[בכרזה: "מלחמה הנה עתיקה כקיומו של המין האנושי; שלום הוא המצאה מודרנית". כך אמר הנרי מיין (Henry James Sumner Maine) (בתמונה משמאל), שופט בריטי בן המאה ה- 19. התמונה משמאל הועלתה לויקיפדיה על ידי Lowes Cato Dickinson, והיא נחלת הכלל]

[לאוסף, הכרזות (הפוסטרים) בנושאים אלה, באתר ייצור ידע, לחצו כאן]

"נַפְתָּלִי, אַיָּלָה שְׁלֻחָה–הַנֹּתֵן, אִמְרֵי-שָׁפֶר" (בראשית מט, כא)

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

כְּרָזָה או פּוֹסְטֶר (Poster) היא כל דימוי חזותי המיועד להצגתו לראווה. כרזות הן לא פעם הפריט המזהה מעצב גרפי יותר מאשר תוצרים אחרים בעולם העיצוב. לפני עידן הרשתות החברתיות, היו הפוסטרים מודפסים על נייר ותלויים לראווה על קירות או משטחים. היום, עברה הזירה אל הרשתות החברתיות (ויקיפדיה: כרזה).

הדף הזה מביא לכם את האוסף ה- 36 של כרזות ובהן אמירות שתועדו אצלנו, באתר ייצור ידע; בהקשרים של פוליטיקה, צבא ומדינאות.

תיהנו; ואתם מוזמנים לתרום עוד...

כרזות שבעל הזכויות בהן לא אותר, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי בכל כרזה, אנא פנו ל: yehezkeally@gmail.com]

*  *  *

כרזה ראשונה בראש המאמר: מאז המאה ה- 18, המערב מספר לעצמנו אגדות על שלום עולמי, וחוטף בראש כל פעם מחדש...

"מלחמה הנה עתיקה כקיומו של המין האנושי; שלום הוא המצאה מודרנית". כך אמר הנרי מיין (Henry James Sumner Maine) (בתמונה משמאל), שופט בריטי בן המאה ה- 19. מה שהיה ברור עד סוף המאה ה- 18, עוסה בשכבה עבה של פנטזמה ורודה...

שלום עולמי או שלום נצחי (Everlasting Peace) הוא רעיון אוטופי שמקורו באירופה של סוף המאה ה- 18, בימים האופטימיים של חתימת שלום באזל, בין פרידריך השני מלך פרוסיה ובין נציגי הממשלה המהפכנית של צרפת בתאריך 5.4.1795, שאז נתפס כסוג של שלום עולמי נצחי... רק שתורת המערכות המורכבות כבר לימדה אותנו מזמן, שמערכת מורכבת מתפתחת דרך מאבקי עוצמה, שלמלחמות יש תפקיד בהתפתחות האנושית, ושמה שאנחנו מכנים שלום הוא בסך הכל מצב של סטטוס קוו זמני בין מערכות, שיתלקח למלחמה ברגע שאחד הצדדים יתחזק או ייחלש...

המאמרים הרלוונטיים באתר ייצור ידע:

• פנחס יחזקאלי: ‘שלום עולמי’: אוטופיה מערבית, שמחירה כבד…
• פנחס יחזקאלי: מאבק העוצמה במערכת מורכבת.

כרזה שנייה: מטמנת הפסולת של מדינת תל אביב

0820. רציף הרכבת בתחנת באר שבע צפון גדוש בנוסעים, הממתינים לרכבת העולה צפונה לגוש דן, כשעל המסילה חולפת רכבת יומית - עם כמות בלתי נגמרת של קרונות זבל, המוליכה את הפסולת של גוש דן דרומה, להטמנה אצלנו - כשהיא מותירה אחריה - באפיהם של הממתינים בתחנה - שובל חמוץ של צחנה ... זה ייעודו של הדרום. להיות פח הזבל של המדינה; ולא מדובר רק בזבל. בלילה עברו גם הרכבות עם הפסולת הרעילה של החומרים המסוכנים...

במדינה נורמאלית, היו המדינה ותושביה משלמים לתושבי הדרום על הפגיעה הגדלה והולכת באיכות חייהם, כמו שמדינות מפותחות מייצאות פסולת לסוגיה למדינות עולם שלישי, תמורת תשלום. במדינת ישראל משלמים להם באבדן משילות ובאובדן ריבונות.

אל תטעו. באין משילות ובאין ריבונות, אי אפשר יהיה לייצא אפילו פסולת, לאורך זמן. הריבונות האלטרנטיבית - שהולכת וקמה בדרום, על חורבות זו הישראלית - לא תתיר לקבל כאן, לאורך זמן, את הפסולת של מדינת ישראל, בטח לא בחינם...

