תקציר: כאשר מנגנוני הייצוג הפוליטי אינם מסוגלים לייצג את העם כיחידה, כאשר תהליך זה אינו אומר עוד ריבונות עממית, כאשר השוויון הפוליטי נבגד, כאשר קיים פער משמעותי בין המערכת הפוליטית להבטחה הדמוקרטית, נוצר משבר ייצוגיות. לכן, הגיע זמן שינוי!

[לאוסף המאמרים על משילות, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'ריבונות', לחצו כאן]

רוני אקריש הוא ‏מייסד ומנהל‏ האוניברסיטה העממית - חינמית "קפה דעת"‏.

*  *  *

משבר הדמוקרטיה הישראלית הוא עובדה ידועה לכל. אולם המשבר הזה אינו נובע מכך שהישראלים מאבדים עניין בפוליטיקה או אדישים לגורל קהילתם. להיפך, הן ברמה הבינלאומית והן ברמה הלאומית, הישראלים עדיין מתעניינים מאוד בנושא.

אך לאחר שחוסנו על ידי ההיסטוריה, והגיעו לבגרות לאומית, אחרי למעלה מ-70 שנות עצמאות, העם מצפה שישמעו אותו, שיבינו אותו ושיקלו עליו לנוכח הנושאים הקרדינליים של חיי היומיום שלו: ביטחון אישי, שכר, פנסיה, כוח קנייה, צדק חברתי, גישה משותפת ללימודים, תרבות ופנאי עבור כולם וכדומה.

אבל, הרצון הזה לא מצליח למצוא את ביטויו במבנה הפוליטי הנוכחי, המסויד, הקפוא והסטגנטיבי של מוסדות הדמוקרטיה הישראלית. כמו במדינות מערביות אחרות, הדמוקרטיה חוותה נפילה כה דרמטית מבחינת ייצוג, תכנון ואחריות, עד שהיא הופכת למה שהיוונים הגדירו כ"קקיסטוקרטיה" (Kakistocracy).

קקיסטוקרטיה מן הצד האחד...

קקיסטוקרטיה הוא מונח פוגעני מאוד, שנטבע במקור ע"י אפלטון; ושממעטים להשתמש בו. הוא מתאר ממשלה, המונהגת על ידי הגרועים ביותר. המושג ההופכי, ע"פ אפלטון הוא אריסטוקרטיה - שלטון הטובים ביותר.

המשורר האמריקני, בן המאה ה- 19 ג'יימס ראסל לוואל (James Russell Lowell; ראו תמונה בהמשך הפרק למטה, משמאל) חידש את המונח הזה בהקשר לדמוקרטיה המודרנית. הוא השתמש בו בשנת 1876, במכתבו לסופר, המשורר והמרצה האמריקני ג'ואל בנטון, (Joel Benton), בכותבו: "מה שממלא אותי בספק ובפחד הוא השפל של הטון המוסרי. האם זו התוצאה של הדמוקרטיה? האם ממשלתנו היא 'ממשלה של העם, על ידי העם, למען העם', או שהיא קקיסטוקרטיה, לטובת נבלים, המנהגים שוטים?"

[בתמונה משמאל: המשורר האמריקני, בן המאה ה- 19 ג'יימס ראסל לוואל, שנהוג לייחס לו את חידוש המושג 'קקיסטורקרטיה', בהקשר לדמוקרטיה המודרנית. התמונה היא נחלת הכלל]

בעשור האחרון זכה המושג, קקיסטוקרטיה, לתחייה מסוימת על ידי הפרוגרסיביים בארצות הברית, שעשו בו שימוש כדי לעלוב בממשלו של הנשיא האמריקני הקודם, דונלד טראמפ.

אוכלוקרטיה מן הצד האחר...

מן העבר השני של השיטה הפוליטית, הטוטליטריות יצרה מדינות נוכלות, וכתוצאה מכך גילינו את האוכלוקרטיה או הוולגוקרטיה. עריצות הרוב, שבה מחזיק ההמון בכל הסמכויות, וכופה את רצונו, בדרך של כל דאלים גבר, ללא סדר וללא הנהגה ראויה (Mob rule).

גם המושג הזה נטבע במקור ע"י אפלטון (ראו תמונה משמאל); ולשמות הללו יש - גם היום - קונוטציה מזלזלת, המדגישה את שלטון הבינוניות והוולגריות, ללא חוק; ותוך יצירת כאוס פוליטי ומאבק של הכל בכל.

