תקציר: בסיפור אודות קניית מערת המכפלה על ידי אברהם מידי עפרון החיתי, יש אלמנטים פולמוסיים מובהקים, הבאים לומר כי בני ישראל השתלטו על מקומות בארץ כנען, לאו דווקא על ידי כוח החרב אלא על ידי קנייה כדת וכדין. הסיפור של קניית מערת המכפלה, על היבטיו הפולמוסיים, איננו יחידאי במקרא, וכמוהו יש מקרים נוספים...

[לקובץ המאמרים על פרשת חיי שרה, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים אודות אברהם מייסד האומה, לחצו כאן]

עודכן ב- 6 בנובמבר 2023

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

זהו מאמר רביעי מתוך ארבעה, העוסק במערת המכפלה. למאמרים האחרים:

• אבי הראל: מערת המכפלה – מקום קדוש?
• אבי הראל: מכירת מערת המכפלה – היבטים היסטוריים ומשפטיים;
• יאיר רגב: מערת המכפלה – איך העבירו בעלות?

*  *  *

פרשת חיי שרה דנה בתחילה בפרק כ"ג, על מכירת מערת המכפלה מבני חת לאברהם. על היבטים היסטוריים ומשפטיים במכירה זו, דנו במקום אחר [1]. בדברינו הבאים נתייחס אודות מקבילות במקרא, שגם בהן נרכשות נחלות בארץ כנען בידי דמויות מפתח מקראיות.

הכוונה בעיקר לשלוש הרכישות הללו:

שכם - "וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיִּחַן אֶת-פְּנֵי הָעִיר. וַיִּקֶן אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר נָטָה שָׁם אָהֳלוֹ מִיַּד בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה. וַיַּצֶּב שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא לוֹ אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל"[2].

גורן ארוונה היבוסי בירושלים, מקום המקדש העתידי – "וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה מַדּוּעַ בָּא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֶל עַבְדּוֹ. וַיֹּאמֶר דָּוִד לִקְנוֹת מֵעִמְּךָ אֶת הַגֹּרֶן לִבְנוֹת מִזְבֵּחַ לַיהוָה וְתֵעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל הָעָם. וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה אֶל דָּוִד יִקַּח וְיַעַל אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב בְּעֵינָו, רְאֵה הַבָּקָר לָעֹלָה וְהַמֹּרִגִּים וּכְלֵי הַבָּקָר לָעֵצִים. הַכֹּל נָתַן אֲרַוְנָה הַמֶּלֶךְ לַמֶּלֶךְ.  וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה אֶל הַמֶּלֶךְ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ יִרְצֶךָ. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל אֲרַוְנָה לֹא כִּי קָנוֹ אֶקְנֶה מֵאוֹתְךָ בִּמְחִיר וְלֹא אַעֲלֶה לַיהוָה אֱלֹהַי עֹלוֹת חִנָּם, וַיִּקֶן דָּוִד אֶת הַגֹּרֶן וְאֶת הַבָּקָר בְּכֶסֶף שְׁקָלִים חֲמִשִּׁים"[3].

שומרון – " בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וְאַחַת שָׁנָה לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ עָמְרִי עַל יִשְׂרָאֵל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה, בְּתִרְצָה מָלַךְ שֵׁשׁ שָׁנִים. וַיִּקֶן אֶת הָהָר שֹׁמְרוֹן מֵאֶת שֶׁמֶר בְּכִכְּרַיִם כָּסֶף, וַיִּבֶן אֶת הָהָר וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הָעִיר אֲשֶׁר בָּנָה עַל שֶׁם שֶׁמֶר אֲדֹנֵי הָהָר שֹׁמְרוֹן"[4].

סיפורים אלה, כולל הסיפור בפרשתנו, סובבים סביב קניית ערי בירה של תקופת המקרא, שתיים מהן הבירות של ממלכת יהודה – חברון וירושלים, והשתיים האחרות שכם ושומרון, שימשו בירות של ממלכת ישראל הצפונית.

