תקציר: אחרי שהוצתה אש הגזענות - וכבתה, כשהתברר שהאלוף גרשון הכהן בכלל אשכנזי - קיבלנו פרשנות חדשה: שהאלוף הכהן השתמש במוצא שלו ככינוי גנאי לשמאלני...

[לקובץ המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית' מול המערבית, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על כבוד וכבוד-לאומי באתר ייצור ידע, לחצו כאן]

"המוני העם מוכנים איפוא. מי שעדיין אינו מוכן הם אלה שמצבם עדיין טוב מדי, או שרגש הכבוד שלהם עדיין לא התעורר"
(בנימין זאב הרצל, נאום באירוע של אגודות הסטודנטים היהודיות לאומיות, 2 בדצמבר 1896)

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

גילוי נאות: האלוף גרשון הכהן הוא חבר אישי ושותף לדרך שנים רבות.

זהו מאמר שלישי מתוך שלושה, על הסערה שפרצה בעקבות קביעתו של האלוף במיל' גרשון הכהן, שאשכנזים אינם מבינים כבוד לאומי מהו. למאמרים הקודמים, לחצו כאן:

• פנחס יחזקאלי: שומו שמיים... אשכנזי אומר את האמת על אשכנזים; והשמים נופלים...
• פנחס יחזקאלי: למי מותר להשתמש במילה "אשכנזים"…

* * *

לא להאמין, אבל הסאגה של פרשת הכבוד הלאומי וה'אשכנזים' אינה דועכת. אחרי שהוצתה אש הגזענות - וכבתה, כשהתברר שהאלוף גרשון הכהן בכלל אשכנזי - קיבלנו פרשנות חדשה: שהאלוף הכהן השתמש במוצא שלו ככינוי גנאי לשמאלני... במאמר בעיתון 'הארץ' ב- 18 באוקטובר 2022, כותב רוגל אלפר:

"ספק אם גרשון הכהן התכוון באופן ליטרלי לאשכנזים. שהרי הוא עצמו ממוצא אירופי, ונבון מכדי להיות גזען מצוי. סביר יותר שהתכוון לשמאלנים. ושהשתמש מבלי משים במושג "אשכנזים" כמטונימיה שהוראתה "שמאלנים". מאחר שהחלוקה הפוליטית בישראל אכן מתאפיינת בקווים שבטיים חברתיים־כלכליים נוקשים שהרכיב האתני בהם דומיננטי, זו איננה מטונימיה בלתי תקפה...".

ממש לא. האלוף הכהן התכוון לאשכנזים (וגם למשוכנזים), מימין ומשמאל כאחד...

עיון במאמרים הרבים של האלוף גרשון הכהן (ראו תמונה משמאל) - כולם, אגב, מרוכזים לנוחותכם באתר 'ייצור ידע' - ילמד שהאלוף הכהן מכוון לאשכנזים ולמשוכנזים שבינינו - משני צידי הקשת הפוליטית - שפועלים על פי פרדיגמת החשיבה המערבית, ואינם מבינים כלל את זו המזרחית. זו שבטוחה, שכל האנשים חושבים אותו הדבר, באופן שכלתני; ועל כן, די שאעמיד את עצמי במקום האחר, על מנת שאבין למה הוא חותר.

רק שכמו שהאמריקנים במזרח התיכון נוכחו לדעת, יש אומות שחושבות לגמרי אחרת. באיזור שלנו קוראים לזה בשפה אקדמית, פרדיגמת חשיבה מזרחית.

אנשי המזרח המסורתיים שבינינו מבינים את חסן נסראללה ויחיא סינואר (ראו תמונה למטה) הרבה יותר טוב מאיתנו. כמו המוסלמים, הם לוקחים את האלוהים איתם לעבודה, ולא משאירים אותו, כמו האשכנזים, בבית הכנסת; או מתעלמים ממנו בכלל, כמו החילונים. הם מבינים מה משמעותה של אמונה אצל איש המזרח; הם מכירים את הצדדים השונים של האסלאם ואת החזון האסלאמי; הם יודעים אדמת הקדש מהי, ואיך מתייחס מוסלמי ליהודי, שחייב לחיות תחתיו (דימי) לשלם מס גולגולת ולהיות מושפל כל העת; והם יודעים עוד שלמוסלמי יש סבלנות; ושהוא 'עובד' ברוח הפתגם "לא עליך המלאכה לגמור ואין אתה בן חורין להיבטל ממנה" (אבות ב, יט). ומתי יוגשם החזון? הכל בידי אללה והחיפזון מן השטן...

