[בתמונה: בהובלת קרן תקווה ופורום קוהלת, יובאה מארה"ב תפיסה כלכלית חברתית ופוליטית, שתובעת כלכלה מבוססת תחרות שוק חופשי, תוך צמצום מעורבות הממשלה במשק. ראוי לברר כיצד התמסרה הציונות הדתית לרעיונות אלה. תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

[מאמר זה ראה אור לראשונה בכתב העת עולם קטן. הוא מועלה באישורם ובאישור המחבר] [לקובץ המאמרים בנושא חורבן, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'קרן וקסנר' והשפעתה על תודעת הבכירים בישראל, לחצו כאן] [לריכוז המאמרים: 'הכל על מנהיגות'] [לאוסף המאמרים על משבר הדיור ומצוקת הדיור, לחצו כאן]

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים. משמש היום כעמית מחקר במרכז בגין-סאדאת (בס"א), באוניברסיטת בר אילן.

*  *  *

בהובלת קרן תקווה ופורום קוהלת, יובאה מארה"ב תפיסה כלכלית חברתית ופוליטית, שתובעת כלכלה מבוססת תחרות שוק חופשי, תוך צמצום מעורבות הממשלה במשק. ראוי לברר כיצד התמסרה הציונות הדתית לרעיונות אלה.

גיליון עולם קטן, לשבת פרשת מטות, הקדיש לסוגיה דיאלוג רחב בין ד"ר הלל גרשוני כמייצג קפיטליזם ימני, לבין אביעד הומינר רוזנבלום כמגן על העמדה שמדינה יהודית אינה יכולה לזנוח את מטלות מדינת הרווחה.

[למאמר: 'כסף חופשי?' ב'עולם קטן', לחו כאן]

[למאמר: 'כסף חופשי?' ב'עולם קטן', לחו כאן]

כלכלת שוק חופשי אינה יכולה לתמוך בחובה הנבואית לקיבוץ גלויות

הדיון שלהם מעורר תמיהה עקרונית, כי על פניו הוא נראה כמסתכם בלא יותר מהמחלוקת המוכרת בכל מדינות המערב בין הגיון כלכלי קפיטליסטי לבין הגיון כלכלי סוציאליסטי. תמוה כיצד שני הדוברים התעלמו מתנאיה הייחודיים של מדינת ישראל כמחויבת בבסיס תכליתה וייעודה לקיבוץ גלויות ולגאולת ישראל. מההיבט הזה, חובתה של מדינה יהודית לגאולת ישראל, מחייבת אותה להרבה מעבר לחובותיהן של כל יתר המדינות המתוקנות והמשגשגות.

בהשוואה לכל מדינות הרווחה, מדינת ישראל - המחויבת כפי שהציג דוד בן גוריון לגאולת ישראל - מתייחדת במשימות ייחודיות שמכוננות את בסיס זהותה. כלכלת שוק חופשי אינה יכולה לתמוך בחובה הנבואית לקיבוץ גלויות, אותה בחר בן גוריון לתאר בציטוט הגמרא במסכת ברכות: "גדול יום קיבוץ גלויות כיום שנבראו בו שמיים וארץ". בהגיון כלכלת שוק חופשי, לא הייתה נבנית ההתיישבות החלוצית מדגניה, נהלל ועד דובב ואביבים; ולא היו מובאים בבת אחת כל עולי ארצות ערב. אף לא אחת מכל מדינות הייחוס מחויבת כמו מדינת ישראל למאבק מתמשך על ירושת הארץ. מחויבות זו אינה מוטלת לא על ארה"ב הקפיטליסטית ולא על מדינות הרווחה האירופאיות. נכון שחלוצים אמריקאים יזמו את ההליכה מערבה ובתעוזת מאבקם הרחיבו את תחומה של ארה"ב, אל גבולותיה המוכרים כיום. אלא ששם האינדיאנים חדלו מזמן להיות איום; ואילו בארץ ישראל, המאבק על אחיזה ריבונית במרחב רק הולך ומתעצם.

[התמונה היא צילום מסך. הכרזה: ייצור ידע]

שתי מצוקות יסוד מעוררות כיום את עיקר דאגת הציבור: יוקר הדיור ויוקר המחיה. בתוך כך מתעוררים ספקות ביחס לעתיד החקלאות הישראלית. בחינת המצוקות במיקוד דומיננטי לאמות מידה כלכליות, דוחק את מדינת ישראל למגמות המתעלמות מתכלית ייעודה. במבט על מצוקת יוקר הדיור, ראוי לדוגמה להתבונן השוואתית בגישת מפא"י ופעולתן של ממשלות בן גוריון בעשור הראשון למדינה. באותן שנים, מדינת ישראל שילשה את אוכלוסייתה בקליטת יותר ממיליון עולים, ולמרות הקשיים הכלכליים הצליחה להעניק כמעט לכולם קורת גג במחיר שווה לכל נפש. נכון שבחלק מהמקומות הפתרון לא היה מושלם, אבל ההישג בכל קנה מידה השוואתי היה חסר תקדים. ממשלות ישראל הצליחו בכך הודות למיצוי קרקע הלאום בשיווק ממשלתי לבנייה רחבת היקף במחיר נמוך. המאמץ מומש הודות לחברות בנייה ממשלתיות כמו סולל בונה, שכמובן לא התעלמו משיקולי רווח והפסד, אבל בבסיסן הן לא היו חברות למטרות רווח.

