[בתמונה: מנהיג ברית המועצות האחרון, מיכאיל גורבצ'וב מצוייר על חומת ברלין. לאן הוא נהג את ברית המועצות? הדרך לגיהינום, מסתבר, מלאה כוונות טובות... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי cocoparisienne לאתר FIXABAY]

[לריכוז המאמרים על 'מאבק העוצמה', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'דחיפה' (Perturbation) ומהלומה מערכתית, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על חשיבה מערכתית, לחצו כאן]

הדרך לגיהינום מלאה כוונות טובות...

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

ב- 29 באוגוסט 2022 מת בגיל 91 בבית חולים במוסקבה, מיכאיל גורבצ'וב, מנהיגה האחרון של ברית המועצות. האיש שזכה לכבוד אינסופי במערב פופולארי הרבה פחות ברוסיה ובצדק: הוא ניסה לתקן את האימפריה הסובייטית החולה, ותוך כדי ניסיון, 'הקריס את הבית על יושביו'...

אנחנו נעשה שימוש במקרה הבוחן הזה על מנת להמחיש את תוצאותיו האפשריות של השימוש השגוי בכלי ניהולי וצבאי, הקרוי: 'דחיפה' (‘Perturbation’), והנובע מתורת המערכות המורכבות ומתורת הכאוס.

דחיפה משמעה:  שינוי הנגרם ע"י גורם, פנימי או חיצוני למערכת, הגורם לה לעבור ממצב אחד ('מושך') לאחר (רזי ויחזקאלי, 2007, ע' 222).

[להרחבת המושג: 'דחיפה' (Perturbation), לחצו כאן] [להרחבה על 'תורת המערכות המורכבות', לחצו כאן] [להרחבה בנושא 'תורת הכאוס', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'מושך', לחצו כאן]

[בתמונה: 'דחיפה' (‘Perturbation’) - הזזת המערכת ממצב אחד למצב אחר, חדש. המקור: ד"ר פנחס יחזקאלי]

אבל...

הבעיה העיקרית בכלי הזה היא, שבשל אי הוודאות, ניתן לשלוט על הגורמים שיוצרים דחיפה, אך לא על תוצאותיה; ולא תמיד היא מביאה אותנו לאן שחפצנו להגיע... גם כאן לעיתים, הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות... על כן, היא מחייבת - כמו במשחק שחמט - תכנון דינאמי ושינויים, תוך כדי תנועה, ע"פ ההתרחשויות.

אבל מה קורה כאשר לא משנים 'תוך כדי תנועה'? את זה מלמד אותנו מקרה הבוחן של גורבצ'וב

[משמאל: ה'דחיפה' של מיכאיל גורבצ'וב... התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי RIAN. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

מקרה הבוחן של גורבצ'וב

ג'ורבצ'וב מעולם לא התכוון לפרק את ברית המועצות; ואם היה יודע לאן יגיעו הדברים - ואיך יתנהג המערב כלפי רוסיה אחרי שהתפרקה האימפריה, ספק רב אם היה עושה את מה שעשה.

הוא ירש מדינה שהייתה שרויה במשבר כלכלי ומדיני חמור מאין כמוהו. אם נעשה שימוש ב'מודל מערכות מורכבות, בין סדר לכאוס'(ראו התרשים למטה), ניתן לאבחן את מצבה של ברית המועצות בין קיפאון להתפוררות.

המצב הזה מחייב חזרה למצב של סדר (ראו בתרשים); רק שפעולה כזו במצב של קיפאון-סטגנציה (Stagnation) - כשכל תהליכי קבלת ההחלטות מצויות בידיים של אלה שלא יאפשרו שינוי - היא כמעט בלתי אפשרית. מן העבר האחר, הליכה בכיוון ההפוך של הוספת דרגות חופש למערכת (ראו בתרשים), עלול לדרדר אותה במהירות לכאוס, וזה בדיוק מה שגורבצ'וב עשה...

[למאמר: 'מודל: ', לחצו כאן] [להרחבת המושג: קיפאון - סטגנציה, לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'התפוררות', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'סדר', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'כאוס', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'דרגות חופש', לחצו כאן]

[בתמונה: המודל של ארגונים בין סדר לכאוס... הכרזה: ייצור ידע]

ברית המועצות בין גלאסנוסט לפרסטרויקה

כאמור, הדבר האחרון שהיה גורבצ'וב צריך לעשות הוא מתן חופש לא מבוקר וזה מה שעשה: הוא קידם רפורמות ליברליות ברמת הכלכלה (פרסטרויקה) וברמה הפוליטית (גלאסנוסט). במקביל, סיים את המלחמה באפגניסטן והוציא ממנה את הצבא האדום; וקידם הסדר ביחסי ארצות הברית–ברית המועצות. אחר כך, החל להוציא בהדרגה גם את הכוחות הרוסיים מארצות הגוש המזרחי.

