[בתמונה: מסגד אל אקצה אחרי המהומות. אפריל 2022. התמונה: דוברות המשטרה]

[לקובץ המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית', בהשוואה למערבית, לחצו כאן]

אלי בר און הוא כלכלן המתמחה בניתוח מערכות וחקר ביצועים.

*  *  *

הגיע הזמן להטמיע: אנחנו חיים במזרח התיכון. לא באירופה; וסודות החיים פה פשוטים למדי. חבל לסבך את הדברים ולפלפל פלפולים:

תושבי האזור הגדול והנחשל הזה מתאפיינים בכך שהם לא עברו את המהפכה הצרפתית, את אביב העמים האירופאי של שנת 1848, את תנועת ההשכלה ואת המהפכה התעשייתית.

האזור נשלט במשך מאות שנים - וללא בעיות מיוחדות - ע"י האימפריה הטורקית העותמאנית. כולם ידעו שיש סולטן באיסטנבול והוא מקור הסמכות הכללית והדתית.

תושבי האזור הזה הם ברובם מוסלמים דתיים ומאופיינים בנאמנות גדולה לחמולה ולכפר, ולא בנאמנות למדינה (מרבית המדינות כאן הם מדינות מלאכותיות תוצרת הקולוניאליזם הבריטי, צרפתי, איטלקי שהחליף את האימפריה העותמאנית).

[בתמונה: החמולה לפני הכל. חוק המדינה אינו נחשב... לכתבה המלאה של ארצי חלפון ב- YNET, לחצו כאן]

 להסכמים ולהבנות באזור הזה אין כל ערך, האנשים כאן גדלים ומתחנכים על גדולתו של הנביא שניצח את אויביו באמצעות הפרת הסכמים. נאמנות ואינטרסים מתחלפים יכתיבו את ההתנהגות בלי קשר להסכמי נייר ולהסכמות אחרות; ומי שמאמין להסכמים, ישלם בערבו של יום - הוא ועמו איתו - את המחיר, באכזריות ימי ביניימית, כאשר תיווצר לתוקפנות ההזדמנות הנכונה.

[בתמונה משמאל: האנשים כאן גדלים ומתחנכים על גדולתו של הנביא שניצח את אויביו באמצעות הפרת הסכמים... התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי عمل شخصي. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

ניצחון באזורנו הוא בעל צביון דתי אלוהי; ולכן, שווה כל מחיר. המאמינים ינצלו כל הזדמנות לנצח; בעיקר כשגוברת התחושה, כי יצליחו להביס את האויב הציוני גם אם המחיר שישולם יהיה גבוה מאוד; ואם לא מצליחים (כמו באינתיפאדה השנייה או במלחמת לבנון השנייה) לא קרה כלום. העתיד ממילא שייך לנו... מתאוששים ומתכוננים לסבב הבא.

[למאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: 'הסכם חודיבייה – הסכמי שלום כתחבולה…', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא הסכמי נייר וביטחון לאומי, לחצו כאן] [להרחבת המושג 'ניצחון', לחצו כאן]

[בתמונה: יאסר ערפאת נואם... האנשים כאן גדלים ומתחנכים על גדולתו של הנביא שניצח את אויביו באמצעות הפרת הסכמים... התמונה היא צילום מסך]

גם דרכי ההתמודדות הן פשוטות

• אין בעיה לחתום על הסכמי נייר; ובלבד שנבין שהוא הסכם טווח קצר; ושתפוגתו מובטחת, ברגע שהאינטרסים ישתנו. לכן, אין לשלם עליו בנכסי אמת שלהם נזדקק לצורך הישרדותנו. עלינו גם להמשיך ולהתעצם צבאית כאילו אין הסכם.
• נכון לנסות ולכרסם - באמצעות המערכה שבין המלחמות - המב"ם - בהכנות האויב למלחמה הבאה, כדי למשוך זמן; כל עוד לא נשלה את עצמנו שזה במקום המלחמה הגדולה, שבוא תבוא.
• נאמנות המיעוטים החיים איתנו תלויה בעוצמתנו. כדאי שנשנן לעצמנו את חוק החיים של מיעוטם במזרח התיכון, הגלום באמירה, "אנחנו עם הקיר הניצב איתן" (נחנא מעא אל חית אל וואקף): אם ייחלש הקיר, ניאלץ לחפש קיר חזק אחר, להישען עליו....
• מי שסומך במלחמה הבאה על נאמנות המיעוט הערבי שלנו, חי בלה לה לנד. אם הם יבינו שיש סיכוי מוחשי לדחוק לאחור - ואפילו לנצח - את המדינה הציונית, הם יצטרפו למערכה; והם חלק אינטגרלי מהתכנונים של אויבינו.

אם נשנן היטב את האמיתות הללו וננהג לפיהן - נצליח; והמלחמות תתמעטנה (יחסית...); ולהיפך.

הברירה בידנו.

[להרחבה על 'המערכה שבין המלחמות' (מב"ם), לחצו כאן] [לריכוז המאמרים על 'עוצמה', לחצו כאן] [להרחבה על המושג: 'אנחנו עם הקיר הניצב איתן', לחצו כאן]