בכמה ערים לאורך חוף ים אזוב היו קרבות קצרים ויחסית קלים. רק בעיר מריופול (כ-430,000 תושבים, כ-244 קילומטרים רבועים [14]) נתקלו הרוסים בהתנגדות קשה. נאמד שבעיר זו נערכו כ-5,000 עד 8,000 חיילים אוקראינים מהצבא הסדיר (כולל חטיבה מובחרת של נחתים), המילואים והמשמר-הלאומי. ככל שהתמשכה הלחימה שלחו הרוסים יותר כוחות לעיר ובסיכומו של דבר השתתפו בכיבוש העיר כ-10,000 עד כ-15,000 חיילים רוסיים (כולל חטיבת נחתים רוסית, יחידות סדירות נוספות של צבא רוסיה, יחידות מצבא מדינת-החסות דוניצק ויחידות מכוחות בטחון-הפנים של צ'צ'ניה). הלחימה שם התנהלה מבית לבית. כעבור כשישה שבועות של לחימה הצליחו הרוסים לכבוש בהדרגה את כמעט כל העיר ומה שנשאר מהכוח המגן (כ-1,500 עד 2,000 חיילים – השאר נהרגו או נשבו, מעטים הצליחו לחמוק החוצה מהעיר) נדחק לתוך שטח של בית-חרושת גדול, אזובסטאל, שמתחתיו יש מקלט גדול האמור להיות אמיד לנשק גרעיני. בעת כתיבת מסמך זה בית-החרושת מכותר ונראה שאין בכוונת הרוסים לנסות לכבוש אותו, אלא לכתר אותו ולהמתין לכך שהמגנים ייכנעו מחוסר מזון ומים. בינתיים, העבירו את רוב כוחותיהם ממריופול לגזרות אחרות וגם החלו לשקם את העיר כדי לאפשר חזרת החיים האזרחיים בה. הכוחות שנותרו בעיר – רובם עסוקים בכיתור בית-החרושת.

בעיה נוספת שהקשתה מאד על הרוסים היתה מזג-האויר. הם בחרו לתקוף בחורף וברוב הזמן וברוב המקומות הפכו הגשמים את האדמה לבוץ טובעני. כלי-רכב קרביים רבים מכל הסוגים, שירדו מהכבישים או מדרכי-העפר כדי לנסות לעקוף כוחות אויב בתנועה דרך שטח בר או שדות חקלאיים, שקעו בבוץ ולא ניתן היה לחלץ אותם בלי לעצור את שטף התנועה. כדי לא לעצור – כלים רבים ננטשו. יצוין, שבמועד היציאה למתקפה הקרקע ברוב אוקראינה לרוב קפואה תופעת הבוץ הטובעני מתחילה רק עם ההתחממות באביב. אולם, השנה החורף היה פחות קר מהרגיל ולכן רק באזורים מצומצמים האדמה קפאה. סוגייה זו מדגישה את הצורך במודיעין-שטח וגורמים-אחרים מעודכן – לא די בהסתפקות בקביעה ש-"בדרך-כלל המצב בשטח הוא כזה או כזה", צריך לודא כל מקרה בפני עצמו.

חשוב להדגיש שכל ההתנהגות המתוארת לעיל מנוגדת לתורה הרוסית ולאופן בו נצפו הרוסים מתאמנים מזה שנים רבות ולאופן בו הם נצפו נלחמים באוקראינה ב-2014 ובגיאורגיה ב-2008 ולאופן בו מפקדים רוסים, שהושאלו לצבא המשטר הסורי במלחמת האזרחים בסוריה (2015 – 2020) הפעילו את הכוחות הסורים שתחת פיקודם (רשמית כונו 'יועצים', בפועל הם הפעילו את הכוחות שיעצו להם).

[בתמונה: מראות ממלחמת רוסיה אוקראינה... התמונה היא צילום מסך]

אחרי כמה ימים של לחימת הדרג הראשון לבדו, הוזן לקרב דרג ההתקפה השני. מועד הפעלת הדרג השני היה שונה בכל חזית וגם קצב הזנתו היה שונה בכל חזית. בסך-הכל, מנה דרג זה בערך רבע מכלל הגדודים המתמרנים שרוכזו ליד גבול אוקראינה לפני המלחמה – כלומר, סך-הכל בערך 30 גדודים מפוזרים בכמה חזיתות נפרדות.

