[בתמונה: גדי אייזנקוט - ממלכתיות? התמונה היא צילום מסך]

[המאמר ראה אור לראשונה באתר ישראל היום. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר] [לקובץ המאמרים על המושג: 'ממלכתיות', לחצו כאן]

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

*  *  *

בהצגת האיחוד של הרמטכ"לים לשעבר בני גנץ וגדי איזנקוט, לא הובאה לציבור הישראלי בשורה חדשה. גם הקריאה להתייצבות תחת דגל הממלכתיות הציגה משחק פוליטי מוכר, באצטלה שמבטיחה מורשת בן גוריונית אך תוכנה הובא לידי ביטוי בצורה רזה.

ההבדל המהותי בין מושג הממלכתיות שקבע דוד בן גוריון לבין השימוש שנעשה במושג בשיח הפוליטי הישראלי, מתמצה בהבחנה בין ממלכתיות בתפיסה רחבה בהקשר הייחודי של מדינת ישראל כמדינה יהודית, לבין ממלכתיות בתפיסה רזה המתכנסת לציות לשלטון החוק, ולהתנהלות פוליטית הגונה.

[לקובץ המאמרים על המושג: 'ממלכתיות', לחצו כאן]

בין בן גוריון ל"ממלכתיים החדשים"

השימוש של בן גוריון במושג היה ייחודי למורשת ישראל. בשל כך גם המומחים למדע המדינה לא מצאו לו מקבילה בגישות המוכרות לסדרי מנהל ציבורי ומדינה. הצורך הבסיסי של בן גוריון בכינון מושג הממלכתיות נבע לא רק מהשאיפה לאחדות ישראל אלא בעיקר מהצורך להעניק לריבון את הצידוק והסמכות להכרעות מנהיגותיות, הנעשות בשם ייחודה וייעודה המיוחד של מדינת ישראל: לגאולת ישראל ולקיבוץ גלויות.

בצורה הפשוטה והקונקרטית, פעולה מתוך תודעת חובת הממלכתיות הייתה מעניקה לממשלת ישראל את הסמכות להקים במיידית את היישוב חנון ליד כפר עזה שתכנונו הושלם, אך היועמ"שית לממשלה קבעה כי להחלטה השלכות רוחב שלא מאפשרות לממשש אותה בממשלת מעבר. כאן בדיוק מתגלה ההבדל בין ממלכתיות במובנה הרחב כמצפן שמעל לפרוצדורת החוק, לבין ממלכתיות במובנה הרזה שמסתכמת בציות לשלטון החוק כי מעבר לו כביכול, אין לאזרחי המדינה מכנה משותף מחייב. השימוש של אייזנקוט וגנץ בממלכתיות במובנה הרזה, מצא ביטויו גם בהתייחסותם המשותפת לאיום הטמון בהפיכת מדינת ישראל למדינה דו-לאומית.

[בכרזה: הממלכתיות של בן גוריון מול "הממלכתיות החדשה"... הכרזה: ייצור ידע]

הרוב היהודי במדינת ישראל מסכים לחלוטין שמדינה דו לאומית מנוגדת לשאיפת הדורות למדינה יהודית. אולם הצגת האיום הזה כממשי, משרתת בגלוי את הדרישה להיפרדות נוספת במרחבי יו"ש באופן הכרוך בעקירת למעלה מ-150,000 מתיישבים. בדיבורם בנושא, איזנקוט וגנץ נוהגים להתעלם מהעובדה שראש הממשלה יצחק רבין בתהליך אוסלו כבר השיג היפרדות, שמונעת את איום המדינה האחת הדו-לאומית. ברצועת עזה קיימת מכבר מדינת חמאס דה פקטו, וביו"ש החל מינואר 1996, כל הפלסטינים המתגוררים בשטחי AB, חיים תחת שליטת הרש"פ. בזכות רבין, 90 אחוז מהפלסטינים במרחבי יוני 67 אינם חיים יותר תחת שליטה ישראלית. מבחינה זו איום המדינה הדו-לאומית איננו ממשי.

גם בהנהגת המתיישבים, ובימין הישראלי, מעטים מאוד מתעלמים ממה שכבר נוצר בשטח. רק מעטים חותרים לסיפוח כל שטחי יו"ש. השאלה המעשית בשעה זו מתמקדת במדיניותה של מדינת ישראל לגבי המאבק הפלסטיני להרחבת שליטתם בשטחי C. ובהתאם כיצד מעצימה מדינת ישראל את אחיזתה הביטחונית וההתיישבותית במרחבים אלה. שאלת עתיד ההתיישבות היהודית במרחבים אלה אינה מסתכמת בעצם ההימנעות מעקירה לפחות לפי שעה, אלא באילוצים שמטיל שר הביטחון להתפתחותה. במחלוקת הזו טמון הפוטנציאל העיקרי לשסע עמוק בעם היהודי וכאן מתחיל במבחן השעה מבחן הממלכתיות במובנה היהודי הרחב.

[בכרזה: מבחן הממלכתיות... התמונה היא צילום מסך. הכרזה: ייצור ידע]

[לקובץ המאמרים על המושג: 'ממלכתיות', לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), ממלכתיות באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 13/11/19.