ועוד לא נגענו בכבוד הלאומי...

כן הכבוד הלאומי, שמכותרת 'הארץ' ברור שלא הכותב ולא העורך מבינים מהו... הכבוד הוא מרכיב מהותי בחייו של כל בן מזרח, שבלעדיו, אין לו חיים ולא פרנסה ולא שידוך לבנותיו; ובלית ברירה, ירצח את בתו אהובתו - שפגעה בכבוד המשפחה - בשביל שכל בני משפחתו האחרים יוכלו להמשיך ולחיות ולהתפרנס, כי עבור איש המזרח, הקולקטיב הוא חזות הכל והפרט הוא מאומה ללא הקולקטיב, ונועד לשרת אותו. ויותר מכל, איש המזרח לא יכבד לעולם את מי שאינו שומר על כבודו, ואנחנו כבר שנים רבות מתעקשים לבזות את עצמנו בעיניו, ולא לשמור על כבודנו.

מדוע? כי אנחנו מדירים את ההכבוד מעולם המושגים שלנו. בונים גגות רעפים בציפיה לשלג ומתעקשים לפנטז ששכנינו למדינה ולסביבה הם בלגים או שוויצרים. ראו איך מתייחס מוחמד בן סלמן, יורש העצר הסעודי לנשיא ג'ו ביידן, יחס שהחמיר אחרי שביידן במושגים מערביים ביצע מחווה - ובמושגים מזרחיים, ביזה את כבודו העצמי. הנשיא האמריקני חשב שנסיעה לסעודיה תפתור את הבעיה והחמיר אותה. היום, פועל בן סלמן בגלוי ובבוז לפגוע בו בבחירות האמצע, כי מי שמבזה את עצמו אינו ראוי עוד לכבוד. מי מאיתנו הבין את זה?

וצריך להבין: זה לא קשור לימין ולשמאל. שני הצדדים אינם מבינים זאת. מקבלי ההחלטות משני צידי הקשת הפוליטית אינם מחזיקים לידם מזרחנים, וגורמים בהתנהגותם נזק בלתי ישוער. לדוגמה:

• זה היה נכון לצאת מרצועת הביטחון בסוף המאה שעברה; אבל זה היה מאוד לא נכון לצאת כמו שיצא אהוד ברק, ש'צרב' ניצחון חיזבלאי אדיר בתודעת הערבים; הפך את חיזבאללה למה שהוא כיום, וסידר לנו את המאבק המזוין עם הפלסטינים; שהיו בטוחים, בשל כך, שישראל נרקבת מבפנים, ומתקפלת בכל החזיתות;
• כך ממש בהסכם הגז. השאלה איננה אם לוותר ללבנונים או לא. צריך לדעת איך לוותר (אם אתה רוצה לוותר); וצריך גם לדעת איך לא לוותר (אם אינך רוצה בכך).

את זה, אף אחד משני צידי הקשת הפוליטית לא מבין; וזה עניין של פרדיגמת חשיבה מערבית, אשכנזית ומשוכנזת...

לסיכום החלק הזה, לא המטרות מימין ומשמאל הן העניין, אלא האופן שבו הן מושגות. המלך חוסיין אמר את זה במפורש לתלמידי המכללה לביטחון לאומי - עליה פיקד האלוף גרשון הכהן חמש שנים - אחרי שניהל איתם שיח של כשעה. "אין שתי מדינות במזרח התיכון שמקיימות ביניהן יחסים, כמו אלה שתיארתם לי" - הוא אמר - "אתם חייבים לבחור. אי אפשר לחיות במזרח התיכון ולהתנהג כאילו אתם באירופה!".

