[בתמונה: לא תתגודדו כמנהג הגויים... התגודדות של שיעים בחג העשורא... בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

עודכן ב- 30 באוגוסט 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

פרשת ראה עוסקת בין השאר במאבק כנגד ההשפעה האלילית (פרק י"ג), ובהתמודדות כנגד מנהגים אליליים, תוך המגמה להרחיקם מבני ישראל (פרק י"ד).  החוט המקשר בין השניים סובב סביב הברית בין ה' לעם ישראל, וההשלכות הנגזרות ממנה.

הברית בין ה' לישראל מתוארת במקרא באמצעות שלושה דימויים אנושיים:

1. כעין ברית נישואין של בעל ואישה;
2. כיחס שבין אדון לבין עבדו;
3. כיחס בין אב לבנו [1].

[לקובץ המאמרים על פרשת ראה, לחצו כאן]

[בתמונה: הברית בין ה' לישראל מתוארת במקרא, בין היתר, כעין ברית נישואין של בעל ואישה... הצילום הועלה לויקיפדיה ע"י Jason Hutchens from Sydney, Australia - IMG_6795. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 2.0]

הדימוי הראשון מבטא קשר המבוסס על אהבה, קשר שאמור להיות הדדי. בספר דברים מצויים ביטויים לאהבת ה' את בני ישראל וביטויים לאהב בני ישראל את ה'. מן הנאמר על אהבת ה' לעם למשל:" וְתַחַת כִּי אָהַב אֶת אֲבֹתֶיךָ, וַיִּבְחַר בְּזַרְעוֹ, אַחֲרָיו; וַיּוֹצִאֲךָ בְּפָנָיו בְּכֹחוֹ הַגָּדֹל מִמִּצְרָיִם"; "וְלֹא אָבָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל בִּלְעָם, וַיַּהֲפֹךְ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה, כִּי אֲהֵבְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ" [2], אפשר ללמוד שהמדובר באהבה של ממש.

ספר דברים מזכיר גם את אהבת העם לה', וקיימת בו דרישה מהעם לאהוב את אלוהיו: "וְאָהַבְתָּ אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ, וּבְכָל מְאֹדֶךָ"; "וְאָהַבְתָּ אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַרְתָּ מִשְׁמַרְתּוֹ, וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וּמִצְוֺתָיו כָּל-הַיָּמִים" [3]. ברם אהבה זו של העם לאלוהיו משמעותה נאמנות לה', ויותר מאשר תיאור של אהבה יש כאן ביטוי של יחסי תלות כפי הנאמר בעבד עברי: "וְהָיָה כִּי יֹאמַר אֵלֶיךָ לֹא אֵצֵא מֵעִמָּךְ, כִּי אֲהֵבְךָ וְאֶת בֵּיתֶךָ כִּי טוֹב לוֹ עִמָּךְ" [4], ויחס של כפיפות לה'. לשון אחר – בדומה לעבד החייב להיות נאמן לאדונו, להישמע לו ולא למרוד בו, כך הוא היחס בין בני ישראל לה'. ולכן, כאשר נאמר בספר דברים ו"אהבת את ה' אלוהיך", המדובר בהצהרת נאמנות בסיסית של האדם מישראל כלפי אלוהיו, ולכן קדם לאהבה זו הפסוק שמע ישראל, שהוא תמצית אמונת הייחוד, שהפכה לאני מאמין של העם היהודי במרוצת הדורות. שמע ישראל ואהבת, הסמוכים זה לזה בפסוקים [5], וכל הפרשה עצמה שם, מלאה בביטויים המורים על הברית שבין ה' ובין בני ישראל, ברית שיש לה פורמט של חוזה בין ישראל לאלוהיו, חוזה שאנו מוצאים כדוגמתו בהצהרות אמונים של וסלים חתיים ואשוריים לאדוניהם [6]. בהצהרות אלה מופיעה הדרישה לאהוב את המלך, כלומר לשמור לו אמונים. הווסל נתבע למסור את נפשו בעבור המלך, וכן קיימת הדרישה שלא להכיר במלך או באדון אחר. נזכרת גם החובה ללמד את דור ההמשך את דברי הברית, היבטים שנמצאים גם בהצהרת הנאמנות הבסיסית של בני ישראל לה'.

[בתמונה: הווסל נתבע למסור את נפשו בעבור המלך, וכן קיימת הדרישה שלא להכיר במלך או באדון אחר... צילום מסך מתוך המשחק feudums. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

הדימוי של טיב יחסי ה' ועם ישראל כדומים ליחסי בעל ואישה, מופיעים בספר דברים באופן חלקי, ורק בספרי הנביאים, מוצגים יחסי ה' ועם כקשר של אהבה הדדית, כדלקמן:" הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר, כֹּה אָמַר יְהוָה, זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה"; "וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם, וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים" [7].

