תקציר: כבר שנים מתרחבת והולכת תופעה מרתקת - שכיחה אצל ערבים אבל גם אצל לא מעט יהודים - המזהים, כמו עצרת האו"ם בזמנו, את הציונות עם גזענות. הם משוכנעים, בהתאמה, שכל ציוני - בוודאי אם יש לו כיפה סרוגה על הראש; אבל חמור מכך, אם הוא ממש חילוני, אבל מקפיד להגדיר עצמו, כמוני, ציוני - הוא ללא ספק גזעני...

פרופסור אודי מנור (ראו תמונה משמאל) הוא היסטוריון של העם היהודי בעת החדשה.

[לבלוג של אודי מנור, לחצו כאן]

*  *  *

כבר שנים מתרחבת והולכת תופעה מרתקת - שכיחה אצל ערבים אבל גם אצל לא מעט יהודים - המזהים, כמו עצרת האו"ם בזמנו, את הציונות עם גזענות. הם משוכנעים, בהתאמה, שכל ציוני - בוודאי אם יש לו כיפה סרוגה על הראש; אבל חמור מכך, אם הוא ממש חילוני אבל מקפיד להגדיר עצמו, כמוני, ציוני - הוא ללא ספק גזעני.

לאחרונה הופנתה אלי שאלה ממש במלים האלו, לאמור: 'מדוע יהודים גזענים כלפי הערבים'?

כלומר, השאלה לא נוסחה במלים 'האם יש יהודים גזענים', או 'עד כמה נפוצה הגזענות כלפי הערבים אצל יהודים', או כל ניסוח פתוח אחר, כי אם על יסוד ההנחה שמדובר בתופעה מובנת מאליה – כמו טמפרטורת הים התיכון השונה מהותית מזו של האוקיינוס האטלנטי – וכל מה שנותר לברר הוא מדוע הים התיכון חם יותר יחסית לאטלנטי, ומדוע היהודים גזענים כלפי הערבים, כי יהודים כידוע גזענים כלפי ערבים.

תשאלו את אחמד טיבי ואיימן עודה ואת שלושת רבעי מכותבי המאמרים ב'עיתון לאנשים חושבים', ובערך שני שליש מאנשי 'האקדמיה' בארץ: יהודים, בוודאי אם הם ציונים, הם גזענים.

לשאלה הוצמדו הוראות הפעלה: התבקשתי לתת תשובה מנומסת ומכבדת.

ראשית חוכמה, כדאי קודם לברר מהי גזענות

ומכיוון שמניסיוני, ברוב המקרים לאנשים אין סבלנות להסברים מורכבים - בכלל ובפרט, שהם סותרים לחלוטין את הנחת היסוד של השאלה שלהם והופכים אותה למיותרת - אתחיל מהסוף:

יש יהודים 'גזענים' כלפי ערבים, אבל הרבה, הרבה פחות מאשר ערבים 'גזענים' כלפי אחרים, כולל יהודים, וכמובן כלפי ערבים.

[בתמונה משמאל: גזענות מהי? תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי Ralphs_Fotos לאתר FIXABAY]

המלה 'גזענים' נכתבה במרכאות כי כנרמז לעיל משאלת הפתיחה שלי, אם נברר מה היא גזענות נגלה שכמעט כל היהודים שנחשדים כ'גזענים' אינם 'גזענים' אלא ניתן לומר עליהם במקרה הגרוע ביותר, שיש להם דעות קדומות כנגד ערבים, לאו דווקא לא מבוססות; אבל, בכל מקרה מכלילות מדי. במקרה השכיח נוכל לומר, שיש יהודים שיש להם חשדנות ועוינות כלפי ערבים, וכאן לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין למה (הסכסוך וכן הלאה…).

אותו הדבר - אם נקפיד לברר מהי גזענות ומהי לא - נוכל לומר גם על העובדה, וזו עובדה, שהרבה מאד ערבים מגלים יחס שלילי כלפי יהודים, כלפי זרים אחרים (מבחינתם) וכמובן אחד כלפי השני:, הפלח כלפי הבדואי, הבדואי של הצפון כלפי הבדואי של הדרום, הערבי הנוצרי בחיפה כלפי הערבים המוסלמים בחיפה, וכן הלאה וכן הלאה.

אז אם הגעת עד כאן ועדיין יש לך עניין לבחון את הנושא, בצורה מנומסת ומכובדת כפי שביקשת, אז הנה הסבר קצר מה זה 'גזענות'

ההסבר מבוסס בעיקר על שלוש דוגמאות מוכרות מאד מההיסטוריה העולמית: (1) ארה"ב עד אמצע המאה ה-20; (2) דרום אפריקה עד 1994, ו- (3) גרמניה הנאצית.