כעבור מספר ימים נוספים החלה הזנת דרג ההתקפה השלישי ללחימה. שוב, בכל חזית מועד התחלת תנועת גדודי הדרג השלישי היה שונה וקצב הזנתם ללחימה היה שונה. דרג זה כלל את הרבע האחרון של הגדודים שרוכזו למלחמה – עוד כ-30 גדודים.

נראה, שלאחר כשבוע, שעלה להם במחיר אבדות רבות מאד ותקלות רבות בהן כוחות לוחמים רוסיים נתקעו בלי דלק ונאלצו לנטוש כלים רבים כדי לא להשאיר קבוצות קטנות של חיילים לבדם בשטח עם הכלים, חלחלה לפיקוד הבכיר הרוסי ההבנה שאין מדובר ב-'מבצע מיוחד' או 'מלחמה קלה' וכי צבא אוקראינה, על אף שנפגע קשה בימים הראשונים של המלחמה, מגלה התנגדות עיקשת והולך ומתחזק עקב גיוס יחידות המילואים והמשמר-הלאומי.

לפיכך, השבוע השני של המלחמה התאפיין בארגון-מחדש של הצבא הרוסי – מאמץ לאסוף מחדש את שרידי היחידות השונות ולארגנם שוב במסגרות גדודיות, חטיבתיות ואוגדתיות. במיוחד חשוב היה הצירוף מחדש של הפלוגות מהחילות השונים לגדודים רב-חיליים. כמו-כן, דחסו הרוסים בזריזות שיירות עצומות של משאיות עם הספקה לתוך רשת הדרכים הדלילה מדי של אוקראינה. שוב, עקב מזג האויר החורפי, שברוב הזמן וברוב המקומות הפך את האדמה לבוץ טובעני, לא יכלו שיירות האספקה העצומות שנעו כעת לתוך אוקראינה לרדת מהכבישים שקיבולתם המשותפת היתה קטנה מדי ביחס לכמות כלי-הרכב שניסו כעת לנסוע עליהם. נוצרו פקקי תנועה של עשרות קילומטרים אשר נמשכו מספר ימים עד שהצליחו הרוסים להביא את המשאיות אל היחידות הממתינות להן ולפזר אותן ביניהן.

 

[בתמונה: מראות ממלחמת רוסיה אוקראינה... התמונה היא צילום מסך]

מאפייני הלחימה והישגי הרוסים היו שונים בכל חזית:

• בחזית קייב הצליחו הכוחות הרוסים להתקרב עד כדי 15 קילומטרים מפאתי העיר קייב, תוך שהם נלחמים מכפר לכפר ומבקיעים מערכי-הגנה חפוזים שערכו הכוחות האוקראינים בדרכם. אולם, בזאת תמה תנופת ההתקפה שלהם.

הזמן שנדרש להם להגיע לקייב העניק לאוקראינים זמן לתגבר את המרחב ויחסי הכוחות שמן ההתחלה לא היו לטובת הרוסים, הפכו קשים יותר. לא רק שלא הצליחו להגיע לעיר עצמה, גם ניסיונות לעקוף אותה כדי לכתרה נכשלו. נראה שבמסגרת ניסיונות אלה בוצעה הנחתה נוספת מדרום לקייב, אבל נאלצו לחלץ משם את הכוח ולטענת האוקראינים שני מטוסי תובלה עמוסים בצנחנים הופלו (טרם פורסמה הוכחה ודאית לאירוע זה). היו דיווחים וגם צילומים של טנקים ו-נגמ"שים רוסיים המגיעים אל כפר או שניים מדרום לעיר ולכאורה משלימים את טבעת הכיתור, אך דיווחים אלה נעלמו במהרה וקו החזית התיצב כשקייב מוקפת רק בשני-שלישים מהיקפה ולאחר שאחרוני לוחמי הספצנז שחדרו לעיר ביום הראשון נהרגו, נשבו או נסוגו, יותר לא הצליחו כוחות רוסיים להכנס אליה שוב.

לאחר כישלון מאמץ הכיתור, עברו הרוסים להגנה והסתפקו בהתקפות קטנות – פלוגתיות או לפעמים גדודיות – כדי 'לשפר עמדות' או להתקדם עוד קילומטר או שניים בלבד, או כדי להחביר כוחות שכנים שהגיעו כל אחד למקום כלשהו מול קייב בלי שהשטח ביניהם טוהר. כמו-כן, בשבוע השני החלו לעסוק בטיהור המרחבים שמשני צדי הצירים הנפרדים עליהם נעו כדי לבלום את תופעת המארבים והפשיטות שהנחיתו האוקראינים על כוחות בעומק ושיירות המשאיות שהובילו תספוקת מהמצבורים שמעבר לגבול לכוחות בחזית.

