תקציר: ברצף הסיפורי של פרשת וארא, משובצת רשימה או ליתר דיוק מגילת יוחסין של בית אהרון. לכאורה קטיעת הרצף הסיפורי איננה במקומה, אולם בקריאה נוספת ברור למעיין בפסוקים כי המספר המקראי שיבץ את מגילת היוחסין של בית אהרון בכוונה תחילה, ואף השתמש באמצעים ספרותיים שונים שהמרכזי ביניהם הוא החזרה המקשרת. אם כך מה הייתה כוונתו בכך?

[לסדרת מאמרי פסח ויציאת מצרים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על פרשת וארא, לחצו כאן]

עודכן ב- 12 בינואר 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

* * *

בתוך הרצף הסיפורי של פרשת וארא, שעיקרו שליחותו של משה ומכות מצרים, משובצת להפתעת הקורא המקראי רשימת יוחסין של בית אהרון. כאמור, הרצף הסיפורי נקטע; אולם, ברור מקריאת הטקסט כי המחבר המקראי עשה זאת באופן מוקפד תוך שימוש בטכניקות ספרותיות שונות; ובראשן החזרה המקשרת [1]. 

המדובר בפרק ו', פסוקים – י"ג – ל' בפרשתנו, וקודם שנדון במקצת מהנאמר שם, ראוי לתהות מה הייתה כוונתו של המספר המקראי בהצגתה של מגילת היוחסין של משפחת אהרון.

מה הייתה כוונתו של המספר המקראי בהצגתה של מגילת היוחסין של משפחת אהרון?

ככול הנראה, עיקר כוונתו הייתה להדגיש את רעיון הבחירה שקיים בין שבטי ישראל – שבט לוי הוא השבט הנבחר מבין השבטים [2], ובחירת בני אהרון מבין בני לוי ובני פנחס מבין בני אהרון [3].  בית אהרון מוצג כאן כחלק אינטגראלי של שבט לוי, אבל בה בעת כמרכיב נבדל וייחודי. מיוחד כי הוא נבחר וייחודי בבריתו עם בית יהודה ובית דוד.

כאמור במגילת היוחסין האמורה, קיימת הפרדה בין בני אהרון לבין שאר משפחות שבט לוי. להפרדה זו פנים רבות, והסופר המקראי נעזר כאמור באמצעים ספרותיים ומבניים שונים על מנת להדגיש את מעמדו השונה והמיוחד של בית אהרון. בנוסף, המספר המקראי משמיט את בני ביתו של משה, והם אינם נזכרים במגילת היוחסין האמורה כלל ועיקר. לעומת זאת הוא מונה בהרחבה יתירה את כל בני ביתו של אהרון.

האם ההתעלמות של המקרא מבני ביתו של משה היא מקרית?

קשה להניח כך, וגם התשובה שבני ביתו של משה כבר נזכרו בפרקים הקודמים איננה מניחה את הדעת מההתעלמות המוחלטת מהם כאן.

נראה כי השמטת צאצאי משה כאן מכוונת ומגמתה להבליט את מעמדם של בני אהרון ולהבדילם מבני לוי בכלל ומבניו של משה בפרט. הד לדבר אנו מוצאים גם בספר במדבר, בו מדובר על תולדותיהם של אהרון ומשה אולם המחבר המקראי מונה אחר כך את בניו של אהרון בלבד:" וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה בְּיוֹם דִּבֶּר יְהוָה אֶת מֹשֶׁה בְּהַר סִינָי. וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי אַהֲרֹן הַבְּכֹר נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר. אֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים הַמְּשֻׁחִים אֲשֶׁר מִלֵּא יָדָם לְכַהֵן. וַיָּמָת נָדָב וַאֲבִיהוּא לִפְנֵי יְהוָה בְּהַקְרִבָם אֵשׁ זָרָה לִפְנֵי יְהוָה בְּמִדְבַּר סִינַי וּבָנִים לֹא הָיוּ לָהֶם, וַיְכַהֵן אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר עַל פְּנֵי אַהֲרֹן אֲבִיהֶם"[4].

כיצד יוצר המקרא את ההבחנה בין בני אהרון לבין יתר בני לוי?