מדוע המספר המקראי התאמץ להביא בפני הקורא מכירות אלה? יתכן שיש כאן כוונה פולמוסית, להוכיח לתושבי ארץ כנען הזרים כי הם מכרו חלקים של ארצם בכסף מלא, תוך רצון הדדי, ובני ישראל החל מאבי האומה, לא השתלטו על מקומות אלה בארץ כנען בכוח הזרוע. כמובן שהמקרא לא תיאר את כל ענייני המכר בארץ כנען, אולם מדוגמאות אלה נלמד על הכלל, לתהליך רחב ממדים ורב שנים [5].

נחזור לקניית מערת המכפלה בה נמצא יסודות פולמוסיים ברורים, להלן החשובים שבהם:

א – אברהם מודה שהוא איננו תושב ארץ כנען, אך מצבו האישי והמשפטי ישתנה כאשר ימכרו לו אחוזת קבר: "גר ותושב אנוכי עמכם תנו לי אחוזת קבר ואקברה מתי מלפני"[6]. בני חת אינם רואים עין בעין עם אברהם את מצבו ומשיבים לו כי הוא אדם שווה זכויות, ואף למעלה מזה:" נשיא אלוהים אתה בתוכנו"[7].

ב – עפרון בן צוחר, הבעלים של מערת המכפלה, מוכן לתתה לאברהם במתנה: "לֹא אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְךָ נְתַתִּיהָ, לְעֵינֵי בְנֵי עַמִּי נְתַתִּיהָ לָּךְ קְבֹר מֵתֶךָ" [8]. משמע מכאן שאי אפשר לטעון כי בני ישראל השתלטו על חלקים מארץ כנען באופן שהם כפו על עם הארץ למכור להם אדמות. אברהם עונה לעפרון כי איננו מוכן לקבל את מערת המכפלה בחינם אלא רוצה לקנותה:" וַיְדַבֵּר אֶל עֶפְרוֹן בְּאָזְנֵי עַם הָאָרֶץ לֵאמֹר אַךְ אִם אַתָּה לוּ שְׁמָעֵנִי נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה קַח מִמֶּנִּי וְאֶקְבְּרָה אֶת מֵתִי שָׁמָּה"[9].

ג – הקנייה עצמה באופן פומבי בנוכחות עדים וקהל רב באה לתת למעמד הקנייה תוקף משפטי מחייב, שנעשה לפי כללי המקום ואורחותיו:" לְאַבְרָהָם לְמִקְנָה לְעֵינֵי בְנֵי חֵת, בְּכֹל בָּאֵי שַׁעַר עִירוֹ" [10].

ד – כדי לבסס את המהימנות הציבורית והמשפטית של הקנייה, מוזכר שמו של המוכר, עפרון בן צוחר החתי, ואף מוזכר הסכום המדויק אשר שולם בעסקה זו, כדלקמן:" אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי, אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה הִוא; וְאֶת מֵתְךָ קְבֹר. וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם אֶל עֶפְרוֹן, וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן אֶת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף עֹבֵר לַסֹּחֵר"[11].

כאמור לסיפור מכירה פולמוסי זה של מערת המכפלה, יש מקבילות לסיפור אודות קניית גורן ארוונה היבוסי על ידי דוד. בדומה לעפרון ובני חת, ארוונה מוכן לתת לדוד את מקום הגורן, שהוא מקום בית המקדש העתידי, בחינם, אולם דוד מסרב וקונה את המקום בכסף מלא:" וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה מַדּוּעַ בָּא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֶל עַבְדּוֹ, וַיֹּאמֶר דָּוִד לִקְנוֹת מֵעִמְּךָ אֶת הַגֹּרֶן לִבְנוֹת מִזְבֵּחַ לַיהוָה וְתֵעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל הָעָם"; " וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל אֲרַוְנָה לֹא כִּי קָנוֹ אֶקְנֶה מֵאוֹתְךָ בִּמְחִיר וְלֹא אַעֲלֶה לַיהוָה אֱלֹהַי עֹלוֹת חִנָּם. וַיִּקֶן דָּוִד אֶת הַגֹּרֶן וְאֶת הַבָּקָר בְּכֶסֶף שְׁקָלִים חֲמִשִּׁים" [12].