נראה שמהרגע שהחליטו שלא יצליחו להשיג הישגים נוספים בחזית קייב הפכה חזית זו למאמץ משני, שמטרת ההתקפות שלו לרתק לחזית זו כוחות אוקראינים גדולים, עקב האיום על עיר-הבירה, בעוד שהלחימה במרחב הדוֹנְבַּס הצפוני והדרומי הפכה למאמץ העיקרי של צבא רוסיה.

[בתמונה: מראות ממלחמת רוסיה אוקראינה... התמונה היא צילום מסך]

• בחזית חרקוב, התקרבו הכוחות הרוסיים במהרה לקצה הצפוני של העיר וכוח של המשטרה לפיזור הפגנות ניסה להכנס לתוך העיר עצמה ונפגע (לא ידוע אם הוביל את הכניסה לפי התוכנית או שטעה בניווט ועקף את הכוחות הלוחמים שאמורים היו להכנס לפניו – אולם כיון שאין ראיות לכך שכוחות צבאיים לוחמים רוסים ניסו לתקוף ברצינות לתוך העיר, משתמעת האפשרות שזו היתה התוכנית).

הרוסים שלחו כוחותיהם לכתר את העיר, אבל כמו בקייב נכשלו והצליחו לכבוש רק חצי-גורן סביב העיר. לאחר מספר ימים חדלו מלנסות לכתר את העיר והכוחות שמולה נערכו להגנה תוך ביצוע התקפות מוגבלות-יעד לשיפור עמדות ופשיטות בלבד. חלק גדול מהכוחות שעקפו את העיר ממזרח המשיכו להתקדם דרומה לעבר מרחב לוגנסק בחזית צפון הדוֹנְבַּס.

• בחזית צפון הדוֹנְבַּס נתקלו הרוסים בהתנגדות הקשה ביותר, שכן הכוחות האוקראינים שם היו ערוכים היטב, מבוצרים היטב והיו הכוחות המיומנים והמנוסים ביותר של צבא אוקראינה עקב הלחימה המתמשכת מאז 2014 – הגם שהיתה זו לחימה בעצימות נמוכה שאופיינה בעיקר בצליפות הדדיות ורק מעת לעת במכות אש ארטילריות הדדיות ומעת לעת בפשיטות קטנות. מטרת הרוסים כאן היתה כיבוש השטח ועל אף שנראה היה מכיווני ההתקפות הרוסיות שהתכוונו תחילה לכתר את הכוחות האוקראינים על-מנת לאלץ אותם לבחור בהשמדה או בנסיגה, הישגיהם היו מצומצמים מדי ואיטיים מדי ועל אף שבהדרגה איבדו האוקראינים שטח, מעולם לא הצליחו הרוסים להבקיע דרכם ולאיים עליהם באמת בכיתור. התקפות רוסיות רבות נכשלו, אחרות כבשו יעדים אבל רק במחיר לחימה קשה וממושכת והחרבה ניכרת עד מוחלטת של הישובים שאותם כבשו. האוקראינים הרבו לתקוף-נגד ולכבוש חזרה יעדים שאיבדו, אבל בהדרגה, בחלק מהגזרות, נדחקו לאחור.

[בתמונה: מראות ממלחמת רוסיה אוקראינה... התמונה היא צילום מסך]

• בחזית דרום הדוֹנְבַּס התרחשה ההצלחה הרוסית הרבה ביותר. הכוחות האוקראינים שהגנו מול המעבר מחצי-האי קרים לתוך הדוֹנְבַּס הובסו כבר ביומיים הראשונים, איבדו כוחות רבים (מפקד חטיבה אוקראינית אחת סיפר שאיבד כמחצית מחטיבתו כבר ביומיים הללו) ונסוגו מרחקים ניכרים או שלכל היותר ניהלו קרבות השהיה חלשים, שהתגבשו לקרבות הגנה שוב רק בעומק של כ-100 עד 150 קילומטרים בתוך אוקראינה.

