תקציר: הגעתו של יוסף אל דותן, תניע את ההבטחה האלוהית שניתנה לאברהם בברית בין הבתרים – שיעבוד מצרים, יציאת מצרים, מתן תורה וכיבוש ארץ כנען. דותן מזוהה עם תל דות'אן, שמונה ק"מ דרומית מזרחית לג'נין, עשרים ק"מ לערך צפונית לסבסטיה. במלחמת ששת הימים, בשנת 1967, נערך במקום קרב עיקש מול הלגיון הירדני...

[לאוסף המאמרים על פרשת וישב, לחצו כאן]

עודכן ב- 7 בדצמבר 2023

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

* * *

בפרשת וישב, מתחיל ספר בראשית בסיפורי יוסף, ולהוציא את פרק ל"ח, סיפורים אלה נמשכים ברצף של פרקים רבים. על סיפורי יוסף דנו במקום אחר [1], ובדברינו הבאים נתייחס לציון הגיאוגרפי בה הכל החל – דותן.

על פי המסופר אחיו של יוסף עלו מעמק חברון לכיוון שכם, משם שמו פעמיהם לדותן: "וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם וַיֹּאמֶר לוֹ הִנֵּנִי. וַיֹּאמֶר לוֹ לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן, וַהֲשִׁבֵנִי דָּבָר, וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן וַיָּבֹא שְׁכֶמָה. וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה, וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמֹר מַה תְּבַקֵּשׁ. וַיֹּאמֶר אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ הַגִּידָה נָּא לִי אֵיפֹה הֵם רֹעִים. וַיֹּאמֶר הָאִישׁ נָסְעוּ מִזֶּה כִּי שָׁמַעְתִּי אֹמְרִים נֵלְכָה דֹּתָיְנָה, וַיֵּלֶךְ יוֹסֵף אַחַר אֶחָיו וַיִּמְצָאֵם בְּדֹתָן" [2].

על פי האמור בפסקים הללו, יעקב שולח את יוסף מעמק חברון. את עמק חברון מזהים עם עמק העיר חברון [3], הנקרא ואדי אל קינה, והמשכו ואדי א – תופאח, שם שככול הנראה השתמר מאחת מהמשפחות שישבו בחברון:" וּבְנֵי, חֶבְרוֹן--קֹרַח וְתַפֻּחַ, וְרֶקֶם וָשָׁמַע"[4].

חברון עצמה זוהתה עם התל שנחשף בג'בל א-רמידה, דרומית לעמק חברון, ומרחק של קילומטר אחד מערבית למערת המכפלה. על כך אומר רש"י על אתר בשם המדרש, כי כיצד זה יתכן כי יוסף נשלח מעמק חברון, הרי חברון עצמה יושבת על הר? משמע מדבריו שרש"י איננו רואה בתיאור האמור רק תיאור גיאוגרפי, אלא גם קביעה סיבתית. מי שהוא הסיבה לכל התהליך של הסיפור המתפתח בין יוסף לאחיו, הוא בעצם אברהם, שהובטח לו בברית בין הבתרים כי בני יעקב ירדו לארץ מצרים קודם שיירשו את ארץ כנען.

לאחר מכן מתוארת השיחה בין יוסף לאדם אלמוני, האומר לו כי אחיו הלכו לדותן. מה ערך יש לפרט זה בסיפור, הרי אנו יודעים כי אין מדרך המקרא להרבות בפרטים שכאלה ועוד לתאר שיחה אישית לכאורה רק לשם תיאורה. הקושי האמור הביא את חז"ל לדרוש כי אותו איש, שצץ לפתע פתאום, איננו בשר ודם אלא מלאך ה'. ברם, אין הכוונה בחז"ל, על פי הסברו של הרמב"ן על אתר, לייצור אלוהי עם כנפיים וכוחות על. המדובר לפי הסברו של הרמב"ן לעובר אורח שנזדמן ליוסף שהוא בבחינת מלאך – קרי שליח, או מורה דרך שלא מדעתו. לפי הסבר זה של הרמב"ן, אותו שליח לא יודע כי דבריו אל יוסף, יניעו את התהליך האלוהי שיביא את בני ישראל לשעבוד מצרים, ואחר כך ליציאה משם, למעמד הר סיני ובסופו של דבר לכיבוש ארץ כנען.

ההליכה אל אי הודאות

בהמשך לחוסר ידיעתו של אותו שליח/ מלאך, ניתן להבחין שאיש מהדמויות המרכזיות של הסיפור האמור לא יודע לחזות פני עתיד. יעקב איננו יודע להיכן הוא שולח את יוסף, זה האחרון איננו יודע לאן רגליו יוליכו אותו, ואותו האיש השליח אף הוא כאמור איננו יודע לאן הוא מדריך את יוסף, שהכוונה להנעת התהליך של לשעבוד מצרים ותוצריו לאחר מכן [להרחבת המושג: 'אי ודאות', לחצו כאן].

