גדעון שניר: המרבה השכלה -מרבה גם שלום?

תקציר: תחת הסיסמה "השכלה = שלום", פעלה ישראל לפני - ובמיוחד בעקבות הסכמי אוסלו (1993-5) - כדי לאפשר את פתיחת המוסדות האקדמאים באיו"ש, אלא שעד מהרה הסתבר, שלצד רכישת השכלה גבוהה, התעצמו הרגשות הלאומיים הקיצוניים שהפכו את האוניברסיטאות לקיני ההתנגדות הקשים ביותר נגד מדינת ישראל. לא לשלום ולפיוס כוונו מאמצים אלה, אלא לטרור וחיסולה של מדינת ישראל.

[בתמונה: אוניברסיטת אל אזהר בעזה... התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי http://palestineonly.net. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]
[בתמונה: אוניברסיטת אל אזהר בעזה... התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי http://palestineonly.net. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]
ד"ר גדעון שניר הוא מרצה בתחום "ניהול משא ומתן בינלאומי חוצה תרבויות".

ד"ר גדעון שניר הוא מרצה בתחום "ניהול משא ומתן בינלאומי חוצה תרבויות". זהו מאמר דעה פרי עטו.

זהו מאמר שלישי על גורמי הטרור. למאמרים האחרים, לחצו כאן:

*  *  *

את מסע רצח היהודים בערי ישראל במהלך אפריל 21 החל המורה הבדואי מחמד אבו אלקיעאן, תושב הפזורה הבדווית חורה שבנגב, עת רצח ארבעה ישראלים בעיר באר- שבע. הוא לא עשה זאת מחמת מצוקה אישית, עוני, ייאוש, כיבוש מדכא, פשיזם קולוניאליסטי, אפרטהייד, או היעדר משא ומתן לשלום בין העמים (כפי שכמה שרים הציעו כהסבר לגל הרצח), אלא מתוך אמונה דתית ודבקות בדוקטרינת הג'יהאד האיסלמי הגלובלי במצוות כהני דאע"ש.

במיוחד צדה את העין הידיעה שמדובר במורה ומחנך בבית הספר המקומי, ועלתה התמיהה בקרב הציבור הכיצד מורה, האמון על הנחלתם של ערכי אנוש- יפנה לרצוח אנשים חפים מכל פשע, מעשה שלא יעלה על הדעת במדינה דמוקרטית כמו ישראל- עד שהתברר כי את הסמכתו להוראה רכש באוניברסיטת חברון ברשות הפלסטינית.

לוי ואח' ב'YNET': המחבל מהפיגוע בבאר שבע: מורה תומך דאעש שניסה להגיע לסוריה
ב-2016 מוחמד אבו אלקיעאן מחורה שבנגב נשלח לארבע שנות מאסר על הקמת חוליה שבה שימש "מורה רוחני". הוא השתתף באסיפות של תומכי דאעש והאישום אז ייחס לו דרשות מסיתות. בפרקליטות דרשו להחמיר איתו, אבל השופט אמר: "הבעת החרטה שלו נראית כנה". 6 שנים אחר כך הוא רצח 4 בני אדם בבאר שבע
[למאמרם של לוי ואח' ב'YNET', לחצו כאן]

ההיגיון הישראלי המערבי, נוטה לראות בהשכלה גבוהה מתכון בדוק לתפיסת עולם שוחרת שלום...

נדמה לנו כי זו הדרך ליישוב סכסוכים בדרכי נועם, תוך משא ומתן וחיפוש מכנה משותף לתרומה הדדית. תחת הסיסמה "השכלה = שלום", פעלה ישראל לפני - ובמיוחד בעקבות הסכמי אוסלו (1993-5) - כדי לאפשר את פתיחת המוסדות האקדמאים באיו"ש, בציפייה כי ריבוי השכלה בקרב המגזר הערבי מוסלמי יקדם מוכנות לדיאלוג בונה, לקראת פתרון הקונפליקט בין שני העמים, ללא אלימות. בנוסף, הכשרה מקצועית ברמה אקדמאית, הייתה אמורה לאפשר השתלבות במערכת העבודה, בפלסטין ובישראל המודרניות.

