תקציר: מדהים שאחרי יותר משבעים שנות עצמאות, לא מבין כמעט איש באליטה הפוליטית שלנו מהי "פרדיגמת חשיבה מזרחית - ערבית", ואיך עושים דיפלומטיה במזרח התיכון. ברדיפתם אחר הנורמליזציה הם מבזים את עצמם ואותנו!

[לקובץ המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית' מול המערבית, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על סעודיה, לחצו כאן]

עודכן ב- 10 באוגוסט 2023

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה.

שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר שני מתוך שלושה על הרדיפה הישראלית אחר הנורמליזציה. למאמר האחר:

• פנחס יחזקאלי: חלם השגרירויות הישראליות במדינות ערב.
• אלעד רזניק: בנגאזי – שלבי הגלישה אל הכאוס.

*  *  *

ב- 27 באוגוסט 2023 פורסם כי התקיימה פגישה חשאית והיסטורית ברומא, בין שר החוץ, אלי כהן, ושרת החוץ של לוב, נג'לא אלמנקוש. רק נגמרה הפגישה, וגורמים בישראל הדליפו את קיומה. ההדלפה לכתב ידיעות אחרונות, איתמר אייכנר מלמדת כפי הנראה, שהמדליף הוא עוד ציבור ולא נבחר ציבור.

התוצאה: מהומות פרצו בלוב, ושרת החוץ נאלצה לברוח מארצה, כמו במונדיאל בקטאר גילינו שוב בדרך הקשה, ששלום בין אזרחים בעולם מוסלמי הוא תמיד אשליה, ששלום בין הנהגות הוא תמיד זמני, ושהדרך הנכונה לקיים מדיניות עם מדינות ערב היא תמיד 'מתחת לשולחן', עם מרחב לגמישות, להכחשה ולטשטוש!

מדהים שאחרי יותר משבעים שנות עצמאות, לא מבין כמעט איש באליטה הפוליטית שלנו מהי "פרדיגמת חשיבה מזרחית - ערבית", ואיך עושים דיפלומטיה במזרח התיכון. הם מתפלאים כל פעם מחדש מעוצמת השנאה לישראל שמפגין ההמון במדינות הללו, וברדיפתם אחר הנורמליזציה הם מבזים את עצמם ואותנו!

תחשבו סעודיה...

אבל שום דבר לא מפריע לנו להמשיך ולחפש נורמליזציה. התרבות הידיעות על האצת המגעים לנורמליזציה בין ישראל לסעודיה, שוב סוחפת את הציבוריות הישראלית, וראוי לצרף לה אזהרה בטאבו כבר עתה! הפעם לא מדובר במגעים בין ישראל למדינה ערבית בתיווך ארצות הברית, אלא במפגש אינטרסים אמריקני סעודי, שישראל אמורה, לכאורה, להרוויח ממנו. בפועל, היא רק תפסיד!

הסעודים דורשים מארצות הברית ברית הגנה צבאית (שזה בסדר...) אך גם מערכות נשק מתקדמות, שקשה מאוד יהיה לשמור, אחרי אספקתן, על היתרון האיכותי הישראלי; והגרוע מכל, השוואה להסכם שכרת המערב עם איראן, שבמסגרתו תקבל סעודיה כור גרעיני 'למטרות שלום', ותעשיר בעצמה את האורניום שלה (מה שהופך מעבר לייצור פצצה לעניין של זמן קצר). המשמעות היא תחילת מאזן חימוש אטומי גם מצד מדינות אחרות במזרח התיכון, כתורכיה ומצרים. כל זה, ועוד לא נגענו במה שיקבלו הפלסטינים.