פרט לשאלתו של יוסף לאותו האיש, אם נעבור על האירועים שעוברים עליו, ברגע פגישתו עם אחיו, זריקתו לבור ומכירתו, אין הוא אומר דבר. גם בזמן מכירתו לפוטיפר ובזמן עבודתו בבית אדונו הוא נאלם דום, כאילו אין הוא חלק מהעלילה המתרחשת. פיו של יוסף נפתח רק באירוע שאשת פוטיפר חומדת אותו לעצמה, ואז הוא מסגיר את השתיקה שלו הלכה למעשה [5]. בדבריו אליה הוא אומר את הדבר הבא:" וַיְמָאֵן וַיֹּאמֶר אֶל אֵשֶׁת אֲדֹנָיו הֵן אֲדֹנִי לֹא יָדַע אִתִּי מַה בַּבָּיִת וְכֹל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדִי. אֵינֶנּוּ גָדוֹל בַּבַּיִת הַזֶּה מִמֶּנִּי וְלֹא חָשַׂךְ מִמֶּנִּי מְאוּמָה כִּי אִם אוֹתָךְ בַּאֲשֶׁר אַתְּ אִשְׁתּוֹ, וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים" [6].

המילים האחרונות של יוסף הם המפתח לשתיקתו. יוסף יודע כי הוא אולי בודד פיזית, אולם מרגיש שה' נמצא לצידו. כך הוא גם מתבטא לאחר מכן כאשר הוא חבוש בבית האסורים, לשני שריו של פרעה: "וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו חֲלוֹם חָלַמְנוּ וּפֹתֵר אֵין אֹתו, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף הֲלוֹא לֵאלֹהִים פִּתְרֹנִים סַפְּרוּ נָא לִי"[7].

נחזור לנקודת המפגש בה הכל החל – דותן. לפי הפסוקים כאמור, עלו בני יעקב מעמק חברון לכיוון שכם, ומשם הלכו לדותן. אשר על כן, יש לחפש את דותן מצפון לשכם. לפי התיאור בספר יהודית [8], דותן שכנה ליד עמק יזרעאל:" כִּי כֵן גָּמַר בְּלִבּוֹ לְהַשְׁמִיד כָּל אֱלֹהֵי הָאֲרָצוֹת לְבַעֲבוּר כָּל הָעַמִּים יִשְׁתַּחֲווּ לִנְבוּכַדְנֶצַּר וְכָל לָשׁוֹן תִּקְרָא בִשְׁמוֹ.  מִשָּׁם נָסַע לִקְרַאת יִזְרְעֶאל קָרוֹב לְדוֹתָן נֹכַח הָרֵי הַמָּצוֹר אֲשֶׁר לִיהוּדָה" [9].

לפי דבריו של אוזביוס[10], דותן שוכנת בתחום סבסטי, תריסר מילין צפונית לשומרון, ולעומתו, אשתורי הפרחי [11], שסייר בארץ ישראל במאה ה – 14, זיהה את דותן מהלך ארבע שעות מצפון לשומרון.

על פי הנתונים הללו, מזוהה דותן בתל דות'אן, שמונה ק"מ דרומית מזרחית לג'נין, עשרים ק"מ לערך צפונית לסבסטיה. גובהו היחסי של התל הוא כ - 60 מטר, ושטחו מאה דונם לערך. בשנת 1953, נערכו חפירות ארכאולוגיות במקום, ומהן עלה כי העיר דותן נוסדה בסוף האלף הרביעי לפני הספירה, ובאלף השלישי לפני הספירה, כבר הייתה לעיר גדולה המוקפת חומה בצורה. עיקרי הממצאים היו מתקופת הברזל, בעת שלטון מלכי ישראל בעיר. העיר חרבה מספר פעמים ושוקמה כל פעם מחדש, עד שבראשית המאה השביעית לפני הספירה נעזב המקום ושוקם רק בתקופה ההלניסטית. במלחמת ששת הימים התחולל בעמק דותן קרב קשה מול יחידות שריון וחי"ר של הלגיון הירדני [12], ולאחריו קיבל סגן גד רֶפֶּן [13] מחיל השריון, את אות הגבורה על פועלתו בקרב.