אלא שעד מהרה הסתבר, שלצד רכישת השכלה גבוהה, התעצמו הרגשות הלאומיים הקיצוניים שהפכו את האוניברסיטאות לקיני ההתנגדות הקשים ביותר נגד מדינת ישראל. לא לשלום ולפיוס כוונו מאמצים אלה, אלא לטרור וחיסולה של מדינת ישראל.

[בתמונה: אוניברסיטת ביר זית. עם סיום מלחמת ששת הימים, פתחה ישראל לפחות ארבע אוניברסיטאות בגדה המערבית, תחת ההיגיון המערבי, שריבוי השכלה והעלאת הרמה האינטלקטואלית בקרב האוכלוסייה המקומית יקדמו גם שיתוף פעולה להשגת שלום בין העמים. התוצאה הייתה בדיוק הפוכה... התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Hanna Kreitem. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

"ללמוד, להיבחן, לחבל"

[בתמונה משמאל: מה מתרחש במוסדות האקדמאים ברשות הפלסטינית? תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Peggy_Marco לאתר Pixabay]

הצצה על המתרחש במוסדות האקדמאים ברשות הפלסטינית, ולתוך עולמו של הסטודנט הפלסטיני מספק לנו אסף גבור (2020):

מערכת ההשכלה ברשות הפלסטינית מפותחת למדי ונגישה בהשוואה למדינות ערב האחרות, ובתמיכה פיננסית נדיבה משאר העולם. בשטחי הרש"פ, עזה וירושלים המזרחית, ישנם 49 מוסדות לימוד אקדמאיים (14 אוניברסיטאות ושאר מכללות). הפקולטות המובילות הן מקצועות החינוך (רוב למגדר הנשי); והגברים נוטים ללימודי הנדסת ייצור ובניין, מדעי החברה, עיתונות ותקשורת בינלאומית (המעדיפה להעסיק כתבי שטח וצלמים פלסטינים, להעברת חומרי גלם לכתבים הזרים היושבים בתל אביב ובירושלים); וכן, לימודי משפט, מנהל עסקים, לימודי בריאות, רפואה ורווחה המבוקשים למדי. רבים פונים ללמודים אלה במוסדות זרים.

[בתמונה משמאל: מה מתרחש במוסדות האקדמאים ברשות הפלסטינית? תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Peggy_Marco לאתר Pixabay]

המוסדות האקדמאים מהווים חממה פוליטית ממנה יוצאים המנהיגים הבולטים וחברי הממשל של הרש"פ.

לכל מפלגה וארגון פלסטיני יש ייצוג באוניברסיטאות המקדמים את האידאולוגיה הלאומנית הפלסטינית יחד עם התארגנות טרוריסטית, המוכרת היטב לגורמי המודיעין והביטחון הישראלים והפלסטינים.

אסף גבור ב'מקור ראשון': ללמוד, להיבחן, לחבל: הצצה לעולמו של הסטודנט הפלסטיני
מערכת ההשכלה הגבוהה ברשות הפלסטינית מפותחת למדי, הגם שלבוגריה קשה מאוד למצוא עבודה לאחר סיום התואר. הבעיה היא שחוץ מלימודים, פורחת באוניברסיטאות הללו גם פעילות טרור
[למאמרו של אסף גבור ב'מקור ראשון', לחצו כאן]
[בתמונה: יחיא עייאש. התמונה מוצגת בשימוש הוגן]

בכל אוניברסיטה יש כשישה תאים של כל הארגונים המרכזיים בחברה הפלסטינית שתפקידם לדאוג לרווחת הסטודנטים ולגייס תלמידים לפעילות פוליטית וטרור. מוכרים לנו, למשל:

- "המהנדס" יחיא עיאש (ראו תמונה משמאל), בוגר הפקולטה להנדסת חשמל באוניברסיטת ביר-זית, ממקימי גדודי עז־אדין אלקסאם, הזרוע הצבאית של חמאס האחראי לפצצות המתאבדים באוטובוסים ובמסעדות בשנות ה־90 של המאה הקודמת.

