[בתמונה: התנאים לנבואה... תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי GDJ לאתר Pixabay]

עודכן ב- 6 בספטמבר 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

בפרשת שופטים בספר דברים מודגש כי האל המקראי יעמיד לעם ישראל נביאים עת יהיו בארץ כנען. או אז יהיה עליהם להבחין בין נביא אמת לנביא שקר, על פי פרמטר פשוט. כל מי שנבואתו הטובה אינה מתקיימת בטווח הארוך הרי הוא נביא שקר. בדברינו הבאים נעסוק בדעתו של רבי משה נתן, כפי שבאה לידי ביטוי בחיבורו אהבה בתענוגים [1].

הנבואה במשנתו הפילוסופית של רבי משה נתן, קשורה קשר הדוק עם ההשגה השכלית ועם השפע הנאצל מן השכל הפועל. גורמים אלו ואחרים, מובילים את האדם אל הנבואה. תפיסה זו לקוחה בעיקרה מהזרם הפילוסופי, שהרמב"ם הוא אחד ממיצגיה הראשיים [2].

ברם, רבי משה נתן מכניס גורמים נוספים בעניין חלותה של הנבואה, וביניהם: רצון השם, מקום התרחשותה של הנבואה והקרבת קורבנות (ראו תמונה למטה). גורמים אחרונים אלו, לקוחים ממשנתם של אברהם אבן עזרא ורבי יהודה הלוי (ריה"ל).

[בתמונה: הקרבת קורבנות... התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Distant Shores Media/Sweet Publishing. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

רבי משה נתן, מנסה לשלב בין הגורמים הללו, בנוסף לגורם של ההשגה השכלית והשפע השופע מהשכל הפועל, כפי דבריו אלה: "...ולמה שהשכל הפועל, והוא מזומן להמציא הנפש המדברת, ויזריח עד שיוציא אותם מהכוח אל הפועל וישימם מושכלות, והוא מתראה לנביאים בעת הנבואה..."[3], ומקור נוסף: "...לנו שכל נבדל, נקנה מהמציאות ומתפעל מאור השכל הפועל..."[4], כלומר- על פי דברי רבי משה נתן, יש לשכל הפועל תפקיד מרכזי בתהליך הנבואה בכללותו.

[בתמונה משמאל: כריכת הספר אהבה בתענוגים למשה נתן בן יהודה, שנכתב בין השנים 1353–1356, ושראה אור בהוצאת מאגנס בעריכת: אסתי אייזנמן, בשנת 2014. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

בנוסף להזרחתו של השכל הפועל על האדם, מצויה באדם היכולת הפוטנציאלית להגיע לאחדות של שכל, משכיל, מושכל, המתרחש אף הוא במהלך הנבואה: "...והאדם משכיל בעת מה, ובו אפשרות אשר יתאחדו השכל והמשכיל והמושכל, וזה בנבואה האמיתית..."[5] הסברו של התהליך האמור הוא כדלקמן –קודם להליך החשיבה שכל האדם מצוי בכוח. לאחר זיהוי עצם כל שהוא, האדם יוצר ממנו צורה מופשטת מחומר, וכך עובר עצם התודעה האנושית מהמישור המוחשי למישור המופשט, הנעדר כל תכונות. תהליך זה יוצר אחדות בין המחשבה –מושא החשיבה, והנושא החושב אחדות הקיימת באל ובאופן דומה בשכלו של האדם. ככלל, ההשגה השכלית, שפסגתה הנבואה, היא תכליתו של האדם, כפי שעולה מדבריו הבאים של רבי משה נתן: " ...ידע המושכלות כולם אשר הוא השכל הנאצל לאדם, וזה הנבואה האמיתית השלימה. וזהו תכלית האדם..."[6].

[בתמונה: מצויה באדם היכולת הפוטנציאלית להגיע לאחדות של שכל, משכיל, מושכל, המתרחש אף הוא במהלך הנבואה... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי ElisaRiva לאתר Pixabay]

בתחילת החלק השלישי של חיבורו, קובע רבי משה נתן, כי כל חכמי הפילוסופיה הודו בתופעת הנבואה ובמכלול תנאיה, ובעיקר ברצון האלוהי שהוא גורם מרכזי בעניין חלותה של הנבואה: "...כל חכמי העיון המשתדלים בעניין הנבואה, מסכימים ומודים שסיבתה האחרונה עזר אלוהי וחסדו והשגחתו יתברך, וכפי הרצון האלוהי יתברך וחכמתו..." [7].

ל"רצון" האלוהי, הנחשב לאחד הגורמים החשובים בתופעת הנבואה, יש להוסיף שלושה גורמים נוספים, שיחד עימם יוצרים את תהליך הנבואה: "...והם הכוח הדברי, והכוח המדמה והשכל הפועל מצד השפיעו על שניהם..." [8].

