[בתמונה: הפוליטיקאים בלבנון הם בובות הנשלטות בידי איראן ושלוחה - חיזבאללה. הם מקבלים החלטות בדיוק ע"פ ההוראות הנמסרות להם. תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי Simon לאתר FIXABAY]

[לאוסף המאמרים על הסכם הגז עם לבנון, לחצו כאן] [להרחבת המושג בני חסות, פרוטקשן וכופרים - דימי, לחצו כאן]

אלי בר און הוא כלכלן המתמחה בניתוח מערכות וחקר ביצועים.

*  *  *

חלמאות מדינית, ביטחונית ופוליטית הפכו את שדה הגז 'כריש' לבן ערובה בידי איראן וחיזבאללה, ואותנו - למשלמי דמי חסות - פרוטקשן. קשה להניח, שבלי הזרמה של מיליארדי דולר לאיראן ולחיזבאללה (לכאורה, ללבנון...) יופק גז משדה זה.

צריך לזכור שמדינת לבנון אינה קיימת למעשה. זוהי שלוחה קדמית, שיעית של משמרות המהפכה, במסווה של מדינה. הפוליטיקאים שלה הם בובות הנשלטות בידי איראן ושלוחה - חיזבאללה. הם מקבלים החלטות בדיוק ע"פ ההוראות הנמסרות להם.

[לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן] [להרחבת המושג בני חסות, פרוטקשן וכופרים - דימי, לחצו כאן]

[בתמונה: הפוליטיקאים בלבנון הם בובות הנשלטות בידי איראן ושלוחה - חיזבאללה... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי MarlyneArt לאתר Pixabay]

סוגית הגז היא האמצעי של איראן להשיג כסף, עד שיוסרו מעליה הסנקציות

כמו חמאס בעזה, מטרתם ברורה וממוקדת בחיסול הישות הציונית. לבנון ותושביה נחשבים בעיניהם כקליפת השום; ומי שסבור שבכסף שיוזרם מן הסתם לבסוף ל'לבנון' יגיע לתושבים, חי בלה לה לנד.

מאחר וחתימת ההסכם הגרעיני נדחית שוב ושוב - ואין כעת ודאות, מתי ההסכם יחתם ומתי יוסרו הסנקציות, איראן זקוקה בדחיפות ל'חמצן כלכלי'. מצוקת לבנון היא הכלי הזמין והאפקטיבי ביותר להשיג את הכסף הזה; ועקב מדיניות חסרת מעוף הפך מאגר כריש לבן ערובה. הגז ממאגר כריש יופק, רק לאחר שהנושא הכספי יוסדר; למשל בדרך של מתן "הלוואה" כבדה מאוד ל'לבנון', בידיעה ברורה כי הכסף לעולם לא תוחזר.

אבל אצלנו ממשיכים ללהג על כוחה של הכלכלה למנוע מלחמות...

הטיעון המוביל בוויתורים הישראלים ללבנון הוא שהאינטרס הכלכלי הלבנוני ימנע מלחמות (משמע, שחיזבאללה והאיראנים יוותרו על אחת ממטרות העל שלהם בגלל שדה גז וכסף). אנחנו רק שוכחים שכסף הוא רק אמצעי להשגת מטרות אסטרטגיות... מי מאיתנו זוכר שטיעונים דומים שמענו כבר בשנים 2000-1999 בנוגע לעזה? מי מנסה להשליך את שהיה אז על מציאות ימינו?