במדינת ישראל כיום לא נותרה חברת בניה אחת שאינה למטרות רווח מלבד "אמנה". זה אחד מהגורמים לכך שבתי אמנה עדין נמכרים במחיר אפשרי ביחס למחירי כל יתר חברות הבנייה שמסורות בתכליתן להגדלת הרווחיות. גם שיווק הקרקע על ידי רשות מקרקעי ישראל, נעשה כיום על בסיס שיקולי רווח במיצוי מלוא פוטנציאל תחרות השוק. בכל יוזמות הבנייה המקודמות כיום, מלבד אלה הממוקדות למגזר הערבי, הקרקע משווקת על ידי המדינה, במכרז למרבה במחיר. המדינה מנהלת למעשה את שיווק קרקע הלאום לאזרחיה היהודים, בהגיון ספסרי מובהק. מדובר במאמץ להגדלת הרווח המאפיין לא רק את שיווק הקרקע באזורי הביקוש ובמרכזם גוש דן, אלא גם בפריפריה. בכרמיאל לדוגמא שווקו השנה 22 מגרשים לבניית דו משפחתי צמודי קרקע במחיר של 1.2 מיליון שקל למגרש. כל זה קורה מתוך השתעבדות רשויות מדינת ישראל לדומיננטיות יתירה של הגיונות כלכלת שוק חופשי. בכפר הערבי דיר אל אסאד לעומת זאת, מול כרמיאל, שווקו עשרות מגרשים על ידי רמ"י במחיר הקרוב ל-20,000 שקל.

[התמונה היא צילום מסך. הכרזה: ייצור ידע]

במבחן חובתה של מדינת ישראל למפעל קיבוץ הגלויות, ראוי להדגיש את מחירי הדיור המאמירים כמכשול מעקב. אפילו יהודי ארה"ב מוצאים את יוקר הדיור בישראל, כגורם מונע לעלייתם ארצה.

השתלטות ההיגיון הכלכלי גם בכל הקשור לפיתוח ההתיישבות בנגב ובגליל, היא אחד המניעים לניוון המתמשך ביישובים היהודיים. שר האוצר, אביגדור ליברמן (ראו תמונה משמאל), התנגד לדוגמה, להצעה להקמת היישובים חנון וניצנה בנגב, בטענה שהמהלך אינו כלכלי. גם ביישובים הכפריים היהודיים בהם המדינה משווקת מגרשים, היא מנהלת את התהליך בעיקר על בסיס הגיון נדל"ני ולא על בסיס הגיון חלוצי. בעבר, מתיישבי נהלל ושדה יעקב, וכמוהם גם מתיישבי שתולה מרגליות בצפון וכל חבל לכיש בדרום, קיבלו את הקרקע כחלוצים ולא כלקוחות נדל"ן.

[תמונתו של אביגדור ליברמן משמאל נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Jim Mattis, והיא נחלת הכלל]

מאבקי העם היהודי לירושת מרחבי הספר, בגליל בנגב וביו"ש זקוקים לתנופת התיישבות חדשה, והיא אינה יכולה להתנהל רק על בסיס הגיון עסקי נדלנ"י.

בתחום החקלאות מתרחשת מציאות דומה

יש למדינה אינטרס לאומי לקיומה של חקלאות יהודית במרחבי פנים הארץ, במיוחד במרחבי הספר. בלי רפתות למשק החלב יינטשו שדות המספוא המושקים במי קולחין מושבים. לא זו בלבד שהנוף הירוק יהפך לשממה, לא יהיה לאן להפנות את מי הקולחין. מערכת אקולוגית שלמה תשתנה לרעה וחמור מכך, המרחב לא יוחזק בידיים יהודיות. בלי מגדלי הביצים במושבי הגליל, היישובים יהפכו במקרה הטוב לבתי קיץ לעשירי תל אביב. וזו כמובן אינה נוכחות שיכולה להחזיק מעמד במאבקים המתמידים על השליטה במרחב. בהותרת המגמות לאכלוס המרחב לתהליכי השוק החופשי, ללא מעורבות ממשלתית בסדר עדיפויות לאומי, נמצא את היהודים הולכים ומצטופפים במגדלי ערי החוף, באופן המותיר את פנים הארץ להתבססות הבנייה הערבית. כבר כיום בגליל המרכזי מסתמן רוב לא יהודי של 85%.

