[בתמונה: הדמוקרטיה האתונאית - דמוקרטיה ישירה... ציור רומנטי של לאו פון קלנצה משנת 1846: "האקרופוליס באתונה". התמונה היא נחלת הכלל]

.

רוני אקריש הוא ‏מייסד ומנהל‏ ה‏אוניברסיטה העממית - חינמית "קפה דעת"‏.

*  *  *

דמוקרטיה ישירה (direct democracy) היא הסוג המוקצן ביותר של דמוקרטיה השתתפותית (Participatory democracy), שהיא תפיסה דמוקרטית ופוליטית, אשר מקדמת השתתפות ציבורית בפורומים שונים של קבלת החלטות ציבורית.

בהגדרתה הנפוצה ביותר, דמוקרטיה ישירה מציינת מערכת פוליטית, שבה העם מקבל ישירות את מימוש השלטון. ציבור הבוחרים הוא שמחליט על יוזמות מדיניות, ללא נציגים נבחרים כמיופה כוח. לכן, שיתוף האזרחים הוא באמת משמעותי.

הדוגמה האולטימטיבית לדמוקרטיה ישירה היא הדמוקרטיה האתונאית. דוגמה מהעידן המודרני הם הקנטונים בשוויץ, שבהם מתקיימת חקיקה, ישירות ע"י האזרחים, החל מהמאה ה-13.

בין דמוקרטיה ישירה לדמוקרטיה ייצוגית

בספרות המוקדשת לדמוקרטיה השתתפותית, תפסה הדמוקרטיה הישירה מקום מצומצם למדי שבה היא רחוקה מהסכמה פה אחד. הסיבה לכך היא, שהשקיפות לכאורה של המונח מתייחסת למעשה לתפיסות שונות, שלא כולן תואמות את דרישות אותה דמוקרטיה, המשתנות על פי המחברים. בספרות זו נמתחת ביקורת על חלק ממאפייניה, כמו: משאלי עם, יוזמה עממית, פיטורי נבחרי ציבור או ביטול חוקים. אבל למרות הביקורת הזו, מאפיינים אלה נתפסים כחיוניים ליישום של שיתופיות אמיתית בשלטון. 

[הכרזה: ייצור ידע]

המקבילה לדמוקרטיה הישירה בטיפולוגיות של ספרי לימוד, היא הדמוקרטיה הייצוגית. ספרי לימוד והמילונים של מדעי המדינה, שיוצרים את ההפרדה הזו, רואים בדמוקרטיה הייצוגית את המודל הישים מבין השניים. למרות זאת, נותרה הדמוקרטיה הישירה בכל זאת, מעין אידיאל מנחה, מקור ההשראה העיקרי לתיאוריות של דמוקרטיה השתתפותית.

ההבדל העיקרי בין שתי צורות הדמוקרטיה, הוא בסוגיית הצורך בתיווך, בין העם לבין הכוח הפוליטי:

• הדמוקרטיה הישירה מאופיינת בהיעדר תיווך. ריבונות העם מופעלת שם ישירות על ידי האזרחים הנאספים.
• זאת, בניגוד לדמוקרטיה הייצוגית, שבה מופעל התיווך, באמצעות נציגים נבחרים. על כן, היא אינה מתיישבת עם עקרונות הדמוקרטיה ההשתתפותית.

הדמוקרטיה הייצוגית נובעת משתי הנחות יסוד:

הנחה ראשונה: גודלן של מדינות מודרניות כופה ייצוג, שהוא הדרך היחידה לענות על הצרכים של החברות המורכבות שלנו; ועל השאיפות הליברליות היסודית של הפרטים המרכיבים אותן (חיפוש אחר אושר פרטי והגנה על זכויות).

הטיעון הופיע כבר בתחילת המאה ה- 19, אצל הפילוסוף, איש מדע המדינה, הסופר והפוליטיקאי הצרפתי-שווייצרי, אנרי-בנז'מן קונסטן דה רֵבֵּק (Henri-Benjamin Constant de Rebecque; ראו תמונה משמאל) קונסטן טען כי ההשוואה - בין "חופש הקדמונים" ל"חופש המודרניים" - מגבילה את הדמוקרטיה הישירה לדרגת מודלים היסטוריים מיושנים: היא התאימה לעתיקות היוונית, אך לא תתאים מכל הבחינות לדרישות המודרניות.