להזכירכם, היחסים היום בין סעודיה לישראל בשיאם ואין עליהם שום מגבלות באמת. אבל, מרגע שיחתם הסכם רשמי, יעמוד בית המלוכה - כמו בירדן - בלחצים בלתי פוסקים להתגונן מהאופוזיציה, שטופחה לאורך שנים, באנטישמיות חריפה. יתרה מכך: סעודיה תקבל כלים אפקטיביים ללחוץ על ישראל בסוגיות שונות, כמו הורדת דרג היחסים, קריאת מיופי הכוח/ השגריר להתייעצויות, סילוק הנציגים הישראלים ועוד. 
למה לא לומדים אצלנו לקח? מי צריך את זה?

'הפסטיבל הסעודי' החל בהסכמי אברהם...

להזכיר. אין זו הפעם הראשונה שהיחסים עם סעודיה מכניסים את הציבוריות הישראלית לאופוריה.

זה התחיל עם חתימת הסכמי אברהם, ב־15 בספטמבר 2020, כשהיחסים עם סעודיה היו כבר טובים, והיא שנתנה את חסותה למהלך. בימי ממשל בנט במאי 2022, אהבו פרשנים לפנטז על השלום הצפוי. כך למשל, הגדיר ברק רביד בוואלה את הנורמליזציה עם סעודיה כ"יהלום שבכתר" (ראו המאמר למטה): "אם המו"מ החשאי שמנהל ממשל ביידן בין ערב הסעודית לישראל, ושנחשף בוואלה (!), יבשיל הוא עשוי להביא לצעדים דומים מצד מדינות ערביות ומוסלמיות נוספות. יהיה זה גם הישג משמעותי לבנט ולפיד, שהקואליציה השברירית שלהם עשויה ליהנות מתמיכה ציבורית מצד מאוכזביה"... זרם נוסף של התלהבות הגיע, בעת ביקור הנשיא האמריקני, ג'ו ביידן, בישראל, ב- 14 ביולי 2022.

אבל, לא יהלום ולא גרביים... מדהים שאחרי יותר משבעים שנות עצמאות, לא מבין כמעט איש באליטה התקשורתית והפוליטית שלנו מהי "פרדיגמת חשיבה מזרחית - ערבית" ומהו האינטרס הישראלי האמיתי במזרח התיכון. ברדיפתם אחר הנורמליזציה הם מבזים את עצמם ואותנו! [לקובץ המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית' מול המערבית, לחצו כאן].

סעודיה איננה מדינה מפרצית ולא תהיה!

בכל פעם שאני מעלה את העניין הזה, אני מקבל תגובות בנוסח: "אבל תראה את הסכמי אברהם"... אינני בטוח שגם שם, לא היה עדיף חוסר המיסוד אבל ישראל לפחות לא נדרשה לשלם עבורו בביטחונה הלאומי; אבל זו הייתה ברית אנטי איראנית, שממשל טראמפ עיצב בתבונה, וממשל ביידן ניפץ לרסיסים בטיפשותו. עתה, הוא מנסה להחזיר מצב לקדמותו (לא ניתן...) במחירים עצומים. בסיפור הסעודי, נדרשת ישראל לתשלומים שפוגעים קשה באינטרסים הלאומיים שלה.

סעודיה איננה מדינה מפרצית, שהגיאו-דמוגרפיה שלה מאפשרת לה להיות חלון ראווה של עולם ערבי בדוי. היא מדינה דתית מאוד לא הומוגנית, מורכבת משבטים שונים עם יריבויות חזקות (בין שבטי החיג'אז, למשל, לבין השבטים בלב חצי האי ולחופי המפרץ הערבי) אפילו בתוך בית המלכה אין שקט. "יקיר הישראלים", מוחמד בן סלמאן, MBS, נתפס בעיני רבים כלא לגיטימי, וסיכוייו לרשת את אביו אינם בטוחים.

הסובלנות הדתית בסעודיה לדתות אחרות מהאסלאם הסוני אפסית. במזרח התיכון אנחנו נחשבים כופרים ונישאר כופרים – עד שנתאסלם; ומוסלמים אינם כורתים בריתות אמת עם "בני קופים וחזירים" (אין גם דבר כזה, בריתות אמת. אפילו הבריתות בין הערבים לבין עצמם, אינן מאריכות ימים, אבל זה כבר נושא למאמר אחר...).