התוצאה המיידית הייתה קריסת ברית ורשא ודמוקרטיזציה של ארצות מזרח אירופה. בתוך ברית המועצות, הובילו הרפורמות להתחזקותן של תנועות לאומיות בדלניות, שקראו לפירוק ברית המועצות. כחלק מהכאוס שיצר, גם חווה באוגוסט ב-1991, פוטש כושל של הראקציונרים שניסו להיפטר ממנו, מה שהחיש את הקריסה. 

בסופו של הפוטש, נשיא רוסיה הסובייטית, בוריס ילצין, חתם עם מקביליו באוקראינה הסובייטית ובלארוס הסובייטית על פירוקן של ארצות אלו מברית המועצות. כמו כן, גורבצ'וב איבד את רוב סמכותו שהועברה לילצין במהלך הפוטש....

[בתמונה משמאל: בוריס ילצין, הנשיא הראשון של הפדרציה הרוסית אחרי התפרקות ברית המועצות... התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Kremlin.ru. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY- 4.0]

[בתמונה: יצירה ובה כלולים גורבצ'וב, רייגן וחומת ברלין... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי 4536207 לאתר FIXABAY]

ואיך התנהג המערב לברית המועצות - ואח"כ לרוסיה - אחרי הקריסה?

גם זה שיעור מצוין בניהול, ובמשמעויותיו של מאבק העוצמה במערכת מורכבת... גורבצ'וב זכה לכבוד מלכים מערב, ואף כובד בפרס נובל לשלום, אולם את רוסיה הפסיק המערב 'לספור' וזלזל בה.

כותב אמנון פורטוגלי (ראו תמונה משמאל) במאמרו, דיבידנד השלום ושברו – התרחבות נאט"ו בלב משבר אוקראינה:

"...

עם נפילת חומת ברלין ב-9 בנובמבר 1989, הפכה שאלת איחוד גרמניה - שהייתה מפוצלת לשתי מדינות, מזרחית במסגרת ברית ורשא; ומערבית במסגרת נאט"ו - לשאלה המדינית המרכזית באירופה.

[מקור התמונה משמאל: אמנון פורטוגלי]

האיחוד נראה למערב צעד טבעי, אלא שלברית המועצות - שסבלה יותר מכל אומה אחרת מגרמניה הנאצית ושתרמה יותר מכל אומה אחרת להבסתה - הייתה שמורה יכולת הווטו על עתידה של גרמניה, שלא לדבר על שלוש מאות ושמונים אלף חיילים רוסים, שהוצבו עד אז במזרח גרמניה.

[לריכוז המאמרים על 'מאבק העוצמה', לחצו כאן] [למאמרו של אמנון פורטוגלי: 'דיבידנד השלום ושברו – התרחבות נאט"ו בלב משבר אוקראינה', לחצו כאן]

[בתמונה: מיכאיל גורבצ'וב דן באיחוד גרמניה עם הנס-דיטריך גנשר והלמוט קוהל ברוסיה, 15 ביולי 1990. צילום: Bundesbildstelle / Presseund Informationsamt der Bundesregierung]

לפיכך, פקידים מערב גרמנים, שהיו בעלי האינטרס הגדול ביותר באיחוד גרמניה, החלו לטפטף אינפורמציה שתקל על הרוסים להסכים... שר החוץ של מערב גרמניה דאז, הנס-דיטריך גנשר (ראו תמונה משמאל), נשא מספר נאומים שהציע בדיוק את הפשרה הזו: "הרחבה של השטח של נאט"ו מזרחה, כלומר קרוב יותר לגבולות ברית המועצות, לא תתרחש!".

[בתמונה משמאל: שר החוץ הגרמני, הנס דיטריך גנשר. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Bundesarchiv, B 145 Bild-F054876-0030 / Ludwig Wegmann. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

בפברואר 1990 נסע שר החוץ האמריקני דאז, ג'יימס בייקר (ראו תמונה משמאל) למוסקבה, שם נפגש עם מיכאיל גורבצ'וב, מנהיג ברית המועצות. בייקר סבר, בהתחשב בהיסטוריה, שמנהיג ברית המועצות יעדיף לראות את גרמניה מעוגנת בברית רב-צדדית, מאשר שתישאר בכוחות עצמה ושאל אותו כך: "האם תעדיף לראות גרמניה מאוחדת מחוץ לנאט"ו, עצמאית וללא כוחות ארה"ב, או שהיית מעדיף שגרמניה מאוחדת תהיה קשורה לנאט"ו, עם הבטחות שתחום השיפוט של נאט"ו לא יעבור סנטימטר אחד מזרחה ממיקומו הנוכחי?"

