[בתמונה: למה ארגוני הנשים החליטו לשתוק בפרשת סרסור הסוהרות? התמונה שבמרכז הלוגו היא תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי Kaz לאתר Pixabay. הכרזה: ייצור ידע]

[לקובץ המאמרים אודות 'אלימות נגד נשים', לחצו כאן] [לריכוז המאמרים אודות תופעת ה- MeToo# והשלכותיה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על התודעה - והניסיונות להשפיע עליה, לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

שירות בתי הסוהר (שב"ס) הוא אחד הארגונים הצבאיים השוויוניים ביותר, יחסית: עד היום עמדו בראשו שלוש נציבות, ונשים רבות היו מעמודי התווך שעיצבו את תורת ההפעלה שלו. אפילו בתמונה הייצוגית של שב"ס - שבחר המשרד לבט"פ לאתר שלו (ראו למטה) - מופיעות שתי סוהרות וסוהר אחד.

והנה, דווקא הארגון הזה נקלע לאחת הפרשות המבישות בהיסטוריה של הארגונים הצבאיים בישראל: הקרבת סוהרות לסיפוק צורכיהם המיניים והלאומיים של מחבלים, תמורת מידע מודיעיני.

.

[בתמונה: שב"ס הוא ארגון שוויוני יחסית. אפילו בתמונה הייצוגית שלו באתר המשרד לבט"פ, מופיעות שתי סוהרות וסוהר אחד... מקור התמונה: אתר המשרד לביטחון הפנים]

הפן הנשי: הלובי הנשי אוהב נשים? תמיד? ומאיזה סוג?

אבל מעבר לדפוס של ליקוי מאורות ארגוני (השר עמר בר לב כינה את שב"ס "ארגון רקוב", לוי, 2022) יש לבעייתיות של האירוע הזה יש עוד פאן נסתר: הוא חשף שוב - קבל עם ועולם - את העובדה שהמהפכה הפרוגרסיבית מסמנת את קיצה של המהפכה הנשית ומסיגה אותה לאחור. שהנשים - עבור ארגוני הנשים הפרוגרסיביים - הם רק כלי משחק על לוח השחמט של השגת מטרותיהם; וגם, שלא כל אישה נחשבת... שיש הבדל ממשי בין אישה לבנה מה'מילייה הנכון' לבין האחרות.

עמית, פרופסור אמריקני מפורסם לקרימינולוגיה, אמר לי לפני יותר מעשרים שנה, שהמהפכה הפמיניסטית בצרות. שסופן של האג'נדות הפרוגרסיביות - שכבר החלו לבלוט באותם ימים - להסיג לאחור את רוב הישגי הנשים במאה העשרים, כי הם רק משתמשים בהם להשגת מטרות שונות לחלוטין. אז חשבתי שהוא 'איבד את הצפון'. בשנים האחרונות אני כבר מבין עד כמה הוא צדק...

• כך למשל, עסקתי במאמר קודם בהצלחת היתר של תנועת METOO#, שנגמרה (בינתיים) באיסור ההפלות.
• במאמר אחר הראיתי את השימוש שנעשה ב'אמנת איסטנבול' לקדם אג'נדות זרות של הגירה ממדינות עולם שלישי, כולל ממדינות אויב.

מכל האירועים הללו כולם, זהו הקשה והבעייתי ביותר, אך גם המלמד ביותר בתחום זה.

[למאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: 'הצלחת היתר של תנועת METOO# נגמרה (בינתיים) באיסור ההפלות', לחצו כאן] [למאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: 'הקשר שבין וולא חליילה לאמנת איסטנבול', לחצו כאן]

[בכרזה: למה כולם נזכרים רק עכשיו?? מקור התמונה: פייסבוק. הכרזה: ייצור ידע]

לובי הנשי - אנטומיה של עוצמה

אחד ממוקדי הכוח וההשפעה הגדולים בישראל הוא הלובי הנשי: עיקר עוצמתו בכוח ההרס שלו: אוי לעובד ציבור שיפול במלתעותיו. הם לא ירפו ממנו עד שיימוג, או שימיר את אמונותיו.

