תקציר: חוק המגוון (Diversity) בתורת המערכות המורכבות מלמד אותנו על חשיבות הצורך לגוון בכל תחום מחיינו: אף פעם 'לא להשאיר את כל הביצים בסל אחד', ולא להפוך שבויים בידיו של גורם אחד. החוק הזה קיבל משנה תוקף אחרי הפלישה הרוסית לאוקראינה. ביום אחד 'ירד האסימון' לחלק ממדינות אירופה - ולגרמניה בראשן, שמצאו את עצמן בנות ערובה בידיה של מוסקבה...  

[לאוסף המאמרים על יחסי רוסיה - אוקראינה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על מגוון (Diversity) וחשיבותו, לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

חוק המגוון (Diversity) בתורת המערכות המורכבות מלמד אותנו על חשיבות הצורך לגוון בכל תחום מחיינו: אף פעם 'לא להשאיר את כל הביצים בסל אחד', ולא להפוך שבויים בידיו של גורם אחד.

החוק הזה קיבל משנה תוקף אחרי הפלישה הרוסית לאוקראינה. ביום אחד 'ירד האסימון' לחלק ממדינות אירופה - ולגרמניה בראשן, שמצאו את עצמן בנות ערובה בידיה של מוסקבה.

בשלומיאליות שלא תאומן הגיעו הגרמנים - והמדינות האחרות באיחוד, התלויות כמוהן בנפט הרוסי - למצב שבו, לא פחות מ־40% מאספקת הגז לאירופה הגיעה מרוסיה כגז נוזלי, דרך צינורות. במקביל, כ־27% מיבוא הנפט האירופי (כ־6 מיליון חביות ביום) הה רוסי. גם ארה"ב - בגלל האג'נדה הפרוגרסיבית לעצור את הפקת הנפט המזהמת, מפצלי השמן - ייבאה מרוסיה ב- 2021, כ־210 אלף חביות נפט ביום, פי שלושה לעומת 2020. התלות הזו הוחמרה בשל ההימור האירופי - הכושל בינתיים - על מגזר האנרגיות המתחדשות; והחקיקה הנוקשה כנגד פיתוח שדות גז ונפט עקב שיקולי משבר האקלים (פסקין, 2022).

קצת תיאוריה: מגוון מהו? המשגה

מגוון (Diversity) מתאר את כמות האפשרויות הקיימת במערכת נתונה. ככל שמספר המשתתפים במערכת גדל, כך גדל מספר האפשרויות. משמע, ככל שהמגוון גדל, כך גדלה מורכבות המערכת, אבל גם החוסן שלה.

המגוון מאפשר לנו גמישות; ועל כן, מעניק לנו חוסן. כפי שכתבתי בתחילת המאמר, כשלא משאירים את כל הביצים בסל אחד, לא מאפשרים לאף אחד ללפות את גרוננו...

איך הגיעה אירופה למצב הזה? הדרך לגיהינום מלאה כוונות טובות...

כשמדובר באירופה, זה תמיד מתחיל עם הרבה כוונות טובות ותיאוריות 'חיוביות' מופרכות: בבסיס המדיניות הזו עומדת ההנחה המופרכת (שגם אנחנו חוטאים בה...) ש"שכנים שבעים הם שכנים טובים": שאם נעצים את הרוסים, ניצור תלות כלכלית שלנו בהם (וכך, נראה להם שאנחנו בוטחים בהם); ונספק להם זרימה שוטפת של מזומנים מאיתנו (באותה עת הייתה ברית המועצות - ורוסיה אחרי התפרקותה - במצב כלכלי קשה...), הם יתנהגו יפה ו'יתברגנו'. כך תיווצר במערכת בינלאומית טובה ויציבה יותר.

רק שהאמת היא, ששכנים שבעים רוצים בדרך כלל יותר. כמו הפרח בסרט 'חנות קטנה ומטריפה' עוצמה גדלה והולכת, רק מביאה רצון גובר להשיג יותר. ככל שגדלה הבטן ומתחזקת העוצמה, כך גדל הרצון לעשות בה שימוש. בתורת המערכות המורכבות מוכרת התופעה, שהעצמה של גורם חלש לא מביאה להרגעתו אלא להגברת דרישותיו (זוכרים את הסכמי אוסלו? את ההנחה שהפלסטינים יגידו תודה על מה שקיבלו וישבו בשקט?).

ההיבטים הכלכליים של ה'אוסט-פוליטיק'

בסוף שנות ה- 60 ותחילת שנות ה- 70 של המאה הקודמת, הובילה גרמניה שינוי מדיניות כלפי הגוש המזרחי (ברית המועצות לשעבר וגרורותיה), שסחף לבסוף את אירופה כולה. זה ה'אוסט-פוליטיק' (Ostpolitik) הגרמני - המדיניות החדשה כלפי המזרח - שבאה להרגיע המתיחות עם מדינות הגוש המזרחי תמורת שיתוף פעולה פוליטי וכלכלי. המדיניות הזו מזוהה בעיקר עם הקנצלר המערב גרמני, וילי ברנדט (ראו תמונה משמאל), שאף זכה על כך בפרס נובל לשלום ב- 1971.