ההתקפה מחצי-האי קרים התפצלה לשלושה מאמצי-משנה:

• מאמץ אחד תקף צפון-מזרחה לאורך חוף ים אזוב וכבש בזו אחר זו את כל העיירות והערים שבדרך (ללא קרבות או קרבות חלשים בלבד) עד שהגיעו לעיר-הנמל הראשית מריופול. מאמץ זה הסתייע בהנחתת כוח נחתים ממוכן מהים (חטיבה?) בעורף הכוחות האוקראינים. כשהגיעו הכוחות המובילים של מאמץ זה לפאתי מריופול, הם שלחו כוחות כדי לעקוף את העיר ולחבור לכוחות שתקפו לעבר העיר מדוניצק. רק לאחר שהושלם כיתור העיר החלו בהתקפה עליה. בתחילה ניסו לשכנע את הכוחות האוקראינים ותושבי העיר להכנע, אחר-כך הפגיזו מגוון תשתיות חיוניות לתפקוד העיר (חשמל, גז וכדומה) כדי להפעיל לחץ לטובת כניעה, ורק אחרי שגם זה לא הצליח לשכנע את האוקראינים להכנע עברו לכיבוש העיר בקרבות מבית לבית. יצוין, ששיטה זו אינה השיטה המקובלת שבה נקטו הרוסים במלחמות קודמות – בסוריה ובצ'צ'ניה הם כיתרו ערים והפגיזו אותם בעוצמה רבה, מסכי אש מתגלגלים שנורו לכל אורכן ורוחבן ללא הבחנה על-מנת להחריבן כליל, ומעת לעת הציעו לנצורים להכנע, אבל לא ניסו לכבוש ממש. נראה שאף כי שיעור ניכר מהעיר נחרבה בקרבות, ולמרות תעמולה אוקראינית שמצוטטת ללא בקרה בתקשורת 'המערבית', בפועל עוצמת ההפגזות אינה דומה לאופן בו פעלו בצ'צ'ניה ובסוריה. התעמולה הרוסית מרבה להציג ולציין את 'שחרור' האוכלוסייה מכיבוש אוקראיני ומהתעללות הכוחות הצבאיים האוקראינים. כלומר, הם משתדלים דווקא לצמצם את הרג האוכלוסייה ועושים זאת על חשבון חיי החיילים הרוסים.

[בתמונה: מראות ממלחמת רוסיה אוקראינה... התמונה היא צילום מסך]

• מאמץ שני תקף צפון-מערבה לעבר הסכר שעל תעלת-המים מנהר הדניפר לקרים בנוֹבָה-קָחוֹבְקָה במרחק של כ-65 קילומטרים בעומק אוקראינה. ההתקפה החלה בהנחתה ממסוקים של גדוד צנחנים בסמוך לסכר כדי לכבוש אותו ובאותה עת תקף לעברו כוח ממוכן כדי לחבור לצנחנים והצליח להגיע אליו לכל המאוחר ביום השני של המלחמה. חשיבות היעד נבעה מכך שעד 2014 סיפקה תעלת המים הזו כ-80% מהמים המתוקים שנצרכים בחצי-האי קרים. לאחר כיבוש קרים על-ידי הרוסים ב-2014 האוקראינים סכרו את התעלה ורוסיה התקשתה לפצות על המחסור שנוצר במים-מתוקים באמצעות מקורות אחרים. כתוצאה מכך, מאז 2014 סובלת אוכלוסיית קרים ממחסור חריף במים – אין מים זורמים ברציפות לאזרחים, החקלאות הולכת ונהרסת וגם התעשיות המקומיות נפגעו מהמחסור במים לצרכים שלהן. לאחר שפוצץ הסכר ונוקתה התעלה החלו המים לזרום שוב בתעלה ולאחר כמה שבועות הודיעו השלטונות האזרחיים בקרים שהתעלה התמלאה והם מפעילים מחדש את מערכת המים הישנה של חצי-האי שמספקת את המים מהתעלה הזו.

לאחר שנכבש הסכר המשיכו הכוחות של מאמץ זה להתקדם צפונה לאורך הגדה המזרחית של הדניפר והגיעו לקרבת העיר ז'פורוז'יה. שם נעצרו, אם בהחלטה מכוונת ואם כי לא הצליחו להמשיך להתקדם מול ההגנה האוקראינית המתחזקת. במקום לתגבר מאמץ זה, נשלחו כוחות להשלים את טיהור המרחב שבינו לבין המאמץ הנלחם בדרך למריופול – כ-100 קילומטרים ממזרח.

ב-12 במרץ, שלהי השבוע השלישי של המלחמה, נשלח כוח שחצה את הדניפר ליד העיר חרסון ופנה לתקוף צפונה על הגדה המערבית של הדניפר לעבר ז'פורוז'יה. לאחר שיישר קו עם הכוחות שנמצאים בגדה המזרחית, גם כוח זה נעצר – אם כיון שנבלם על-ידי האוקראינים (כך הם טוענים) ואם כיון שזו היתה הכוונה המקורית של הרוסים (הרוסים אינם מדווחים יותר על מעשי הכוח הזה).

