[בתמונה: החיים חולפים מהר. האם אנחנו מנצלים אותם נכון? תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי FunkyFocus לאתר Pixabay]

רוני אקריש הוא ‏מייסד ומנהל‏ ה‏אוניברסיטה העממית-חינמית "קפה דעת"‏.

*  *  *

לוקיוס אנאוס סנקה (Lucius Annaeus Seneca), שנודע גם בפשטות כסנקה (Seneca) או כסנקה הצעיר (3 לפנה"ס עד 65 לספירה), היה פילוסוף, מדינאי, ומחזאי רומאי ב"תקופת הכסף" של הספרות הלטינית, והתפרסם גם כמורהו של נירון קיסר; וכבנו של הרטוריקן והסופר הרומי, לוקיוס, או מרקוס, אניאוס סנקה (Annaeus Seneca), הידוע כסנקה הזקן וסנקה הרטוריקן (54 לפנה"ס – 39 לספירה לערך).

בשנת 2010 תורגמה יצירתו של סנקה, "על קוצר הרחיים", לעברית, וראתה אור בהוצאת נהר. הספר - שנכתב, כנראה, בשנת 49 לספירה - כתוב במתכונת של הרצאת יחיד, שעוסקת בערכו של הזמן. היצירה ממוענת לאדם בשם פָּאולינוּס, שזהותו אינה ידועה.

בחיבור מציע סנקה את הדרך לחיים, שבעיניו ראוי לחיות: חיים בהדרכת התבונה, חיים מלאים שבהם הכול נרשם ודבר לא מיותר. חיים שקצרים ככל שיהיו, מספיקים לאדם כדי לדעת שלא חי לשווא, כך שיוכל ללכת לקראת מותו ללא פחד.

[בתמונה: כריכת המהדורה העברית של הספר, "על קוצר החיים" ללוקיוס אנאיוס סנקה, שראה אור ב- 2010, בהוצאת נהר. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

הזמן איננו מוחשי ואיננו מתחדש. על כן, אנו מתעלמים ממנו...

ב"על קוצר החיים", סנקה (ראו דיוקן משמאל) מדגיש כי לזמן יש ערך מכריע וייחודי, מכיוון שהוא ניתן במשורה, ואינו מתחדש. מה שמבלבל אותנו הוא חוסר מוחשיות הזמן. הוא דבר בלתי ניתן למישוש, שאינו נראה בעין.

על כן, אנחנו לא לוקחים אותו מספיק בחשבון; ומשליכים אותו מידנו, ככלי חסר ערך.

[בתמונה משמאל: פסל עם דיוקנו של סנקה, חלק מ-Double-herm ב-Antikensammlung בברלין. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי I, Calidius. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

למרות קוצר החיים - טוען סנקה - קיומנו ארוך דיו להשלמת היצירות העצומות ביותר. אבל בני אדם חיים בחוסר ידיעה על שבריריותם, כאילו היו בני אלמוות, ומבזבזים את זמנם לשווא. ההמונים מחד גיסא; כמו גם החזקים והחכמים ביותר מאידך גיסא, מקוננים שהחיים קצרים מדי; אבל בפועל, הם נוטשים אותם, בטרם התחילו באמת לחיות.

[בתמונה: בני האדם מבזבזים את זמנם לשווא... תמונה חופשית שהועלתה על ידי Erik Fitzpatrick לאתר flickr]

אנו מבזבזים את הזמן בחוסר מודעות...

חוסר המודעות לקוצר החיים, מביא לכך, שבני האדם מבזבזים את זמנם בכיבושים הזויים או בהתבטלות חסרת תוחלת; כך שחייהם זורמים - כמו נהר סוער ארוך - כשהם אבודים בחרדות המחר שלהם, מבלי לחיות אותם באמת. 

[בתמונה משמאל: מבזבזים את החיים... התמונה שותפה ברשתות החברתיות; ובעל הזכויות בה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

כך מתבזבזים החיים על חמדנות, עמל, חוסר מעש, תככים, כיבושים, לחימה וכו'. האדם - ע"פ סנקה - אינו מצליח להשתחרר מתשוקותיו, כדי להתחבר לעצמיותו. אפילו העשירים והנערצים ביותר הולכים לאיבוד באשליות, שגוזלות את זמנם: הם מבזבזים את חייהם על עושרם, על מעריציהם או על לקוחותיהם. הם נותנים לאחרים לפלוש לחייהם, ולהחליט על ניצול זמנם עבורם. גם אישים גדולים - כמו אוגוסטוס או קיקרו - הביעו, אמנם, חרטה על חרותם היחסי; ושאפו לקבל הרבה יותר. אולם, מרגע שהביעו חרטה, הם חזרו מיד אחרי לאשליותיהם.

