[דיור וציונות - ההישג חסר התקדים של דוד בן גוריון בתחום הדיור... הצלם: זולטן קלוגר, לע"ם. התמונה היא נחלת הכלל]

[המאמר ראה אור לראשונה באתר ישראל היום. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר] [לאוסף המאמרים על משבר הדיור ומצוקת הדיור, לחצו כאן]

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

*  *  *

מחירי הדירות הפכו מזמן לנטל מעיק משמעותי על אזרחי מדינת ישראל. שר האוצר, אביגדור ליברמן, הבטיח בתוך כשנה תפנית לטובה. אולם כל המאמצים לשינוי המגמה כמו, הגדלת שיווק הקרקעות לבניה והעלאת הריבית למשכנתאות (בציפייה שירחיקו מהשוק משקיעים בעלי יותר מדירה אחת) אינם יכולים לחולל את המהפכה הנדרשת, באשר הם משמרים את בסיס השיטה שהשתעבדה במלואה לכוחות תחרות השוק.

ראוי להתבונן בגישת מפא"י ופעולתן של ממשלות דוד בן גוריון בעשור הראשון למדינה. באותן שנים, מדינת ישראל שילשה את אוכלוסייתה בקליטת יותר ממיליון עולים, ולמרות הקשיים הכלכליים הצליחה להעניק כמעט לכולם קורת גג במחיר שווה לכל נפש. נכון, שבחלק מהמקומות הפתרון לא היה מושלם, אבל ההישג בכל קנה מידה השוואתי היה חסר תקדים. ממשלות ישראל הצליחו בכך הודות למיצוי קרקע הלאום בשיווק ממשלתי לבנייה רחבת היקף, במחיר נמוך. המאמץ מומש הודות לחברות בנייה ציבוריות, כמו שיכון עובדים, רסקו, משה"ב, ובראשן חברת ביצוע ממשלתית כסולל בונה. חברות אלה, כמובן לא התעלמו משיקולי רווח והפסד, אבל בבסיסן הן לא היו חברות למטרות רווח. במדינת ישראל כיום לא נותרה חברת בניה אחת שאינה למטרות רווח מלבד "אמנה" הפועלת בעיקר ביו"ש.

[דיור וציונות - ההישג חסר התקדים של דוד בן גוריון בתחום הדיור - מבני שיכון טיפוסיים משנות ה-50, בשכונת רמת אביב א' בצפון תל אביב... התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי מיכאל יעקובסון. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

הציבור משלם ונאנק

הנתון שמייצג יותר מכל את עושק הציבור על ידי הממשלה ומוסדותיה, הוא סך עודפי הגבייה של רשות מקרקעי ישראל - רמ"י - ביחס לתכנון התקציב השנתי. הנתונים היו חסויים עד לשבוע האחרון; וראוי להביאם לתודעת הציבור. שנת 2021 מסתכמת ברמ"י, בעודף חסר תקדים של גביית יתר אל מול תכנון התקציב השנתי. בחוק התקציב, בסעיף תכנון עודף הגבייה, נקבע צפי ל- 6.25 מיליארד שקל. בפועל עודפיי ההכנסה לשנת 2021 עמדו על 21.1 מיליארד שקל ואולי אף יותר. עודפים אלה, בחריגתם המובהקת מבסיס התכנון, הם כספים שנגבו מהציבור בגין שיווק הקרקע לדיור באמצעות רמ"י.

להדגמה פשוטה: מגרש בגבעת אולגה בחדרה - המשווק על ידי רמ"י לבניית מגדל בן 60 דירות, נמכר במכרז ליזם המציע את המחיר הגבוה ביותר. כאשר מחלקים לשישים הדירות את הסכום ששילם היזם רק על הקרקע, מתברר כי מחיר הקרקע לדירה אחת, לפני התחלת בנייה, מתקרב למיליון שקל. תשלומים אלה מסבירים את עודפי הגבייה חסרי התקדים. בינתיים, הציבור משלם ונאנק.

כל עוד תשווק הקרקע באזורים מרכזיים במכרז למרבה במחיר, אין סיכוי לשינוי משמעותי במחירי הדירות. תפנית של ממש מחייבת שיבה להנחות העבודה של ממשלות ישראל מימי שלטון מפא"י.

[התמונה היא צילום מסך. הכרזה: ייצור ידע]

נקודת התפנית

במבט לאחור לא קל לסמן את נקודת התפנית. אולם היא פרצה אל תודעת המנהל הציבורי בישראל, עם המשבר הכלכלי הגדול בשנת 1985. מבחינה מנהלית, ראויה לתשומת לב הנקודה בזמן, בה הוכפפו משרדי הממשלה לאגף התקציבים באוצר. מאותו רגע התחוללה מהפכה סמויה., ההיגיון הכלכלי אותו מייצג משרד האוצר הפך להגיון הדומיננטי שמכתיב את פעילות כלל משרדי הממשלה. לא עוד שאיפה לתכלית ציונית: לפריסת התיישבות, לפיתוח הפריפריה ולקיבוץ גלויות, אלא שאיפה למשוואות רווח כלכלי. מתוך הדומיננטיות הזו של שיקולי עלות תועלת, התנגד שר האוצר ליברמן להצעה להקמת שני יישובים חדשים בנגב -ניצנה וחנון- בטענה שהקמתם אינה כלכלית. במבחן התכלית הציונית, התוצאה המיידית של התמסרות משרדי הממשלה ורשויות המדינה לשיקולי רווח כלכלי, היא שמחירי הדיור הגבוהים, נעשו מכשול להמשך תנופת העלייה. אפילו יהודי ארה"ב מוצאים כיום את יוקר הדיור בישראל, כגורם מונע לעלייתם ארצה.