[בתמונה: כריכת ספרו של ד"ר אבי הראל, מבוא לזיהויו של רבי משה נגה, מחבר "אהבה בתענוגים", שראה אור בהוצאת מנדלי מוכר ספרים ברשת, ב- 2012. מקור התמונה: המחבר]

רבי משה נתן מדגיש את חשיבותם של גורמים אלו, היות שהנביא אמור לפעול מול ציבור אנשים השונים זה מזה ברמתם [9], לשון אחר-מכיוון שהנביא הינו בעל דרגה שכלית גבוהה, מן ההכרח שלמרות רמתו זו, יוכל ההמון להבין את פשר דבריו. לכן, השימוש בכוח המדמה הכרחי על ידי הנביא, היות שכוח זה מאפשר לו לפשט את דבריו ולהתאימם לקהל היעד שלו, המתאפיין במגוון של רמות השגה שונות: "...ומצד הכוח המדמה היה סיפור הנביאים, בשיתוף השמות והמשלים..." [10].

[בתמונה: הנביא הינו בעל דרגה שכלית גבוהה... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי GDJ לאתר Pixabay]

כאמור, אפשרות חלותה של הנבואה קשורה לרצון האל, המתגלם בשפע הנאצל באמצאות השכל הפועל על הכוח הדברי והכוח המדמה. בתחילה משפיע השכל הפועל על הכוח הדברי ורק אחר-כך הוא משפיע על הכוח המדמה: "...כי הנביא יצטרך שישלם, ביציאה מן הכוח אל הפועל שלמות חזק בכוחו הדברי, ובזה ישיג השגה עיונית נפלאה, ובכוח המדמה בעצמו, מאת הכוח הדברי מיתרון השפע האלוהי, ובזה יגיד עתידות הגדה נפלאות (זאת) מצד השכל הפועל הכולל (המשפיע) על הכוח הדברי תחילה..."[11].

בנוסף למכלול הגורמים הקשורים למציאותה של הנבואה וחלותה, מביא רבי משה נתן גורמים נוספים, הקושרים את עניין הקורבנות וארץ ישראל לעניין הנבואה והפסקתה כפי דבריו אלה : "...(וקרבן)העולה בייחוד למה שכלה כליל,(=בגלל היות קורבן העולה נשרף לגמרי על המזבח),היא מכינה הנביא לנבואות העתידות...ולזה כל מגיד, היה מקריב עולה כל פעם קודם הגידו, והיה קרב במקום ידוע ומיוחד ובזמן ידוע, ולזה הייתה הנבואה שורה על הנביאים בעבודת הקורבנות ובארץ ישראל, ולזה פסקה הנבואה בהפסק הקורבנות בסיבת הגלות לבני ישראל, ועל זה אמר אבן עזרא-גם יש בעולות סודות לעתידות..." [12].

על פי מקור זה, רואים אנו כי הנבואה קשורה בנוסף להיבט השכלי, גם לגורמים אחרים הלקוחים ממשנתו של אברהם אבן-עזרא (האמצעי בתמונה שמשמאל), וממשנתו של רבי יהודה הלוי, האומרים כי תופעת הנבואה מיוחדת לעם ישראל בארצו, תוך זיקה ישירה בין עבודת הקורבנות לנבואה (בעיקר לדעת אבן עזרא) [13].

[תמונתו של אברהם אבן עזרא (אמצעי) היא נחלת הכלל]

הדברים הללו מתקשרים לשבע הסיבות שמביא רבי משה נתן [14], לעניין חלותה של הנבואה, ששנים מהם מדברים אודות מקום ועבודת הקורבנות: "...מקום-כאומרו אכן יש השם הזה, עבודה-כאומרו-וירח את ריח הניחוח, ודע כי העבודה והרצוי הוא בנבואה, ולכן הנביאים קדומים ובלתי קדומים, מקריבים קורבן ובונים מזבח להקריב קורבן להשם, הנראה אליהם..."[15]. מקור זה יחד עם קודמיו, מדגיש את השילוב של עניין המקום-ארץ ישראל, העם-עם ישראל, והעבודה-עבודת הקורבנות, כחלק אינטגראלי ומרכזי בחלותה של הנבואה, תנאים הסוטים באופן ברור מהשיטה הנבואית-שכלתנית שהרמב"ם הוא מיצגה המרכזי. יתרה מזאת, שיטה זו (של עניין המקום והקורבנות), מגבילה את תופעת הנבואה לעם ישראל בלבד, ואכן רבי משה נתן אינו מאזכר בחיבורו נביאים שאינם בני ברית.