[בתמונה: אשליית נצחיות הזמן... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

קוצר החיים מחייב שמירה על זמננו...

קוצר החיים מחייב שמירה על זמננו; והאחריות לקוצר החיים מוטלת על הפרט - משום שהוא מבזבז את הזמן המוצע לו, באופן הגרוע מכל. על כן, ממליץ סנקה להילחם בזמן ולהשתמש בו לפעילויות, המנציחות את החיים ומעניקות להם משמעות.

סנקה משווה את האיש שמנהל את זמנו, לאורח ששבר רעבונו, טעם הכול עד שובע; ולבסוף, הוא מגיע לתחושת מיצוי וכבר לא חפץ בכלום; ואינו חושש ממותו. לעומתו האיש - שאינו מודע לקוצר החיים ומתייחס לחייו ברשלנות - דומה לאיש עשיר, אשר מבזבז את הונו מבלי משים: הוא מזדקן בלי לשים לב; הוא אמנם שורד, אבל לא באמת חי; ולבסוף, מלא חרטות על האופן שבו בזבז את חייו.

לכן, מומלץ לו לאדם צריך לחסוך את זמנו בזהירות יתרה. לשם כך עלינו להסתכל על העבר בדיעבד, לחיות בהווה ולא לחכות, כלומר לא לדחות את החיים. סנקה ממליץ לחיות כל יום כמו כל חיינו; ולא לחכות ליום המחרת, וכך להגן על עצמנו מפני הגורל.

[בתמונה: מומלץ לו לאדם צריך לחסוך את זמנו בזהירות יתרה... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי darksouls 1 לאתר Pixabay]

קוצר החיים מחייב התמסרות לחוכמה

סנקה סבור, שהחכם הוא היחיד, שבאמת יודע איך לחיות, כי הוא מקדיש את זמנו לפנאי האמתי היחידי - המחשבה. הוא מטפח את החיים עבור הדורות הבאים כפי שפעלו למענו קודמיו. כך הוא מקדיש, כמו חבר, את עושר מחשבותיו באמצעות יצירותיו; הוא יוזם נקודות מבט חדשות; הוא מצייר חיים שלא יאבדו, הוא פותח דרך לאלמוות. רק החכמה לבדה חסינה מפני זמן.

[בתמונה משמאל: בשבח החוכמה... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Leroy_Skalstad לאתר Pixabay]

"כך מתרחבים החיים עבור החכם: עבורו אין גבולות המוטלים על שאר בני האדם. לבד משוחרר מחוקי האנושות, כל העידנים כפופים לו, כמו לאלוהים. את העבר הוא משחזר דרך הזיכרון; ההווה, הוא יודע איך להשתמש בו; העתיד, הוא נהנה ממנו מראש. חייו ארוכים, כי בנקודת הזמן הבודדת הזו הוא מתרכז כל הזמן. אבל כמה קצר ובעייתי קיומם של אלה ששכחו את העבר, מזניחים את ההווה ורועדים לקראת העתיד. כשמגיעים לסוף קיומם, האומללים מזהים מאוחר מדי כמה זמן היו עסוקים בלעשות מאומה."

מצד שני, לאנשים חסרי חוכמה יש יחס סותר לזמן. לפעמים הם אפילו מתלוננים שהחיים ארוכים מדי; ואז הם מבקשים לקצר אותם כי המוות מעורר בהם פחד. אפילו שמחותיהם מתקלקלות כי אלף מקורות חרדה מונעים מהם מנוחה, ורודפים אותם אפילו עד סף המוות. אנשים טרודים מדי ואמביציוזיים מידי, מוצאים את עצמם במציאות עם מצבים בעייתיים רבים מידי. זו הסיבה שסנקה ממליץ לאותו פאולינוס, - שאליו ממוען הספר - לא לתת לעצמו להיבלע, בתוך הקריירה הציבורית שלו.

מקורות והעשרה

• לוקיוס אנאיוס סנקה (2010), על קוצר החיים, נהר ספרים.