[בתמונה: מעמדה הבינלאומי של ישראל התחזק כל כך, עד כי יש מדינות המבקשות את תיווכה של ישראל בסכסוכיהן. תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Myriams-Fotos לאתר Pixabay]

.

ד"ר חיים קורן הוא מרצה באוניברסיטת רייכמן. שימש כשגריר ישראל הראשון לדרום סודאן; כשגריר לשעבר במצרים; והדריך במכללה לביטחון לאומי של צה"ל מטעם משרד החוץ.

*  *  *

מאז עצמאותה הייתה ישראל מוקפת שכנים עוינים לעצם קיומה; והשתיתה את מדיניות החוץ שלה על התמודדות עם האילוצים הביטחוניים מולם ניצבה. מצב זה גזר עליה בידוד מצד גורמים אזוריים; אי הכרה ע"י מדינות שאינן בהכרח מהאזור; ואף החרמה מצד מספר גורמים בינ"ל (למשל, מדינות שהיו חברות בגוש המדינות הבלתי מזדהות מאמצע שנות החמישים של המאה הקודמת).

הסכסוך המתמשך עם שכנותיה הערביות - שכלל מספר מלחמות - הניב נחיצות בניסיונות תיווך בינ"ל, כמו:

• הסכמי רודוס ב-1949;
• יוזמות תיווך לאחר מלחמת ששת הימים, מסוגן של יוזמת רוג'רס, ניסיון התיווך של גונאר יארינג וכדומה;
• החלטות או"ם 242 ו-338, שהכילו מרחב לתיווך בין הצדדים.
• גם הסכמי ההפרדה עם מצרים וסוריה ב-1975 תוך מעורבות אינטנסיבית של מזכיר המדינה האמריקני, קיסינג'ר פעלו בכיוון זה
• והיו ניסיונות תיווך נוספים.

[לאוסף המאמרים על מלחמת ששת הימים, לחצו כאן]

[בתמונה: הצוות הצבאי הישראלי לשיחות שביתת הנשק (הסכמי רודוס), 1949. התמונה היא נחלת הכלל]

המעבר מנשוא תיווך לגורם מתווך

בשנים האחרונות, חל שינוי במעמד ישראל באזור והיא נהנית משיפור בדימויה הבינ"ל ("הסכמי אברהם" עם מספר מדינות ויחסים בלתי פורמליים עם מדינות נוספות, שחלקן הגדירו את ישראל בעבר כ'אויבת'). מעמד זה הגיע לכדי כך, שיש מדינות המבקשות את תיווכה של ישראל בסכסוכיהן.

לצורת הפנייה או הבקשה לתיווך, אופיו המתבקש וסיכויי הצלחתו - יש משמעות. הדברים אמורים הן בגורם/מים הפונה/ים בבקשה לסייע לו/להם באמצעות התיווך והן מצד הגורם אליו פונים בבקשה לתווך. תלוי גם באיזה סוג תיווך עוסקים:

• תיווך בין מדינות;
• תיווך בין ארגונים למדינות, או בינם לבין ארגונים אחרים;

תיווך בנושאים מדיניים או אסטרטגיים אינו זהה בהכרח לתיווך בנושאים עסקיים, או כלכליים. יש לבחון אילו משאבים מוקצים לתהליך התיווך, לאילו תמורות מצפה המדינה מתיווכה וכמובן הערכת הסיכונים והסיכויים בכל צורת תיווך.

[בתמונה: בשנים האחרונות, חל שינוי במעמד ישראל באזור והיא נהנית משיפור בדימויה הבינ"ל ("הסכמי אברהם" עם מספר מדינות ויחסים בלתי פורמליים עם מדינות נוספות, שחלקן הגדירו את ישראל בעבר כ'אויבת'). מעמד זה הגיע לכדי כך, שיש מדינות המבקשות את תיווכה של ישראל בסכסוכיהן... טקס חתימת הסכמי אברהם בבית הלבן. מימין לשמאל: שר החוץ של איחוד האמירויות הערביות, שייח' עבדאללה בן זאיד אאל נהיאן, נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו ושר החוץ של ממלכת בחריין, עבד א-לטיף א-זיאני. התמונה היא נחלת הכלל]

למשמעויות התיווך יש פנים רבות וננסה להידרש אליהן.

לתפקיד המסורתי של מעצמות ומדינות חזקות - הנדרשות לתיווך מעצם מעמדן הבינ"ל הנשען על עוצמה צבאית/כלכלית/מוסרית - נוספו, בעידן החדש, טוענות נוספות לכתר התיווך, בשל היתרונות שבעיניהן הוא צופן בחובו:

• מדינות מסוימות שאינן נחשבות מעצמות עולמיות, סוברות שאם הן מציעות את עצמן לתיווך בין גורמים בינ"ל שונים - ובוודאי אם הן מתבקשות לעשות זאת - יוקרתן, והמוניטין שהן רוכשות בשל כך, מחזקים את מעמדן הבינ"ל. דוגמא מובהקת למדינה שכזו, היא תורכיה תחת שלטון הנשיא ארדואן.
• מדינות אחרות - המעוניינות לקדם את יחסי הציבור שלהן; וכך, את דימויין הבינ"ל - משקיעות משאבים רבים בתיווך, באמצעות משאבים כלכליים לצד השקעות גדולות בפרסום ובתקשורת. דוגמה מובהקת לדגם זה היא קטאר, הגם שהיא אינה מעצמה צבאית.
• דגם אחר, הנשען על יכולת המתווך ועל אמינותו - הנובעת מניהול התיווך בצורה דיסקרטית - הוא זה של מדינות כבחריין, עומאן ואיחוד האמירויות הערביות. המוניטין מוקנה להן בשל הדיסקרטיות והענייניות, שבהן הן נוקטות; ובשל הימנעותן מפרסום.

בתודעה הבינ"ל התקבעה התפיסה כי מדינה הנדרשת לתיווך, זכתה במעמד זה בשל יכולותיה, עוצמתה, משאביה ונכונותה לתרום למערכת הבינ"ל בין אם בתחום בילטראלי, אזורי או בינ"ל. הצלחתה (מלאה, חלקית) או כישלונה יכולה להקרין על דימויה. מכאן, שנושא התיווך הוא דינאמי, משתנה ותלוי נסיבות.

[בתמונה: מעמדה הבינלאומי של ישראל התחזק כל כך, עד כי יש מדינות המבקשות את תיווכה של ישראל בסכסוכיהן. תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Alexas_Fotos לאתר Pixabay]

להלן, מספר מקרים מהשנים האחרונות, שבהן הייתה ישראל מעורבת

• האחד: בו ביקשה מצרים את תיווך ישראל (לאחר ארבעה עשורים של הסכם שלום מלא עמה) בסכסוך המתמשך שלה עם אתיופיה בסוגיית "סכר הרנסנס" (ראו הכתבה למטה).
• השני: בו ביקש הממשל האמריקני הנוכחי( ביידן) מישראל לסייע בידו להשפיע על הממשל הסודאני "להיטיב את דרכיו", לאחר שמנהיג סודאן עבד אלפתאח אל בורהאן פיטר את ממשלתו הצבאית-אזרחית אותה הנהיג וקבע מתווה לממשלה חילופית חדשה.
• השלישי: בקשות של נשיא דרום סודאן וסגן נשיא דרום סודאן מישראל לתווך במשבר שפרץ ביניהם והביא למלחמת אזרחים במדינתם החל מדצמבר 2013.

כאמור, לאורך שנותיה נעזרה ישראל רבות בניסיונות תיווך בינלאומיים כדי להתמודד עם אתגרים שהיו לחם חוקה (וחלקם עודם כאלה). השינויים הדרמטיים העוברים על המזרח התיכון מתחילת המילניום וביתר שאת מתום העשור הראשון שלו (בעיקר התהליך המכונה "האביב הערבי") יצרו צירים חילופיים ובריתות חדשות באזור ומעבר לו שהניבו מצב שחייב היערכות אחרת אצל ה"שחקנים" בו.

[לכתבה המלאה של אסף גבור ב'מקור ראשון', לחצו כאן]

שני האיומים המרכזיים על רוב מדינות ערב המוסלמיות סוניות הוגדרו בתקופה זו:

• א' הסכנה שמהווה איראן השיעית עבורן.
• ב' האתגר שמציבים ארגוני הטרור האסלאמי הקיצוני (אלקאעדה, דאעש, האחים המוסלמים, הג'האד האסלאמי, החמאס, משמרות המהפכה ודומיהן) למדינות אלה.

באופן זה, מצא ציר מדינות זה את עצמו מתמודד עם איומים מרכזיים דומים לאיומים שבפניהם ניצבת ישראל. שיתוף הפעולה הצבאי בסיני, בין מצרים לישראל - מאז היבחרו של עבד אל פתאח א-סיסי לנשיאות מצרים ב-2014 - הביא את ישראל להשתתף בקואליציה הערבית-סונית (גם אם בצורה לא פורמלית) המונה מדינות כמצרים, ירדן, סעודיה, איחוד האמירויות הערביות, בחריין ואף סודאן (מ-2016) - ואף לשמש בה גורם משמעותי. כך פנה נשיא מצרים ב-2015 בבקשה לישראל לנסות ולתווך בין מצרים לאתיופיה במשבר המתמשך ביניהן בסוגייה האסטרטגית העומדת ביניהן (ובה מעורבת גם סודאן) והיא סכר ה"תחייה"(הרנסאנס או הנהדה).

[בתמונה: שיתוף הפעולה הצבאי בסיני, בין מצרים לישראל - מאז היבחרו של עבד אל פתאח א-סיסי לנשיאות מצרים ב-2014 - הביא את ישראל להשתתף בקואליציה הערבית-סונית... ראש הממשלה, נפתלי בנט ונשיא מצרים א-סיסי בשארם אל שייך. התמונה: לע"מ. הצלם אינו מוזכר]

במהלך שלושים שנות כהונת חוסני מובארכ כנשיא מצרים (ראו תמונה משמאל) - בהן היה לה הסכם שלום עם ישראל - התפרסמו ידיעות תכופות בתקשורת המצרית (גם זו הממסדית) בהן היא מאשימה את ישראל ב"גזילת" מימי הנילוס ממצרים באמצעות אתיופיה.

[תמונתו של חוסני מובארכ משמאל: בעל זכויות היוצרים - Presidenza della Repubblica - אישר את השימוש בתמונה]

פניית הנשיא המצרי לישראל לתיווך בנושא כה מהותי למצרים, תוך התעלמותו מההאשמות הבוטות (והשקריות) בעבר, גם בעת שלום חוזי ומלא בין שתי המדינות-היוותה שינוי משמעותי במדיניות המצרית כלפי ישראל, תוך הכרה בחשיבותה וביכולותיה. חלק מה"היוון" של תיווך זה מצוי, למשל בשירותי התיווך המשמעותיים שנוקטת מצרים לבקשת ישראל, למול החמאס בסוגיית עזה.

ממשל טראמפ שמעורבותו במזרח התיכון הובילה לכינון "הסכמי אברהם" הצליח בתום כהונתו לצרף את סודאן לרשימת המדינות שחתמו על הסכמים אלו ואף הסירה את חרם מעל ישראל אותו השיתו עליו מדינות ערב (הידוע כ"חרם הערבי"). תהליך זה נתפס בהנהגה הסודאנית ככזה שבו, "הדרך לוושינגטון עוברת בירושלים". משהסתבכו העניינים בתוך סודאן ב-2021 [הפגנות כנגד המשטר, פיטורי רה"מ עבדאללה חמדוכ ע"י נשיא ההנהגה הצבאית-אזרחית עבד אל פתאח בורהאן (ראו תמונה למטה)] וממשל ביידן חש שמדיניותו אינה מקדמת את המצב (כולל איום בקיצוץ 700 מליון דולר לסודאן) - ביקש מזכיר המדינה אנתוני בלינקן מישראל לתווך ו"להרגיע" את הסודאנים.

[בתמונה: הגנרל עבד אל פתאח אל-בורהאן. התמונה היא צילום מסך]

אלו דוגמאות לבקשת תיווך בין מדינתי מישראל...

בעבר, כל אימת שישראל נתקלה בבעיה שלא יכולה הייתה לפתור-היא נזקקה לתיווך אמריקני. המקרה הבא דן בתיווך תוך מדינתי. דרום סודאן המדינה הצעירה ביותר בעולם (קיבלה עצמאות ב-2011; ראו מפה למטה) היא חברה שבטית שהצליחה לכונן מדינה, על בסיס הסכמות בין השבטים השונים. בדצמבר 2013 פרץ סכסוך בין נשיא דרום סודאן סלבה קיר מיארדיט משבט הדינקה לסגנו ראיק מצ'אר משבט הנואר שהפך עד מהרה למלחמת אזרחים.

הנשיא וסגנו (כל אחד מהם בנפרד) ביקשו מישראל לתווך ביניהם. חרף העובדה ששר החוץ האתיופי לשעבר מספין, הוסמך לתווך ביניהם בשם IGAD (הארגון הבין-ממשלתי לפיתוח מזרח אפריקה) הם רצו רק שישראל תתווך-כי היא היחידה הנאמנה עליהם. תיווך תוך מדינתי זה לא הותיר ספק בדבר מעמד ישראל והאמון המלא שרוחשים לה.

[מפת דרום סודאן. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Kudzu1, Aotearoa. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC 0]

פרספקטיבת תיווך אלו מעידות על כברת הדרך שעברה ישראל בביסוס מעמדה הבינ"ל.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2018), מלחמת ששת הימים באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 5/6/18.