אחרית דבר

פרשת וישב פותחת את סיפורי יוסף הנמשכים עד לסופו של ספר בראשית, להוציא את פרק ל"ח. יעקב שולח את יוסף אל אחיו, מבלי דעת היכן הם. גם יוסף איננו יודע מה מיקומם, ועל פי הסיפור המקראי, הוא פוגש "איש", קרי שליח, המכוון אותו לדותן. כאמור המשותף לכולם – יעקב, יוסף והאיש, שאין הם יודעים כי הגעתו של יוסף אל דותן תניע את ההבטחה האלוהית שניתנה לאברהם בברית בין הבתרים – שיעבוד מצרים, יציאת מצרים, מתן תורה וכיבוש ארץ כנען.

דותן לאחר כל בחינת האפשרויות הגיאוגרפיות, מזוהה עם תל דות'אן, שמונה ק"מ דרומית מזרחית לג'נין, עשרים ק"מ לערך צפונית לסבסטיה. לימים במלחמת ששת הימים, בשנת 1967, נערך במקום קרב עיקש מול הלגיון הירדני, במהלך שחרור צפון השומרון על ידי צה"ל, שבסופו קיבל סגן גד רפן את עיטור הגבורה על פועלו במהלך הקרב.

[לאוסף המאמרים על פרשת וישב, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פרשת וישב;
• אוסף המאמרים על מלחמת ששת הימים;
• הרחבת המושג: 'אי ודאות'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת וישב באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 15/12/19.
• פנחס יחזקאלי (2018), מלחמת ששת הימים באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 5/6/18.
• פנחס יחזקאלי (2014), אי ודאות - חוסר ודאות, ייצור ידע, 11/4/14.

[1] אבי הראל, היבטים נוספים בסיפורי יוסף, ייצור ידע, דצמבר 2019;

הנ"ל, סיפור יוסף במקרא ובקוראן, ייצור ידע, דצמבר 2017.

[2] בראשית, פרק ל"ז, פסוקים: י"ג – י"ז.

[3] עולם התנ"ך, בראשית, דודזון – עתי, ת"א, 1998, עמוד 208.

[4] דברי הימים א', פרק ב', פסוק מ"ג.

[5] על הסיפור של יוסף ואשת פוטיפר ראה – אבי הראל, סיפור יוסף ואשת פוטיפר והזיקה לסיפורם של ראובן ובלהה, ייצור ידע, דצמבר 2020.

[6] בראשית, פרק ל"ט, פסוקים: ח' – ט'.

[7] שם, פרק מ', פסוק ח'. ההדגשות שלי.

[8] ספר יהודית הוא אחד הספרים החיצוניים לתנ"ך, שעוסק ככל הנראה בתקופת שלטון ממלכת פרס בארץ ישראל המאות ה-6 עד ה-4 לפנה"ס. הספר נמצא לראשונה בתרגום השבעים של התנ"ך ליוונית ואולם לא ברור אם הוא נכתב במקור ביוונית או בעברית. מוזכר בדברי הגאונים, שהכירו את הספר בגרסתו הסורית. שרידי הספר העברי, אם היה כזה, נעלמו כליל, כמו רוב הספרים שלא נכנסו לקאנון היהודי. הכנסייה הקתולית והאורתודוקסית רואות אותו כחלק מהברית הישנה, והוא נמצא בקאנון הנוצרי כחלק אינטגרלי כשאר ספרי הקודש.

[9] ספר יהודית, פרק ג', פסוק ט'.

[10] אֵוסֵביוס היה בישוף קיסריה ונחשב לאבי ההיסטוריה הכנסייתית בשל חיבוריו, המתעדים את ההיסטוריה המוקדמת של הכנסייה הנוצרית. חי במאה הרביעית לספירה.

[11] רבי אֶשְׁתוֹרִי - הרב יצחק הכהן בן ר' משה הַפַּרְחִי, נולד במחצית השנייה של המאה ה-13. היה חוקר ארץ ישראל והלכותיה. ספרו החשוב כפתור ופרח הוא ספר הלכה העוסק במצוות התלויות בארץ, ואגב כך הוא עוסק בגאוגרפיה של ארץ ישראל. ייחודו בתחום מחקר תולדות ארץ ישראל הוא בזיהוי מקומות בארץ, על פי אזכוריהם במקורות יהודיים קדומים.

[12] סא"ל א' ריינר, ‏קרבות השריון בעמק דותן ובזבאבדה, מערכות 191-192, יוני 1968.

ד"ר אפרים קם, כיבוש צפון השומרון במלחמת ששת הימים, בתוך הספר: אריה שמואלביץ' (עורך), זירת קרב - קרבות הכרעה בארץ ישראל, משרד הביטחון, 2007.

[13] על עיטור הגבורה שהוענק לגד רפן, ראה באתר בעוז רוחם של אגף כוח האדם בצה"ל.