[בתמונה: מראות ממלחמת רוסיה אוקראינה... התמונה היא צילום מסך]

• מאמץ שלישי תקף מערבה לעבר העיר חרסון המצויה ממזרח לחלק הדרומי של נהר הדניפר (כ-100 קילומטרים), כבש את העיר ללא קרב כעבור מספר ימים, צלח את הנהר והחל להתקדם לעבר ניקולאיב/מיקולאיב (השם הרוסי / השם האוקראיני). בכך למעשה פתח חזית נוספת – חזית החוף הצפוני של הים השחור (ראו להלן).

במהלך השבוע השלישי של המלחמה הושלם כיבוש נתיב רציף מחצי-האי קרים עד לדוניצק ובכך נוצר החיבור היבשתי אותו רצו הרוסים בין השניים. מאז נמשכה הלחימה לכיבוש העיר מריופול מצד אחד ומהצד האחר לחימה להשלמת טיהור כל המרחב שבין מריופול לבין נהר הדניפר כדי לעבות את החיבור היבשתי הזה. לטענת האוקראינים בלב המרחב הזה נמצאים כוחות שלהם שמנהלים לחימה בלתי-סדורה (גרילה) נגד הכוחות הרוסיים. השטח שנכבש על-ידי הרוסים בחזית זו הוא בערך 48,000 קילומטרים-רבועים – לשם המחשה מדינת ישראל, יחד עם יהודה, שומרון ועזה, היא בערך 29,000 קילומטרים-רבועים.

• ההתקפה בחזית החוף הצפוני של הים השחור כללה שני מאמצים: מאמץ מהים בדרום שאיים ישירות על עיר-הנמל האוקראינית הראשית בחוף זה, אודסה, ומאמץ יבשתי שיצא מחצי-האי קרים, עבר דרך העיר חרסון והתקדם מערבה בכיוון אודסה.

המאמץ היבשתי שיצא מחרסון מנה מספר מצומצם של גדודים בלבד. הוא התקדם כ-80 קילומטרים עד פאתי העיר מיקולאיב (בערך 110 קילומטרים ממזרח לאודסה) ושם נבלם. הרוסים פיצלו את הכוח התוקף – חלק השאירו שירתק את המגנים האוקראינים באזור מיקולאיב וחלק שלחו באיגוף מצפון שהתקדם כמה עשרות קילומטרים לפני שנבלם גם הוא. לאחר כמה ניסיונות להבקיע דרך הכוחות האוקראינים המגנים, נראה שהרוסים החליטו לותר ונערכו הם עצמם להגנה מול התקפות-נגד אוקראיניות. מהשבוע השלישי של המלחמה האוקראינים טוענים שהם דוחקים לאחור את הרוסים לעבר חרסון, אבל גם אם זה נכון, הרי שהתקדמותם איטית מאד, כיון שבמשך 5 שבועות של התקפות-נגד טרם הגיעו לקרבת העיר. בינתיים הצי הרוסי שיצא מנמל סבסטופול בחצי-האי קרים לא ניסה להנחית כוחות ליד אודסה אלא רק קִייֶם נוכחות על קו האופק ושיגר טילים לעבר מטרות צבאיות שונות בסביבת אודסה וגם (בעיקר) בעומק של אוקראינה. כדי למנוע נחיתה אפשרית האוקראינים זרעו בזריזות מוקשים-ימיים כדי להקשות על ספינות-נחיתה רוסיות להתקרב לחוף.[15] בנוסף האוקראינים פרסו כוח גדול להגן על העיר וחופיה מפני התקפה מהים וגם זרעו מוקשים רבים ומכשולים אחרים על החופים עצמם. מעת לעת, עקב סערות, הצי הרוסי חזר לנמל סבסטופול ואז יצא שוב לים והתקרב לאודסה. ב-14 באפריל טבעה סיירת-הקרב 'מוסקבה', ששימשה כספינת-הפיקוד וספינת ההגנה נגד-מטוסים העיקרית של צי הים השחור הרוסי. ה-'מוסקבה' ככל הנראה נפגעה על-ידי טיל או שני טילים ששיגרו האוקראינים מהחוף. פגיעה זו, על אף התהודה התקשורתית שלה, לא שינתה מהותית את דפוס הפעולה של צי הים השחור – ספינותיו התרחקו יותר מהחוף האוקראיני, אבל טווח הטילים שהם משגרים לעבר מטרות בתוך אוקראינה מפצה על התרחקות זו.