[דיוקנו של אפלטון משמאל הוא נחלת הכלל]

ישנם מקרים היסטוריים, בהם ההמון כפה את רצונו על הממשל, אם באופן ספונטני, ואם עקב תמרונים של המנהיגים מאחורי הקלעים, לרוב בשלבי מעבר בין סוגים שונים של שלטון. כך או כך, אין אלה אין דוגמאות מודרניות לשלטון אוכלוקרטי טהור, במובן אליו התכוונו אפלטון ופוליביוס:

• ההמון הפריזאי, בשלבים מסוימים של המהפכה הצרפתית, השתלט על האירועים, והוביל לכאוס.
• ההמון המוסקבאי ב-1991, השתלט על הרחוב, והכשיל את הפיכת ינאייב כנגד הנשיא הרפורמטור של ברית המועצות, מיכאיל גורבצ'וב.
• ההמון המצרי היה זה שנתן את הטון בשלבים מסוימים של מה שכונה, 'האביב הערבי'.
• במהלך האביב הערבי, אך המדובר

עליבות שיטת השלטון הישראלית

מגרעותיה של שיטת הממשל הדמוקרטי בישראל ניכרים לעין כל:

• שיטה ריכוזית לאומית - מיושנת, שקרנית ומטעה - שבה כל אחת מהמפלגות, מציעה רשימה לאומית של מועמדים שאינה ניתנת לשינוי על ידי העם הריבוני. גם כשמתקיימים פריימריז, אזי מדובר בהשתתפות של מיעוט מנויים נאמנים ומחזיקי כרטיס המפלגה ("קמאראד").
• ריבוי המפלגות מקשה מאוד ליצור קואליציות יציבות.

[התמונה משמאל היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Peggy_Marco לאתר Pixabay]

• היעדר הגמישות יוצר אין סוף הונאות מסוגים שונים, כדי להשיג מימון או כדי להתמודד עם אחוז החסימה. אחת מהן היא למשל לקיחת הלוואות ע"י המפלגות, שאין להן כוונה לשלם; ובסופו של דבר החובות משולמים ע"י המדינה בדילים פוליטיים בכנסת.
• אין חלוקה למחוזות, אין אזורי בחירה קיימים ולכן אין ייצוג. יש נתק מוחלט בין הבוחרים לנציגיהם ואין מחויבות אישית של חברי הכנסת כלפי בוחריהם; זה מביא להעדפה של פוליטיקה מפלגתית על פני קולות אזוריים ואינטרסים מקומיים. לחברי הכנסת אין מחויבות, למשל, לאזור מסוים, אלא לכמה מאות תומכים, הפזורים ברחבי הארץ.
• נוצר תת ייצוג מובנה של הפריפריה: העובדה שכל חברי הכנסת נבחרים ברשימות מפלגתיות ארציות מונעת מהפריפריה הגיאוגרפית ייצוג הוגן. האינטרסים שלה אינם נשמעים בצורה הוגנת ותושביה אינם מרגישים קשורים לנעשה ברמה הלאומית.

התוצאה: משבר ייצוג

כאשר מנגנוני הייצוג הפוליטי אינם מסוגלים לייצג את העם כיחידה, כאשר תהליך זה אינו אומר עוד ריבונות עממית, כאשר השוויון הפוליטי נבגד, כאשר קיים פער משמעותי בין המערכת הפוליטית להבטחה הדמוקרטית, נוצר משבר ייצוגיות.

עובדה זו משפיעה על רמת המעורבות הפוליטית אם בעשורים הראשונים שלאחר העצמאות, רשמה ישראל אחוזי הצבעה גבוהים מאוד בבחירות הכלליות; הרי שמאז תחילת המאה החדשה שלנו נרשמה ירידה משמעותית, בוודאי בעקבות בחירות תכופות ללא תוצאות משכנעות.

ברמה הלאומית, מצב זה מתבטא באובדן הריבונות ובהתפוררות המשילות, במשך זמן רב מאוד! נאמנותם של המיוצגים, למוסדות הממשל בכלל ולחברי הכנסת בפרט, מתמוטטת בהתמדה בעשורים האחרונים. מפלגות איבדו את אמון האזרחים, ונחשבות למוסדות שבוגדים ברצון העם. האמון בנבחרים נשחק.

חלק ניכר מהבלאי הזה נובע מהעובדה, שחברי הכנסת אינם מונעים בשום צורה על ידי חיבור חזק ורגשי לדאגות ולרצונות של האנשים שהם אמורים לייצג ואינם חשים אחריות בשום צורה שהיא לפרט.

הגיע זמן שינוי

אימוץ השיטה האזורית בבחירות, עשויה לעזור ללבות מחדש את הקשרים הללו, שנחלשו עם השנים. שיעור ההצבעה עשוי לעלות, אם האזרחים ירגישו שלמעורבותם הפוליטית - ברמת המקומית והמחוזית - יש השפעה ישירה ברמה הלאומית.

אימוץ שיטת הבחירה כמקומית ואזורית, והקמת אחוזי חסימה מתאימים, אמורים לצמצם את מספר המפלגות; ובכך, לשפר את יציבות השלטון והמערכת הפוליטית.

הבה ננסה להבין זאת, כתרגום של שיקום הריבונות העממית למעשי ממשל וחוקים; והלוואי שנצליח!

[לאוסף המאמרים על משילות, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'ריבונות', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו';
• אוסף המאמרים על משילות;
• אוסף המאמרים על 'ריבונות'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2022), הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/1/22.
• פנחס יחזקאלי (2020), ריבונות באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 9/7/20.
• פנחס יחזקאלי (2018), הכל על ‘משילות’ באתר ייצור ידע, 9/7/18.