תקציר: המספר שבע מצוות בני נח הינו מספר טיפולוגי, אולם בפועל, פירוט המצוות הללו עולה לסך של עשרות מצוות שבהן נצטוו אומות העולם, מקדמת דנא. 

[לקובץ המאמרים על פרשת נח, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על הרמב”ם באתר ‘ייצור ידע’, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'ספר היובלים', לחצו כאן]

 אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

לאחר תיאור המבול בפרשת נח, יוצא זה האחרון מן התיבה, ועל פי פרשנות חז"ל, הוא מצווה בשבע מצוות הקרויות על שמו – שבע מצוות בני נוח: "אַךְ בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ. וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ מִיַּד כָּל חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ; וּמִיַּד הָאָדָם מִיַּד אִישׁ אָחִיו אֶדְרֹשׁ אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם. שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ, כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם. וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ שִׁרְצוּ בָאָרֶץ וּרְבוּ בָהּ"[1].

לפי פשט הדברים, כוונת הפסוקים הללו לומר כי השליטה בבעלי החיים הנתונה לאדם היא מוחלטת, והוא מותר באכילתם. ברם ישנם סייגים להיתר אכילה זה. אין האדם רשאי לאכול את בשר החיה בעוד נפשו בו – איסור של אכילת אבר מן החי. בנוסף מוזהר האדם שלא ישפוך דם אדם כמו שהוא שופך את דם החיות, היות ושפיכת דם האדם היא הפשע החמור ביותר, ונחשבת לפגיעה בדמותו של האל עצמו. לשון אחר – הטעם לאיסור רציחה האמור כאן הוא שרצח ממעט את דמותו של אלוהים דמות שיש לה דמיון בארץ והוא  האדם[2].

חז"ל דרשו בעקבות פסוקים שונים, כולל אלה של פרשתנו, כי אדם הראשון ונח נצטוו בשבע מצוות: "תנו רבנן שבע מצות נצטוו בני נח דינים, וברכת השם, עבודה זרה, גילוי עריות, ושפיכות דמים, וגזל, ואבר מן החי"[3].

[בתמונה משמאל: חז"ל דרשו בעקבות פסוקים שונים, כולל אלה של פרשתנו, כי אדם הראשון ונח נצטוו בשבע מצוות... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי OpenClipart-Vectors לאתר FIXABAY]

ר' יהודה הלוי[4], כותב כי אדם הראשון, נצטווה על שש מצוות ונח על השביעית שבהן, והוא מביא כראייה לדבריו את הפסוק שנאמר לאדם הראשון לציווי זה, כדלקמן:" כַּאֲשֶׁר שָׂמוּ פָסוּק: וַיְצַו ה' אֱלֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר[5], סִמָּן לְשֶׁבַע מִצְוֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ בְנֵי נֹחַ. וַיְצַו אֵלּוּ הַדִּינִין, ה', בִּרְכַת הַשֵּׁם, אֱלֹהִים, זוֹ עֲבוֹדָה זָרָה, עַל הָאָדָם, זוֹ שְׁפִיכַת דָּמִים, לֵאמֹר, זוֹ גִלּוּי עֲרָיוֹת, מִכָּל עֵץ הַגָּן, זֶה גָזֵל, אָכֹל תֹּאכֵל, זֶה אֵבֶר מִן החי"[6].

לפי דעת הרמב"ם, בדומה לשיטתו של ר' יהודה הלוי, שש מהמצוות הללו ניתנו לאדם הראשון, והשביעית – אבר מן החי, ניתנה לנח:" על ששה דברים נצטווה אדם הראשון: על עבודה זרה, ועל ברכת השם ועל שפיכות דמים ועל גילוי עריות ועל הגזל ועל הדינים אע"פ שכולן הן קבלה בידינו ממשה רבינו והדעת נוטה להן מכלל דברי תורה יראה שעל אלו נצטוה, הוסיף לנח אבר מן החי שנאמר אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו נמצאו שבע מצות וכן היה הדבר בכל העולם עד אברהם. בא אברהם ונצטוה יתר על אלו במילה, והוא התפלל שחרית, ויצחק הפריש מעשר והוסיף תפלה אחרת לפנות היום, ויעקב הוסיף גיד הנשה והתפלל ערבית, ובמצרים נצטוה עמרם במצות יתירות עד שבא משה רבינו ונשלמה תורה על ידו"[7].