[בתמונה: מראות ממלחמת רוסיה אוקראינה... התמונה היא צילום מסך]

שינוי באסטרטגיה: נסיגה מחזית קייב והתמקדות במזרח אוקראינה

באופן מעשי, מרגע שנבלמו ההתקפות לכיתור קייב, לכיתור חרקוב ולכיבוש החוף הצפוני של הים השחור בשלהי השבוע השני של המלחמה, הצטמצמו מאד המאמצים הרוסיים בשלוש חזיתות אלה. במשך השבועיים הבאים בעיקר הפגיזו מטרות שונות בקייב ובחרקוב, ביצעו התקפות קטנות 'לשיפור-עמדות' (כיבוש כפר כזה או אחר וטיהור השטח שדרכו התקדמו הן לרוחב, כדי לחבר בין הכוחות בצירי ההתקפה הנפרדים, והן לאורך, כדי לעבות את הצירים הללו ולהגן עליהם מפני התקפות-נגד אוקראיניות על צירי האספקה. בנוסף החלו להתבצר להגנה כדי להדוף התקפות-נגד אוקראיניות. בעודם מצמצמים את עוצמת התקפותיהם בחזיתות קייב וחרקוב וחוף הים השחור, המשיכו הרוסים לתקוף במזרח אוקראינה כדי להשלים ולבסס את החיבור היבשתי בין קרים לבין דוניצק ו-'לשחרר' את הדוֹנְבַּס הצפוני. אולם, הגם שהצליחו להתקדם היתה התקדמות זו איטית מאד וגבתה מהם אבדות רבות. האוקראינים הגיבו בהתקפות-נגד והיו יעדים שעברו מיד ליד כמה פעמים.

בסוף השבוע הרביעי של המלחמה הודיעו בכירים רוסים שהסתיים השלב הראשון של המלחמה וכי בכוונתם לצמצם את כוחותיהם בחזית קייב ולהעביר את הדגש למזרח אוקראינה. כאמור, בפועל כבר שבועיים לפני ההודעה הרשמית עיקר מאמצי ההתקפה הרוסיים היו במזרח, והכוחות במרחב קייב ככל הנראה שימשו בעיקר כדי לרתק כוחות אוקראינים גדולים להגנת הבירה.

במהלך השבוע החמישי של המלחמה נסוגו כל הכוחות הרוסיים מחזית קייב על כל גזרותיה. כעבור כשבוע, אותר תגבור מסוים של כוחות במרחב שממזרח לחרקוב ומלאכת התבצרות מוגברת באזור שממערב לחרקוב. כמו-כן, ההתקפות על הכוחות האוקראינים בדוֹנְבַּס הצפוני הוגברו. כמו-כן, יש דיווחים על תקיפת גשרים ומסילות רכבת בדרכים המובילות ממרכז אוקראינה למזרח.

במהלך השבועות השישי והשביעי של המלחמה נראה היה שהרוסים ממוקדים בעיקר בהערכות מחדש, תגבור כוחותיהם במזרח אוקראינה וארגונם-מחדש ושיקום יחידות שנסוגו מחזית קייב. הלחימה בחזית צפון הדוֹנְבַּס נמשכה באותה מתכונת כמו בשבועות הקודמים.

במהלך השבוע השמיני החלו דיווחים על הגברת עוצמת ההפגזות הרוסיות בחזית צפון הדוֹנְבַּס – כלומר, חזרה לדפוס תורת קרב ההתקפה כפי שהיא מוגדרת בתורת המלחמה של צבא רוסיה. כמו-כן, נראו סרטונים בהם כוחות רוסיים פועלים בשילוב רב-חילי ומבצעים תרגולות וטכניקות לחימה חדשים (למשל, הקפדה רבה יותר על קיצור משך השהייה של טנקים חשופים בעמדות ירי וכדומה). בעת כתיבת מסמך זה נמשכות ההתקפות הרוסיות הממוקדות בצפון הדונבס ומולם מטילים האוקראינים התקפות-נגד. הדיווחים על המתרחש סותרים – כל צד טוען להצלחות, אבל נראה שהמגמה היא לטובת רוסיה, הגם שרק לאט-לאט ובמחיר אבדות רבות.