[בתמונה: יחיא עייאש. התמונה מוצגת בשימוש הוגן]

- כך, גם מרואן ברגותי, מנהיג התנזים ביהודה ושומרון.

בכול המוסדות האקדמאים הללו לומדים גם ערבים מישראל החשופים לתעמולה אנטי ציונית קיצונית ואינדוקטרינציה לפעילות טרור.

בעזה קיימת פעילות חינוכית אינטנסיבית לקידום דוקטרינת הג'יהאד. אף שאין ישראלים הלומדים שם, השפעתה האנטי-ישראלית חזקה ביותר, ברוח "האחים המוסלמים".

האוניברסיטאות החשובות: אונ' פלסטין (ראו תמונה למטה); אונ' אל-אזהר,; ובמיוחד, האונ' האסלאמית שהוקמה ב- 1978 ע"י השייח אחמד יאסין, המהווה מוקד כוח פוליטי, חברתי, תרבותי וצבאי של החמאס, שרבים מבכיריו - איסמעיל הנייה, מחמוד א-זהאר, עבד אל-עזיז א-רנתיסי  סלאח שחאדה ואחרים - החלו את דרכם בה כסטודנטים, מרצים או עובדי מנהלה.

גדודי עז א-דין אל-קסאם - הזרוע הצבאית של חמאס - מקיימת בה פעילות ענפה והמעבדות שלה מנוצלות לייצור אמצעי לחימה ופיתוח רקטות ארוכות טווח.  

[בתמונה: אוניברסיטת פלסטין בעזה. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Anashamra. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]
[בתמונה: אוניברסיטת פלסטין בעזה. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Anashamra. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

האקדמיה ברשות הפלסטינית מנצחת אותנו

על פי נתוני המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג), מספר הסטודנטים הערבים הלומדים במוסדות אקדמאיים בישראל עולה על שיעורם באוכלוסייה (כ-19%),תופעה המשקפת את מגמת העלייה בתהליכי ההכשרה באקדמיה לקראת השתלבות בחברה ובכלכלה הישראלית.

מלבד זאת, כ- 15-20 אלף סטודנטים ערבים ישראלים בוחרים ללמוד דווקא ברשות הפלסטינית ובירדן. באוניברסיטה האמריקנית של ג'נין לבדה לומדים כ- 6 אלף (יותר מאשר ב-אוני' חיפה). וכך גם באוניברסיטאות "אל-נג'אח" בשכם, "ביר- זית" ברמאללה, "אלקודס" אבו- דיס, אוניברסיטת בית- לחם, ושתי אוניברסיטאות בחברון ("האסלאמית" וה"פוליטכניק").

המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג)– מתוך כוונות טובות- "מעודדת" את התופעה בכך שמכירה במרבית המסלולים הנלמדים באוניברסיטאות הפלסטיניות, שחלקם אינם נגישים בישראל, בעיקר בתחום הרפואה והפרה-רפואה. בנוסף, מעניקות האוניברסיטאות הפלסטיניות הקלות של ממש לסטודנטים/יות הערבים-ישראלים כמו פטור מהמבחן הפסיכומטרי, לימודים מרוכזים בסופי שבוע, בשפה הערבית או האנגלית, ובסביבה תרבותית שמרנית הסמוכה יותר גיאוגרפית למקום מגורי בנותיהם.

 מבחינת מדינת ישראל יש במגמה זו שתי בעיות:

[בתמונה משמאל: מבחינת מדינת ישראל יש במגמה זו שתי בעיות... המקור: ייצור ידע]

האחת: הכרה באיכות הכשרה נמוך מהקיים בישראל, מפלה לרעה את הלומדים בישראל באפשרות התעסוקה.

והשנייה, החמורה יותר: החשיפה לתעמולה אנטי ישראלית קיצונית, המעודדת השתתפות בפעילות טרור בלב מדינת ישראל, כפי שנחווה בפרעות תשפ"א, במאי 2021 (ראו תמונה למטה).