אבל למה להעכיר את האווירה, על הבוקר... תשאלו הרי את המפכ"ל: "המצב היום בדרום טוב מאי פעם, חד וחלק!".

[בכרזה: הנה באה הרכבת... הזבל של גוש דן בשערי באר שבע... התמונה: פנחס יחזקאלי]

כרזה שלישית: עם נטול כבוד לאומי!

שלושה שבועות לפני ציון 50 שנה לטבח י"א חללי מינכן, הגיע יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן ב- 16 באוגוסט 2022 לביקור בברלין, ונועד עם הקנצלר אולף שולץ.

כשנשאל - אם הוא מתכוון להתנצל בפני ישראל וגרמניה על מעשיהם של המחבלים הפלסטינים לפני 50 שנה - והשיב כי "אם אתם רוצים להסתכל על העבר, בבקשה: ישראל ביצעה '50 שואות' בפלסטינים".

למרות שאבו מאזן פגע בתשובתו גם בגרמניה (סרב להתנצל על חילול ריבונותה בפיגוע), לא סבר הקנצלר שעליו להגיב. הוא עיקם מעט את פרצופו, בלע את העלבון והגיב בעדינות אח"כ.

ואנחנו? מה איתנו? הפכנו לעם נטול כבוד לאומי: אבו מאזן חי על כידונים ישראלים, גונב מיליארדים כשעמו פושט יד ורגל; ויורק לישראל בפרצופה... ובני החסות – ה'דימי' – הישראלים, ממשיכים לסדר לו מענקים ועולים אליו לרגל למוקטעה...

וכדאי לזכור: במזרח התיכון אף אחד לא מכבד את מי שאיננו מכבד את עצמו!

• המאמר הרלוונטי באר 'ייצור ידע': פנחס יחזקאלי: להיות בן חסות – 'דימי' – בארצנו…

[התמונה היא צילום מסך. הכרזה: ייצור ידע]

כרזה רביעית: אני רק שאלה מלקחי ההתנתקות

אם הדבר הקדוש ביותר לערבים הוא הקרקע, כיצד ישראל מוותרת לחלוטין מבחינה אסטרטגית על השימוש ב'קלף' הזה?

אם הדבר הקדוש ביותר לפלסטינים הוא הקרקע ואם חמאס נתפס כ"משחרר האדמה", אזי התגובה הנכונה הייתה - ועדיין הינה - להודיע מראש בזירה הבינלאומית ולפלסטינים; שהפרות תגרורנה תפיסה מחדש של רצועת היישובים הישראלים לשעבר, הסמוכה לגדר; וגם לאיים בתפיסת קרקעות נוספות בעתיד, לתמיד (!) אם לא ישתרר שקט.

בתורת המערכות המורכבות קוראים לזה שלימות ניגודית או שלימות הניגודים. היום והלילה שהם לכאורה ניגודים משתלבים ביחד לשלמות אחת: היממה. כך גם השטחים. אי אפשר לדון במסירת שטחים "למען השלום"; בלי לדון בלקיחת שטחים כשהשלום מופר. אמיתות בסיסיות שהן אלמנטריות בחיינו הפרטיים; אנחנו נוטים לבטל בחיינו האסטרטגיים; וחבל.

• המאמר הרלוונטי: פנחס יחזקאלי: ההתנתקות מרצועת עזה – שיעור באסטרטגיה.

[ד"ר פנחס יחזקאלי על היעדר החשיבה באסטרטגית בהתנהלות הביטחונית והלאומית בישראל... התמונה היא צילום מסך. הכרזה: ייצור ידע]

כרזה חמישית: ההתנתקות ערערה שלוש הנחות יסוד...

כותב האלוף גרשון הכהן:

"אין טוב כמו מה שישנו" - כך מלמד פתגם ערבי. לאורו כדאי להתבונן בשנות ההתנגשויות האלימות שמאתגרות את ישראל, לאורך גבול רצועת עזה אחרי ההתנתקות; ולמצוא בהן גם ממד של ברכה. 

התהליך שהתפתח ברצועת עזה מאז ההתנתקות, מערער שלוש הנחות שהוצגו בשיח הביטחוני הישראלי בבחינת מובן מאליו:

1. עצם ההיפרדות וצמצום החיכוך בתוך השטח יחוללו מגמת יציבות.
2. אם יתפתח עימות אלים, עליונות צה"ל במרחב הלחימה תסדיר את המצב ללא אתגר מבצעי ממשי.
3. לאחר הנסיגה, פעולה צבאית תזכה לאשראי ללא סייג וללגיטימציה בינלאומית.

