[בתמונה: כוחות צה"ל בשכם. המקור: דובר צה"ל]

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

*  *  *

אפגניסטן זה כאן

אחרי המאבק המזויין עם הפלסטינים בשנים 2003-2000, שודרגה הרשות הפלסטינית מחדש, ע"פ המודל האמריקני באפגניסטן.

לאחר פיגועי ה- 11 בספטמבר 2001, פלשו האמריקנים לאפגניסטן, בראשות קואליציה של מדינות, והביאו לקץ שלטון הטליבאן. הם הקימו שם שלטון חדש, שהתבסס על הברית הצפונית (איגוד של ארגונים המתנגדים לטליבאן וששלטו באפגניסטן לפני שהוא השתלט עליה); בנו שם צבא מצויד ומאומן היטב, שהיה אמור לשמור על סדר החיים במדינה.

[בתמונה: כמו באפגניסטן... חיילים אמריקנים ובריטים באפגניסטן. התמונה היא נחלת הכלל]

כמו באפגניסטן, עשו גם ביהודה ושומרון.

כמו חמיד קרזאי (ראו התמונה למטה משמאל) באפגניסטן, גם אבו מאזן (ראו התמונה למטה מימין) קיבל לידיו כוחות צבאיים מאומנים ומצוידים היטב, שהיו אמורים להפוך את הישות הפלסטינית ל'מדינה נורמאלית'. והתוצאה?

• באפגניסטן כורסם מרחב השליטה של הצבא הזה בהתמדה, עד שהוא פשוט התאדה, ברגע שהאמריקנים יצאו מהמדינה, וכל הלוחמים על ציודם עברו לרשות הטליבאן.
• ברשות הפלסטינית מתרחש אותו תהליך בדיוק. אבו מאזן נמצא בישורת האחרונה של חייו, 'הקלפים מחולקים מחדש'; השטח מתארגן ליום שאחרי; וכל אחד מה'טוענים לכתר' צובר לעצמו נשק ולוחמים ליום המבחן; מרחבי השליטה של הרשות מצומצמים והולכים וכוחותיה המזויינים מתחלקים ע"פ הנאמנויות השונות.

באזורי שכם וג'נין, מתהווה צבא של עשרות אלפי חמושים שמתארגנים למלחמה. ברית של מיליציות חמושות - של חברי ג'יהאד פלסטיני יחד עם כוחות חמאס חללי אל אקצא (פת"ח) אנשי תנזים וחברי הפלגים השונים - שולטים על השטח הרווי בנשק (שחלקו מוברח וחלקו מיוצר במקום); ויוצרים בו ישות טרור חדשה, בדומה למה שהתרחש בעזה, החותרת לפיצוץ הבלתי נמנע.

[בתמונה: מימין: אבו מאזן. משמאל: חמיד קרזאי. שניהם קיבלו לידיהם צבא מאומן וחמוש היטב, בתקווה שיעשה את העבודה... בשני המקרים הצבא הזה התאדה ברגע המבחן! תמונתו של אבו מאזן מימין נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Kremlin.ru. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 4.0; תמונתו של חמיד קרזאי היא תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי ResoluteSupportMedia לאתר flickr]

ואנחנו? מה קורה איתנו?

אנחנו ממסגרים (Framing) - לוקחים חלק קטן מהתמונה הכללית ומספרים לעצמנו שזוהי המציאות. אנחנו מטביעים את עצמנו בבעיות היום יום של המיקרו; ובאמת, ברמת המיקרו, פעילות צה"ל במבצע 'שובר גלים' ביהודה ושומרון ראויה להערכה ורשמה הצלחות נאות. 

אבל, בעוד אנחנו עסוקים בחוליות ובמבוקשים, מישהו 'הזיז לנו את הגבינה' (ראו הכרזה למטה). בעוד אנחנו פועלים, כאילו דבר לא השתנה, המציאות ביהודה ושומרון השתנתה לחלוטין. רק שאף אחד לא רוצה לראות את הרמה הכוללת. בזה איש אינו מתעסק. במאקרו, מדינת ישראל פשוט לא בכיוון!