דבר זה מושג באמצעות נוסח הפתיחה:

"וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי-לֵוִי, לְתֹלְדֹתָם--גֵּרְשׁוֹן, וּקְהָת וּמְרָרִי; וּשְׁנֵי חַיֵּי לֵוִי, שֶׁבַע וּשְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה", והחתימה: "וּבְנֵי מְרָרִי, מַחְלִי וּמוּשִׁי; אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת הַלֵּוִי, לְתֹלְדֹתָם"[5] של מגילת היוחסין. נוסחים אלה משמשים מעין מסגרת פנימית אשר כלולה בתוך המסגרת החיצונית של רשימת היוחסין בפרקנו. כמו כן מן הניסוח של הדברים בפסוקים האלה: "וּבְנֵי יִצְהָר קֹרַח וָנֶפֶג וְזִכְרִי. וּבְנֵי עֻזִּיאֵל מִישָׁאֵל וְאֶלְצָפָן וְסִתְרִי"[6], המדובר במניין של משפחות ולא של יחידים, מה שלא נכון לומר על הפסוקים הדנים בבית אהרון.

מניין משפחות הלוי מוגדר בתבנית של - בני א', ב', וכו', בדומה למניין משפחות ראובן ושמעון. אולם במניין בית אהרון אנו מוצאים דפוסים שונים, ככול הנראה בכוונת מכוון. הנוסח אלה משפחות וכו', כלל אינו קיים, ובמקום הדפוס שעליו דברנו קודם לכן, בני א', ב' וכו', מובא מודל אחר לחלוטין – ויקח פלוני את פלונית לו לאשה, ותלד לו את ג' ד', כדלקמן:" וַיִּקַּח אַהֲרֹן אֶת אֱלִישֶׁבַע בַּת עַמִּינָדָב אֲחוֹת נַחְשׁוֹן לוֹ לְאִשָּׁה, וַתֵּלֶד לוֹ אֶת נָדָב וְאֶת אֲבִיהוּא אֶת אֶלְעָזָר וְאֶת אִיתָמָר"[7], מודל שונה זה מופיע בפרקנו שלוש פעמים.

להדגשת הציר המרכזי של מגילת היוחסין – לוי, קהת ועמרם, שלושת אבותיו של אהרון, משתמש המחבר המקראי בדפוס ושני חיי פלוני, שאף הוא חוזר בפרקנו שלוש פעמים.

המשכו של הציר המרכזי, אהרון, אלעזר ופנחס, מודגש על ידי דפוס ספרותי אחר והוא – מניין האמהות:

יוכבד, אלישבע ובתו האנונימית של פוטיאל. שתי נשים נוספות, מרים אחותם של משה ואהרון, וצפורה, אשת משה, הושמטו מרשימת היוחסין שלפנינו.

בהמשכה של הרשימה, רשומים רק בני אהרון עד דור שישי ללוי, וכמובן שאין זו יד המקרה שהנציג היחיד של הדור השישי הוא פנחס מבניו של אהרון, עובדה המכשירה אותו לבאות, כדלקמן:" פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם, וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי. לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם. וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"[8].

בהמשך הפרק נאמר כך: "וַיִּקַּח אַהֲרֹן אֶת אֱלִישֶׁבַע בַּת עַמִּינָדָב, אֲחוֹת נַחְשׁוֹן לוֹ לְאִשָּׁה, וַתֵּלֶד לוֹ אֶת נָדָב וְאֶת אֲבִיהוּא, אֶת אֶלְעָזָר וְאֶת אִיתָמָר"[9]. בפסוק זה מודגש הקשר בין בני אהרון לבני יהודה. לפי הנאמר בפסוק, נשא אהרון אשה יחידה – אלישבע, והיא הייתה אם כל ילדיו. אלישבע זו מוצגת כבתו של עמינדב וכאחותו של נחשון, שהיה נשיא של שבט יהודה:" וְרָם הוֹלִיד אֶת עַמִּינָדָב, וְעַמִּינָדָב הוֹלִיד אֶת נַחְשׁוֹן נְשִׂיא בְּנֵי יְהוּדָה"[10]. במגילות יוחסין כמו זו שלפנינו, קשרי נישואין מסמלים זיקה בין שתי יחידות יחס. לכן ניתן לעלות את הסברה כי נישואי אהרון ואלישבע מסמלים את הברית בין בני אהרון לבין בני שבט יהודה. נחשון איננו מוצג רק כנשיא שבט יהודה אלא גם כאחד מאבותיו המוקדמים של דוד:" וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פָּרֶץ, פֶּרֶץ הוֹלִיד אֶת חֶצְרוֹן. וְחֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת רָם, וְרָם הוֹלִיד אֶת עַמִּינָדָב. וְעַמִּינָדָב הוֹלִיד אֶת נַחְשׁוֹן, וְנַחְשׁוֹן הוֹלִיד אֶת שַׂלְמָה. וְשַׂלְמוֹן הוֹלִיד אֶת בֹּעַז, וּבֹעַז הוֹלִיד אֶת עוֹבֵד. וְעֹבֵד הוֹלִיד אֶת יִשָׁי, וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת דָּוִד"[11]. מכאן ניתן לשער כי הזכרת נישואי אהרון ואלישבע יש בהם רמז לברית בין מלכי יהודה, לבין משפחת הכהונה שהתייחסה אחורה עד אהרון עצמו.