כדי לצמצם את התופעה מוצע להעניק תואר אוניברסיטה לאחת המכללות המובילות במגזר הערבי בישראל, ולאסור על ישראלים ללימוד במוסדות ההשכלה הפלסטינים.

[בתמונה משמאל: מבחינת מדינת ישראל יש במגמה זו שתי בעיות... המקור: ייצור ידע]

[בתמונה: פרעות תשפ"א. הזרעים נזרעו באוניברסיטאות... כוחות משטרה ומשמר הגבול בעיר לוד בעקבות המהומות. צולם ב-11 במאי 2021. המקור: דוברות המשטרה]
[בתמונה: פרעות תשפ"א. הזרעים נזרעו באוניברסיטאות... כוחות משטרה ומשמר הגבול בעיר לוד בעקבות המהומות. צולם ב-11 במאי 2021. המקור: דוברות המשטרה]

דילמה: אוניברסיטה ערבית בישראל-כן או לא!

מזה שנים, שמנהיגות המגזר הערבי מנסה לשכנע את הכנסת לאשר את הקמתה של אוניברסיטה ערבית בישראל, בטענה ל"זכות לגיטימית, הנתונה לכול אדם, לבחור את סוג החינוך המתאים לו, במוסדות חינוך פרטיים התואמים את האוריינטציה הלאומית, התרבותית, והדתית" (ותחת פיקוח מדינתי וע"פ אמנת האו"ם). כמו כן, נטען כי הדבר יגביר את הנגישות להשכלה גבוהה בקרב ערבי ישראל, ואת השתלבותם החברתית והכלכלית במדינה.

מנגד טוענת המל"ג, שאוניברסיטה ערבית תשפיע באופן שלילי על המיעוט הערבי ותתרום לניכור ולבידודו בחברה הישראלית. כן חוששים גורמים ביטחוניים מכך, שאוניברסיטה מוסלמית כזאת תהפוך לקן של התנגדות פוליטית, כפי שמתרחש במוסדות להשכלה גבוהה באיו"ש ובעזה; ובעקבותיה, תתחזק התביעה לאוטונומיה תרבותית, פוליטית וטריטוריאלית.

לגבי התביעה ל"זכות לגיטימית" נטען כי ההזדהות המוצהרת של מנהיגות המגזר הערבי בישראל עם האינטרס הלאומני האנטי- ציוני, אינה עומדת בקנה אחד עם טובת המדינה וכלל אזרחיה.

ההנחה שמוסד כזה יהיה נתון לפיקוח ממשלתי, אינה ריאלית; ולא תעמוד במבחן המציאות. על כן הסיכוי שזה יקרה בישראל של היום, לאחר פרעות מאי 2021, נמוך ביותר.

[בתמונה: אוניברסיטה ערבית בישראל-כן או לא! תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי Victoria_rt לאתר FIXABAY]
[בתמונה: אוניברסיטה ערבית בישראל-כן או לא! תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי Victoria_rt לאתר FIXABAY]

מה קורה באוניברסיטאות הישראליות?

[בתמונה משמאל: מה קורה באוניברסיטאות הישראליות? תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי Ralphs_Fotos לאתר FIXABAY]

מדינת ישראל רואה בקידום ההשכלה ערך עליון בכול היבט של רווחת הפרט והחברה, המתבטא גם בתקציב מערכות החינוך וההשכלה הגבוהה שהוא שני בגודלו לתקציב הביטחון. מערכות החינוך וההשכלה פתוחות לכל דורש כפי הניתן ללמוד מחלקם ההולך וגדל של הסטודנטים הערבים באקדמיה-עדות להתפתחותו של מעמד משכיל מרשים בקרב ערביי ישראל בכול תחומי החיים והשתלבותם המקצועית בחיי הכלכלה. אך מנגד, ברמה הפוליטית והאזרחית- ניכרת הקצנה ועליה ברמת הלאומניות, המעורר את המחשבה שריבוי השכלה אינו תנאי מוקדם או הכרחי לקידום יחסי שכנות והבנה הדדית.

