תקציר: העתודה היחידה לתושבי ישראל ותשתיותיה הינה ברכסים הגבוהים, החשופים והבלתי-מאוישים של הרי השומרון, בנימין ויהודה, המדבר המזרחי ובקעת הירדן.

"אין שום דבר חדש מלבד מה שנשכח." (מארי אנטואנט)

אלוף משנה במיל', ד"ר אפרים לאור: אפר"נאי; חבר "מבטחי", פורום מפקדים לאומי. הוא בעל תואר ראשון בהיסטוריה, תואר שני במדיניות ציבורית. דוקטורט ב"מדיניות, אסטרטגיה וניהול מצבי חירום קיצוניים", קינגס קולג', אוניברסיטת לונדון. כיהן כיו"ר ועדת ההיגוי להיערכות המדינה לטיפול ברעידת אדמה וכראש המגמה לגאוגרפיה של אזורי אסון באוניברסיטת חיפה.

זהו מאמר שלישי מתוך ששלושה על השדרה המזרחית של מדינת ישראל. למהלך האחר, לחצו כאן:

• גרשון הכהן: ריבונות – שדרה מזרחית למדינת ישראל;
• גרשון הכהן: הבקעה אינה נתונה למו"מ.

*  *  *

החל מאמצע 1967 וביתר שאת בשני העשורים האחרונים מתנהלים, דיון סוער ומחלוקת לוהטת, באשר לנחיצותן, איכלוסן ושימושיהן של קרקעות הרי השומרון, בנימין, הרי יהודה, רכסי וערוצי מדבר יהודה ובקעת הירדן [במובן הרחב].

ככל שנקף הזמן הוויכוח והמחלוקת הפכו למנומקות מחד גיסא; ויִצְרִיּוּת מאידך גיסא. מעורבים וצופים מהצד יכלו להתרשם שהגורל יוכרע בעתיד נראה לעין לאחר שקלול אמונות עמוקות ואינטרסים של שחקנים רבים, מקומיים, אזוריים ועולמיים. כוחות רבים ועצומים מעורבים ברב-שיח וגם במעשים בכל השטח, חלקם מוסכמים וגם [רובם] חד-צדדיים.

לדעתי, זהו דיון עקר הואיל וההכרעה נפלה, או תיפול, כאשר לשחקנים המתגוששים השפעה שולית עד זניחה על התוצאה. לאור הנאמר, כדאי לכל המעורבים למקד מאמצים בהתמודדות עם ההשלכות במקום להשחית את כל משאביהם במריטת נוצות הדדית חסרת תוחלת.

העתודה היחידה לתושבי ישראל ותשתיותיה הינה ברכסים הגבוהים, החשופים והבלתי-מאוישים של הרי השומרון, בנימין ויהודה, המדבר המזרחי ובקעת הירדן

מבט מעמיק מלמד ש'תרחיש משולב לייחוס' - שכולל השלכות של פגעי טבע כדוגמת רעידת אדמה ותסונמי, פגעים ממחוללים טכנולוגיים, פריצת חומרים מסוכנים ממיכליהם, שריפות-תעשייתיות, פעולות איבה מגבולותינו ההיקפיים, עלייה צפויה במפלס פני הים בגין שינויי אקלים חזויים, הרחבה של שאיבת גז ונפט בסמוך לחופי ישראל שתזדקק להמון שטחים ביבשה ודחיקת האוכלוסייה והתשתיות שבין ראש הנקרה ליד-מרדכי עמוק מזרחה, התרחבות דמוגרפית משמעותית וכך הלאה - מעידים כאלף עדים, שהעתודה היחידה לתושבי ישראל ותשתיותיה הינה ברכסים הגבוהים, החשופים והבלתי-מאוישים של הרי השומרון, בנימין ויהודה, המדבר המזרחי ובקעת הירדן. אכן כן, סוגייה נוספת משמעותית בפאזל המורכב.

[בתמונה משמאל: העתודה היחידה לתושבי ישראל ותשתיותיה הינה ברכסים הגבוהים, החשופים והבלתי-מאוישים של הרי השומרון, בנימין ויהודה, המדבר המזרחי ובקעת הירדן... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי PanJoyCZ לאתר Pixabay]

מאמר זה תורם לדיון המתנהל ב- 5 ממדים, שכל כולם בהנחות יסוד שאין להתעלם מהן ובהנחות עבודה די מבוססות ברמת גזירת-גורל וכוח-עליון.