אחיש בדוגמה אחת מיני רבות: מרץ 2016. רוני אלשיך - מפכ"ל צעיר יחסית, שרק התחיל להבין לאיזה ארגון נקלע - מגיע לנאום בכנס של מאות שוטרות, לרגל יום האשה הבינלאומי, שארגנה היועצת שלו לענייני נשים (היוהל"ן). כשמגיע תורו לדבר הוא עוסק בין היתר בענייני דיומא: מספר להן על התופעה הקשה שהכיר, של מכתבים אנונימיים, שנועדו לסכל מינוי של בכירים (כולל קצינות) לתפקידן: "המכתבים האנונימיים הפכו לתרבות של חיסול חשבונות במשטרה, ולכן מעתה המשטרה לא תטפל עוד במכתבים האנונימיים שמעלים חשד לעבירות שביצעו שוטרים... בארגון שבו חלה חובת דיווח על שוטרים, אין שום צורך במכתבים אנונימיים", קבע המפכ"ל...

רק אמר וכבר הודלף, ועוד לא יצא מהכנס, וכבר שימש כברווז במטווח של ארגוני הנשים. אלשיך סומן, ברגע אחד, לאויב השוטרות ולמפרגן המטרידים. זה שהתכוון לשיקול דעת במינויים ולא לטיפול פלילי (התלונות - כמו כל חשד אחר לעבירה - הרי ממילא מועברות למח"ש) לא עניין אף אחד. זה שהוא צדק ושזה ממש לא קשור רק לנשים (תראו למשל את השימוש שנעשה במכתבים אנונימיים, כדי לסכל את מועמדותו של ניצב יורם הלוי...). גם הוא לא היה חשוב. הוא כבר סומן, מסיבות אחרות.

[בתמונה: המפכ"ל לשעבר, רוני אלשיך. מרגע שארגוני הנשים סימנו אותו... התמונה המקורית היא צילום מסך]

איך הכל התחיל?

הפרשה התחילה ב- 2018, כשהכתב לענייני משטרה ומשפט בערוץ 20 דאז, לירן לוי (ראו תמונה משמאל) חשף את סיפורן של 4 סוהרות מכלא גלבוע ושתי סוהרות מכלא מגידו. לטענתו, הסוהרות מבוהלות, חוששות למקום עבודתן ולא ממהרות לבטוח באיש (דיסטל אטבריאן, 2018).

הפרשה פורסמה בערוץ 20 ו... זהו. שנתיים לפני כן קרעו ארגוני הנשים את אלשיך על הסוגייה של יטפל או לא יטפל במכתבים אנונימיים. פה דובר על פגיעות מיניות חמורות. הסוהרות ע"י אסירים ביטחוניים. אפשר להשוות? ממש לא. אבל בתקשורת דממה.

[מקור תמונתו של לירן לוי: פייסבוק]

בתגובה לתלונת הסוהרות, נאלץ שב"ס לפנות את הסוהרות המשרתות בכלא גלבוע (לאסירים ביטחוניים) לבתי הסוהר האחרים, ולהותיר בו סוהרים גברים בלבד. ההטרדות המיניות שספגו הסוהרות. אז פרסם לירן לוי את הסיפור גם באתר 'מידה' (ראו למטה).

לכאורה, ניתן היה לחשוב שעתה יהדהדו הלובי הנשי וכלי התקשורת האחרים את הסיפור, כפי שנהגו לעשות בכל מקרה הטרדה מינית שנחשף - והנה דממה... לא רק שכלי התקשורת לא זועקים, רובם (בייחוד אלה עם האג'נדה הפמיניסטית, לכאורה), שומרים על שקט רועם (רק ערוץ 20, מידה וישראל היום במדור הדעות דווחו על הפרשה, מסיבותיהם...). ללמד את מי שטרם הפנים, שתקשורת במאה ה- 21 איננה יותר כלב השמירה של הדמוקרטיה, אלא כלי לדיס אינפורמציה בידיהם של בעלי העוצמה, שמעוניינים מאוד שהסיפור יחלוף 'מתחת לרדאר'....