אחרית דבר

ברצף הסיפורי של פרשת וארא, משובצת רשימה או ליתר דיוק מגילת יוחסין של בית אהרון. לכאורה קטיעת הרצף הסיפורי איננה במקומה, אולם בקריאה נוספת ברור למעיין בפסוקים כי המספר המקראי שיבץ את מגילת היוחסין של בית אהרון בכוונה תחילה, ואף השתמש באמצעים ספרותיים שונים שהמרכזי ביניהם הוא החזרה המקשרת. אם כך מה הייתה כוונתו בכך? כנראה שעיקר כוונתו הייתה להדגיש את רעיון בחירת שבט לוי מבין שבטי ישראל, את בחירת בני אהרון מבין בני שבט לוי ובחירת בני פנחס מבין בניו של אהרון.

מעבר לכך, המחבר המקראי קושר בין אהרון לבין בית דוד, בהדגישו את העובדה שאהרון בא בברית הנישואין עם אלישבע, אם כל ילדיו. זו האחרונה היא בתו של עמינדב ואחותו של נחשון, שהיה נשיא של שבט יהודה. על פי תפיסה זו, כל הכוהנים לבית אהרון, הינם צאצאים של אם משבט יהודה(=אלישבע), וכך הם נחשבים לקרובים של ממש לכס המלכות של דוד. כל זאת רגע לפני הפיכת שבטי ישראל לעם, ברצף הסיפורי ממכות מצרים, דרך יציאת מצרים, מעמד הברית במתן תורה בסיני וסופו בכיבוש ארץ כנען והקמת הישות הישראלית בארץ זו.

נספח: מגילת היוחסין של בית אהרון והזיקה לבית דוד, בספר שמות, פרק ו'

(מקור: עולם התנ"ך, שמות, עמוד 57).

[לסדרת מאמרי פסח ויציאת מצרים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על פרשת וארא, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פרשת וארא;
• אוסף מאמרי פסח ויציאת מצרים.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת וארא באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 3/1/19.
• פנחס יחזקאלי (2018), מאמרי פסח ויציאת מצרים ב'ייצור ידע', יצור ידע, 30/3/18.

[1] תופעת החזרה המקשרת, הינה אמצעי ספרותי בו ישנו משפט או קטע משפט החוזר על עצמו, כשבניהם תוכן הסוטה מרציפות העניין או שהוא משלימו, במילים אחרות –מאמר מוסגר.

[2] על שבט לוי ראה גם – אבי הראל, שבט לוי, ייצור ידע, מאי 2021.

[3] עולם התנ"ך, שמות, דודזון – עתי, ת"א, 1998, עמודים: 55 – 58.

[4] במדבר, פרק ג', פסוקים: א' – ד'.

[5] שמות, פרק ו', פסוקים: ט"ז, י"ט בהתאמה.

[6] שם, פסוקים: כ"א – כ"ב.

[7] שם, פסוק כ"ג.

[8] במדבר, פרק כ"ה, פסוקים: י"א – י"ג.

[9] שמות, פרק ו', פסוק כ"ג.

[10] דברי הימים א', פרק ב', פסוק י'.

[11] רות, פרק ד', פסוקים: י"ח – כ"ב.