הנחות יסוד אלו התרסקו ברצועת עזה על קרקע המציאות. אלה רק מקצת השיקולים המתחייבים להיבחן בעיניים פקוחות, ולהוביל לדחיית צעדים דומים ביהודה, בשומרון, בבקעת הירדן ובירושלים.

• המאמר הרלוונטי באתר 'ייצור ידע': גרשון הכהן: עזה וההתנתקות כשיעור לעתיד…

 

[בכרזה: ההתנתקות ותוצאותיה מערערים שלוש אמיתות יסוד בשיח הביטחוני הישראלי. תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Momentmal לאתר Pixabay]

כרזה שישית: מה עוד יחכה לכוחות צה"ל בדרך למלחמה בלבנון?

האלוף במיל' אייל בן ראובן:

אני לא נגד הערבים. אני חבר בכיתת הכוננות של הישוב שלי ואני לא רוצה להפעיל את הנשק הזה בשום אופן נגד החברים שלי הערבים שגרים על ידי. אבל, איום שנתפס כאיום קיצון בהערכות המצב לפני מספר שנים שאנחנו נצטרך להתמודד בצירים בדרך ללבנון הפך לאיום סביר.

אתם יודעים מה יקרה אם אנחנו נצטרך להפעיל כוח במצב כזה, ולפגוע באנשים כי צריך להפעיל כוח כדי להגיע לגבול? אינני רוצה לחשוב על זה בכלל, כי התוצאות תהיינה בלתי הפיכות...

המאמרים הרלוונטיים:

• 103FM (שנה 2022), "מצב לא סביר": בכיר בצה"ל חושש לא רק מחיזבאללה, אלא מאיום נוסף, מעריב, 22/8/22.
• פנחס יחזקאלי: בדרך למלחמת לבנון השלישית.

[בכרזה: מה יקרה בדרך למלחמה בלבנון? התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי אייל בן ראובן. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0. הכרזה: ייצור ידע]

כרזה שביעית: עיוורון אסטרטגי ואווילות מדינית

פרדוקס: האמריקנים משקיעים הרבה בחשיבה אסטרטגית אבל התוצרים האסטרטגיים של החשיבה הזו הם מהגרועים שמעצמה עולמית יכולה להשיג. עתה הפרדוקס הזה מכה שוב בבנות בריתה של אמריקה.

החשיבה האסטרטגית האיראנית לעומת זאת ראויה לשבח; ולהזכיר, גם אחרי הסכם הגרעין אמריקה נשארת "השטן הגדול", שמולו השיגה איראן איזון אסטרטגי מקומי, גם בלי הגרעין. עד שלא תושלם מעטפת הלייזר כנגד הטילים המדויקים, היא מסוגל לפגוע ולהרוס כל בסיס אמריקני במזרח התיכון ובכל נושאת מטוסים שתתקרב לכאן.

במצב הזה, רק אוויל מזרים מיליארדים לזה שמשפיל אותו; ושמתכוון לגרור אותו למלחמה עקובה מדם במזרח התיכון; וארצות הברית - ואירופה בעקבותיה - עושים את זה ב'מומחיות' יוצאת דופן...

[בתמונה: בינואר 2016 בימי ממשל אובמה של אחרי החתימה על הסכם הגרעין - מספר ימים לפני הסרת הסנקציות על איראן, והעברת סכומי כסף אדירים הנדרשים לכלכלה האיראנית - שבו האיראנים חיילים אמריקאים על ציודם והשפילו אותם קבל עם ועולם; והאמריקנים? עיוורון אסטרטגי ואווילות מדינית כבר אמרנו? הכרזה: ייצור ידע]

כרזה שמינית: המפתח למלחמה בישראל הם הטילים. לא הגרעין!

עם הסכם גרעין או בלעדיו - דומה שאיראן כבר עשתה את כל הדרך עד למדינת סף גרעינית, ופצצה היא רק עניין של קבלת החלטה. אבל, הסיכון האסטרטגי המהותי למדינת ישראל איננו הגרעין האיראני. הסיכון הגדול והמהותי יבוא מהטילים המדויקים והסטטיסטיים שיבואו בעקבותיהם. הנשק גרעיני ישמש את האיראנים לשתי מטרות עיקריות:

1. הרתעת אויבותיה מתקיפה: איראן עוד זוכרת כיצד הותקפה על ידי עיראק, כולל בגז, והעולם לא נקף אצבע לסייע;
2. מטריה, שתגבה צעדים מדיניים וצבאיים עקיפים להשתלטות על המרחב שבינה לבין הים (שישראל 'תקועה' בו, לתפיסתה, כ'אבן שאין לה הופכין'.