בין המלך חוסיין לנתניהו

ואפרופו המלך חוסיין, אחת הדוגמאות הטובות להמחשה שהאלוף גרשון הכהן מרבה להזכיר היא ההבדל בין התנצלותו של המלך חוסיין אחרי הטבח בנהרים, להתנצלותו של בנימין נתניהו (ראו תמונה משמאל) בפרשת המרמרה (כן, מה לעשות, הוא מעביר ביקורת בסוגיה זו על אשכנזים ומשוכנזים משני צידי הקשת הפוליטית...):

[תמונתו של בנימין נתניהו משמאל היא צילום מסך]

כאשר, ב-13 במרץ 1997, רצח חייל ירדני בנהריים שבע ילדות ישראליות ופצע שש אחרות, מהן שתיים באופן קשה. תגובת המלך חוסיין הייתה אז מידית: הוא הודיע שהוא מתנצל אישית, קטע ביקור בספרד והגיע לביקור בישראל, במהלכו ביקר בבתי הורי התלמידות בעת שישבו שבעה בבית שמש. בנוכחות כלי תקשורת הביע המלך התנצלות, בשם ממלכת ירדן, כשהוא כורע על ברכיו, מול המשפחות (ראו התמונה למטה).‏ כמו כן ביקר את הפצועות בבית החולים, והורה על מתן פיצוי כספי למשפחות הנפגעות. כולנו הרגשנו אז, עד כמה האירוע דווקא העצים אותו ואת מעמדו כמנהיג.

לעומת זאת נתניהו בפרשת המרמרה לא התנצל בזמן אמת ובעיתוי הנכון. לא לקח אחריות ולא הביע חרטה. הוא עשה זאת כתוצאה מלחץ אחרי זמן, והתחושה הייתה שהוא מנסה 'למרוח'. התוצאה: באופן ההתתנצלות שלו, הוא ביזה את עצמו בתורכיה, וכמו במשל: "גם אכל את הדגים המסריחים; גם חטף מלקות; וגם סולק מהעיר"...

הכהן באמת חושב כמו נסראללה!

בגרסה הכתובה של הארץ קיבל המאמר שם שונה, שמעיד על כוונתו: "חושב כמו נסראללה" (ראו הכתבה למטה). רק שרוגל אלפר סבר שהוא מקלל בדמותו את הכהן לנסראללה, ויצא מברך. אם היה קורא את מאמריו של הכהן היה מגלה שגם הכהן עצמו כותב, שאורח החשיבה שלו זהה לזה של יחיא סינואר וחסן נסראללה, שניים מהמנהיגים האפקטיביים ביותר של דור המנהיגים הערבי החדש, ש'עושים לישראל בית ספר'; ושבעוד היא מתגאה בהיותה המעצמה החשובה במזרח התיכון, הפכו עליה את הקערה, והכניסו אותה לנחיתות אסטרטגית, שבגינה היא פוחדת היום, בצדק, מהמלחמה ומתוצאותיה.

כמה מאיתנו מבינים את ההיגיון שבו הם פועלים? האם אין קשר בין ההצלחה שלהם להתעקשות שלנו לייחס להם היגיון 'אשכנזי' אמריקני, מערבי?

אז אם הפארסה הזו עם דברי האלוף הכהן גרמה למישהו להבין את חשיבות ההבנה מהו כבוד לאומי במזרח התיכון, ושלא הכל בחירות, ושנאה הדדית של שמאל וימין, אולי הרווחנו משהו בכל זאת!

[לקובץ המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית' מול המערבית, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על כבוד וכבוד-לאומי באתר ייצור ידע, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• כל מאמריו של האלוף גרשון הכהן, באתר 'ייצור ידע'
• אוסף המאמרים על כבוד וכבוד-לאומי;
• הכל על פרדיגמת חשיבה מזרחית באתר 'ייצור ידע';
• אוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות;
• סדרת המאמרים אודות 'מומחים', פרשנים ומאחזי עיניים, לחצו כאן.
• אוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן;
• אוסף המאמרים על התודעה - והניסיונות להשפיע עליה, לחצו כאן.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2018), הכל על פרדיגמת חשיבה מזרחית באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 1/7/18.
• פנחס יחזקאלי (2015), קבלת החלטות, ייצור ידע, 8/6/15.
• פנחס יחזקאלי (2018), מומחים, פרשנים ומאחזי עיניים באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 26/5/18.