תקציר: חוקרים הציעו כי תקופת עלייתו לשלטון של יוסף, הגעת יעקב ובניו, שעיבודם ושחרורם לאחר מכן, חלה בזמן שבו ההיקסוס שלטו במצרים, בין אמצע המאה השבע עשרה לתחילת המאה החמש עשרה לפני הספירה. בסמוך לתקופה זו, גדלה עד למאוד האוכלוסייה שבאה מאסיה הקטנה, רובם ממוצא כנעני. חלק מהם הגיע למצרים בתור עבדים שנמכרו על ידי סוחרי עבדים (סיפור יוסף), וחלק מהם הגרו למצרים מרצונם החופשי, בדרך כלל מטעמי מסחר או פרנסה...

[לסדרת מאמרי פסח ויציאת מצרים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על פרשת שמות, לחצו כאן]

עודכן ב- 4 בינואר 2023

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

* * *

השם שמות, ניתן לחומש השני על פי המילים הפותחות את הפרשה הראשונה במילים ואלה שמות. בתרגום השבעים נקרא ספר שמות Exodos, משמע – יציאה, והכוונה היא כמובן ליציאת מצרים. ספר שמות עוסק בעיקר בהתהוות עם ישראל, ממשפחה מורחבת לעם המשועבד במצרים, אשר יוצא מעבדות לחירות וכורת ברית עם ה' בסיני.

בפתיח של פרשת שמות מסופר על ירידת בני יעקב לארץ מצרים, והמספר המקראי נוקב במספר הבאים לארץ הנילוס – שבעים נפש. האם יש להבין ציון מספרי זה כפשוטו? לא בהכרח. בלי בני יוסף אין שם אלא שישים ותשעה איש, ועם בני יוסף שבעים ואחד – רוצה לומר שהמדובר במספר טיפולוגי, הבא לציין משפחה גדולה ומורחבת. כך אנו מוצאים גם בסיפור אודות גדעון:" וּלְגִדְעוֹן הָיוּ שִׁבְעִים בָּנִים יֹצְאֵי יְרֵכוֹ, כִּי נָשִׁים רַבּוֹת הָיוּ לוֹ"[1], ואחאב:" וּלְאַחְאָב שִׁבְעִים בָּנִים בְּשֹׁמְרוֹן, וַיִּכְתֹּב יֵהוּא סְפָרִים וַיִּשְׁלַח שֹׁמְרוֹן אֶל שָׂרֵי יִזְרְעֶאל הַזְּקֵנִים וְאֶל הָאֹמְנִים אַחְאָב לֵאמֹר"[2].  אשר על כן, בספר שמות לא נמנו בשמות אלא שניים עשר בני יעקב, ואילו בספר בראשית[3] ניקבו בשמות כל שבעים יוצאי ירך יעקב, שמספרם כאן איננו מדויק.

לאחר כל זאת עלינו לשאול האם היו בנמצא במצרים תושבים זרים מארץ כנען ומסיני?

לפי הידוע[4] בתקופת הממלכה הקדומה, בימי השושלת החמישית והשישית (מאות 25 – 21 לפני הספירה), אנו שומעים על שבויים במצרים מקרב נוודי סיני והנגב. הכינוי המצרי של שבויים אלו היה עאמו (עם). שבטים שמיים נכנסו לדלתא של הנילוס בסוף הממלכה הקדומה (מאה 21 לפני הספירה), ועסקו שם בגידול צאן ובקר.

בתקופת הממלכה התיכונה (מאות 20 – 18 לפני הספירה), מוזכרת נוכחות של אוכלוסייה שמית במצרים שבאו מאסיה המערבית – ארץ ישראל וסוריה, כעבדים במצרים. יתכן שעבדים אלה היו חלק מהשלל שהביאו עמם המצרים ממסעותיהם בארץ כנען.

עבדים בעלי שמות שמיים נזכרים בפפירוס של בית העבדים המלכותי – על פי משלח ידם. בתמשיח המפורסם מבני חסאן[5], יש תיאור של שבט קטן המגיע מצרימה. ואכן נדידת שבטים שמיים מערביים למצרים הייתה חזיון נפרץ בשנות בצורת. החל מהמאה ה18 לפני הספירה ואילך, החלו להגיע למצרים מהגרים שמיים במספרים גדולים, המכונים בשם היקסוס[6].

שבטים אלו לא פלשו למצרים בבת אחת, אלא הסתננו אליה באופן מדוד ואיטי, אולם בשל חולשתו של השלטון המרכזי, בימי השושלת השלוש עשרה, במאה ה – 18 לפני הספירה, ובשל מספרם הרב, הם תפסו את השלטון למשך תקופה ארוכה. ההיקסוס שלטו במצרים עד תחילת המאה ה – 15 לפני הספירה, עת הצליח שליט נוף (מתבי), לגרשם ממצרים.

חוקרים אחדים[7] הצביעו על האפשרות שסיפור יוסף, והשתלשלות ממנו קשורה בתקופה הידועה כתקופת ההיקסוס. המילה היקסוס היא צורה יוונית של ביטוי מצרי שמשמעותו שליטי ארצות הנכר. כך כינו המצרים את השליטים הזרים ששלטו במצרים כאמור בין אמצע המאה השבע עשרה עד תחילתה של המאה החמש עשרה לפני הספירה. בסמוך לתקופה זו, גדלה עד למאוד האוכלוסייה שבאה מאסיה הקטנה, רובם כאמור, ממוצא כנעני. חלק מהם הגיע למצרים בתור עבדים שנמכרו על ידי סוחרי עבדים (סיפור יוסף), וחלק מהם הגרו למצרים מרצונם החופשי, בדרך כלל מטעמי מסחר או פרנסה. בשלב מסוים הצליחו יוצאי כנען להשתלט על צפונה ומרכזה של מצרים, ולהקים בה שושלת שלטונית בת מאה שנים לערך. בסופו של דבר הצליחו המצרים לגבור על ההיקסוס ולגרשם לארץ כנען.  על רקע זה יש סבירות להניח כי סיפור עלייתו לגדולה של יוסף, מעוגן באירועים של תקופת ההיקסוס, ולאחר מותו, הגיע מלך חדש שלא הכירו, כלומר מלך מצרי שדחק את הכנענים בסופו של דבר חזרה לארץ מוצאם.