לעומת זאת, הדימויים האחרים של יחסי ה' והעם: אדון – עבד, אב – בן, באים לידי ביטוי מפורש במקרא בכלל ובספר דברים בפרט. בפרשתנו, בפרק י"ג מוצגים קשרי ה' וישראל כקשרי אדון – עבד, ואילו בפרק י"ד הדימוי של יחסים אלה הוא כיחסי אב ובן. דימוי זה הפותח את פרק י"ד:" בָּנִים אַתֶּם לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם..." [8], הוא נקודת הפתיחה להבנת דברי הפרק עד פסוק כ"א. המעבר החד בין יחסי אדון עבד, ליחסי אב ובן מזכירים את דבריו של המלך אחז אל תגלת פלאסר:" וַיִּשְׁלַח אָחָז מַלְאָכִים, אֶל תִּגְלַת פלאסר מֶלֶךְ אַשּׁוּר לֵאמֹר, עַבְדְּךָ וּבִנְךָ אָנִי; עֲלֵה וְהוֹשִׁעֵנִי מִכַּף מֶלֶךְ אֲרָם, וּמִכַּף מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, הַקּוֹמִים עָלָי" [9]. דבריו אלה של אחז, רומזים לנו כי במזרח הקדום ראו ביחסי שליט – ואסל דמיון ליחסי אב ובן, ולכן אחז נוקט קשר כפול שכזה במסר אחד.

ספר דברים מתאר כאמור יותר מפעם אחת, את היחס בין אב לבן כתיאור יחסו של ה' לישראל: "וּבַמִּדְבָּר אֲשֶׁר רָאִיתָ אֲשֶׁר נְשָׂאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא אִישׁ אֶת בְּנוֹ בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֲלַכְתֶּם, עַד בֹּאֲכֶם עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה"; " וְיָדַעְתָּ עִם לְבָבֶךָ כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ" [10], אולם מכל הכתובים הללו, רק הפסוק הפותח בפרק י"ד בפרשתנו, רומז לקשר של ברית. אשר על כן, המונחים של עם קדוש ועם סגולה:" כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ, וּבְךָ בָּחַר יְהוָה לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" [11], מבטאים את הקשר המיוחד בין ה' לישראל, קשר שהחל בבחירתם מכל העמים, תוך הצבת אתגרים ומשימות מיוחדת רק להם. בין אתגרים אלה, ניתן למצוא הימנעות מהשחתת הגוף בדרך של התגודדות ושימת קורחה בין העיניים:"...לֹא תִתְגֹּדְדוּ, וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת" [12], והימנעות מלאכול מאכלים טמאים:" לֹא תֹאכַל כָּל תּוֹעֵבָה" [13].

[בתמונה: ספר דברים מתאר כאמור יותר מפעם אחת, את היחס בין אב לבן כתיאור יחסו של ה' לישראל... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Myriams-Fotos לאתר Pixabay]

במונח של עם קדוש [14] ניתן למצוא הד של עליונות ושל עדיפות על עמים אחרים, כמו גם למצוא צווים אלוהיים אודות פרישות והינזרות. לכן, על עם ישראל לפרוש ולהיבדל ממנהגי העמים האחרים, וכך בעצם לעצב את רוח העם ומעמדו הייחודי.

נחזור לפני סיום לאיסור של התגודדות ושימת קורחה. באחת מנבואות ירמיה (ראו תמונה משמאל) נאמר כך: "כִּי כֹה אָמַר יְהוָה, אַל תָּבוֹא בֵּית מַרְזֵחַ, וְאַל תֵּלֵךְ לִסְפּוֹד וְאַל תָּנֹד לָהֶם, כִּי אָסַפְתִּי אֶת שְׁלוֹמִי מֵאֵת הָעָם הַזֶּה, נְאֻם יְהוָה אֶת הַחֶסֶד וְאֶת הָרַחֲמִים. וּמֵתוּ גְדֹלִים וּקְטַנִּים בָּאָרֶץ הַזֹּאת, לֹא יִקָּבֵרוּ; וְלֹא יִסְפְּדוּ לָהֶם וְלֹא יִתְגֹּדַד וְלֹא יִקָּרֵחַ לָהֶם. וְלֹא יִפְרְסוּ לָהֶם עַל אֵבֶל לְנַחֲמוֹ עַל מֵת; וְלֹא יַשְׁקוּ אוֹתָם כּוֹס תַּנְחוּמִים, עַל אָבִיו וְעַל אִמּוֹ. וּבֵית מִשְׁתֶּה לֹא תָבוֹא לָשֶׁבֶת אוֹתָם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת" [15].