הסכמים עם כופרים כמונו נכללים תחת הקטגוריה של הסכם חודבייה (Treaty of Hudaybiyyah) שהוא הוא הבסיס לכל הסכם שלום שעורכים מוסלמים עם 'כופרים'. הסכם זה הוא כולו כורח, עורמה ותחבולה: זה הסכם שביתת אש שחתם הנביא מוחמד עם שבט קורייש, כשהייה במצוקה; לפני שטבח בהם. ההסכמים הללו הינם זמניים. הם נעשים כשהזמנים קשים (איראן...); וגם אז, הם מעוררים צרות על חותמיהם, כי הם מעוררים אופוזיציה [למאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: 'הסכם חודיבייה – הסכמי שלום כתחבולה…', לחצו כאן].

לכן, נורמליזציה איננה נכס. היא נטל!

הגיע הזמן שנדחוף לראשינו, שנאטמו מזמן, את העובדה, ששיתוף הפעולה האסטרטגי הביטחוני של ישראל עם סעודיה - כמו שיתוף הפעולה שלה עם מצרים, ירדן ותורכיה, וגם עם סעודיה, הוא זמני, וגם זקוק למרחב הכחשה וטשטוש. 

המודל הירדני פרוס הרי לפנינו, אבל אנחנו נחושים לא להבין כלום ולא ללמוד כלום, גם מניסיוננו: שלושים השנים, שקדמו להסכם השלום עם ירדן למשל, היו שנות השלום הטובות ביותר בינינו, ולא נדרשנו לשלם על כך בנכסים ברי קיימא, מאומה. מרגע שנחתם ההסכם, הוא הפך לנשק בידי האופוזיציה לבית המלוכה, שהפך את ירדן לחוד החנית במלחמה הבינלאומית נגדנו; ובעוד אנו ממשיכים לתת להם מתנות חינם בתקווה שישתנו (הם לא ישתנו...), הם יורקים בפרצופנו שוב ושוב.

כדאי גם לזכור איפה היינו היום לולא ביצע הצבא המצרי מהפכת נגד לשלטון האחים המוסלמים. אני עוד זוכר את הדיבורים של הנשיא המצרי לשעבר, מוחמד מורסי על חיזוק הריבונות המצרית בסיני, ואת ההיסטריה שאחזה במערכת הביטחון שנדרשה פתאום לתכנן הקמה של שלוש אוגדות משוריינות מול הכוח המצרי שצפוי לחזור לסיני.

על תורכיה מיותר בכלל לדבר...

במזרח התיכון הכל זמני...

הגיעה העת להבין, שהרדיפה אחר הנורמליזציה היא אחד הכשלים האסטרטגיים הקשים של ההנהגות הישראליות בשלושים השנים האחרונות, ומאופיינת במוכנות - מסיבות של פוליטיקה פנימית - להמיר נכסים בר קיימא בסממנים של נורמליזציה חולפת.

• אנחנו מתגאים בהסכמי נייר של שלום, שהופכים לאמצעי לחץ נגדנו. שילמנו בנכסי-עד על שגרירות ודגל; ונתנו לצד השני מטרה לתקיפה; ושגריר שניתן להחרים; ושגריר ערבי שניתן לקרוא הביתה להתייעצויות... התנהגנו יפה - היחסים מתחממים... עשינו משהו 'רע' - יאללה מקררים...
• השגרירים במצרים ובירדן במדינות ערב הם בני ערובה, מוחרמים על ידי הסביבה וכלואים במתחמים מבוצרים, שמותקפים מידי פעם על ידי ההמון. ואז, אנחנו עוד מודים לשלטונות המקומיים שדואגים לחלץ משם את אנשינו...
• על ה"שלום" עם ירדן כבר דיברנו...