[בתמונה משמאל: מהי גזענות? תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי OpenClipart-Vectors לאתר FIXABAY]

אפשר להוסיף עוד דוגמאות כמו מלחמת יפן-סין אבל השלוש האלו מספיקות בהחלט, כי בשלושת המקרים התקיימה גזענות ברורה שאפשר ללמוד ממנה, גזענות מהי, ומה היא לא:

- האחד: הבחנה ביולוגית ברורה (צבע עור זו דוגמא פשוטה, לכאורה);

ובכן, גזענות בשלושת המקרים הללו מחייבת שלוש תנאים שאחד מתבסס על השני ואין גזענות אם שלושתם לא מתקיימים:

- השני: הנחת יסוד המבוססת על טיעונים 'מדעיים' (כלומר, הם כאילו מדעיים!) שבעל תכונה ביולוגית X, עולה בערכו העקרוני (לא ביכולותיו, אלא בערכו כאדם!) על בעל התכונה הביולוגית השונה.

- השלישי: מסקנה מעשית שעל מנת ליצור עולם טוב יותר יש לכל הפחות לדכא את ה'נחות'; ובמקרה הקיצוני יותר, להרחיקו מהחברה ואפילו להשמידו.

בארה"ב עד אמצע המאה ה-20 - וגם זה 'רק' במדינות הדרום וגם שם לא בכולן ולא כל הזמן - התנאי השלישי התקיים באופן יחסית עדין. הייתה אפליית שחורים אבל לא השמדה. דבר דומה התרחש בדרום אפריקה עד 1994. רק בגרמניה הנאצית הושמדו יהודים וצוענים ואנשים 'נחותים' אחרים.

אבל בשלושת המקרים התקיימו שלושת התנאים. זו גזענות.

אז מה זה לא גזענות?

מה שמתרחש למשל ביוון, שם המדינה מוגדרת מדינת הלאום היווני. לכן, אנשים ממוצא יווני זוכים להעדפה בכל הקשור להתאזרחות ביוון. אין זה אומר שלא-יוונים לא יכולים להיות אזרחי יוון, ואין זה אומר שאזרח יווני שהוא למשל ממוצא יהודי, ויש כמה אלפים כאלו, סובל מאפליה חוקית, שהוא מורחק מהחברה וכן הלאה.

[בתמונה משמאל: מה זה לא גזענות? חלק מתמונה חופשית לשימוש, ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי GraphicMama-team לאתר fexels]

אני מניח שלא צריך לומר לך שבזמן שקראת את מה שכתבתי על המקרה היווני, חשבת בעצמך על פולין למשל, או על גרמניה, או על הונגריה, או על סרביה, או על טורקיה, או על ישראל.

כן, מדובר ברשימה ארוכה מאד של מדינות לאום, הבנויות כולן על אותו עקרון: יש רוב בעל תרבות מסוימת ויש מיעוט. לרוב יש זכות להגדיר עצמו על פי תרבותו (המלוכה באנגליה היא ראש הכנסייה האנגליקנית ודגל אנגליה כולל צלב); ואילו למיעוט יש זכות להרגיש שוויון אזרחי, שממילא מובטח לכל אזרח מהרוב; שכן, במקרה של ישראל לא כל היהודים חושבים אותו הדבר בלשון המעטה, לא 'רק' בענייני פוליטיקה אלא קודם כל בענייני תרבות (דתיים, חילוניים, מסורתיים, חרדים ואחרי זה להטב"ים, טבעונים וכן הלאה וכן הלאה).

אז מה יש בישראל? רוב יהודי ומיעוט ערבי. כל האזרחים, בין אם הם יהודים או ערבים או דרוזים, שווים בפני החוק.

האם יש אפליה בישראל? בוודאי, מדובר במדינה של בני אדם ולא של מלאכים. יש מדינה שאין בה אפליה? אבל האפליה איננה עקרונית; אחרת, היא לא הייתה מוגדרת כאפליה! עצם העובדה שאנשים מתווכחים על אפליה - האם קיימת או לא קיימת, ואם כן למה - מוכיחה את הטענה הזו.

מה עוד יש בישראל? מתח גדול בין הרוב היהודי למיעוט הערבי, וזה עוד לפני שנכנסים להבחנות משנה בין ערבים נוצרים לערבים מוסלמים; ובין ערבים מוסלמים אחמדיים, לערבים מוסלמים סונים. המתח הזה נובע מחשדנות הדדית מוכרת, שאין צורך להרחיב לגביה. אפשר כמובן לשאול, מי אחראי יותר לחשדנות הזו, בעבר ובהווה. על כך אפשר לענות כמה תשובות, למשל תרומתו של איתמר בן גביר ודומיו להעמקת החשדנות; אבל באותה נשימה, כדאי להזכיר את תרומתם של אנשים - שבעיני עצמם הם 'נאורים' - כמו אחמד טיבי ואיימן עודה, שממשיכים, בדיוק כמו המופתי לפני מאה שנה, לומר שאין דבר כזה עם יהודי, ושאין ליהודים שום קשר לארץ הזו, ושכל היהודים כמו ליברמן הגיעו לכאן במטוסים.