הנחת יסוד א': הים התיכון נוגס ביבשה ומתפשט מזרחה

קו החוף המזרחי של הים-התיכון מתפשט מזרחה, חותר ונוגס ביבשה ודוחק את קו-המים מזרחה. בסמיכות מופרזת לקו-המים גרים אנשים וחונות תשתיות מגוונות שתופעת הטבע המתפרצת תחייב להעתיק אותן למקום חלופי מזרחה מהקווים הגיאוגרפיים העכשוויים.

בין התשתיות יש למנות: תחנות כוח, נמלי-ים באשדוד ובחיפה, מתקני התפלה, בית-חולים רמב"ם, מסילות ברזל ועוד. כל אלה יידחקו מזרחה.

הנחת יסוד ב': מדינת-ישראל שוכנת באזור מועד לרעידות אדמה וצונאמי

הנזק למתקנים ותשתיות החונים על קו המים או בסמוך עלול להיות גדול, בגין נסיבות שמאמר זה מוגבל מלפרט אותן. תופעת גלישת מדרון, התנזלות, הגברה [תגובת-אתר] ועוד עלולים לעשות שמות בתשתיות; ולהסיר כל מחשבה לחזור ולשקם אותן לאחר רעידת-האדמה, באותה משבצת קרקע מועדת לפורענות. במקום זה, התשתיות תיבננה במקומות הולמים יותר, זולת אלה שסמיכות למים הינה מהות קיומן, כגון נמלי-ים באשדוד ובחיפה.

כל יתר התשתיות - שזקוקות לשטחים עצומים לבנייתן וגם כעורף-לוגיסטי - תיבננה במקום חלופי, וברור מאליו מזרחה מהמיקום העכשווי, כי אין מקום אחר, רק מזרחית למתחמים העכשוויים.

הנחת יסוד ג': מועדות לפורענות סיסמית

החוף המזרחי של הים-התיכון - במקטע הישראלי שבין ראש-הנקרה בצפון לרצועת עזה בדרום - ספג כ- 16 מופעים של צונמי ב-2,000 השנים החולפות. היו אירועים רבים יותר. נמצאו לכך עדויות היסטוריות או ארכיאולוגיות.

[בתמונה: מועדות לפורענות סיסמית... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי gfkDSGN לאתר FIXABAY]

בים-התיכון, כמו בכל מקווה מים מועד לפורענות סייסמית, יש תנאים להיווצרות צונמי בוורסיות מגוונות:

- כך, החל מרעידת-אדמה סמוכה לקו החוף בשבר גיאולוגי תת-מימי - שמקביל לקו החוף ופעל מספר פעמים, כדוגמת הרעידה ב- 7 אוגוסט 2011 - דרך גל-נמל [צונמי, ביפנית] שהגיע מרחוק - ולאחרונה מאזור כרתים ב- 2 מאי 2020 - בעקבות רעידת-אדמה במגניטודה 6.6M. זהו מצב גבולי לחילול גל צונמי. -

וכן, עד גלישת מדרון בראש-הנקרה.

כל ההתרחשויות הללו ידועות היטב ומפורטות בדו"חות מדעיים שהוצגו גם לממשלת-ישראל. יש הסכמה בין אנשי מקצוע בתחום מדעי כדור-הארץ שבמקום שהתרחש צונמי בעבר, עלול לחזור ולהתרחש צונמי בהווה ובעתיד, החל מטווח הזמן המיידי וייתכן שבעשורים הבאים.

היערכות לצונאמי פסחה על ישראל, מלבד הצבת שלטים להכוונת מילוט. ממשלת ישראל טרם אימצה תקינה לעמידות בניה לצונאמי בהתאמה למפת אומדן הצפה שהופקדה במזכירות הממשלה באוגוסט 2015. המפה הופקדה לצורך דיון ואימוץ אך טרם נדונה. מתקנים קיומיים וחיוניים חשופים לסיכוני צונאמי קיצון, ביניהם נמלי-ים שדרכם עובר למעלה מ- 90% מהסחר של ישראל, תחנות כוח, מתקני התפלה, צנרת ימית, כבלי תקשורת ימיים, מסילות רכבת, גשרים, בתי חולים.

