[בתמונה: וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Larisa-K לאתר Pixabay]

[לקובץ המאמרים על פרשת עקב, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על משנתו של ר' משה נתן בן יהודה, לחצו כאן]

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

בפרשת עקב ממשיך משה את נאומו לפני העם. הוא מזהיר את בני ישראל על שמירת המצוות, ומפרט את השכר על קיומן ועונש על אי-קיומן.

הגמול על קיום המצוות בא בדמותו של גשם בעיתו ואריכות ימים, כדלקמן: "וְהָיָה, אִם-שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל-מִצְוֺתַי, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, הַיּוֹם--לְאַהֲבָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וּלְעָבְדוֹ, בְּכָל-לְבַבְכֶם, וּבְכָל-נַפְשְׁכֶם. וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ; וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ, וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ. וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ; וְאָכַלְתָּ, וְשָׂבָעְתָּ. הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם; וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם. וְחָרָה אַף יְהוָה בָּכֶם, וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ; וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר יְהוָה נֹתֵן לָכֶם וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם; וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם, וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם. וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם, בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ, וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ. וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ. לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל-הָאָרֶץ" [1].

[לקובץ המאמרים על פרשת עקב, לחצו כאן]

מדוע המקרא לא מזכיר כלל את ייעודן הרוחני של המצוות?

למרות שפסוקים אלה נאמרים בכל יום במהלך תפילת שחרית וערבית, בקריאת שמע, יש בהם קושי גדול, שבדרך כלל לא שמים לב אודותיו. הקושי - מדוע המקרא לא מזכיר כלל את השכר או הייעוד הרוחני של המצוות, אלא מתמקד רק בשכר גשמי, גשם ואריכות ימים? שאלה חמורה זו התנסחה על ידי שתי הוגי דעות חשובים:

• יוסף אלבו [2]: "הספק אשר לא סרו הראשונים והאחרונים מלספק בו והוא: למה לא נזכר בתורה היעוד הרוחני בפירוש, כמו שנזכרו היעודים הגשמיים? ... והיותר קשה בכל זה הוא: כי אחר שלא הזכיר הייעודים הרוחניים, שהם עיקר השכר, למה הזכיר הייעודים הגשמיים, שאינם עיקר השכר" [3];
• ויצחק עראמה [4]: "בעלי הדתות, המאמינים בשכר ועונש (ראו התרשים למטה) מאת ה' לעושי רצונו ומכעיסיו, ישיבו על תורתנו אחר שהשכר הרוחני הוא העיקר המכוון מהתורה, איך שתקה התורה ממנו, וייעדה השכר הגופני הכלה ואבד ושמתהו לתכלית לאנשים במעשים התוריים" [5].

[בתמונה: שכר ועונש... התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי OpenClipart-Vectors לאתר Pixabay]

הפרשן המקראי אברהם אבן עזרא [6] (האמצעי בתמונה שמשמאל) טוען, כי הייעוד או השכר הרוחני לא מוזכר במקרא, היות שרוב המאמינים לא יבינו על מה מדובר, ומכיוון שהתורה ניתנה לכולם, אין היא מזכירה את הייעוד הרוחני: "ולפי דעתי, שהתורה ניתנה לכל, לא לאחד לבדו, ודבר העולם הבא לא יבינו אחד מני אלף כי עמוק הוא, ושכר העולם הבא תלוי בדבר הנשמה" [7].

[תמונתו של אברהם אבן עזרא (אמצעי) היא נחלת הכלל]

הרמב"ם, (ראו תמונה למטה) בכתביו ההלכתיים, עונה על שאלה זו באופן הבא: "מהו זה שכתוב בכל התורה כולה: אם תשמעו - יגיע לכם כך, ואם לא תשמעו - יקרה אתכם כך, וכל אותן הדברים בעולם הזה, כגון שובע ורעב ומלחמה ושלום ומלכות ושפלות וישיבת הארץ וגלות והצלחת מעשה והפסדו ושאר כל דברי הברית, כל אותן הדברים אמת היו ויהיו, ובזמן שאנו עושים כל מצוות התורה, יגיעו אלינו טובות העולם הזה כולן, ובזמן שאנו עוברין עליהן, תקראנה אותנו הרעות הכתובות.

ואף על פי כן אין אותן הטובות הם סוף מתן שכרן של מצוות, ולא אותן הרעות הם סוף הנקמה שנוקמין מעובר על כל המצות, אלא כך הוא הכרע כל הדברים: הקדוש ברוך הוא נתן לנו תורה זו, עץ חיים היא, וכל העושה כל הכתוב בה ויודעו דעה גמורה נכונה, זוכה בה לחיי העולם הבא. ולפי גודל מעשיו ורוב חכמתו הוא זוכה. והבטיחנו בתורה שאם נעשה אותה בשמחה ובטובת נפש ונהגה בחכמתה תמיד - שיסיר ממנו כל הדברים המונעים אותנו מלעשותה, כגון חולי ומלחמה ורעב וכיוצא בהן, וישפיע לנו כל הטובות המחזיקות את ידינו לעשות התורה, כגון שובע ושלום וריבוי כסף וזהב, כדי שלא נעסוק כל ימינו בדברים שהגוף צריך להן, אלא נשב פנויים ללמוד בחכמה ולעשות המצוה, כדי שנזכה לחיי העולם הבא" [8].