[להרחבת המושג 'מסגור', לחצו כאן]

[בתמונה: בעוד אנחנו עסוקים בחוליות ובמבוקשים, מישהו 'הזיז לנו את הגבינה'... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Shutterbug75 לאתר Pixabay]

במקום להתמודד עם המציאות החדשה, אנחנו מחמירים אותה

בנינו רשות פלסטינית, ציפינו שהיא תעשה בשבילנו את העבודה, וכשהם נכשלים אנו מתרצים את זה בכך שאין להם מוטיבציה וצריך לתת להם מוטיבציה ומניעים חדשים - ליצור אופק מדיני ולתת להם עוד.

התוצאה היא שהם כרגע נהנים מאובדן השליטה שלהם עצמם באזור ג'נין. אנחנו רק נכנסים ויוצאים בפשיטות למרחבי ג'נין ושכם; אבל, כשאנחנו נכנסים ויוצאים, אנחנו רק מלכדים אותם במלחמה נגד הכוחות שלנו; בעוד השליטה על השטח נותרת בידיהם, ואנחנו לא מצליחים 'להקריס' את חממות הטרור.

[להרחבת המושג 'מסגור', לחצו כאן] [להרחבה בנושא הצלחה וכישלון, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'הכל על מוטיבציה', לחצו כאן]

[בתמונה: יאללה ממסגרים - לוקחים חלק קטן מהתמונה הכללית ומספרים לעצמנו שזוהי המציאות... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי rawpixel לאתר Pixabay]

מדוע? כדי לא לאבד, לכאורה, את ההישג הגדול של יצחק רבין בהסכמי אוסלו

כדי להבין זאת צריך להרחיק אחורה ליצחק רבין ולהסכמי אוסלו. רבין הצליח למנוע את מה שמזהיר אותנו גדי אייזנקוט מפניו. שנהיה מדינה דו לאומית ונאבד את המדינה היהודית.

[הצילום של גדי אייזנקוט משמאל נוצר והועלה לויקיפדיה על ידי צה"ל. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 2.0]

רבין, בהכרה מלאה של אי הרצון לשלוט על הפלסטינים, הצליח ליצור מצב שבו רובם המכריע של הפלסטינים אינם נמצאים תחת שליטה ישראלית אלא מרוכזים תחת ישות עצמאית משלהם. כבר במאי 1994 עברו כל האזרחים בעזה לידיים פלסטיניות (תחילה הרשות ואח"כ מדינת חמאס); ובינואר 1996 בהסכם אוסלו ב' הועברו כל הפלסטינים בשטחי A ו- B, לשליטת הרשות הפלסטינית.

היום אנו חוששים, שהתערבות משמעותית בשטח - נוסח חומת מגן - ימוסס את ההישג הגדול של רבין ויאחד את האנרגיה הפלסטינית נגד ישראל דווקא.

לכן, ללא הבנה ברורה מה ישראל רוצה בתהליכי המאקרו, ישראל חוששת 'לערבב מחדש את הקלפים'...

.

[להרחבה על מבצע 'חומת מגן', לחצו כאן]

[בתמונה: הפחד לאבד את מה שרבין השיג... בתמונה: כרזה לזכרו של יצחק רבין. מרכז ההסברה. שם הצלם אינו מופיע]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2015), מסגור, ייצור ידע, 4/10/15.
• פנחס יחזקאלי (2015), הצלחה וכישלון: תוצאות המירוץ אל המטרה, ייצור ידע, 16/5/15.
• פנחס יחזקאלי (2020), הכל על מוטיבציה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 30/4/20.

• גרשון הכהן (2022), עשרים שנים לחומת מגן – לקחים, ייצור ידע, 15/4/22.