אבל הכלי האמיתי - שעליו איראן בונה, להביא לקריסת ישראל ולגימוד המדינות הסוניות - הוא מערך הטילים האימתני שלהם, שכבר הוכיח את עצמו בהצגת התכלית של תקיפה האיראנית בסעודיה, ביום שבת 14 לספטמבר 2019, לפנות בוקר.

• המאמר הרלוונטי באתר 'ייצור ידע': אלי בר און: נקודת התורפה העיקרית של ישראל היא לגיטימיות השימוש בטילים.

[בתמונה: הכלי האמיתי - שעליו איראן בונה, להביא לקריסת ישראל ולגימוד המדינות הסוניות - הוא מערך הטילים האימתני שלהם, שכבר הוכיח את עצמו בהצגת התכלית של תקיפה האיראנית בסעודיה, ביום שבת 14 לספטמבר 2019, לפנות בוקר... התמונה היא צילום מסך]

כרזה תשיעית: למה בן גביר מזנק בסקרים?

לכאורה, האניגמה של הבחירות הקרובות הוא הזינוק המטאורי של איתמר בן גביר ו'עוצמה יהודית'; והעליה הזו הייתה צפויה מראש! זהו דפוס חוזר, שנתקבע מאז תחילת המאה העשרים: 

ימין קיצוני עולה כשהעם מרגיש מבוזה בארצו, וחש שמדינתו נגזלת ממנו... כך באירופה הקורסת לתוך עצמה; וכך גם בישראל. הראשונים להצטרף הם צעירים בני המעמדות הכלכליים התחתונים - כאלה שאין להם את הדרכון הנוסף והאמצעים לברוח בעת הצורך - שמפרשים כבגידה את חוסר התגובה של האליטות להידרדרות. אחריהם באים בני משפחתם; וכשהתופעה צוברת עוצמה, מגיעים גם בעלי הון שמנסים 'לעשות קופה' על גב הטרנד החדש. אז, ההתהוות החדשה הופכת לחלק מהממסד, ומתחרה על ההגמוניה.

זו הסיבה שהמשילות היא העוגן החשוב ביותר של הדמוקרטיה; ואובדן המשילות בישראל היא סיכול ממוקד של הדמוקרטיה, ששותפות לו, בעשור האחרון, כל ממשלות ישראל - מימין ומשמאל!

[בכרזה: מדוע איתמר בן גביר מזנק בסקרים? מקור התמונה: טירן, עוצמה יהודית, פייסבוק. הכרזה: ייצור ידע]

כרזה עשירית: המפכ"ל הכשיל את אדוניו הפוליטיים!

בדצמבר 2020, הכריז השר לביטחון הפנים, אמיר אוחנה, על מועמדו לתפקיד המפכ"ל, ניצב קובי שבתאי; וניכר היה בו שהוא שבע רצון: "תוך חצי שנה תראו משטרה אחרת לגמרי", הבטיח (שטיינמץ, 2020).

אוחנה כמובן לא התכוון ברצינות. הוא לא חשב לרגע שנראה משטרה טובה יותר. לאורך שנים נוהגים שרים לביטחון פנים בישראל למנות מפכ"לים צעירים וחלשים, כדי שיהיו תלויים בהם. בשל הסמכויות הסטטוטוריות שנתן החוק בידי המפכ"ל על פני השר הממונה עליו, מעדיפים השרים מפכ"לים חלשים וממושמעים, שנזקקים לגיבוי מיניסטריאלי מול הניצבים; ושלכן, "ניתן לגנוב איתם סוסים ביחד".

אבל וועדת החקירה לאסון מירון אמורה ללמד את האדונים הפוליטיים לקח חשוב: בעולם של פוליטיקה באושה, שבה ועדות חקירה הפכו - בין היתר - לכלי לגיטימי לסגירת חשבונות פוליטיים, התפקיד החשוב ביותר של מפכ"ל, מבחינת הפוליטיקאים הבכירים, הוא לשמור על ישבנם הפוליטי מהסתבכויות שתפגענה בקריירה שלהם, ולא 'לגנוב סוסים ביחד'; מה עוד, שהניסיון מלמד, שגם "גניבות הסוסים", ברוב המקרים, לא היו מי יודע מה אפקטיביות...

[בכרזה: וועדת החקירה לאסון מירון אמורה ללמד את האדונים הפוליטיים לקח חשוב... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי pixel2013 לאתר Pixabay]

[לאוסף, הכרזות (הפוסטרים) בנושאים אלה, באתר ייצור ידע, לחצו כאן]