להלן רשימת שבע מצוות בני נח לשיטתו של הרמב"ם:

• איסור עבודה זרה-  איסור עבודת אלילים.
• ברכת השם, נאמר בלשון סגי נהור - איסור על קללת שם האל.
• איסור שפיכות דמים - לא תרצח.
• איסור גילוי עריות, הכולל את העריות - אם, אשת האב, אחותו מאמו, אשת איש, משכב זכר, ובהמה.
• איסור גזל.
• איסור אכילת אבר מן החי  - אין לאכול איבר של בעל החיים כשבעל החיים עדיין חי.
• מצוות דינים - הקמת מערכת משפטית  שתפסוק  בין בני האדם בכלל, כפי שנצטוו ישראל, כגון ענישה על הגזל, העושק, הנזיקין וכדומה.

[בתמונה משמאל: הרמב"ם... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0,  שהועלתה על ידי Guillaume Mangeret לאתר flickr]

פרט ללימוד של חז"ל, ר' יהודה הלוי והרמב"ם, אודות שבע מצוות בני נח, ספר היובלים[8] לומד אודותם מהפסוקים של פרשתנו. בפרק ז' ביובלים, המדבר על מעשיו של נח לאחר יציאתו מהתיבה, מתוארת הצלחתו של נח בגידול הגפן, הצלחה המסירה את הקללה שנתקללה האדמה עוד בימיו של אדם הראשון לאחר חטאו. באחד הדיאלוגים של הפרק האמור, נכלל קובץ הלכות שהן הפיתוח הראשון המוכר לנו כשבע מצוות בני נח, כדלקמן: "וביובל העשרים ושמונה, החל נח לצוות את בני בניו תורה ומצווה, כל המשפט אשר ידע. ויעד בבניו כי יעשו צדקה וכי יכסו ערוות בשרם וכי יברכו את בוראם וכי יכבדו אב ואם ויאהבו איש את רעהו וישמרו נפשם מזנות ומטומאה ומכול חמס" ; "כי כל השופך דם אדם וכל האוכל דם כל בשר ותכרתו מעל פני הארץ. ולא ישאר כל איש אשר יאכל דם ואשר ישפוך דם על הארץ. ולא תשאר לו פליטה ושארית מתחת השמיים כי אל שאול ילכו ואל מקום המשפט ירדו אל מחשכי תהום ילקחו בחבלי מוות. ולא יראה עליכם כל דם מכל דם אשר יהיה בכל עת אשר תשחטו כל חיה ובהמה והמעופף על הארץ. ועשו צדקה לנפשותיכם בכסותכם את אשר נשפך על פני הארץ. ולא תאכלו על הדם וחזקו לבלתי יאכל דם לפניכם. כסו את הדם כי כך צוותי להעיד בכם ובבניכם עם כל בשר. ולא תאכלו את הנפש עם הבשר פן ידרש דם נפשותיכם מיד כל בשר השופך דם על הארץ"[9].

כלומר, במרכזם של דברי נח הללו עומדת האזהרה להישמר מזנות וטומאה, היינו איסורי עריות, ומחמס, המתפרש כאיסור רצח ואכילת דם. שכן בגלל העבירות הללו בא המבול על הארץ, למרות שטענה שכזאת כל איננה מופיעה במפורש בסיפורי ספר בראשית. הקשר בין כלל האיסורים הללו היא ארץ ישראל, הארץ שלפי ספר היובלים, וספר ויקרא[10], מקיאה את עמי כנען בשל שהיו שטופים בגילוי עריות וברצח.

האם באמת מדובר בשבע מצוות ותו לא? על פי הדיון המופיע בספר החינוך[11], אמנם המדובר בשבע מצוות, אולם המדובר בראשי פרקים בלבד, היות ומכל מצווה מסתעפים דינים רבים נוספים:"  כי באמת שאותן שבע, הן כעין כללות, אבל יש בהם פרטים הרבה. כמו שאתה מוצא שאסור העריות נחשב להם דרך כלל למצווה אחת ויש בה פרטים, כגון, אסור אם, ואסור אחות מן האם, ואסור אשת איש, ואשת אב, וזכור, ובהמה . וכן ענין עבודה זרה כלו נחשב להם מצוה אחת ויש בה כמה וכמה פרטים..."[12].