מענה אפשרי לסטייה רעיונית זו מדברי הרמב"ם (ראו תמונה למטה), נעוצה לדעתי ברצונו של רבי משה נתן לתת הסבר מדוע פסקה הנבואה. ביטול עבודת הקורבנות והגלות הינם סיבות אפשריות המונעות את המשכיותה של הנבואה, ומאפשרים, ברגע שמניעות אלה יוסרו בעתיד להחזירה [16].

[בתמונה: פסלו של הרמב"ם... תמונה חופשית שהועלתה על ידי Stauromel-AlquimiaDigital לאתר flickr]

אחרית דבר

פרשת שופטים עוסקת בין השאר, בעניין נבואה ונביאים. על פי האמור, כאשר בני ישראל יכנסו לארץ כנען, יעמדו לרשותם נביאים, שידריכו אותם בדבר ה'. כיצד יבחן נביא זה כנביא אמת או שקר? מבחן זה יתבצע על פי פרמטר פשוט. כל מי שנבואתו הטובה לא תתקיים בטווח הארוך הרי הוא נביא שקר. בדברינו עסקנו בעניין הנבואה ועניינה על פי משנתו של רבי משה נתן, פילוסוף יהודי מספרד, מהמאה ה14,

[בתמונה משמאל: כיצד יבחן נביא זה כנביא אמת או שקר? תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי GDJ לאתר Pixabay]

על פי הנאמר בספרו, אהבה בתענוגים, המצוי עדיין בכתב יד. על פי תפיסתו, הנבואה קשורה קשר הדוק עם ההשגה השכלית ועם השפע הנאצל מן השכל הפועל. גורמים אלו ואחרים, מובילים את האדם אל הנבואה. תפיסה זו לקוחה בעיקרה מהזרם הפילוסופי, שהרמב"ם הוא אחד ממיצגיה הראשיים. בנוסף לכך, אומר רבי משה נתן כי קיימים גורמים נוספים בעניין חלותה של הנבואה, וביניהם: רצון ה', מקום התרחשותה של הנבואה והקרבת קורבנות. גורמים אחרונים אלו, לקוחים ממשנתם של אברהם אבן עזרא ורבי יהודה הלוי, ולמרות שיש בהם סטייה ממשנתו של הרמב"ם, הם באים להסביר מדוע פסקה הנבואה, ואת אפשרות חזרתה בעתיד, ברגע שתנאים אלו יהיו תקפים מחדש.

[לאוסף המאמרים על פרשת שופטים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על משנתו של ר' משה נתן בן יהודה, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פרשת שופטים.
• אוסף המאמרים על משנתו של ר' משה נתן בן יהודה.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת שופטים באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 1/9/19.

[1] על משה נתן וחיבורו אהבה בתענוגים, המצוי בכתב יד ראה – אבי הראל, לזיהויו של ר' משה נתן, מחבר ספר אהבה בתענוגים, מנדלי, 2012, הרצליה. כל הציטוטים בהמשך לקוחים מכתב היד של הספר בספרור שלי.

[2] על תורת הנבואה של הרמב"ם עיין-ולפסון, צ..ה. ריה"ל והרמב"ם על הנבואה, המחשבה היהודית בימי הביניים, ירושלים, תשל"ח.

[3] כתב יד I, עמוד 265, א'

[4] שם, עמוד 265, ב'

[5] שם. עמוד 156, ב', וכן - ראה  - מורה נבוכים, חלק א', פרק ס"ח.

[6] שם, עמוד 148, ב'

[7] כתב יד I.עמוד 315 א'

[8] שם, עמוד 317 א'

[9] שם, עמוד 317 ב'

[10] שם, עמוד 320 ב'

[11] שם, עמוד 317 א'

[12] כתב יד I,עמוד 378, ב'

[13] לעיון נוסף ראה-כהן. י, משנתו הפילוסופית דתית של אברהם אבן עזרא, דוקטורט בר-אילן, תשמ"ג ,עמוד 229.

[14] ראה לעיל את המבוא לתורת הנבואה עמוד 1.

[15] כתב יד I,עמוד 316 ב'

[16] שם, עמוד 263 א'-ב', ועיין במורה נבוכים, חלק ב', פרק ל"ו בסופו. הרמב"ם מונה את סיבת הגלות להפסקת הנבואה, אולם הטעם הוא פסיכולוגי. בעקבות הגלות שורה עצבות ועצלות בעם ישראל, אולם לעתיד לבוא יתהפך הגלגל והנבואה תשוב לשרות: "...וזאת הסיבה בהפסק הנבואה בזמן הגלות... (וזה בגלל) עצלות או עצבות...והוא סיבה גם כן בשוב הנבואה לנו, על מנהגה לימות המשיח מהרה יגלה כמו שיעד...".