[בתמונה: מראות ממלחמת רוסיה אוקראינה... התמונה היא צילום מסך]

הפצצות לתכלית אסטרטגית ולתכלית מערכתית

לאחר המתקפה האוירית והטילית החלשה של היום הראשון, הכוח האוירי הרוסי כמעט שנעלם מהמלחמה. בכל יום נורו רק כמה עשרות טילים ובוצעו כמה עשרות גיחות לתקיפת מטרות צבאיות ברחבי אוקראינה – מחנות ומחסנים של הצבא ומעת לעת מרכזי תקשורת או כוחות.

בשבוע השלישי של המלחמה הגביר הכוח האוירי הרוסי את מעורבותו בלחימה. חלקו הקטן הופעל כדי לסייע לכוחות הקרקע ורובו החל לתקוף מטרות בעלות ערך אסטרטגי ומערכתי בעורף האוקראיני. אותר גם שינוי מסוים ברשימת המטרות של ירי הטילים ארוכי-הטווח. הדגש עבר להחרבת התעשייה הצבאית האוקראינית. בתחילת השבוע הרביעי של המלחמה הודה יועץ בכיר של נשיא אוקראינה שהתעשייה הצבאית האוקראינית הוחרבה כמעט לחלוטין.

במהלך השבוע הרביעי של המלחמה אותר שינוי נוסף במיקוד התקיפות – מחסני הדלק והנפט ותעשיית זיקוק הנפט של אוקראינה. בין לבין הותקפו גם מטרות אחרות בעלות ערך צבאי ישיר או עקיף – כמו, למשל, מפעל לייצור צמיגים, תשתיות תקשורת וכדומה.

לאחר שרוסיה הודיעה על סיום הלחימה באזור קייב וכוחותיה נסוגו משם, אותרה גם הגברה בתקיפת רשת התחבורה המחברת את מזרח אוקראינה למרכז אוקראינה. במסגרת זו הותקפו: תחנות רכבת, מסילות-רכבת, גשרי-רכבת וגשרי-כבישים. יש להניח שהמטרה של תקיפות אלה היא להקשות על צבא אוקראינה לתגבר את מזרח אוקראינה בכוחות נוספים.

בנוסף, מעת לעת נורו טילים לעבר מחסני הצבא האוקראיני אליו הובלו אמצעי-לחימה מערביים שנשלחו לתגבר את צבא אוקראינה וגם לעבר מחנות קליטה ואימון של שכירי-חרב רבים שבאו לסייע לאוקראינה.

[בתמונה: מראות ממלחמת רוסיה אוקראינה... התמונה היא צילום מסך]

[לאוסף המאמרים על יחסי רוסיה - אוקראינה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על טילים בליסטיים ופגעיהם, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

[1] ראו סעיפים 3, 9 – 15, 69 ב-:

"Brussels Summit Communiqué: Issued by the Heads of State and Government participating in the meeting of the North Atlantic Council in Brussels 14 June 2021", https://www.nato.int/cps/en/natohq/news_185000.htm

[2] ראו דברי המזכיר הכללי של נאט"ו:

Remarks by NATO Secretary General Jens Stoltenberg at the Munich Security Conference session ''Hand in hand: Transatlantic and European Security'', 19 February 2022, https://www.nato.int/cps/en/natohq/opinions_192204.htm

[3] רוסיה היא מדינה רב-לאומית. בערך 80% מהאוכלוסייה הם רוסים והשאר הם מגוון רב של מיעוטים.

[4] "סָמוּך" במושגים רוסיים ואוקראיניים – הכוחות נפרסו בשטחי-כינוס המרוחקים מעשרות עד מאתיים קילומטרים מהגבול.

[5] ראו:

Ken Dilanian, Courtney Hube, Carol E. Lee and Dan De Luce, "In a bread with the past, U.S. is using intel to fight an info war with Russia, even when the intel isn't rock solid", NBC News, 6 April 2022, https://www.nbcnews.com/politics/national-security/us-using-declassified-intel-fight-info-war-russia-even-intel-isnt-rock-rcna23014

[6] מאז נקבעה הפסקת האש בשלהי 2014 מתרחשות תקריות אש בגבול בין אוקראינה לבין הרפובליקות הרוסיות העצמאיות. כל צד מאשים את השני ביוזמה לתקריות אלה. כנראה שרובן ביוזמה רוסית, אבל גם האוקראינים מעת לעת יוזמים תקריות.