[תמונתו של בנז'מן קונסטן משמאל היא נחלת הכלל]

הנחה שנייה: המשברים שעמם מתמודדת הדמוקרטיה הייצוגית, מאז לידתה, מחזירים אותנו בכל זאת אל הדמוקרטיה הישירה. ראינו זאת לאחרונה, למשל, באמצעות מספר הצעות - המבוססות על האפשרויות החדשות שמציע הרשת - אשר, על פי מחבריהן, יאפשרו להתגבר על המכשול המעשי שמייצג גודלן של המדינות.

חלק מההצעות משלב גישור. כך למשל, הפעלת שלטון פוליטי ישיר על ידי העם - כך נטען - אינו שולל קיומן של מפלגות חזקות, המסוגלות לארגן, להאיר ולמתן את ההחלטות שמתקבלות על ידי אזרחים רגילים. במידה מסוימת, היעדים - שאליהם האזרחים הללו שואפים - מקבילים לאלו של הדמוקרטיה ההשתתפותית, בהקשר של משבר הייצוג: האם החזרת השלטון לעם לא תיתן משמעות מחודשת לדמוקרטיה?

[בתמונה: דמוקרטיה ישירה בחלק ממדינות ארצות הברית: בבחירות מיוחדות שנערכו ב-10 באוקטובר 1911 הפכה קליפורניה למדינה העשירית בארצות הברית שמעניקה לציבור סמכויות של דמוקרטיה ישירה (המדינה הראשונה הייתה דקוטה הדרומית). ההצבעה הייתה על מספר שינויים בחוקה שיעניקו לציבור סמכויות חקיקה, הדחה של נבחר ציבור וביטול חוקים... התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי איתי ל'. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

עם זאת, חלק מהטיעונים - בעד דמוקרטיה ישירה בעזרת הרשת - זכו לביקורת בשם השיתופיות. נטען, שהייתה הערכת יתר של הפוטנציאל הטמון באינטרנט, בזיהוי שגוי של קהילת המשתמשים בו, עם אלה שקוראים לדמוקרטיה ישירה. מעל הכל נטען כי האינטרנט אינו יכול להסיר את הקושי המהותי שעמו מתמודדת היום הפעלת השלטון על ידי אזרחים: נושאים פוליטיים הופכים יותר ויותר מורכבים; והדמוקרטיה הישירה מחייבת השקעה מרובה שרבים תמיד יסתייגו ממנה. לכן בהכרח, האינטרנט מעכבים השתתפות במקום לתמוך בה. 

על כן, נותרנו עם הדמוקרטיה הייצוגית; כאשר הדמוקרטיה הישירה - כפי שהייתה נהוגה בעת העתיקה, היוונית - נותרה כמקור השראה מרכזי לתיאוריות של הדמוקרטיה ההשתתפותית, כאמצעי לחיזוק ההשתתפות בחברות עכשוויות. היא גם דמוקרטיה מקורית; וגם דמוקרטיה בצורתה הטהורה ביותר... מעין גן עדן אבוד, שאליו יש להשוות ממשלה ייצוגית, שנתפסה לעיתים כזרה - ואפילו מנוגדת לעקרונות הדמוקרטיה במהותה. מעין אידיאל של השתתפות, שרוחו רודפת עד היום את השאיפות לדמוקרטיזציה. 

החשיבה על השתתפות מחייבת אפוא חזרה לדמוקרטיה הישירה העתיקה. היא מאפשרת לחדד את הגדרתה. כעת אנו יודעים שהיא לא הייתה מוגבלת לממשל העצמי של העם הנאסף. היא העניקה גם סמכויות משמעותיות לקולקטיבים קטנים יותר, שחבריהם נבחרו בהגרלה. לא הייתה כמעט חלוקת תפקידים בין המוסדות הללו לבין אספת העם. על כן, נדרשת התייחסות לחלוקה שייצרו מאוחר יותר הוגי הרעיון המדיני, שארל לואי מונטסקייה וז'אן ז'אק רוסו (ראו תמונות למטה); שמתארים את הדמוקרטיה כחיבור של הפעלת סמכות מחוקקת; עם ייצוג ישיר, על ידי הגרלה, של שלטון המבצע. נראה כי היא נקבעה דווקא על פי העיקרון, שלפיו כל אזרח יכול לדבר ולהגיש הצעה בפני העם; וכן, על ידי הדאגה להבטיח את שליטת האזרחים בפעולת השופטים.