משל ואדי ניסנאס

בחיפה, בעיר בה אני גר, יש שכונה מוכרת מאד לתיירים בשם ואדי ניסנאס. הרבה אנשים באים לשם לאכול פלאפל אצל 'הזקנים' ולטעום מהמעדנים הנפלאים של סבתוש. אחרי הפלאפל והמטעמים, הולכים ועושים סיבוב ונהנים מהציורים של חנה תומא, אשתו של אמיל, ושומעים הסברים על 1948 (בדרך כלל, בלי הפרט החשוב והידוע שמנהיגי היהודים התחננו בפני הערבים להישאר אחרי שהסתיים הקרב ב-22 באפריל 1948, אך לשווא, כי רוב הערבים החליטו לעזוב את העיר).

אבל מעט מאד שמים לב לטקסט מפי אמיל תומא, בו הוא מסביר שעתיד הערבים תלוי בשיתוף פעולה עם ''הכוחות הדמוקרטיים היהודיים''… כאילו שעל הערבים לא חלה חובת 'הדמוקרטיה' (ולצורך העניין נגיד, שהכוונה היא לסובלנות ולקבלה הדדית!), או כאילו שכל הערבים נולדו 'דמוקרטים', כשכל מי שעוסק טיפה בתולדות המזרח התיכון והאקטואליה שלו, יודע שהמציאות הפוכה בתכלית, ושנקודת המוצא של התרבות במרחב הערבי - בלי קשר ליהודים ולסכסוך - היא חוסר סובלנות ועויינות, קודם כל בין ערבים לבין עצמם.

(כמה קופטים נותרו במצרים אחרי האביב הערבי? כמה נוצרים חיים היום בבית לחם? מי היא המדינה היחידה בה האוכלוסייה הנוצרית לא רק נהנית משגשוג כלכלי מדהים אלא שרק בה האוכלוסייה הנוצרית רק גדלה כל הזמן? שאלות רטוריות אני מניח; ואם לא, אשמח להשיב עליהן).

'גזענות' של אתיופים ואינואיטים?

סיפור אחרון: במיתולוגיה האתיופית מסופר על אלוהים שבורא את האדם. בניסיון הראשון הוא יוצא לבן. לא יפה. בניסיון השני יוצא שחור. עוד פעם לא יפה. בניסיון השלישי מצליח אלוהים לברוא אדם בעל צבע עור חום. ואז הוא מרוצה.

ואולי עוד סיפור: איך קוראים לעצמם יושבי אלסקה? לא אסקימוסים כי אם 'אינואיטים'. ומה פירוש המלה 'אינואיט' בשפה של האינואיטים? 'בני אדם'. כלומר על פי השפה שלהם, כל מי שאיננו אינואיט איננו בן אדם, כשם שעל פי המיתולוגיה האתיופית שחור ולבן זה לא יפה.

[בתמונה: גזענות... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי GTorres לאתר FIXABAY]

האם מדובר ב'גזענות' של אתיופים ואינואיטים? בוודאי שלא. מדובר על תפיסת עולם שאפיינה את האדם, את האנושות מראשיתה, וממשיכה לאפיין אותו עד היום. אנשים מעדיפים את הדומים להם, ונוטים לחשוב שהתרבות שלהם מוצלחת. זו אינה גזענות אלא אהבה עצמית עם נטייה קלה לגוזמה. אבל זו לא גזענות. זו תהיה גזענות כשהאתיופים יקבעו, שלא רק שהלבן והשחור מכוערים אלא נחותים, ושמכיוון שהם נחותים יש להרחיקם, לדכאם או להשמידם. כך גם לגבי האינואיטים. כך גם לגבי יוונים, טורקים, תוניסאים, פלסטינים ויהודים.

בין דנמרק וישראל...

על השאלה מדוע במדינות כמו דנמרק יש יחסית יותר סובלנות ופחות עוינות מאשר במדינות כמו ישראל קל מאד לענות. בדנמרק יש יחסית מעט מאד בעיות כלכליות; אין סכסוך; והכי חשוב: המיעוטים המרכיבים את החברה הדנית לא בוחרים כמנהיגיהם אישי ציבור, השוללים עקרונית את עצם קיומו של רוב דני, ואת זכותו לריבונות בארצו.

הרמז אני מניח ברור.

הערה אחרונה לגמרי: יחסית לאורך הסכסוך ויחסית לעובדה שבעתיד הנראה לעין אין לו שום פתרון, מצב היחסים הממשי בין יהודים לערבים מפתיע מאד ברמת הכבוד ההדדי. לא 'רק' בחיפה העיר בה אני חי, אלא בארץ כולה. חומר למחשבה.

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• הרחבת המושג: 'מורכבות'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), מורכבות, ייצור ידע, 12/4/14.