[7] המשבר המדיני שגרם למתקפה הרוסית: ממשלת אסטוניה החליטה להעביר פסל לכבוד הצבא הרוסי אשר שחרר את אסטוניה מהכיבוש הגרמני במלחמת העולם השנייה מהאתר המרכזי בו עמד למקום צדדי ובעיני הרוסים – פחות מכובד. האסטונים ראו בפסל זה סמל לכיבוש רוסי ולא לשחרור. בסופו של דבר הושגה פשרה והפסל אמנם הועבר לאתר אחר, אבל כזה שרוסיה ראתה בו תחליף ראוי.

[8] עמי רוחקס דומבה, " מיקרוסופט: רוסיה סנכרנה מתקפות קינטיות עם מתקפות סייבר באוקראינה", 28 באפריל, 2022, https://www.israeldefense.co.il/node/54355

[9] בועז דולב, "סקירת המערכה בסייבר בין רוסיה לאוקראינה", 30 במרץ 2022, clearsky – cyber security, מצגת שהוצגה בוובינר.

[10] התרגום שלי – ע"ה. ראו:

Jack Watling and Nick Reynolds, Special Report: Operation Z – The Death Throes of an Imperial Delusion, RUSI – Royal United Services Institute, 22 April 2022.

[11] יש נתונים שונים ולפעמים סותרים במקורות שונים לגבי מספר הטילים ששוגרו מכל סוגי המשגרים יחד ולכן צריך להתיחס למספרים הרשומים כאן בזהירות. בסוף היום הראשון של המלחמה ציין דובר של משרד ההגנה האמריקני יותר מ-100 טילים ועוד 75 מטוסי-תקיפה. בדיווח מאוחר יותר הוא ציין שביום הראשון שוגרו לפחות 160 טילים אבל לא פירט את אמצעי השיגור. כלומר, יתכן שמספר זה כולל טילים ששוגרו מהמטוסים ויתכן שמדובר בעדכון של הטילים ששוגרו ממשגרים קרקעיים וימיים בלבד. על-פי המידע שהתפרסם עד כה אין דרך לענות לשאלה זו.

[12] עליונות אוירית = חופש פעולה מוחלט לכוח האוירי של הצד שהשיג אותו ומניעה מוחלטת מפעולה לכוח האוירי היריב.

עדיפות אוירית = חופש פעולה רב, אבל לא מוחלט, לכוח האוירי שהשיג אותו, אבל הכוח האוירי היריב עדיין מסוגל לפעול גם אם במידה מצומצמת מיכולתו התיאורטית.

[13] יוזכר ששטח העיר קייב הוא כמעט 840 קילומטרים-רבועים והיא מאכלסת כ-3 מיליון תושבים. 40 גדודים מתמרנים (שווה-ערך לכ-4 אוגדות) הם לא כוח מספיק כדי לכבוש עיר בגודל כזה מול התנגדות. היקף העיר אינו עיגול מדויק ולכן הוא יותר מ-100 קילומטרים – כלומר, בכיתור מושלם נדרש כל גדוד רוסי להחזיק חזית של בערך 2.5 קילומטרים בשטח מיוער ובנוי (הפרברים החיצוניים של העיר) שמעניק אין-ספור נתיבי תנועה מוסתרים. גם במדד זה לא היה הכוח הרוסי גדול מספיק כדי ליצור כיתור הדוק וגם להתמודד עם התקפות-נגד רציניות.

[14] לשם השוואה: תל-אביב – אוכלוסייה כ-460,000 תושבים ב-52 קילומטרים רבועים. כלומר, צפיפות האוכלוסייה, ומכאן צפיפות הבנייה, בתל-אביב היא כמעט פי 5 מאשר במריופול. אפשר לראות זאת גם בצילומי אויר של העיר.

[15] בחפזונם לזרוע מוקשים אלה כנראה שהאוקראינים לא הקפידו על עיגונם כראוי ובסערות שהתרחשו מאז כמה פעמים השתחררו כמות לא ידועה של מוקשים אשר נסחפו עם הזרמים לעבר מיצרי הבוספורוס כמעט 600 קילומטרים מדרום לאודסה וחסמו את הנתיב הבינלאומי החיוני הזה לשייט אזרחי – מאז התגלה המוקש הראשון הצי הטורקי עוסק בחיפוש והשמדה של המוקשים הללו והשייט האזרחי מתקיים בזהירות ולסירוגין. בדרכם לבוספורוס המוקשים מאיימים גם על ספינות המפליגות ליד חופי רומניה ובולגריה.

• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), אמנות המערכה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2020), מלחמת העולם הראשונה באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 5/3/20.
• פנחס יחזקאלי (2018), שואה ומלחמה: מלחמת העולם השנייה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 10/4/18.