[בתמונה: הקללות שבספר דברים... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי hullabaloo22 לאתר Pixabay]

עודכן ב- 20 בספטמבר 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

זהו מאמר שני מתוך שניים על הר גריזים והר עיבל. למאמר האחר, לחצו כאן:

• אבי הראל: המזבח בהר עיבל והאמינות ההיסטורית של המקרא.

*  *  *

פרשת כי תבוא מדברת בין שאר נושאיה על הברכה והקללה שינתנו בהר גריזים והר עיבל.

אין זו הפעם הראשונה שברכות וקללות נזכרות בספר דברים בהקשר להר גריזים ולהר עיבל, היות ומצאנו כדוגמתן בפרשת ראה, כדלקמן: "רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה. אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֺת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם. וְהַקְּלָלָה, אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֺת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם. וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ, וְנָתַתָּה אֶת הַבְּרָכָה עַל הַר גְּרִזִים, וְאֶת הַקְּלָלָה עַל הַר עֵיבָל" [1].

[בתמונה: ציורי תנ"ך / בני ישראל קרבים להר גריזים והר עיבל / ציירה: אהובה קליין (c) שמן על בד]

על ברכות וקללות...

קודם שנדון בברכות ובקללות בספר דברים, במקום אחר [2] התייחסנו לברכות ולקללות בסיום ספר ויקרא, הקשורות לשמירת הברית בין ה' לבני ישראל. דפוסים דומים לנאמר שם אנו מוצאים בספרות החוץ מקראית, בחוזה אסרחדון [3] (ראו תמונה משמאל) מהמאה השישית לפני הספירה, המשיק במבנהו ובחלק מתוכנו, לברכות והקללות בספר ויקרא ולאלה שמופיעות בספר דברים.

[בתמונה משמאל: אסרחדון מלך אשור. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Osama Shukir Muhammed Amin FRCP(Glasg). קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 4.0]

נחזור לברכות והקללות בההר גריזים ובהר עיבל. הבחירה בהרים אלה מתורצת בהסברים רבים, ולהלן שני ההסברים המרכזיים:

1 – בני ישראל קבעו את הכיוון על פי האוריינטציה הבסיסית כלפי מזרח, או אז, הר גריזים נמצא בצד ימין, והר עיבל משמאל. בעת העתיקה ימין התקשר עם מזל טוב, ושמאל עם מזל רע:" וְנֶאֶסְפוּ לְפָנָיו כָּל הַגּוֹיִם וְהִפְרִיד בֵּינֵיהֶם כַּאֲשֶׁר יַפְרִיד הָרֹעֶה בֵּין הַכְּבָשִׂים וּבֵין הָעַתּוּדִים׃ וְהִצִּיב אֶת הַכְּבָשִׂים לִימִינוֹ וְאֵת הָעַתּוּדִים לִשְׂמֹאלוֹ׃ אָז יֹאמַר הַמֶּלֶךְ אֶל הַנִּצָּבִים לִימִינוֹ בֹּאוּ בְּרוּכֵי אָבִי וּרְשׁוּ אֶת הַמַּלְכוּת הַמּוּכָנָה לָכֶם לְמִן הִוָּסֵד הָעוֹלָם" [4].

האזכור הראשוני של הברכות והקללות בהר גריזים ובהר עיבל, בפרשת ראה, והזכרתן בפרשתנו, יוצרת מסגרת של חתימה מעין פתיחה (אינקלוזיו [5]), לחוקים המופיעים בספר דברים.

[בתמונה: הר גריזים והר עיבל במבט ממזרח (משמאל הר גריזים ומימין הר עיבל). ביניהם, העיר שכם. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי יאיר דב. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 4.0]

2 – בגלל המנה הגיאולוגי השונה שלהם להר עיבל ולהר גריזים מראה שונה לחלוטין. הר גריזים פורח לעומת הר עיבל שהוא חשוף ושומם [6]. המספר המקראי רומז בכך למעשה ה'. פריון הוא תוצר של ברכה, ואילו שממה היא תוצר של משפט ה' וקללתו.