[לקובץ המאמרים בנושא 'חקלאות וביטחון לאומי', לחצו כאן]

[בכרזה: חקלאות היא נכס לאומי אסטרטגי, וקיומה לא יכול להיות כפוף רק לשיקולי עלות תועלת שמוגבלים למבט כלכלי מוכוון לטווח הקצר... התמונה המקורית היא תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי Skitterphoto לאתר flickr]

גם בשיקולי יוקר המחיה, פתיחת שוק התוצרת החקלאית לתחרות מול יבוא חסר ריסון, אינה מצליחה לממש את הציפיות למחירים זולים יותר. פתיחת השוק ליבוא חמאה למשל, העלה את המחירים באופן משמעותי. ובינתיים משק החלב הישראלי שנחשב מודל לחיקוי בכל קנה מידה בינלאומי, מתקשה להבטיח את עתידו. כך קורה בכל יתר תחומי החקלאות.

כלכלת השוק החופשי מתעלמת מהצורך לבנות בארץ ישראל עם ריבוני שבניו עמלים גם בשדות ובבניה ולא כולם מתרכזים במקצועות הצווארון הלבן. ליהדות בגולת אמריקה אין בעיה כזו ובאמת אין להם מה לדאוג מכך שכמעט ואין חוואים יהודיים. מדינה יהודית בארץ ישראל אינה יכולה להתנהל בהיגיון הגולה. כפי שחייב להיות לוחם יהודי שיגן על מדינה יהודית, חייבים להיות גם חקלאים, פועלי בנין ונהגי משא יהודיים. כל זה אינו יכול להתהוות רק בכוחות כלכלת השוק.

כמובן יטענו כלפיי שאני סוציאליסט מיושן, שמתעלם מהשיעור החשוב שלימדה את האנושות כלכלתה הכושלת של בריה"מ.  אני בוודאי מכיר במגבלות הכלכלה הקומיניסטית, אלא שאני מצדד בגישה המכילה גם וגם. גם את יתרונות כלכלת תחרות השוק החופשי וגם את יתרונותיה של התנהלות המדינה במעורבות מלאה בנושאים המבטאים עבורה אינטרס לאומי.

בין שתי הגישות קיימים מתחים מובנים ועל ההנהגה הלאומית מוטל לסנכרן ביניהם. על תורת הסנכרון במתחים כרעיון יהודי שורשי, למדתי מתורת הרב יצחק גינזבורג (ראו תמונה משמאל) (בגיליון דרשת השבוע "ואביטה", פרשת תצוה, "סוד העיבור" התשע"ט,) הלוח העברי הוא דוגמה מובהקת לפעולה מסנכרנת בין שתי שיטות שונות לחישוב השנה: שיטת לוח השמש מול שיטת לוח הירח.  הלוח העברי מבקש לממש יחד את היתרונות הטמונים בשתי השיטות: מצד אחד, לעגן את מועדי ישראל לתקופות השנה על פי לוח השמש, ומצד שני, לשמר את מועדם של חגי ישראל בקיבוע למצב הירח כמו פסח וסוכות הנחגגים בליל ירח מלא.  באי היכולת להציב לשתי השיטות מערכת לוגית אחת מאחדת, נוצרה שיטת העיבור, כגורם שיטתי מסנכרן בין שתי השיטות השונות. אדם וחברה יכולים בדרך הזו להחזיק בשתי מערכות הגיון שונות, הנתונות ביניהן במתחים ולסנכרן ביניהן בהתאם לצורך ולהקשר המשתנה.  כאן בא לביטוי תפקידה העיקרי של ההנהגה הלאומית, בחובתה ליצירת נקודת איזון, בין מערכות מתחים הנראות במבט ראשון כסותרות זו את זו.

[תמונתו של הרב יצחק גינזבורג משמאל נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי ויקיתורה. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 4.0]

לסיכום

בנקודת המוצא לניהול מדינת ישראל חייבת לעמוד ההכרה כי מדינת ישראל כמדינה יהודית, היא תופעה ייחודית הנדרשת בהתנהלותה למבנים ארגוניים ייחודיים המתאימים למאפייני ייחודיותה.  בתוך כך, מושגי יסוד יהודיים-ציוניים כמו "קיבוץ גלויות" ו"ירושת הארץ", מכוננים בהוויית המעשה היומי, את מובהקות הייחוד והייעוד. בן גוריון חזר והדגיש את משמעותה המעשית של תודעת הייחוד והיעוד, דוגמת דבריו בכנס תל יוסף עין חרוד בפסח תש"י: "לא ככל המדינות מדינת ישראל...ייחוד תקומתה הוא פרי ייחוד ייעודה." דומיננטיות יתירה של גישת תחרות שוק חופשי, עלולה למנוע ממדינת ישראל את היכולת למימוש תכליתה וייעודה.

[לקובץ המאמרים בנושא חורבן, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'קרן וקסנר' והשפעתה על תודעת הבכירים בישראל, לחצו כאן] [לריכוז המאמרים: 'הכל על מנהיגות'] [לאוסף המאמרים על משבר הדיור ומצוקת הדיור, לחצו כאן]