אחרית דבר

פרשת נח עוסקת ברובה בסיפור המבול, אבל ממשיכה בסיפור ההיסטורי גם מה קרה אחריו. כאשר נח יוצא מהתיבה, הוא מצווה שלא לאכול אבר מן החי, כלומר אכילת בשר כל זמן שבעל החיים חי. ציווי זה, וציוויים קודמים שניתנו לאדם הראשון, הביאו את חז"ל, ריה"ל, הרמב"ם ואת מחבר ספר היובלים לתובנה כי הגויים נצטוו בשבע מצוות מרכזיות. האם מדובר רק בשבע מצוות אלה? לפי דבריו של ספר החינוך אלה רק ראשי פרקים מרכזיים שמהם מסתעפים ענפים רבים נוספים, כך שהמספר שבע מצוות בני נח הינו מספר טיפולוגי, אולם בפועל, פירוט המצוות הללו עולה לסך של עשרות מצוות שבהן נצטוו אומות העולם, מקדמת דנא.   

[לקובץ המאמרים על פרשת נח, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על הרמב”ם באתר ‘ייצור ידע’, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'ספר היובלים', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פרשת נח;
• אוסף המאמרים על הרמב”ם;
• אוסף המאמרים על 'ספר היובלים'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2018), 'פרשת נח' באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 10/10/18.

[1] בראשית, פרק ט', פסוקים: ד' – ז'.

[2] עולם התנ"ך, בראשית, דודזון – עתי, ת"א, 1998, עמוד 64. 

[3] בבלי, סנהדרין, דף נ"ו, עמוד א'.

[4] רבי יהודה הלוי היה משורר ופילוסוף בתור הזהב של יהדות ספרד, מגדולי הכותבים היהודים בימי הביניים ובכלל. יצירתו המרכזית היא האפולוגטיקה הפילוסופית "ספר ההוכחה והראיה להגנת הדת הבזויה והשפלה" או בשמו המפורסם ספר הכוזרי. 1075 – 1141.

[5] הפסוק במלואו - וַיְצַו יְהוָה אֱלֹהִים, עַל-הָאָדָם לֵאמֹר:  מִכֹּל עֵץ-הַגָּן, אָכֹל תֹּאכֵל", בראשית, פרק ב', פסוק ט"ז.

[6] יהודה הלוי, ספר הכוזרי, מאמר שלישי, ע"ג.

[7] רמב"ם, ספר שופטים, הלכות מלכים, פרק ט' הלכה א'.

[8] ספר היובלים הוא אחד מן הספרים החיצוניים, המתאר את קורותיהם של אבות עם ישראל. נכתב במאה השנייה לפני הספירה. על דמותו של נח לפי ספר היובלים ראה – אבי הראל, דמותו של נח לפי ספר היובלים, ייצור ידע, אוקטובר 2019.

[9] ספר היובלים, מהדורת כנה ורמן, יד בן צבי, 2015, פרק ז', פסוקים: כ', כ"ח – ל"ב.

[10] ויקרא, פרק י"ח, פסוקים: כ"ד – כ"ה – אַל תִּטַּמְּאוּ בְּכָל אֵלֶּה. כִּי בְכָל אֵלֶּה נִטְמְאוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם. וַתִּטְמָא הָאָרֶץ וָאֶפְקֹד עֲוֺנָהּ עָלֶיהָ, וַתָּקִא הָאָרֶץ אֶת יֹשְׁבֶיהָ".

[11] ספר החינוך, שמחברו איננו ידוע,  הוא ספר המתאר את כל תרי"ג  המצוות שמופיעות בתורה על פי מניינו של המחבר. הספר נכתב בשלהי המאה ה-13.

[12] ספר החינוך, פרשת ואתחנן, תט"ז – שלא להתאוות ממון חבירו.