[בתמונה: מוכרים לנו לוקשים... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי JESHOOTS-com לאתר Pixabay]

אלי בר און הוא כלכלן המתמחה בניתוח מערכות וחקר ביצועים.

*  *  *

הצרכים הביטחוניים שנותנים לצבא - כל צבא לרבות צה"ל - יתרון יחסי בשדה הקרב, ידועים וברורים לכל בר דעת בתחום. יש ותמיד היו ויהיו פתרונות איכותיים וכלכליים שניתן להשיג באמצעות הפיתוח ו/או הרכש.

הבעיה היא, ש...

• לא תמיד מה שנדרש כדי להשיג יתרון יחסי במלחמה, ובמחיר הטוב ביותר לכלכלה הלאומית, טוב גם לתעשייה הביטחונית. היא רוצה - וזה טבעי ומובן - לשמר את רווחיה, ואת תעסוקת עובדיה.
• גם זה לא תמיד טוב לגורמי הביטחון בצבא ובמשרד הביטחון, שרוצים לשמר מסגרות ותקציבים, גם אם תרומתם להשגת הניצחון היא שולית.

לכן, הגורמים הללו 'מוכרים לוקשים' לציבור הרחב, וגם להנהגה המדינית ביטחונית.

[בתמונה: מוכרים לנו לוקשים... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי JESHOOTS-com לאתר Pixabay]

הקברניטים שלנו הם אולי אנשים טובים; אבל בדרך כלל, הם בורים בתחומי הטכנולוגיה, בהקשר הביטחוני; והם 'אוכלים' את ה'לוקשים', שה'מומחים' מאכילים אותם. כך נוצר מחדל כפול: גם מבזבזים את משאבי הציבור וגם מונעים מהצבא את היכולת להשיג ניצחון.

ההיגיון מנצח את האינטרס הכלכלי הנכלולי, רק כאשר נגרמות אבדות כבדות... רק כאשר מסתבר שהמערכות - שפותחו ונרכשו בעלויות של מיליארדים - לא יעילות, לא מצליחות להשיג ניצחון ולעיתים הם הגורם לתבוסה.

אציין 2 דוגמאות, יש רבות...

1. טנקים, רק"מ, כלי רכב וכד':

כל מי שמבין בטילי נ"ט יודע, כי הגענו כבר לפני כ- 5 שנים - בזכות המחשוב המתקדם והאלקטרו אופטיקה - למצב של שיגור טיל מטיפוס "שגר ושכח" כנגד מטרה, גם מטרה ניידת. במצב זה, הסיכוי לפגוע בטנק, לחדור לתא הצוות ולגרום לנפגעים ולהשמדת הכלי, גדול כעת פי 10 בהשוואה לעבר. המלחמה הנוכחית באוקראינה הוכיחה כי בשדה קרב רווי נ"ט כל מי שלא מוגן אקטיבית יחוסל. הכישלון הרוסי בתחום זה משפיע על כל צבאות העולם.

אז מדוע לא הרכיבו מערכות יירוט אקטיבי אפקטיביות, שקיימות כבר כ- 10 שנים - שמנטרלות לפי הבדיקות, המחמירות ביותר, כ- 90%+ מהטילים התוקפים, על כל הכלים שיכולים להיפגע? האם רצו לחסוך כסף? אינני יודע.

[להרחבת המושג 'ניצחון', לחצו כאן] [להרחבת המושג 'אפקטיביות', לחצו כאן]

[בתמונה: נמ"ר - הנגמ"ש הכבד המתקדם ביותר בצה"ל, עם מערכות הגה אקטיביות. מדוע לא הרכיבו מערכות יירוט אקטיבי. על כל הכלים שיכולים להיפגע? התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי צחי אבנור. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 4.0]

2. הגנה נגד טילים, רקטות ופגזים: 

כל בר דעת הבין כבר לפני שנים רבות שלא ניתן להתבסס על טילי יירוט יקרים כפתרון למלחמה, שבה הצבא והעורף יופצץ בעשרות אלפי פגזים, רקטות וטילים מכל הסוגים, הגדלים ולכל הטווחים. הטילים הללו מתכלים במהירות; ומה אז?

טענתי היא, שכל ההישגים בתחום היירוט באמצעות לייזר - שעדיין רחוק מלהיות מבצעי - היו יכולים להתבצע כבר לפני 15 שנים ויותר, על בסיס פיתוח משותף, אמריקני ישראלי. אבל אז שאלה התעשייה: "איך נתפרנס?".

רק איום הטילים ההיפרסוניים - הרוסיים והסינים - בארצות הברית, ותחושת המצוקה בשל המלחמה הקרבה גרמו למקבלי ההחלטות - שם ופה - להתעשת. אבל, עד שיושלם הפיתוח והייצור, עדיין נבזבז מיליארדים על פיתוח ורכש של צינורות מעופפים...

[בתמונה: מערכת הסקייגארד - פתרון הלייזר היה זמין כבר לפני 15 שנים... המקור: היצרן]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), ניצחון: להשיג את המטרה, ייצור ידע, 2/5/14.