[בתמונה משמאל: הקנצלר הגרמני לשעבר וזוכה פרס נובל לשלום, וילי ברנדט. קרדיט: Bundesarchiv, B 145 Bild-F057884-0009 / Engelbert Reineke / CC-BY-SA 3.0]

עוד ב־1970 חתמו בריה"מ ומערב גרמניה על חוזה לצינור גז שיחבר בין המדינות. התוכנית הבשילה בסוף המילניום, ובאה לידי ביטוי בפרויקט 'נורד סטרים' (Северный поток - חברה־בת של גזפורם הרוסית) - מיזם של צינורות גז טבעי בין רוסיה לגרמניה, העובר לאורך קרקעית הים הבלטי, בעל נתיב היצוא הארוך ביותר בעולם – 1,224 ק"מ. המיזם כולל זוג צינורות היוצא מהעיר ויבורג שברוסיה, ומגיע אל לובמין שליד גרייפסוואלד שבגרמניה. ב-8 בנובמבר 2011 החלה אספקת הגז בצינור הראשון של זוג זה, וב-8 באוקטובר 2012 החלה אספקה של הגז בשני הצינורות של זוג זה (ויקיפדיה: נורד סטרים).

בכל כוונה 'טובה מידי', יש גם ריח חריף של שחיתות

מי שהבין לאן זה הולך היו קברניטי נאט"ו, שהתריעו שהמערב מאכיל את התנין; וסופו, שייאכל על ידו. גם ארצות הברית ניסתה להיאבק בתרבות הפייסנות האירופית; ולשווא. ממשל רייגן אף ניסה להטיל סנקציות על חברות אירופיות שבנו צינורות גז עם חברות סובייטיות. כדי להרגיע אותם הבטיחה גרמניה כי תגביל את עצמה לא יותר מ- 10% מצריכת האנרגיה שלה (אז הבטיחה...).

למה לא קיימה? הנה רמז: עם תום כהונתו - לאחר שנכשל בניסיונו להשיג תקופת כהונה שלישית בבחירות בשנת 2005 - מונה הקנצלר הגרמני גרהרד שרדר (ראו תמונה משמאל) במרץ 2006, ליו"ר נורד סטרים, והחזיק בתפקיד עד 2017. מינוי מקרי? הכל בעיני המתבונן. אפשר רק לציין שלברית המועצות ורוסיה אחריה, עבר עשיר בהשחתת פקידי ממשל גרמנים...

[בתמונה משמאל: הקנצלר הגרמני שמונה מיד לאחר תום כהונתו ליו"ר נורד סטרים. הכל מקרי כמובן... התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Olaf Kosinsky. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

ומה קורה כשמתמכרים? מגדילים את המינון כמובן...

אחרי שמיסד האיחוד האירופי ערוץ אספקה אחד קבוע ויציב מרוסיה, ההיגיון היה לעצור ולא להגדיל את התלות בספק אחד דומיננטי. הגיוני? מסתבר שלא. כבר בטקס החניכה של נורד סטרים 1 (ראו תמונה למעלה), גרמניה גררה את אירופה לפרויקט נוסף עם רוסיה, במסלול דומה, נורד סטרים 2.

הפרויקט הזה הושלם אך לא הופעל. אם היה מופעל, הייתה התלות של גרמניה וחלק מאירופה אף גדלה יותר, רק שבעקבות המשבר באוקראינה, הקפיא הקנצלר הנוכחי, אולף שולץ, את הליכי הרישוי לצינור.

ההתעלמות מסימנים מעידים

אינדיקציה - לכך שבכירי נאט"ו וארצות הברית צדקו לגבי הסכנה ברומן האירופי רוסי - הגיעה ב־2006, כשרוסיה ניתקה את אספקת הגז לאוקראינה, ובדרך גם לאירופה, בשל מחלוקת על עלויות. התוצאה, לא עברו שלושה ימים ובתיווך מערבי, אוקראינה נכנעה, והמערב שילם תמורת מה שכונה "אספקה יציבה של גז לאירופה" (אוסלנדר, 2022).

ב- 2009 הוכיחו הרוסים שנשק ניתוק הגז הוא כאן כדי להישאר... אז ניתקה רוסיה שוב את הגז לאוקראינה, הפעם באמצע החורף, ומסיבות מורכבות יותר, שכללו האשמות על גניבת גז. הניתוק הותיר מיליוני תושבים ללא חימום למשך שלושה ימים. בתי ספר ומפעלים נאלצו להיסגר ברחבי אירופה, ותמונות של ילדים סובלים מקור עז בבולגריה החרידו את העולם המערבי (אוסלנדר, 2022).

