[בתמונה: רעיון הבחירה החופשית... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי mohamed_hassan לאתר Pixabay]

[לקובץ המאמרים על פרשת ניצבים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על רבי סעדיה גאון (רס"ג), לחצו כאן]

עודכן ב- 3 בספטמבר 2023

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

זהו מאמר שלישי מתוך שלושה על רעיון הבחירה החופשית. למאמרים האחרים, לחצו כאן:

• אבי הראל: רעיון הבחירה החופשית לפי לוי בן גרשון;
• אבי הראל: חופש הרצון – היבטים נוספים.

*  *  *

פָּרָשַׁת נִצָּבִים עוסקת ברעיון הבחירה החופשית. רעיון זה הוא אחד הרעיונות המרכזיים של המחשבה המקראית, ועיקרו – האדם חופשי לבחור את דרכו בחייו לטוב או למוטב, ולנווט את מעשיו במסלול חיובי או במסלול שגוי. על רעיון הבחירה החופשית דנו במקום אחר [1], והפעם ברצוני להביא את דעתו של ר' סעדיה גאון בנושא מורכב זה.

[בתמונה: רעיון הבחירה החופשית... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי mohamed_hassan לאתר Pixabay]

ר' סעדיה גאון (להלן רס"ג) (ראו תמונה משמאל) נולד בשנת 882 בעיר פאיום, היא פיתום ההיסטורית, במצרים העליונה [2]. בתקופתו, הפך האסלאם, בעקבות כיבושיו המדיניים הרבים, את המזרח הקרוב כולו לחטיבה מדינית ודתית אחת. בתווך התקיימה הקהילה היהודית בארץ ישראל ומחוצה לה.

[בתמונה משמאל: דיוקנו של רבי סעדיה גאון. בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

כיבושיו של האסלאם, הקלו את דרכי העברת המידע בין הקהילות היהודיות, מה גם שבירת האימפריה המוסלמית עברה מדמשק לבגדד, שהייתה סמוכה למרכזים היהודיים שבבבל [3].

שתי הישיבות המרכזיות שפעלו בבבל, סורא ופומבדיתא, ראו עצמן ממשיכות את הדרך של חכמי התלמוד שקדמו להם (האמוראים).

[בתמונה: רעיון הבחירה החופשית... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי johnhain לאתר Pixabay]

תפיסת האדם של רס"ג [4], שאובה מהמקורות המקראיים ויש שהוא מביא ראייה לדבריו ממקורות חוץ מקראיים. בראשית דבריו הוא קובע כי האדם הוא נזר הבריאה ותכליתה: "... כאשר אנו רואים את הברואים מרובים אין אנו צריכים להיות נבוכים במטרה בהם מה היא, לפי שיש כאן עניין טבעי יתברר לנו על ידו מי הוא המטרה מכול הנבראים, וכאשר חקרנו בעניין זה מצאנו כי המטרה הוא האדם..." [5].

לאחר קביעה עקרונית זו, אומר רס"ג כי הסיבה הראשית לכך היא שכלו. יתרונו זה מרומם אותו משאר הברואים, היות ובאמצעותו הוא יכול להישמע לציווי האלוהי ולזכות בחיי העולם הבא. ראוי לציין כי אין המדובר כאן ביכולת השכלית כשלעצמה אלא לתוצאותיה הפרקטיות: "...הודיענו אלוהינו על ידי נביאיו שהוא שם יתרון לאדם על כול ברואיו...ושהוא נתן לו את היכולת למשמעתו והניחה לפניו כהצעה ונתן בידו את היכולת והבחירה..." [6].

רס"ג אינו מייעד לאדם את ידיעת האמת המטפיזית או את ידיעת מהותו של האל. התכלית המצטיירת מדבריו קשורה לקיום הציווי האלוהי בלבד ואין לה זיקה להשקפה הפילוסופית הקלאסית. בשל כך הוא מדגיש את החרות המוחלטת של הרצון האנושי, היכול לציית או להמרות את פי האל ללא התערבותו: "...כי הבורא יתרומם ברוממותו אינו משפיע על מעשה בני האדם כלל, ואינו מכריחם לא על משמעת ולא על מרי..." [7].

[בתמונה: רעיון הבחירה החופשית... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי PublicDomainPictures לאתר Pixabay]