[להרחבה בנושא 'דיס אינפורמציה', לחצו כאן] [להרחבה בנושא 'עוצמה', לחצו כאן]

[לכתבה המלאה של לירן לוי במידה, לחצו כאן]

הגענו לסיפורה של גלית דיסטל אטבריאן (ראו תמונה משמאל), כפי שקיבלה אותו מלירן לוי:

[מקור תמונתה של גלית דיסטל אטבריאן: פייסבוק]

• על פי דרישתם של אסירים ביטחוניים, הועברו סוהרות מאגפים פליליים לביטחוניים, כתמורה למתן מידע ולשקט באגף.
• האסירים מתייחסים אליהן כאובייקט מיני, נוגעים באבר מינם כשהם מסתכלים עליהן, ואף שולחים ידיים לישבנן של הסוהרות (כן... אסירים שולחים ידיים לסוהרות!).
• מי שהתנגדה, הועברה לעבוד בכלא אחר.
• כשחיילת צעירה שהוצבה בשב"ס, ממוצא אתיופי, פנתה לאסיר הביטחוני וביקשה שיפסיק להטרידה, היא ננזפה, לדבריה, על ידי מפקדיה באמירה הגזענית הבאה: "אם עוד פעם תפני לאסירים הביטחוניים נחזיר אותך ואת משפחתך חזרה לאתיופיה."

אגב, אם קצין משטרה היה אומר זאת, היו אמות הסיפים רועדות. כך קרה, למשל, כשרפ"ק מזל אסטרחן ממשטרת ישראל כינתה שוטר אתיופי 'שחור'. כל העולם יצא להגנתו, והיא הגיעה לבית המשפט. איפה כל מגני העדה האתיופית עתה? (לסיפור הזה לבדו ראוי להקדיש מאמר נפרד...).

[לכתבה של גלית דיסטל אטבריאן בישראל היום, לחצו כאן] [להרחבה על פרשת רפ"ק מזל אסתרחן, לחצו כאן]

[בתמונה: רב פקד מזל אסתרחן. תצלום מסך מתוך סרטון של חדשות וואלה]

גלית דיסטל אטבריאן טענה אז כי "הסיפור של לירן לוי נבדק בשב"ס.  בשב"ס הכחישו, אחר כך התנצלו, אחר כך פתחו בחקירה"... תפוצה נוספת נתן לה הצל - the shadow (ראו תמונה משמאל), שגם הוסיף לדברים בדף הפייסבוק שלו איור מוצלח.

[מקור תמונתו של הצל משמאל: פייסבוק]

ושוב, כמה מוזר למתבונן מהצד, שארגוני הנשים לא פתחו בקולות זעקה. אז נכון. אפשר לומר שהם בוחנים את האירוע בזהירות וממתינים לדיווח מוסדי על תוצאות החקירה.

אבל, ממתי העובדות הפריעו לארגוני הנשים 'לעלות על בריקדות'? האם לחצו למצות את החקירה? להיפך. עשו הכל לקבור אותה...

צבועה...

הצל המשיך ללוות את הסיפור לאורך השנים והוא ממשיך להתבטא בפרשה גם עתה. כך למשל, תקף את השרה מירב מיכאלי כך (ראו תמונה למטה): "אני רק רוצה להזכיר לכם שהפמני0טית הלוחמנית הזאת שעומדת בראש שדולות הנשים, הייתה חלק מהפלת הועדת חקירה הפרלמנטרית בפרשת סרסור הסוהרות... צבועה!"

בכל מקרה, איש שם לא חשב אז, שאחריותו של שב"ס כלפי הציבור (אחריותיות) מחייבת דוברות מסודרת. ובכל מקרה, איש מארגוני הנשים לא חשב שצריך להפוך עולמות...