כיצד הגיעו הזיכרונות מתקופת ההיקסוס אל היצירה המקראית?

הרי תקופה זו קודמת כמה מאות שנים להיווצרותו של עם ישראל? לפי דעתו של ישראל קנוהל[8], נראה כי אחד היסודות שמהם התהווה עם ישראל העתיק, היה רכיב מקומי של כנענים. נראה לדעתו כי התושבים המקומיים התמזגו עם המהגרים שהגיעו לאזור בתקופה זו, ויצרו יחד הוויה ישראלית חדשה.

לתהליך זה יש הד לדעת קנוהל במקורות המקראיים המזכירים את נישואיהם של בני יעקב וגדעון לנשים מקומיות: "וַיַּרְא שָׁם יְהוּדָה בַּת אִישׁ כְּנַעֲנִי וּשְׁמוֹ שׁוּעַ, וַיִּקָּחֶהָ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ", "וּפִילַגְשׁוֹ אֲשֶׁר בִּשְׁכֶם יָלְדָה לּוֹ גַם הִיא בֵּן, וַיָּשֶׂם אֶת שְׁמוֹ אֲבִימֶלֶךְ"[9].

נראה כי התושבים הכנעניים הללו שמרו את זכרון התקופה של שלטון ההיקסוס במצרים, תקופה אשר בסופה בני ישראל המשועבדים יצאו לחופשי והגיעו בסופו של מסע ארוך לארץ כנען. אשר על כן לפי דעה זו הסיפור המתחיל בתחילתו של ספר שמות, ירידת יעקב ובניו למצרים, השעבוד והיציאה מעבדות לחירות, הוא סיפור המשלב חוויות שנחוו בזמנים שונים על ידי הקבוצות שיצרו את עם ישראל אחר כך.

אחרית דבר

ספר שמות, השני מחמשת חומשי התורה, עוסק בהתהוותו של עם ישראל, ממשפחה גרעינית מורחבת המגיעה למצרים, משועבדת שם, ובסופו של דבר יוצאת אל החירות עד הגיעה לארץ כנען. חוקרים אחדים הציעו כי תקופת עלייתו לשלטון של יוסף, הגעת יעקב ובניו, שעיבודם ושחרורם לאחר מכן, חלה בזמן שבו ההיקסוס שלטו במצרים, בין אמצע המאה השבע עשרה לתחילת המאה החמש עשרה לפני הספירה. בסמוך לתקופה זו, גדלה עד למאוד האוכלוסייה שבאה מאסיה הקטנה, רובם ממוצא כנעני. חלק מהם הגיע למצרים בתור עבדים שנמכרו על ידי סוחרי עבדים (סיפור יוסף), וחלק מהם הגרו למצרים מרצונם החופשי, בדרך כלל מטעמי מסחר או פרנסה.

מנגד טוען ישראל קנוהל, כי קשה לשייך את תקופת ההיקסוס ליצירה המקראית, היות ועם ישראל התווה כמה מאות שנים לאחר תקופת ההיקסוס. לכן לדעתו היו שני גירושים ממצרים, הגירוש של ההיקסוס ואחר כך בריחתם של העברים בהנהגת משה מארץ מצרים. שני סיפורים או יותר נכון מסורות אלו נשזרו בזיכרון ההיסטורי לסיפור אחד, והוא הסיפור שמביא בפנינו המספר המקראי.

[לסדרת מאמרי פסח ויציאת מצרים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על פרשת שמות, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף מאמרי פסח ויציאת מצרים;
• אוסף המאמרים על פרשת שמות.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2018), פרשת שמות באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 27/12/18.

[1] שופטים, פרק ח', פסוק ל'.

[2] מלכים ב', פרק י', פסוק א'.

[3] ראה - בראשית, פרק מ"ו, פסוקים: ח' – כ"ז.

[4] עולם התנ"ך, שמות, דודזון – עתי, ת"א, 1998, עמודים: 11 – 10.

[5] קבר בני חסאן הוא אתר קבורה מצרי קדום, הממוקם במרכז מצרים, בין לוקסור לקהיר. האתר שימש כעיר המתים של הרמופוליס הממוקמת מעבר לנילוס. האתר שימש בעיקר באזור 1900 לפני הספירה, בתקופת הממלכה התיכונה, שבשלטון השושלת ה-12.

[6] היקסוס הוא כינוי לאוכלוסייה שמית צפון-מערבית שהשתלטה על מצרים העתיקה עם התרופפות כוחה של הממלכה התיכונה, בתקופה המכונה תקופת הביניים השנייה. מתוארכת לשנים 2000–1750 לפני הספירה.  

[7] B. Halpern, The Exodus and the Israelite Historion, Erls 24, Jerusalem, 1993, pp. 89 – 96.

[8] ישראל קנוהל, מאין באנו, דביר, אור יהודה, 2008, עמודים: 31 – 36.                                                                                                                              

[9] בראשית, פרק ל"ח, פסוק ב' ; שופטים, פרק ח', פסוק ל"א בהתאמה.