[בתמונה משמאל: מה קורה באוניברסיטאות הישראליות? תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי Ralphs_Fotos לאתר FIXABAY]

תאי מפלגות ערביות באוניברסיטאות בישראל: באוניברסיטאות כמו חיפה, תל-אביב, העברית בירושלים ובן גוריון בנגב, ניכרת  פעילות אנטי ישראלית מוגברת המאופיינת בקריאת תגר על הריבונות והלגיטימיות של מדינת ישראל יחד עם הדגשת הזהות הפלסטינית של ערביי ישראל. הנהלות האוניברסיטאות אינן מתמודדות (בהמעטה) עם גל השנאה המופגן המוצא חסות תחת הגדרת "חופש הביטוי והמחאה" וחלקן אף מתגאות בליברליות המאפשרת את נשיאת דגלי הרשות הפלסטינית ודגלי ארגוני הטרור החמאס וחיזבאללה. דוגמאות:

אוניברסיטת תל אביב

תא הסטודנטים של "המפלגה המשותפת" היה פעיל מאד במהלך העשור האחרון בסדרה של הפגנות נגד חיילי צהל וכוחות הביטחון; עם כרזות וקריאות "מיפו לעזה, תרעד האדמה", במחאה על חיסול מחבלים. כך גם נגד "תכנית המאה" של טראמפ, בקריאות: "בדם ואש נפדה את פלסטין", בהנפת דגלי אש"פ ובקריאות: "לא רוצים לראות ציונים, פלסטין חופשית מהנהר ועד לים"; וכן, הפגנת הלל לזכר "שהידים לוחמי ההתנגדות הפלסטינית שנרצחו עי צהל".

תא התנועה האיסלמית הוא מהקיצונים שבהם, המאגד מאות סטודנטים ערבים:

ב-ינואר 2022 למשל, קראו לאינתיפאדה של סטודנטים ערבים, תוך הנפת דגלי אש"פ לאות הזדהות עם עוקרי שתילי עצי קק"ל בנגב: "מאחלים לנגב חופשי, הנגב יהיה חרב ולקח לאחרים, עזה לא נכנעת לטנק ולקליע". קצת לפני רצח שלושה ישראלים בתל אביב, שבו וקראו לאינטיפדה, אם לא לרצח יהודים, במפגן הזדהות טוטאלית, תוך נשיאת דגלי אש"פ, כרזות וקריאות: "הו אינתיפאדה, התעוררי לגן עדן, אנחנו לא מוכנים לראות ציונים!  מתנגדים, צאו לרחובות תגרמו להם לבעור".

לא פחות חמורה הייתה ההתפרעות סטודנטים ערבים שקטעו את הרצאתו של החוקר המצרי סער אלדין אברהים שעסק בנושא יחסי ישראל-מצרים, בקריאות "נורמליזציה זו בגידה. נבלה, ויתרת על הלאומיות שלך" (ינואר 2018)

[בסרטון: קריאות הסתה לרצח ולאינתיפאדה באוניברסיטת תל אביב]

אוניברסיטת בן גוריון

באוניברסיטה זו לומדים מאות סטודנטים ערבים, רובם בדואיים, הנוהגים להפגין את לאומיותם בכול הזדמנות. כך מחו במאי 2021, נגד תקיפת צהל בעזה, על רקע ההסלמה בדרום והיציאה למבצע "שומר החומות". הם גם הפגינו גד הלבוש החופשי של סטודנטיות בדואיות, תחת איומים מפורשים לפגוע בהן אישית. שכיחות הן העצרות לציון הנכבה תוך הנפת דגלי פלסטין.

[בסרטון: דגלי פלסטין באוניברסיטת בן גוריון]

אוניברסיטת חיפה

באוניברסיטה זו לומדים המספר הגדול ביותר של ערבים מצפון המדינה, מרבים להפגין באירועי "זיכרון ו- זעם" שונים תוך הנפת דגלי פלסטין, גינוי פעילות צהל נגד המשט לעזה והאשמת ישראל בפשעים נגד האנושות (יוני 2010). במסגרת אירועי "הזעם" נשאו שלטים שקראו ליהודים לצאת מירושלים, עם תמונות עזמי בשארה ומסגד אל- אקצה.