[מקור התמונה המקורית: טוויטר. שם הצלם אינו מוזכר]

אז מה השתיק את ארגוני הנשים?

אני יכול לזהות שתי אפשרויות, לא סותרות:

האחת היא העובדה שבראש שירות בתי הסוהר עמדה אז נציבה אשה. האם ארגוני הנשים מעדיפות בבירור מנהלות בכירות על פני סוהרות פשוטות? משמע, כל חטאו של אלשיך המסכן בפרשת המכתבים האנונימיים, היה שהוא גבר (ואולי, גבר חובש כיפה?).

[תמונתה של רב גונדר עפרה קלינגר נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי מארק ניימן / לשכת העיתונות הממשלתית קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

השנייה - והעיקרית - היא האג'נדה הפוליטית...

ארגוני הנשים נולדו בשמאל ומטבע הדברים, אמצו לעצמם נרטיבים פרוגרסיביים מבית מדרשו של השמאל הרדיקלי. לכן, כשהמפכ"ל הוא האיש הרע זה יופי. אבל להפוך את המחבלים הכלואים לאנשים הרעים בסיפור, זה משבש את הנרטיב הרצוי. במילים אחרות: תדמית המחבלים הפלסטינים לפני הנשים!

ועל זה ניתן להוסיף: לירן לוי עבד בערוץ 20 השנוא. למה לתת, לו ולערוצו, בולטות?

כך או כך, כדאי שמנהיגות ארגוני הנשים תטמענה שהציבור איננו טיפש, ויש מחיר ל'ראייה סלקטיבית'. בפעם הבאה כש'תעלה שוועתן השמיימה', נבדוק את מניעיהן ביתר זהירות, ונהיה פה להזכיר להן את אותה סוהרת אתיופית, שהופקרה לבדה בעלבונה...

[בכרזה: ד"ר פנחס יחזקאלי על פרשת סרסור הסוהרות. התמונה היא צילום מסך. הכרזה: ייצור ידע]

[לקובץ המאמרים אודות 'אלימות נגד נשים', לחצו כאן] [לריכוז המאמרים אודות תופעת ה- MeToo# והשלכותיה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על התודעה - והניסיונות להשפיע עליה, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• לירן לוי (2022), סוהרת נוספת מכלא גלבוע התלוננה שמחבל הטריד אותה - והמפקדים סירבו להתערב, 1/8/22, YNET.
• פנחס יחזקאלי (2016), המפכ"ל והמכתבים האנונימיים, ייצור ידע, 14/3/16.
• פנחס יחזקאלי (2014), תרבות ארגונית, ייצור ידע, 1/12/14.
• פנחס יחזקאלי (2015), אוי, התרבות הארגונית..., ייצור ידע, 28/8/15.
• פנחס יחזקאלי (2014), מכתב אנונימי, ייצור ידע, 14/3/14.
• פנחס יחזקאלי (2018), הסיכול הממוקד של יורם הלוי, ייצור ידע, 14/3/18.
• פנחס יחזקאלי (2015), התרבות הארגונית של המשטרה והרב תרבותיות: פרשת מזל אסתרחן, ייצור ידע, 26/2/15.
• גלית דיסטל אטבריאן (2018), מחבל מטריד מינית חמור ממחיצה בכיכר, ישראל היום, 3/7/18.
• לירן לוי (2018), עקב הטרדות מצד אסירים ביטחוניים, שב”ס מוציא את הסוהרות מכלא גלבוע, מידה, 15/11/18.
• גלית דיסטל אטבריאן (2018), מחבל מטריד מינית חמור ממחיצה בכיכר, ישראל היום, 3/7/18.
• פנחס יחזקאלי (2014), מערכת מורכבת, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), עוצמה, ייצור ידע, 14/8/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), מאבק העוצמה במערכת מורכבת, ייצור ידע, 14/4/14.