שוב, אין מצויה אצל רס"ג הדילמה והקושי העיוני הנובע בעימות בין חוקי הטבע לבין הבחירה החופשית. הזווית שאותה מעלה רס"ג קשורה לשאלה מדוע הוענקה לאדם היכולת לבחור בין טוב לרע? לדעתו שכלו של האדם ומעמדו הגבוה בעולם מחייבים את חופש הבחירה שלו. אין האל כופה על האדם דבר, אלא מצווה עליו את המעשה הנכון לעשותו. כאשר האדם מכריע מפנימיותו, לציית לאל שכרו גבוה לאין ערוך אם היה משולל זכות של בחירה חופשית מלאה. זאת ועוד. לדעתו האדם מוגדר כעושה בין אם הוא מבצע או בין שהוא מחליט שלא לבצע פעולה כלל. לשון אחר- האדם מקבל שכר או עונש מאת האל באותה מידה של עשייה או על אי עשייה. כנגד הגזירה הקדומה (הפרידיסטינציה) [8] שהייתה נפוצה באסלאם, שדיברה על ההכרח במעשיו של האדם הכפופים לידיעה האלוהית המוקדמת, מוכיח רס"ג כי אם אין אנו דוגלים בחופש רצון מוחלט, הרי אין טעם לציווי האלוהי ולתוצר לוואי של שכר ועונש. ברם, קביעה זו של רס"ג מעלה בכול חריפותה את הבעיה תיאולוגית הסבוכה בדבר היחס בין הידיעה האלוהית לבין חופש הבחירה של האדם. רס"ג אמנם מודע לבעיה אבל אין בדבריו הצעה לפתרון. לדעתו האל אכן יודע את החלטות האדם ומעשיו מראש, אולם אין ידיעה זו הסיבה לבחירה האנושית.

יתכן שניתן לדמות את ידיעת האל לאדם הצופה מראש התנהגות של אדם אחר, מבלי שידיעה זו תכריע את מעשיו של העושה: "...ושמא יאמר עוד כיון שהוא יודע במה שיהיה לפני שיהיה וכבר ידע שהאדם ימרה דברו, הרי מוכרח הוא האדם להמרות כדי שתתקיים ידיעתו? ובירור טעות זו... הוא שהאומר כן אין לו ראייה שידיעת הבורא את הדברים היא סיבת הוייתן, ואינו אלא דבר שנדמה לו או שאמרו בזדון, ובאור בטול דבר זה, כי אילו ידיעת ה' את הדבר היא סיבת היות הדבר כי אז היו הדברים קדומים שאין להם ראשית כיון שאין ראשית לידיעתו אותם. אלא אנו בדעה שהוא יודע כול הדברים כפי אמיתת היותם, וכול דבר מהן שהוא ממציאו כבר ידע שימציאהו, וכול דבר מהן שיבחרהו האדם כבר ידע שהאדם יבחרהו. ואם יאמר וכאשר ידע ה' שהאדם ידבר האם יתכן שישתוק, אמרנו בלשון ברורה, כי האדם אם היה שותק במקום שידבר אנו מניחים מיסוד הדבר כי ה' ידע שהאדם ישתוק, ואי אפשר שנניח שהוא ידע שהאדם ידבר, לפי שהוא יודע הפעולה הסופית מפעולות האדם הנעשית לאחר כול מחשבה מצידו והקדמה ואיחור אותו עצמו הוא שידע..." [9].

[בתמונה: רעיון הבחירה החופשית... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי mohamed_hassan לאתר Pixabay]

אחרית דבר

פָּרָשַׁת נִצָּבִים מעלה את הסוגייה של חופש הרצון האנושי. רס"ג שדן בנושא מורכב זה, מעלה את הדילמה אודות חופש הרצון בכול חריפותה, אבל אין הוא נותן לקורא ולנבוך פתרון מוחלט. אמנם אין הידיעה האלוהית, סיבת הכרעת האדם, היות והאל מכיר רק את התוצאה של ההכרעה האנושית, ולא את הדרך אליה. בשיטת הגמול המקראית, האדם נענש או מתוגמל בהתאם למעשיו, וברור כי ללא בחירה חופשית אין מקום לשכר או עונש. אולם אין בדברים אלה של רס"ג משום פתרון מעמיק לדילמה התיאולוגית שעומדת איתנה גם לאחר תשובה זו בכול תקפותה.

[בתמונה: שלט רחוב בצומת של סעדיה הגאון החשמונאים ברחובות תל אביב. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Enoshd. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 4.0]

[לקובץ המאמרים על פרשת ניצבים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על רבי סעדיה גאון (רס"ג), לחצו כאן]

מקורות והעשרה

[1] אבי הראל, לב לדעת ועיניים לראות... עיקרון הבחירה החופשית, ייצור ידע, ספטמבר 2016.

[2] על תולדות חייו ראה-גוטמן י.,הפילוסופיה של היהדות, מוסד ביאליק,1983, עמודים-62-73(=להלן גוטמן).

סיראט,ק. הגות פילוסופית בימי הביניים, כתר,1975, עמודים-21-23.

שבייד, א. הפילוסופים הגדולים שלנו, ידיעות אחרונות, 1999, עמודים-19-22.

פישמן,י.ל.(עורך), רב סעדיה גאון-קובץ תורני מדעי, 1943

ברודי, י.  רב סעדיה גאון, הוצאת מרכז זלמן שזר, 2006(להלן= ברודי).

[3] ברודי, עמוד 13.

[4] ראה- גולדמן. א, תורתו האתית של רס"ג, דעת, 2-3, תשל"ח-ט'.

[5] סעדיה גאון, אמונות ודעות, תרגום  קאפח, עמוד ק"נ. (להלן תרגום קאפח).

[6] שם, עמוד קנ"א.

[7] שם, עמוד קנ"ו.

[8] גוטמן, עמוד 72.

[9] תרגום קאפח, עמודים קנ"ח- קנ"ט.