[בתמונה: שארל לואי מונטסקייה (מימין) וז'אן ז'אק רוסו (משמאל) מתארים את הדמוקרטיה כחיבור של הפעלת סמכות מחוקקת; עם ייצוג ישיר, על ידי הגרלה, של שלטון המבצע... התמונות הן נחלת הכלל]

מנקודת מבט זו, הממד הדמוקרטי של המשטר תלוי פחות באופי הישיר או העקיף של הפעלת הכוח; ויותר ביכולת הניתנת לכל האזרחים ליזום חוקים ולפקח על יישומם

חקר הדמוקרטיה היוונית יכול אפוא להזין הרהורים עכשוויים על העמקת הדמוקרטיה, במיוחד כאשר הם מפקפקים בתנאי השתתפותם של אזרחים "רגילים" בעניינים ציבוריים. זה הוליד עבודה רבה על סוג השוויון שאמור לדרוש בהגרלה, והאם היא תהיה אדישה - או לא - להבדלים שבין האזרחים, במשאבים ובכישורים.

היא גם עומדת בבסיס תשומת לב מחודשת להשפעות הנלוות, לעיתים, של אינטגרציה והדרה של המערכות המשתפות, שיושמו בשנים האחרונות. זה יכול להיות קשור לאופן בחירת המשתתפים, לתהליכי ההבחנה, או אפילו להתמקצעות, שיכולים להתפתח שם; או אפילו לניסיונות שחיתות שלטונית, לאור האינטרסים מצד הרשויות הציבוריות.

[לריכוז המאמרים על על שחיתות שלטונית ואחרת, לחצו כאן]

[בתמונה: סוג של דמוקרטיה השתתפותית שאיננה דמוקרטיה ישירה: פתיחת אירוע שיתוף ציבור שנערך בתל אביב בנושא תכנון כיכר אתרים, 2019. התמונה הועלתה לויקידפיה ואושרה לשימוש ע"י מיכאל יעקובסון]

סיכויי השילוב...

אכן, ישנם גורמים רבים שיכולים להטיל ספק בשוויון הקולות באסיפות הללו; ובכך, להרתיע את האזרח הממוצע מלהשתתף. לפיכך, אנו מבינים את ההסתייגויות המובעות היום, באופן תדיר, ביחס למנגנוני הדמוקרטיה הישירה שכמה מדינות אימצו, לפעמים לפני זמן רב מאוד, בנוסף לייצוג. מדובר, במיוחד, במקרה של שוויץ, איטליה ומדינות מסוימות באמריקה, שפיתחו מערכת היברידית, המשלבת את מה שנקרא, נהלי דמוקרטיה ישירה, בתוך המערכת הייצוגית. הם מכונים תחת השם הכללי של "יוזמה עממית", הם מאפשרים לאזרחים לעתור למשאל עם, המגיש לאישור ציבור הבוחרים, את סוגיית האימוץ - או הביטול - של נוסח חוק; של שינוי החוקה; או אפילו, של ביטול גורם נבחר, באופן רשמי. זוהי שבירה של מונופול נבחרי הציבור על החיים הפוליטיים, על ידי מתן כוח יוזמה ושליטה לאזרחים הפשוטים.

אך דרישות אלו לדמוקרטיה ישירה נראות בכל זאת רחוקות מלהיות סבירות בעולם - שמתיימר לכאורה להיות "דמוקרטי" - אך מלא בחמדנות, בגאווה ובכוחניות שלטונית.

[בתמונה: דמוקרטיה ישירה, הלכה למעשה... אספה (Landsgemeinde) של של קנטון גלרוס בשוויץ, ב-7 במאי 2006. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Adrian Sulc. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2018), על שחיתות שלטונית ואחרת, באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 30/5/18.