ב-נוב' 2012 קיימו אירוע לזכרו של ראש הזרוע הצבאית של החמאס בעזה אחמד ג'עברי שחוסל, ובנוב' 2021 הפגינו נגד מבצע "עמוד ענן" והזדהות עם תושבי עזה.

[בסרטון: הפגנת סטודנטים ערבים על החלטת דונלד טראמפ להעביר את השגרירות האמריקנית לירושלים]

האוניברסיטה העברית בירושלים

אוניברסיטה זו, חווה באופן שיטתי הפגנות הזדהות פלסטיניות מטעם פעילי תאי מפלגות בל"ד וחד"ש בעיקר, בליווי שירי הסתה לאלימות וטרור "אמא אני יוצא לג'יהאד", "חופש לפלסטין", הסתה נגד גיוס נוצרים: "לא לשרות צבאי ולא לשרות לאומי" וקריאות: "ציונים צאו החוצה, אדמתי ערבית וחופשית!". תא חד"ש של הרשימה המשותפת לא בחל גם לבזות את זכרו של לוחם צה"ל סמל רון קוקיא שנרצח בפיגוע דקירה בעיר ערד.

[בסרטון: הפגנות סטודנטים ערבים באוניברסיטה העברית...]

תרומת ההשכלה לדה-לגיטימציה של מדינת ישראל

אחד המכשולים לקידום משא ומתן אמיתי היא תכנית הלימודים במערכת החינוך ברש"פ בה מלמדים את הדור הצעיר כבר מגיל הגן שהיהודים הם "קופים וחזירים שאחת דתם למות", מדינת ישראל לא מופיעה במפות המזרח התיכון ומדינת פלסטין משתרעת "מהנהר ועד לים". וכאשר הם מגיעים ללימודים אקדמאים- הם כבר טעונים באנטי שראליות ונטייה לאלימות. אין פלא שתחת מסע שנאה כזה הטרור משגשג בישראל באין יכולת לפקח על תכניות הלימודים, אפילו לא בבתי הספר בישובים הערביים בישראל.

לציין, שבשנה האחרונה הצליחה ישראל להבהיר לראשי האיחוד האירופאי לאיזו מטרה מופנים כספי הסיוע הנדיב שאירופה מעניקה למערכת החינוך הפלסטינית. נציגי האיחוד "דרשו"מהפלסטינאים להסיר את תכני ההסתה כתנאי להמשך המימון, אך בפועל לא חל כול שינוי, האיחוד האירופאי ממשיך לממן והרש"פ ממשיכה לחנך את הדור הצעיר לחיסולה של מדינת ישראל.

נלי מרקוביץ' סלוצקר ב'מעריב': הסתה גלויה: מוסדות החינוך הפלסטינים שקרויים על שם מחבלים
לקראת הדיון בוועדת החינוך בנושא הסתה במערכת החינוך של הרשות הפלסטינית, נחשפים ממצאים מטרידים. מנהל מכון המחקר על הנתונים: "המסר שעולה הוא כי הרג יהודי הוא חיובי והירואי"
[לכתבה המלאה של נלי מרקוביץ' סלוצקר ב'מעריב', לחצו כאן]

התנועה האנטישמית החזקה ביותר במזרח התיכון נמצאת באוניברסיטת קהיר בשילוב החוגים האינטלקטואליים, הסופרים, המשוררים, אנשי התקשורת והעיתונות בחסות ממשלתית ואנשי דת כמובן, המרבים במאמרי שטנה וקריקטורות שאינם מביישים את תעמולת גבלס (כך לפי אהוד יערי...).