על פי האמור בפרשתנו, דברי התורה נכתבים על אבנים המוקמות בהר עיבל:" וְהָיָה בְּעָבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן תָּקִימוּ אֶת הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם בְּהר עיבל; וְשַׂדְתָּ אוֹתָם בַּשִּׂיד" [7], אינם אלא הדברים המופיעים בספר משנה תורה. האם קיימת זיקה בין המסורת על ערבות מואב לבין הטקס בהר גריזים והר עיבל? התשובה לכך חיובית, ואנו למדים זאת מהסמכתם של דברי משה אל העם בערבות מואב לטקסים בשני הרים אלה. סמיכות עניינים זו, אומרת, לפי מחבר ספר דברים, כי היום שבו עם ישראל להפך להיות אומה קשור ליום שבו עברו בני ישראל את הירדן, ולהקמת המזבח והאבנים בהר עיבל. עמדה זו עומדת בסתירה גמורה למסורת סיני שבספר שמות [8], לפיה כינונו של עם ישראל התקיים בטקס לרגלי הר סיני, כדלקמן: "וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיְסַפֵּר לָעָם אֵת כָּל דִּבְרֵי יְהוָה, וְאֵת כָּל הַמִּשְׁפָּטִים; וַיַּעַן כָּל הָעָם קוֹל אֶחָד וַיֹּאמְרוּ, כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה נַעֲשֶׂה. וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֵת כָּל דִּבְרֵי יְהוָה וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ תַּחַת הָהָר; וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַצֵּבָה לִשְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים לַיהוָה פָּרִים. וַיִּקַּח מֹשֶׁה חֲצִי הַדָּם, וַיָּשֶׂם בָּאַגָּנֹת; וַחֲצִי הַדָּם זָרַק עַל הַמִּזְבֵּחַ. וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ, כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע. וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַדָּם וַיִּזְרֹק עַל הָעָם; וַיֹּאמֶר הִנֵּה דַם הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת יְהוָה עִמָּכֶם, עַל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה" [9].

[בתמונה: "נעשה ונשמע"... "משה על הר סיני", ציור מאת ז'אן-לאון ז'רום. התמונה היא נחלת הכלל]

יתרה מזאת. ספר דברים מפריד הפרדה גמורה בין עשרת הדיברות שניתנו לבני ישראל בסיני:" אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר יְהוָה אֶל כָּל קְהַלְכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ הֶעָנָן וְהָעֲרָפֶל קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף; וַיִּכְתְּבֵם עַל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים וַיִּתְּנֵם אֵלָי. וַיְהִי כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת הַקּוֹל מִתּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ; וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כָּל רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם וְזִקְנֵיכֶם"[10], לבין יתר דברי התורה שנמסרו לעם בערבות מואב, ערב כניסתם לארץ כנען: " וְזֹאת הַמִּצְוָה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם לְלַמֵּד אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ" [11].

לפי דברים אלה, בני ישראל הפכו לעם רק לאחר שהם מקבלים על עצמם את שמירת כלל חוקי התורה, תוך התחייבות על כך בשבועה וכניסה בברית, ולפי ספר דברים שני אלמנטים אלה התרחשו בערבות מואב:

"הַיּוֹם הַזֶּה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים; וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אוֹתָם בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ.  אֶת יְהוָה הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו, וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְוֺתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ.  וַיהוָה הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם, לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְלִשְׁמֹר כָּל מִצְוֺתָיו. וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָשָׂה לִתְהִלָּה, וּלְשֵׁם וּלְתִפְאָרֶת; וְלִהְיֹתְךָ עַם קָדֹשׁ לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר" [12].