[בתמונה משמאל: הנביא ירמיהו אומר קינות. מיכאלאנג'לו, מוזיאון הוותיקן. רומא. התמונה היא נחלת הכלל]

בפסוקים אלה מתאר הנביא מספר מנהגי אבלות, שהיו נהוגים בישראל וביניהם: מספד, קבורה, התגודדות ונתינת קורחה. מרבית ממנהגי האבלות הללו, היו משותפים לישראל ולעמים השכנים, למרות שכמה מהם נאסרו בפרשתנו – התגודדות וניתנת קורחה. התגודדות פירושה פציעת הגוף, כפי המסופר על נביאי הבעל בהר הכרמל: "וַיִּקְרְאוּ בְּקוֹל גָּדוֹל, וַיִּתְגֹּדְדוּ כְּמִשְׁפָּטָם בַּחֲרָבוֹת וּבָרְמָחִים עַד שְׁפָךְ דָּם עֲלֵיהֶם" [16], ואילו נתינת קורחה משמעותה גילוח הראש כולו או חלק ממנו. מכאן שהאיסור האמור בפרשתנו כנגד אותם מנהגים לא תפס, ובישראל המשיכו לעשותם למרות שהם באו מהעמים עובדי אלילים השכנים.

[בתמונה: לא תתגודדו... המקור: התקשורת הערבית, לחצו כאן]

אחרית דבר

פרשת ראה עוסקת במאבק כנגד ההשפעה האלילית (פרק י"ג), ובהתמודדות כנגד מנהגים אליליים, תוך המגמה להרחיקם מבני ישראל (פרק י"ד). החוט המקשר בין השניים סובב סביב הברית בין ה' לעם ישראל, וההשלכות הנגזרות ממנה. הברית בין ה' לישראל מתוארת במקרא באמצעות שלושה דימויים אנושיים, בעל ואישה, אדון – עבד, אב ובן.

בעוד שאהבת ה' לעמו מבטאת אהבה כשמה, הרי אהבת העם לה' הינה במשמעות של כפיפות וציות, תוך שמירת אמונים לה'. כך או אחרת אין הלימה בין אהבת ה' לעמו לכיוון ההפוך. המקרא איננו יחידאי בתמונת מצב זו, ואנו מוצאים חוסר שקילות שכזאת בנוסחים של חוזים, בין המלך ונתיניו בממלכות השונות של המזרח הקדום.

[בתמונה: הברית בין ה' לישראל מתוארת במקרא, בין היתר, כיחס בין אב לבנו... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי 4144132 לאתר Pixabay]

[לאוסף המאמרים על פרשת ראה, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פרשת ראה.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת ראה באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 24/8/19.

[1] עולם התנ"ך, דברים, דודזון – עתי, ת"א, 1999, עמודים: 124 – 120.

[2] דברים, פרק ד', פסוק ל"ז, שם, פרק כ"ג, פסוק ו' בהתאמה.

[3] שם, פרק ו', פסוק ה', פרק י"א, פסוק א', בהתאמה.

[4] שם, פרק ט"ו, פסוק ט"ז.

[5] שם, פרק ו, פסוקים: ד' – ה'.

[6] ראה הערה 1, עמוד 83.

[7] ירמיהו, פרק ב', פסוק ב' ; הושע, פרק ב', פסוק כ"א בהתאמה.

[8] דברים, פרק י"ד, פסוק א'.

[9] מלכים ב', פרק ט"ז, פסוק ז'.

[10] דברים, פרק א', פסוק ל"א; פרק ח', פסוק ה', בהתאמה.

[11] שם, פרק י"ד, פסוק ב'. על המושג עם סגולה ראה – אבי הראל, עם סוגלה - האומנם? ייצור ידע, ספטמבר 2017.

[12] שם, פסוק א'.

[13] שם, פסוק ג'. על מאכלות אסורים ראה – אבי הראל, מאכלות אסורים והקידמה המדעית, ייצור ידע, אפריל 2020.

[14] לגבי המושג קדושה, ראה – אבי הראל, האם יש קדושה בחפצים?, ייצור ידע, אוגוסט 2016.

[15] ירמיה, פרק ט"ז, פסוקים: ה' – ח'.

[16] מלכים א', פרק י"ח, פסוק כ"ח.