[בתמונה: הרמב"ם. תמונה חופשית שהועלתה על ידי Jerzy Kociatkiewicz לאתר flickr]

לשון אחר – הנחת העבודה הרוחנית שהשכר כאן בעולם איננו התכלית, והשכר האמיתי שמור לעולם הבא. הקושי בתשובה זו, כמו בקודמתה, הוא שאין כאן תשובה אמיתית לשאלה ששאלנו בראש דברינו, כי תשובות הללו אומרות כי הייעוד הרוחני לא נכתב או בגלל קוצר ההשגה של המאמינים או שכולם יודעים שיש עולם הבא שבו ניתן השכר או העונש האמיתיים. האם אלו תשובות מתקבלות על הדעת? לא ממש.

יצחק עראמה משיב על שאלתו זו מזוויות אחרת. לדעתו אין זה מדויק שהמקרא לא מכיל ייעודים רוחניים, כדלקמן: "ומה לנו לכל אלו הדקדוקים והנה די ויותר לזיכרון הטוב הרוחני בתורה ושכר המצוות האלוהיות, במה שנזכר בכל התורה כולה משכן השכינה בינותינו, והיות הדיבוק באלוקי תמיד עמנו... ובפרשה הזאת הגדול שבמתן שכרן ועיקרן - ונתתי משכני בתוככם... והתהלכתי בתוככם והייתי לכם..., ואיך יוכלו הטוענים להתעלם מראות חוזק הדיבוק האלוקי הזה, וההצלחה הרוחנית המצויה לאישי אומתנו בעודנו בעולם הזה ההווה והנפסד, ונפשותינו עדיין קשורות במעבה האדמה, כל שכן שיהיה זה אחרי הפרדה מהחומר... והעניין הנפלא הזה ביארו משה רבנו באומרו - ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום... – היום, בהיותכם בזה העולם שאתם מרגישים הקשר והדבקות הזה אשר ביניכם לבין אלוקיכם" [9]. רוצה לומר שאמנם רוב ייעודי המצוות במקרא הם אמנם גשמיים, אולם יש רמזים עבים לכך שאין שכר גשמי זה הייעוד הסופי, ויש גם ייעוד מעבר לכך.

משה נתן בן יהודה [10], בספרו אהבה בתענוגים (ראו תמונת כריכה משמאל) מרחיק לכת וטוען כי הייעודים הגשמיים והרוחניים קשורים זה בזה:" "...ייעודי התורה רובם גופניים, ואמנם הם גופניים כי הצווים והאזהרות רובם גופניים..." [11].

[בתמונה משמאל: כריכת הספר אהבה בתענוגים למשה נתן בן יהודה, שנכתב בין השנים 1353–1356, ושראה אור בהוצאת מאגנס בעריכת: אסתי אייזנמן, בשנת 2014. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

הסיבה שרוב ייעודי התורה שייכים לגוף, קשורה לעובדה שרוב בני האדם נמשכים לדברים הגופניים: "...למה שבני אדם רובם נמשכים לדברים הגופניים, ומצטערים בהעדרם יותר מהצטערם והקפדתם מהעדר העניין הרוחני,נזכר היעוד הגופני בתורה יותר מהיעוד הרוחני בכללו...". למרות זאת, הרי היעודים הרוחניים, כמציאות האל, אחדותו ואי-גשמיותו, הם הבסיס האמיתי והמרכזי של התורה.

לאחר מכן, מראה רבי משה נתן בן יהודה, כי ייעודי התורה הגשמיים והרוחניים קשורים זה בזה, ודוגמא טובה לקשר זה אנו מוצאים בהבאת מצוות כבוד אב ואם מחד גיסא ומצוות שילוח הקן מאידך גיסא: "... כי מאזהרות והציוויים הגופניים ימשך מהם ובעצם יעודים רוחניים בשני פנים:

.