הדמיון בין הסיפור בפרשתנו אודות קניית מערת המכפלה, וקניית גורן ארונה היבוסי, מתחזק בספר האחרון של המקרא. במקור בשמואל ב', דוד מבקש לשלם מחיר, ואילו בספר דברי הימים, הוא עושה זאת בכסף מלא, ביטוי המוכר לנו מסיפור בפרשתנו:" וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ דָּוִיד לְאָרְנָן לֹא, כִּי קָנֹה אֶקְנֶה בְּכֶסֶף מָלֵא, כִּי לֹא אֶשָּׂא אֲשֶׁר לְךָ לַיהוָה וְהַעֲלוֹת עוֹלָה חִנָּם"[13].

בספר שמואל מוזכר השורש ק.נ.ה, המציין את פעילותו של דוד, ואילו בדברי הימים השורש ק.נ.ה מוחלף בשורש נ.ת.ן, כפי שמתואר אף בקניית מערת המכפלה בפרשתנו. בנוסף, בדברי הימים הקנייה מבוצעת במעמד עדים – בני ארנן, כמו בסיפור הקנייה בפרשתנו.

גם במעשי המכר האחרים, בשכם ובעיר שומרון, מצויים חלק מאותם אלמנטים פולמוסיים שדנו עליהם בקניית מערת המכפלה וגורן ארוונה היבוסי. בשכם מדובר במפורש על קנייה, זהות המוכרים (בני חמור אבי שכם), עסקה גלויה ופומבית, וסכום הקנייה מצוין במפורש (מאה קשיטה). הסיפור על הקנייה של הר שומרון נכתב בקיצור נמרץ, אולם גם בסיפור זה נזכר שמו של המוכר(שמר) וסכום הקנייה (ככריים).

אחרית דבר

בסיפור - אודות קניית מערת המכפלה על ידי אברהם מידי עפרון החיתי - יש אלמנטים פולמוסיים מובהקים, הבאים לומר כי בני ישראל השתלטו על מקומות בארץ כנען, לאו דווקא על ידי כוח החרב אלא על ידי קנייה כדת וכדין. הסיפור של קניית מערת המכפלה, על היבטיו הפולמוסיים, איננו יחידאי במקרא, וכמוהו יש מקרים נוספים כדוגמת קניית הגורן מארוונה היבוסי, מקום המקדש העתידי, קניית העיר שכם וקניית הר שומרון. זאת כאמור כדי לבסס את זכותם של בני ישראל בארץ כנען כנגד המערערים על כך.

הד לעמדה זו אנו מוצאים במדרש הבא: "ויקן את חלקת השדה - אמר ר' יודן, בן רבי סימון, זה אחד משלושה מקומות שאין אומות העולם יכולים להקניט את ישראל לאמור גזולים הם בידכם, ואלו הן – מערת המכפלה, בית המקדש ומקום קבורתו של יוסף(בשכם)"[14].

האם דברים אלה רלבנטיים בפני אומות העולם כיום? ספק רב, אולם דרך סיפורי הקנייה הללו, ועל פי דרך פירושם, עם ישראל אימץ את המקומות הללו כטרטוריה ישראלית לחלוטין, ועשה זאת כדת וכדין על פי הנהוג במזרח הקדום.   

[לקובץ המאמרים על פרשת חיי שרה, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים אודות אברהם מייסד האומה, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פרשת חיי שרה;
• אוסף המאמרים אודות אברהם מייסד האומה.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), רשת חיי שרה באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 17/11/19.

[1] אבי הראל, מכירת מערכת המכפלה – היבטים היסטוריים ומשפטיים, ייצור ידע, אוקטובר 2021.

[2] בראשית, פרק ל"ג, פסוקים: י"ח – כ'.

[3] שמואל ב', פרק כ"ד, פסוקים: כ"א – כ"ד.

[4] מלכים א', פרק ט"ז, פסוקים: כ"ג – כ"ד.

[5] יאיר זקוביץ, קניית נחלות בארץ ישראל, נהרדעה – דפי פרשת שבוע של האוניברסיטה העברית, חיי שרה, תשס"א.

[6] בראשית, פרק כ"ג, פסוק ד'.

[7] שם, פסוק ו'.

[8] שם, פסוק י"א.

[9] שם, פסוק י"ג.

[10] שם, פסוק י"ח.

[11] שם, פסוקים: ט"ו – ט"ז.

[12] שמואל ב', פרק כ"ד, פסוקים: כ"א, כ"ד בהתאמה.

[13] דברי הימים א', פרק כ"א, פסוק כ"ד.

[14] בראשית רבה, פרק ע"ט, ו'.