טקס הכינון ממבנה שבטי לעם על פי ספר דברים כולל את האלמנטים המרכזיים הבאים (פרקים כ"ז – כ"ח):

1. הכרזה על יחסי ברית בין ה' לישראל;
2. הקמת אבנים בהר עיבל, וכתיבת דברי התורה עליהן ובניית מזבח;
3. הכרזה על כינון העם;
4. ברכה לשומרי הברית וקללה למפיריה;
5. קללות לאלה שעוברים על דברי התורה בסתר;

טקסים מעין אלה אנו מוצאים גם אצל היוונים, כאשר הם התנחלו במקום חדש. המתיישבים בארץ חדשה ראו עצמם מתנחלים בפקודת האל אפולון (ראו הפסל משמאל), והבאים בברית איתו היו מתחייבים לשמור את הוראותיו.

[בתמונה משמאל: האל אפולו (אפולון). התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Livioandronico2013. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 4.0]

במקביל אלה שקיימו את הברית עם אפולון קיבלו ברכות, ואלה שהפרו אותם קוללו בקללות נמרצות. בנוסף הם נהגו להקים מצבות אבנים ולכתוב עליהם את החוקים שיחלו עליהם במקום מושבם החדש.

אחרית דבר

פרשת כי תבוא מדברת בין נושאיה על הברכות והקללות שינתנו בהר גריזים ובהר עיבל. אין זו הפעם הראשונה שטקס זה מוזכר בספר בדברים, ולראשונה הוא נזכר בפתיח של פרשת ראה. דפוס ספרותי זה יוצר מסגרת של חתימה מעין פתיחה (אינקלוזיו), לחוקים המופיעים בספר דברים. מעבר לכך, קיימת מחלוקת בין ספר שמות לספר דברים, מתי בני ישראל הפכו להיות לעם. לפי ספר שמות הדבר קרה למרגלות הר סיני, ואילו לפי ספר דברים כינונו של עם ישראל היה רק לאחר הטקסים שנערכו בערבות מואב, בהר גריזים ובהר עיבל.

[בתמונה: מבט מהיישוב הר ברכה על הר גריזים והר עיבל. על הר גריזים ניתן לראות את בתי השומרונים, ועל הר עיבל את הבסיס הצבאי שחונה על פסגתו המתנשאת לגובה 940 מטרים. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי יאיר דב. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 4.0]

[לאוסף המאמרים על פרשת כי תבוא, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פרשת כי תבוא.
• אוסף המאמרים על פרשת ראה.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת כי תבוא באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 14/9/19.
• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת ראה באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 24/8/19.

[1] דברים, פרק י"א, פסוקים: כ"ו – כ"ט.

[2] אבי הראל, הברכות והקללות במקרא ומחוצה לו, ייצור ידע, מאי 2022.

[3] חוזה אֵסַרְחַדוֹן מלך אשור,699-680 לפני הספירה, נחתם עם הוַאסַאלים (השליטים)מממלכת מָדַי שבמזרח. החוזה מעניין במיוחד מבחינת הממשק שלו עם הספרות המקראית. החוזה הוא שבועת אֱמוּנִים של הוַאסַאלים ממדי לשמור אמונים לאשור ולמלכהּ לרגל חילופי מלכים בשלטון, בשנת 672 לפני הספירה.

[4] הבשורה על פי מתי, פרק כ"ה, פסוקים: ל"ב – ל"ד.

[5] אינקלוזיו, הוא אמצעי ספרותי שמבוסס על עקרון המבנה הקונצנטרי. מבנה שכזה יוצר מסגרת ספרותית ליצירה באמצעות שיבוץ או חזרה על יסודות דומים מתחילתו של הטקסט בסופו. באופן כזה אינקלוזיו יוצר כמעין סגירת מעגל לסיפור, ולעיתים אף משמש לו כסיום.

[6] על הר עיבל ראה – אבי הראל, המזבח בהר עיבל והאמינות ההיסטורית של המקרא, ייצור ידע, אוגוסט 2019.

[7] דברים, פרק כ"ז, פסוק ד'.

[8] עולם התנ"ך, דברים,  דודזון – עתי, ת"א, 1999, עמודים: 202 – 205.

[9] שמות, פרק כ"ד, פסוקים: ג' – ח'.

[10] דברים, פרק ה', פסוקים: י"ח – י"ט.

[11] שם, פרק ו', פסוק א'.

[12] שם, פרק כ"ו, פסוקים: ט"ז – י"ט.