עם התבססות היגיון תחרות השוק, גם רמ"י  כבעלת רוב הקרקעות במדינת ישראל, באחריותה לשיווק קרקע למגורים, שינתה את היגיון התנהלותה והיא פועלת למעשה כספסר בעל מונופול בתחרות השוק החופשי. בתפנית הזו טמונה עיקר הקפיצה במחירי הקרקע שעלו במאות אחוזים לא רק באזורי הביקוש בגוש דן - שם ניתן להצדיק את תחרות השוק - אלא גם במרחב הכפרי, בספר וגם בערי הפריפריה. מגרש בקיבוץ גונן בצפון משווק לאחרונה על ידי רמ"י במחיר שמעל 800,000 שקל. ובכרמיאל שווקו השנה 22 מגרשים לבניית דו משפחתי צמודי קרקע במחיר של 1.2 מיליון שקל למגרש אחד. המחירים המופקעים דומים גם בערד.

ראוי להדגיש שדווקא למול המגזר הערבי רשות מקרקעי ישראל משווקת קרקע לבנייה במחירים מוזלים פי עשר ויותר. בדיר אל אסאד לדוגמה שווקו מגרשים במחיר כ- 20,000 שקל. בכפרים בדואים במועצה אזורית משגב אזרחים שמילאו שרות בכוחות הביטחון יזכו למגרש בפחות מ- 100,000 שקל כאשר ביישוב הישראלי הסמוך המחיר למגרש יגיע למיליון שקל.

[בתמונה: ההיגיון הכלכלי אותו מייצג משרד האוצר הפך להגיון הדומיננטי שמכתיב את פעילות כלל משרדי הממשלה. לא עוד שאיפה לתכלית ציונית: לפריסת התיישבות, לפיתוח הפריפריה ולקיבוץ גלויות, אלא שאיפה למשוואות רווח כלכלי... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי pasja1000 לאתר Pixabay]

בין ישראל לארצות הברית

מעורר תמיהה כיצד דווקא בציונות הדתית - בהשפעה שמרנית אמריקאית (קרן תקווה ופורום קהלת) התמסרו לרעיונות כלכלת שוק חופשי, עד כדי התעלמות מתנאיה ויעדיה הייחודיים של מדינת ישראל. אף לא אחת מכל מדינות המערב מחויבת כמו מדינת ישראל למאבק מתמשך על ריבונותה במרחבי הפריפריה. נכון שחלוצים אמריקאים, ביוזמתם הרחיבו את תחומה של ארה"ב, אל גבולותיה המוכרים כיום. אלא ששם המאבק חלף; ואילו בארץ ישראל, המאבק על אחיזה ריבונית במרחב הולך ומתעצם.

במורשת הכלכלית השמרנית של הרפובליקנים בארצות הברית, אין רגישות לשאלה האם במגמות השוק חבל ארץ שלם - למשל דטרויט - ישקע וייהפך לעיר רפאים. במשוואת הביטחון הלאומי האמריקאי, אין לכך משמעות קריטית. כאן בדיוק טמון ההבדל המהותי בין ישראל לבין ארצות הברית.

[בתמונה: נכון שחלוצים אמריקאים, ביוזמתם הרחיבו את תחומה של ארה"ב, אל גבולותיה המוכרים כיום. אלא ששם המאבק חלף; ואילו בארץ ישראל, המאבק על אחיזה ריבונית במרחב הולך ומתעצם... התמונה היא נחלת הכלל]

דרושה גישת ביניים

אינני סוציאליסט שמתעלם מהשיעור החשוב שלימדה את האנושות כלכלתה הכושלת של בריה"מ. אולם אני טוען לגישת ביניים, המכילה באיזון מחושב גם את יתרונות כלכלת תחרות השוק החופשי וגם את יתרונותיה של מעורבות המדינה בלקיחת אחריות ביצועית לפעולה בנושאים המבטאים אינטרסים לאומיים ראשונים במעלה.

מדינת ישראל כמדינה יהודית, היא בסיכומו של דיון, תופעה ייחודית הנדרשת למבנים ארגוניים ייחודיים ולשיטות פעולה ייחודיות. דומיננטיות בלתי מרוסנת של גישת תחרות שוק חופשי, היא שמחוללת את מצוקת הדיור. היא פוגעת בעתיד הדור הצעיר. משעבדת אותו למשכנתא בלתי אפשרית, מעצימה פערים, מעודדת ירידה מהארץ וחוסמת עלייה. כל זה עבור מדינת ישראל הרה אסון. התופעה עלולה לפגוע גם במוכנות הבסיסית של האזרח הישראלי לסכן חייו בשרות מילואים כאשר הוא משועבד לעול משכנתא בלתי אפשרי.

המאבק לירושת חבלי מולדת, בגליל בנגב וביו"ש זקוק לתנופת התיישבות חדשה, והיא אינה יכולה להתנהל רק על בסיס כוחות השוק בהגיון עסקי נדלנ"י. בימי חשבון נפש ותשובה, ראוי להנהגת המדינה לשוב אל נקודת הבראשית הציונית.

[התמונה היא צילום מסך. הכרזה: ייצור ידע]

[לאוסף המאמרים על משבר הדיור ומצוקת הדיור, לחצו כאן]