[בתמונה: מנהיג ברית המועצות האחרון, מיכאיל גורבצ'וב (מימין), ונשיא ארה"ב רונלד רייגן לאחר החתימה על הסכם פירוק נשק גרעיני לטווח בינוני, 1 ביוני 1988. הדרך לגיהינום מלאה כוונות טובות... התמונה היא נחלת הכלל]

רק שגם הבוס שלו התנגד. הנשיא ג'ורג' בוש הבן דחף להסכם שיאפשר לגרמניה להצטרף לנאט"ו. בסופו של דבר, רק לאחר שהצבא הסובייטי הוציא את כוחותיו שלו. בספטמבר, 1990, חתם גורבצ'וב על האמנה בדבר ההסדר הסופי ביחס לגרמניה. ארצות הברית ואירופה הצליחו להשיג את כל שביקשו ללא תשלום מחיר.

מאז 1997 נאט"ו הוסיפה 14 חברות חדשות, כולל תשע שהיו מאחורי "מסך הברזל". "דיבידנד השלום" הפך ל"דיבידנד החימוש". היו כאלה שמתחו ביקורת על התהליך והתריעו איך יסתיים, כמו ראש ה-CIA לשעבר רוברט גייטס; אבל, שדולת יצרני הנשק האמריקנית - שראתה את הרווחים העצומים הצפויים לה - הפעילה לחץ מאסבי, כדי שהחברות החדשות של נאט"ו תתקבלנה. הלחצים הללו זכו לפרסום ב- 1998, על ידי ה- ARMS TRADE RESOURCE CENTER ועיתונים חשובים כמו הניו יורק טיימס והשיקאגו טריביון.

התוצאה: לא לעולם חוסן, ומערכות מורכבות נוטות למהפכי עוצמה; והמהפך הזה הגיע עם עליית ולדימיר פוטין (ראו תמונה משמאל) לשלטון ברוסיה, ביום האחרון של שנת 1999. מאז, הוקצנו מאוד יחסי ארצות הברית עם רוסיה. מאז, הם שוברים בכל פעם שיא חדש...

[תמונתו של ולדימיר פוטין משמאל היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי 6964520 לאתר Pixabay]

הנשיא פוטין הבהיר את התפיסה והמדיניות הרוסית, את ההתנגדות להתפשטות נאט"ו, עוד ב-2007, שלוש שנים לאחר שהמדינות הבלטיות, רפובליקות סובייטיות לשעבר הגובלות ברוסיה, הצטרפו לנאט"ו. בנאום חשוב בכנס הבינלאומי למדיניות ביטחונית במינכן אמר פוטין: "יש לנו את הזכות לשאול: נגד מי זה [נאט"ו] נועדה להרחיב? ומה קרה להבטחות שהעניקו שותפינו המערביים לאחר פירוק ברית ורשה? איפה ההצהרות האלה היום? אף אחד אפילו לא זוכר אותן".  ..."

אם תרצו, זה הרקע למלחמת רוסיה אוקראינה כיום.

[להרחבת המושג, 'מערכת מורכבת', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על יחסי רוסיה - אוקראינה, לחצו כאן] 

[לריכוז המאמרים על 'מאבק העוצמה', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'דחיפה' (Perturbation) ומהלומה מערכתית, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על חשיבה מערכתית, לחצו כאן]

מקורות

• רזי עפרון, יחזקאלי פנחס, העולם איננו ליניארי - תורת המערכות המורכבות - גורם חדש בניהול, תל אביב, משרד הביטחון, ע' 30, עמ' 58-56, 222.
• פנחס יחזקאלי (2014), מושך, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), תורת המערכות המורכבות, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), מערכת מורכבת, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), תורת הכאוס, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), כאוס, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), סף הכאוס, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), סדר, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), קיפאון – סטגנציה: הארגון נסדק מתחת למעטה הקרח…, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), מערכת מורכבת, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014) דרגות חופש, ייצור ידע, 11/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2020), הכל על מאבק העוצמה באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 29/3/20.
• פנחס יחזקאלי (2022), יחסי רוסיה – אוקראינה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 21/1/22.
• אמנון פורטוגלי (2022) דיבידנד השלום ושברו – התרחבות נאט"ו בלב משבר אוקראינה, ייצור ידע, 3/3/22.
• פנחס יחזקאלי (2024), חשיבה מערכתית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 15/1/24.