שליטי מדינות האזור הבינו היטב את יתרונות הרדיפה הישראלית אחרי הנורמליזציה. הנשיא המצרי סיסי מבצע מחווה מרגשת לשרה קארין אלהרר; הנשיא טורקי ארדואן (ראו תמונה משמאל) נהפך פתאום לצ'רמר; ועתה (ראו בכרזה) ושליטי סעודיה - יקירינו החדשים - מדליפים, איזה כיף יהיה לנו אם רק נוותר קצת לפלסטינים...

ואנחנו? רק חייכו אלינו ואנחנו ממירים ברצון נכסים אמיתיים ואפילו בוגדים לפעמים בבעלי ברית, בשביל קצת סימפטיה; שתחלוף, כשהרוח תשנה את כיוונה (גם עם טורקיה וגם עם איראן היה לנו רומן נפלא. זוכרים??) ...

היטיב לבטא זאת ד"ר מרדכי קידר במשל דיונות החול שלו: "המזרח התיכון בנוי על דיונות של חול, שמשנות את הפוזיציה ע"פ מצב הרוח. הייתה לנו נציגות רשמית בקטאר ובתוניסיה ושגרירות במאוריטניה. מה נשאר מכל אלה? נאדה. אפס. הדיונה זזה" (העולם הבוקר בשישי עם אברי גלעד, ערוץ 13, 15/9/23).

כלי העבודה במזרח התיכון - דיפלומטיה חשאית

מוטב לה לישראל להיגמל מרצונה לראות את דגלה מתנוסס במדינות ערב, להימנע מלספק תקנים למשרד החוץ - שטובים רק עבורו - ולהשתית את יחסי החוץ שלה במזרח התיכון על שליחים דיסקרטיים ומפגשים חשאיים (ותשאלו את החבר'ה במשרד החוץ: במפגשים ה'אמתיים' השגרירים ממילא לא נמצאים...).

אבל האינטרסים הישראלים לבד והאינטרסים הפוליטיים לבד. כל עוד אנחנו האזרחים לא נבין מהם האינטרסים הלאומיים הבסיסיים שלנו, ימשיכו הפוליטיקאים - מימין ומשמאל כאחד - לפגוע בהם למען רווח אישי, קצר מועד!

[לקובץ המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית' מול המערבית, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על סעודיה, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על סעודיה;
• אוסף המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית' מול המערבית;
• מאמר: 'מהם האינטרסים הלאומיים של מדינת ישראל?';
• הרחבת המושג: אינטרסים לאומיים - אינטרסים חיוניים;
• מאמר: 'מהם האינטרסים הלאומיים של מדינת ישראל?';
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה';
• [למאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: 'הסכם חודיבייה – הסכמי שלום כתחבולה…';
• אוסף המאמרים על עורמה ותחבולה;
• הרחבת המושג: אינטרסים לאומיים - אינטרסים חיוניים;
• אוסף המאמרים אודות שיתוף פעולה לסוגיו;
• הרחבת המושג, 'גמישות'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2023), סעודיה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 1/1/23
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2018), הכל על פרדיגמת חשיבה מזרחית באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 1/7/18.
• פנחס יחזקאלי (2016), עורמה ותחבולה - למה וויתרנו עליהם?, ייצור ידע, 11/2/16.
• פנחס יחזקאלי (2020), מהם האינטרסים הלאומיים של מדינת ישראל?, ייצור ידע, 25/1/20.
• יחזקאלי פנחס (2014), אינטרסים לאומיים, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), ביטחון לאומי – יכולת האומה להגן על ערכיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• יחזקאלי פנחס (2014), אינטרסים לאומיים, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), שיתוף פעולה, ייצור ידע, 12/4/14.
• יחזקאלי פנחס (2014), גמישות, ייצור ידע, 12/4/14.