אז עכשיו 'נפל האסימון' (ראו כרזה למטה)? הצחקתם. סיפוח חצי האי קרים ב־2014 הווה תמרור אזהרה מנצנץ למרחוק למערב. אבל שם פיתחו קונספציה, לפיה גם כשהמערב יטיל סנקציות על רוסיה (לא על תחום האנרגיה, כמובן...) רוסיה לא תעז לעצור את הגז החיוני לכלכלתה. כך אפשרה לעצמה להגיע לתלות של 40%... 

רוסיה דווקא התכוננה...

רוסיה לעומת זאת, הבינה היטב לאן הולכת המדיניות האירופית; ומיד אחרי הסיפוח ב- 2014, נקטה שורה של צעדים כדי למנוע פגיעה עתידית במקרה שיוטלו עליה עיצומים דרקוניים.

[בתמונה משמאל: ולדימיר פוטין דווקא הבין... [התמונה המקורית היא תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי 6964520 לאתר FIXABAY]

אלה כללו, מציאת לקוחות אלטרנטיביים לאנרגיה במזרח; הקטנת החוב הציבורי, צמצום החלק הדולרי בעתודות המט"ח; מכירת נפט במטבעות שאינם דולר; והקמת מערכת תשלומים עצמאית במקביל למערכת הבינלאומית SWIFT. לעומתה, מדינות המערב לא עשו מאומה עד הפלישה לאוקראינה, אבל העזו, למרות התלות ברוסיה, ועשו שימוש בנשק הסנקציות. התוצאה בטווח הקצר הייתה מתן מתנה לרוסיה בדמות העלאה דרמטית של מחיר האנרגיה, שהעשיר את רוסיה מאוד. 

בדמוקרטיות בקיפאון-סטגנציה, בעיות גדולות נפתרות רק במשבר

הטיעון האירופי הוא שהבעיה לא הייתה בהבנה שיש לפתח חלופות לאנרגיה הרוסית, אלא בביצוע... אמנם הצהרות היו בשפע וגם ניסיונות לייצר צינורות אלטרנטיביים שנכשלו (מפאת אורך המאמר לא ארחיב). אבל זה נראה כמו טיעון בדיעבד. אירופה אהבה להתמכר לגז הרוסי; שהרי, כשהסכין מונחת על צווארה, היא מצליחה עד רגע זה למצוא אלטרנטיבות במהירות; ולמלא את עתודות הגז שלה, עוד לפני החורף.

מכאן שבתחום ההקפדה על מגוון האפשרויות, סוף מעשה במחשבה תחילה. אפשר היה להקפיד על מגוון אספקת הגז והנפט גם תוך כדי המעבר לאנרגיות לא מזהמות. הבעיה הייתה, כמובן המחיר. מגוון היה מושג במחירים גבוהים יותר, כי מה לעשות - אין ארוחות חינם, וגם למגוון יש מחיר...

אין מחלוקת שעתה למדו האירופים לקח; והתלות באנרגיה הרוסית היא כבר סיפור ישן שעבר ואיננו. אירופה תשלם יותר על שינוע גז, תפתח כורים אטומיים ותשתמש, בלית ברירה, בדלקים מזהמים, עד שתבשיל האנרגיה החלופית. הסכומים שמושקעים עתה בהאצת הפיתוח בתחום זה מלמדת שאין רע בלי טוב. בסוף, המערב אולי ירוויח. אבל בינתיים, יש עוד קשיים וארוכה הדרך...

והלקח ברור: שימרו תמיד על מגוון האפשרויות שלכם, בכל תחום! אל תתנו את צווארכם מרצון בידיו של איש!

[לאוסף המאמרים על יחסי רוסיה - אוקראינה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על מגוון (Diversity) וחשיבותו, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על מגוון (Diversity) וחשיבותו
• מלחמת רוסיה – אוקראינה.
• אוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו';
• אוסף המאמרים על 'עוצמה';
• הרחבה על 'תורת המערכות המורכבות';
• הרחבת המושג: 'אין ארוחות חינם';
• הרחבת המושג: קיפאון - סטגנציה.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2022), יחסי רוסיה – אוקראינה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 21/1/22.
• פנחס יחזקאלי (2018), הכל על ה'עוצמה' באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 23/8/18.
• פנחס יחזקאלי (2014), תורת המערכות המורכבות, ייצור ידע, 12/6/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), אין ארוחות חינם, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), קיפאון – סטגנציה: הארגון נסדק מתחת למעטה הקרח…, ייצור ידע, 12/4/14.
• ויקיפדיה: נורד סטרים.
• ויקי אוסלנדר (2022), התלות האירופית בגז הרוסי: ברית כלכלית שהתחילה עוד ב־1970, כלכליסט, 21/8/22.