המאמץ הערבי למחוק ולטשטש את הזהות וההיסטוריה של העם היהודי בארץ ישראל נעשה בעזרת "מומחים" בעלי סמכות אקדמאית הנרתמים למעשה ההונאה ושיכתוב ההיסטוריה. ארגון BDS ודומיו זוכה לתמיכת אינטלקטואלים ופילוסופים מערביים המספקים גיבוי אקדמי לשנאת היהודים כולל הכחשת השואה. ובאוניברסיטאות בישראל- מתחזקת אחיזתם של ארגונים "מטעם" במימון זר, הפועלים באופן ברור מעל כול קתדרה- נגד ישראל, מפיצים את דיבת ישראל רעה, בסיוע מרצים ישראלים.  

[בתמונה: אוניברסיטת קהיר. התמונה היא נחלת הכלל]
[בתמונה: אוניברסיטת קהיר. התמונה היא נחלת הכלל]

לסיכום

[בתמונה: לסיכום... חלק מתמונה חופשית לשימוש, ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי GraphicMama-team לאתר fexels]

עד כמה שישמע לא הגיוני לאוזן הישראלית- ראוי לבחון את שאלת הקשר בין ריבוי השכלה (גבוהה בעיקר) ובין המוכנות לנקוט באמצעים אלימים להשגת יעדים אידאולוגיים/דתיים/לאומיים. או באופן יותר קונקרטי- כאשר יותר מדי פעמים מתפרסם מקצועו והכשרתו של טרוריסט ערבי/פלסטיני/מוסלמי, כמו הרוצח הבדווי, עד כי "מרבה טרור" מחליף את ה"מרבה שלום". האם הנוסחה "מרבה השכלה=מרבה שלום" עומד במבחן המציאות בקונטקסט הישראלי-פלסטיני.

[בתמונה: לסיכום... חלק מתמונה חופשית לשימוש, ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי GraphicMama-team לאתר fexels]

 סביר שזה לא רק עצם הלימוד האקדמי כמו תכני הלימוד והפוליטיזציה המעורבת בה. אירועי מחאה פוליטיים סטודנטיאליים מוכרים בהיסטוריה בדרכ כלל בהיקשר למהפכות שלטוניות כמו "האביב הערבי" או מחאת החיג'אב באירן. במקרה שלנו המניע העיקרי טרור הוא דתי שהלבישו עליו את האלמנט הלאומני שהוא לבדו יכול היה להיפתר כבר לפני 20 שנה אילו באמת חפצו בכך.  

מתסכלת הידיעה שהכוונות הטובות האמיתיות שמאחורי העידוד לרכישת השכלה גבוהה -מנוצלות להגברת האיבה והטרור והמאבק בו מתנהל עם "ידיים קשורות מאחורי הגב" אם בשל מגבלות אתיות שישראל גוזרת על עצמה, ואם בשל ההתנכרות שמפגינה הקהילה הבין לאומית לעניין הישראלי:

- מצד אחד, קם דור ערבי/ישראלי צעיר חדור מוטיבציה חזקה לתפוס את מקומו במדינת הסטרט-אפ הישראלית המודרנית;

- ומצד שני, מפתח רגשות שליליים ונטייה לאלימות וטרור, חרף ההכרה כי בכך גורם לעצמו נזק וודאי בטווח הקצר בצורה של וויתור על רווחה אישית/קהילתית, למען שותפות אידאולוגית דתית לאומית קולקטיביסטית המאפיינת את תרבות המזרח התיכון.

ההתנתקות מרצועת עזה הוא מקרה בוחן חשוב להבנת הקונפליקט והתמשכותו. אילו רצו להקים מדינה עצמאית לצד ישראל, יכלו הפלסטינים לעשות זאת כבר לפני 22 שנים אם לא קודם לכן, לפני 75 שנים, כי אז ניתן היה להתמודד עם הבעיה ביתר קלות. אך משהתברר שלא לפתרון של שלום פניהם, אלא להחליף אותנו, לא נותר אלא לעמוד איתנים מול המגמה הזו.

נותרה התקווה, שדווקא הדור הצעיר המשכיל יצליח להשתחרר מכבלי העבר- ולחפש נתיב לדו- קיום בשלום- גם אם ירחק היום.

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *