[בתמונה: לוחמי דאעש. מה מקור האלימות במזרח התיכון? מקור התמונה: התקשורת הערבית]

[לקובץ המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית', לחצו כאן]

מרדכי (מוטי) קידר (ראו תמונה משמאל) הוא מזרחן, ד"ר אמריטוס במחלקה לערבית באוניברסיטת בר-אילן ועמית מחקר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר-אילן.

[מקור תמונתו של ד"ר מרדכי קידר משמאל: פייסבוק. שם הצלם אינו מוזכר]

ב- 18 בנוב׳ 2018, פרסם ד"ר מרדכי קידר הרצאה זו ביוטיוב, תחת הכותרת, "מדוע המזרח התיכון אזור בעייתי כל-כך?" (ראו סרטון למטה). ההרצאה מכנס שהתקיים ב- 11 בנובמבר 2018 באוניברסיטת בר-אילן (ראו לוגו למעלה). לפני הסרטון מצורפים, לנוחותכם, עיקרי ההרצאה. קריאה וצפיה נעימה!

*  *  *

מה שמאפיין את רוב המדינות המודרניות של המזרח התיכון, הוא רצף בלתי פוסק של מלחמות וריבים... האם כל סכסוך הוא מקרה פרטי, או שניתן לזהות כאן דפוס חוזר, משותף, שגורם לבעיות הללו?

מצידו השני של המטבע, יש בעולם הערבי גם מדינות אחרות, שלוות ומאושרות, יפות ומודרניות - גן עדן לתושביהן: כוויית, קטאר, אבו דאבי, דובאי, ראס אל-ח'ימה - מדינות המפרץ. מהן סיבות העומק, שיוצרות כאוס במדינות מסוימות; והופכות אחרות לגן עדן?

[להרחבת המושג: 'תבנית - דפוס חוזר, לחצו כאן] [להרחבת המושג: כאוס, לחצו כאן]

[בתמונה: מפת המזרח התיכון. התמונה היא נחלת הכלל]

תרבות השבט, שעיצבה את המזרח התיכון

בחינה של הסוציולוגיה של המדינות מלמדת שהמפתח הוא כמות השבטים המרכיבים את המדינה. השבטים באזור מתועדים הרבה לפני התקופה האסלאמית, וחלקם עוד מוזכר במקורותינו. משמע, השבטיות היא שם המשחק החברתי, והשבטים מתארגנים סביב מקורות המים או בהתאמה לטופוגרפיה. החיים בשבט הוא כורח, כיוון שמדובר באזור מדברי ואם לא תחיה במסגרת השבט, לא תוכל להגן על מקור המים שלך, ואחרים ייקחו ממך את הגישה למים.

מדינות המאופיינות בריבוי שבטים הן למשל: עיראק, תימן, לוב. ככל שמקורות המים קטנים ומצומצמים יותר, השבטים מתפרקים כי המקורות אינם מספיקים לכולם, וריבוי השבטים גדל. ככל שהשבט קטן יותר, כך הוא חייב להיות אכזרי יותר, כדי להרתיע את האחרים. לכל שבט יש מיליציה לוחמת, כדי להגן עליו ועל נכסיו: טריטוריה, מים, גישה למים וכדומה. לשבט יש חוקים. הבנות מתחתנות בתוך השבט ולא נשלחות החוצה, כי האחרים הם האויבים בהגדרה; ומאזן ההרתעה בין השבטים נשמר בעזרת חוקי נקמת הדם.

כך התעצבה תרבות המזרח התיכון: היות והמזרח התיכון כולו מדבר, ובמדבר נלחמים על המים, וצריכים להילחם על המים כי גם הצד השני צריך מים, התרבות היא תרבות של אלימות, כי אינך יכול להרשות לעצמך להיות השני שיירה, כי אז פשוט לא תשרוד. ולכן, האלימות במזרח התיכון היא כלי הישרדותי, שנוצר ע"י האקלים והגאוגרפיה. היא הכלי הראשון לשימוש בכל סכסוך. אף אחד לא יכול להרשות לעצמו להיות לא אלים כי בכל מגע בין אלים ללא אלים, כל דאלים יגבר. אנשים קנאים לזכויותיהם; לשטחם; למים שלהם, לרכושם. בניגוד גמור לתרבות שלנו, זו תרבות טוטאלית. בערבית קלאסית לא קיימת המילה: 'פשרה', כי אין פשרה. כשמשהו שייך לך אתה לא מתפשר על קוצו של יוד. מי שמוותר מזמין את הדרישה ואת המתקפה הבאה.

לכן גם קשה מאוד לשאת ולתת במזרח התיכון.

[לאוסף המאמרים על 'הגישה הגאוגרפית', לחצו כאן]

[בתמונה: ד"ר מרדכי קידר על מקורות האלימות במזרח התיכון... תמונתו של מרכי קידר משמאל נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Arielinson - צילום עצמי. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 4.0]

המחלה הגנטית העיקרית של המדינות המודרניות במזרח התיכון

מעל השבט יש מסגרות אתניות: כך למשל, השבטים בעיראק מתחלקים לערבים, פרסים, כורדים, טורקמנים; ולעשר דתות שונות. חלקם אף מחולקים לעדות כמו לשל, המוסלמים, שמחולקים לסונים, לשיעים, לסלפים, לסופים וכדומה. הנוצרים, לפני שגורשו משם היו מחולקים לשש כנסיות שונות. משמע, אוכלוסיית עיראק מחולקת ע"פ מפתחות: אתני, שבטי, דתי ועדתי.

כשהמדינה הזו נוסדה לפני כ-90 שנה ע"י הבריטים, הם קיוו שעם הזמן - בזכות העובדה שיש ממשלה אחת וחוק אחד, וצבא אחד ומשטרה אחת, ודגל אחד והימנון אחד, ומדינה אחת וגבול אחד - כולם יינטשו את הנאמנות המסורתית לשבט, לקבוצה האתנית, הדתית והעדתית, הם יתערבבו ביניהם בנישואים, ותיווצר הרמוניה. זה כמובן לא קרה. הכל נשאר כשהיה עם המיליציות הלוחמות. רעיון המדינה לא התנחל בלבבות ולא החליף את הנאמנויות המסורתיות. זה לא קרה בשום מדינה שכזו. זו המחלה הגנטית העיקרית של המדינות המודרניות במזרח התיכון. המדינה נתפסת כייצור זר של הקולוניאליזם ולכן הוא דיקטטורה.

[בתמונה: ד"ר מרדכי קידר על תרבות המזרח התיכון... התמונה היא צילום מסך. הכרזה: ייצור ידע]

ומה, להבדיל קורה במדינות המוצלחות; ולמה?

המדינות הללו מוצלחות לא בגלל הנפט, כי לדובאי למשל, אין נפט; ודובאי היא אחת המדינות העשירות ביותר בעולם. לעיראק וללוב יש המון נפט והן שקועות בכאוס... אז מה יוצר את החיים הטובים? העובדה שכל אחת מהם היא שבט אחד בלבד! חברה הומוגנית, הרואה במדינה מדינה לגיטימית: בכוויית זה אל סבאח; בקטאר זה אל ת'אני; באבו דאבי זה "אל נהייאן"... ו"אל" זה שיבוש של המילה "אהל" מלשון "אוהל". כמו הביטוי "בית ישראל" אצלנו.

מהוגות כל מדינה היא אותה משפחה שהנהיגה את אותו שבט גם לפני 200 שנים. המדינה משגשגת כי היא מחוברת לתרבות השבט. השלטון הוא לגיטימי כי הוא "משלנו".

[בתמונה: קטאר - המדינה משגשגת כי היא מחוברת לתרבות השבט. השלטון הוא לגיטימי כי הוא "משלנו"... התמונה שותפה ברשתות החברתיות. בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

המסקנה

אם אתה בונה מדינה על בסיס סוציולוגי, הומוגני, אתה מקבל מדינה פורחת, שלווה, לגיטימית, שאפילו לא צריכה בחירות. אין בחירות במדינות המפרץ, כי יש שם מנהיגות אמיתית ואחראית. כזו שאם יהה מחסור באוכל, הם יהיו האחרונים שיאכלו; ואם יהיה מחסור במים, הם יהיו האחרונים שיישתו, כי זוהי תרבות השבט.

זאת בניגוד לדמוקרטיות שלנו שבהן קבוצה בוחרת שלטון שכשהוא נכשל היא מחליפה אותו במישהו אחר, שכשהוא יכשל היא תחליף אותו ותבחר אחר וחוזר חלילה: זכותם של אזרחים לבחור את השלטון שייכשל בניהול המדינה. הם לא יכולים להרשות לעצמם להיכשל, כי להם יש אחריות אמיתית!

לכן, נכון יותר במזרח התיכון לבנות מדינה על בסיס שבטי, ולא על בסיס חלומות אירופאים - כמו לאומיות וליברליזם - שהגיעו לאזור ונכשלו כישלון חרוץ; וזה מקור כל הצרות של המדינות המלאכותיות הללו, כי המדינה נתפסת כזרה, כקבוצה שאינה משלנו, שהשתלטה על כולנו.

זה יכול לתת לנו פרספקטיבה למשל, מה חושבים הבדואים בנגב על מדינת ישראל; והבדואי שלנו חושב, בדיוק מה שהעיראקי חושב על השלטון המרכזי שם, כי זה אותו הדבר.

[בתמונה: מיליציית שבט אבו עסא בנגב. הבדואי שלנו חושב על מדינת ישראל, בדיוק מה שהעיראקי חושב על השלטון המרכזי שם, כי זה אותו הדבר... הסרטון שותף ברשתות החברתיות ע"י משה קוזק]

סרטון ההרצאה:

[לקובץ המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית', לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), תבנית - דפוס חוזר, ייצור ידע, 12/6/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), כאוס, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2018), הכל על פרדיגמת חשיבה מזרחית באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 1/7/18.

• פנחס יחזקאלי (2020), הכל על הגישה הגאוגרפית, גאו-אסטרטגיה וגאו-פוליטיקה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 25/1/20.