• האחד- למה שהוא רמז לעניין שכלי כשמצוות כבוד אב ואם, כי ייעודו גופני ורוחני, כי הוא רמז לחיוב כבוד התחלתנו הראשונה , והיא כבוד ה' יתברך, והוא עניין שכלי והשני- כי בציווי והאזהרה הגופנית שתי בחינות , האחת, היא עצמות הציווי והאזהרה ובזאת הבחינה הוא גופני, והשנית, מצד המצווה, כי הוא רוחני , כי יורה הציווי והאזהרה מציאות השם והשגחתו לברואיו כמצוות שילוח הקן שהיא גופנית ואינה רמז לעניין שכלי ויעודו התוריי בפועל רוחני, כאומרו – והארכת ימים ליום שכולו ארוך...",דהיינו –רבי משה נתן  מביא את דרשת חז"ל בנושאים של כבוד הורים ושילוח הקן, ומחדש מטעמו, כי החלק הרוחני בתורה קיים בעצם הציווי של האל לברואיו, ולכן-גם אם המצווה נראית  שייכת לחלק הגופני, הרי שיש לה שייכות גם לחלק השכלי-רוחני, ובכך הופכים היעודים הרוחניים והגשמיים למקשה אחת. ברם, למרות הקשר בין ייעודי התורה הגופניים והרוחניים, הרי יש הבדל מהותי ביניהם והוא במקום חלותם: "...הדברים הרוחניים הנמשך מהם רוחני לא גופני, והרוחני הוא בעולם הבא, וזה היעוד הרוחני הוא נתלה בהישארות הנפש ובשלמותה..." [12].

[בתמונה: כריכת ספרו של ד"ר אבי הראל, מבוא לזיהויו של רבי משה נגה, מחבר "אהבה בתענוגים", שראה אור בהוצאת מנדלי מוכר ספרים ברשת, ב- 2012. מקור התמונה: המחבר]

אחרית דבר

פרשת עקב עוסקת בין שאר נושאיה בעניין הגמול על מצוות ה'. על פי הנאמר בפרשתנו, הגמול על מצוות ה' כולל שני דברים חשובים – גשם ואריכות ימים.

הקושי המתעורר מכך הוא זה – מדוע המקרא לא מדבר על ייעודים רוחניים, ומזכיר אך ורק ייעודים גשמיים? על כך נאמרו תשובות רבות, שהמשותף להם שאין בהם מענה הולם לשאלה זו.

נכון שניתן להבין לאחר התבוננות מעמיקה, כי השכר האמיתי ניתן בעולם הבא, אבל על פי פשט הפסוקים אין אלה פני הדברים. היות שבהגות הנוצרית המוקדמת לא מתואר הגמול בעולם הזה כלל, אלא את היפוכו של דבר - הצדיקים בעולם הזה מתוארים כעניים ושפלים, ונחמתם של הצדיקים הללו היא בגאולה שיזכו לה ביום הדין, הפך נושא זה לאחד הנושאים המרכזיים בהם ניגחו אנשי הכנסייה את נציגי היהדות בוויכוחים על אמיתות הנצרות והיהדות בימי הביניים. כך או אחרת, תשובה לשאלה זו לא ממש קיימת, וגם תשובתו של ר' משה נתן, כי הייעודים הגשמיים קשורים בייעודים הרוחניים, הינה סוג של פרשנות שאיננו נותן מענה ראוי לקושי מדוע התורה לא מזכירה במפורש את הגמול של הייעודים הרוחניים.

[בתמונה: רוחניות... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי No-longer-here לאתר Pixabay]

[לקובץ המאמרים על פרשת עקב, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על משנתו של ר' משה נתן בן יהודה, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

[1] דברים, פרק י"א, פסוקים: י"ג – כ"א.

[2] רבי יוסף אַלְבּוֹ היה רב ופילוסוף יהודי שהתגורר בספרד. מחשובי הפילוסופים היהודים, מחבר ספר העיקרים. 1444 – 1380.

[3] יוסף אלבו, ספר העיקרים, מאמר ד', פרק ל"ט.

[4] רבי יצחק עראמה, היה מחכמי ספרד בדור הגירוש. פילוסוף ופרשן מקרא. שימש רב וראש ישיבה בסמורה אשר בצפון ספרד ובקלטיוד, וברבנות טרגונה שבדרום קטלוניה ופרגה שבאראגון. 1420 – 1494.

[5] יצחק עראמה, עקדת יצחק, פרשת בחוקותי.

[6] רבי אברהם אִבּן עזרא היה משורר, בלשן, פרשן מקרא, ופילוסוף בתקופת תור הזהב בספרד. הוגה יהודי בולט בימי הביניים. עסק גם באסטרולוגיה, מתמטיקה ואסטרונומיה. 1167 – 1089.

[7] אברהם אבן עזרא, דברים, פרק ל"ב, פסוק ל"ט.

[8] רמב"ם, הלכות תשובה, פרק ט', הלכה ג'.

[9] ראה הערה 5.

[10] רבי משה נתן פעל ויצר בספרד הנוצרית, במחיצה הראשונה של המאה ה14, התגורר בעיר קטלוניה, והיה אחד מנכבדי הציבור היהודי בעיר זו. פרט לכך אין בידנו פרטים נוספים עליו. ראה – אבי הראל, לזיהויו של ר' משה נגה, מחבר ספר אהבה בתענוגים (בכתב יד), מנדלי, הרצליה, 2012.

[11] מתוך כתב יד I, עמוד 375, א'. כל המקורות הבאים הם מאותו מראה מקום, אלא אם כן צוין אחרת. הספרור שלי.

[12] שם,עמוד 342, ב'.