בכל מקרה, צונמי חזק שיתקוף את חופי ישראל, יגרום הרס רב ורק טיפש גמור ישקם את ההריסות באתר התרחשותן. במלים אחרות כל מה שיינזק, ויוחלט לשקמו, יידחק למקום חלופי. איננו יודעים להצביע על מקום ספיציפי, אך ברור שזה יהיה מזרחית למקום הנוכחי, מזרחית לקו המים, כי אין מקום אחר, זולת מזרחית...

הנחת יסוד ג':

כדור-הארץ מתחמם ומתקרר, מתקרר ומתחמם ויש עימות תוסס ביחס למגמה בין מדענים, מובילי-דעה, קברניטים ומי-שמתפרנסים מכך. כל אחד נשען על מדידות מוצקות שהצד השני מפריך.

בכל הוויכוחים האלה יש הסכמה די רחבה, שמפלס פני מי-הים התיכון עולים ויעלו בעשורים הבאים. יש בסיס לסברה של התחממות עולמית והשלכותיה. עליה מואצת של מפלס פני הים, הרס המצוק החופי ונסיגת חופים. לאמור, המים נוגסים ביבשה. קו-החוף נשחק, נגרע וזז מזרחה. קו החוף וכל מה ששוכן עליו.

גם תחת הנחת עבודה זו השטח האפקטיבי שבין נהר הירדן וקו-חוף הים-התיכון יצטמצם בהשוואה לשטח המשמש כיום למגורים ופעילות אנושית, וכל התשתיות החיוניות הנחוצות לכך.  ואם יש פחות שטח אפקטיבי במערב, סמוך לחוף הים-התיכון, יש לאכן חלופה במזרח, לאמור ברכס ההרים ובשפלה.

הנחת יסוד ד':

ב- 2020 חיים בין הים התיכון לנהר-ירדן בכל נקודת זמן כ- 12,000,000 אנשים [מבקרים, מסתננים ותיירים מתקזזים עם ישראלים השוהים בחו"ל]. יש הנחת עבודה די-מקובלת, שבדור הבא, עד 2050 ישהו בין הים התיכון לנהר-ירדן בכל נקודת זמן כ- 15,000,000 – 20,000,000 אנשים. כלומר, צריך לתכנן ולבנות מתקנים ומגורים למספר מיליונים של שוהים נוספים. הם צריכים לגור, ללמוד, לעבוד, לשתות, לנסוע, לנפוש... ושכחתי: גם לעבוד... וגם להתקוטט ולעתים ממש, ממש להילחם ביניהם!

כל הפעולות הללו דורשות בנייה רחבת היקף, על פני שטחי קרקע שאינם בשימוש כיום.

[בתמונה: כל הפעולות הללו דורשות בנייה רחבת היקף, על פני שטחי קרקע שאינם בשימוש כיום... חלק מתמונה חופשית לשימוש, ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי GraphicMama-team לאתר fexels]

לא זאת אף זאת, ילדינו, נכדינו, ניננו, חמישיינו ובני-עמינו היקרים - החיים בארה"ב, צרפת, בריטניה, ארגנטינה, גרמניה וכדומה - שואפים למתקנים רחבי-ידיים, למגורים מפנקים יותר; ובמלים אחרות, צורכים יותר יחידות קרקע לנפש מאשר סבינו וסבותינו. ובכן, היכן?! היכן?! היכן?!

כוון אחד, לגובה. כוון שני לעומק. כוון שלישי שיפור יעילות ניצול משאבים, דירוג ומידרוג על פני היממה, השבוע, החודש, ואולי הקמת איים מלאכותיים למגורים, לתשתיות כגון שדות תעופה, מתקני התפלה, טיפול במוצרים המכילים חומרים מסוכנים ו/או מזהמים, טיפול במוצרי פחממנים, ועוד... ועדיין: יהיה צורך בשטח, הרבה מאד שטח. הרזרבה הממשית מצוייה בהרים שקרובים לנהר-הירדן. כן, לשבר-הסורי-אפריקני הבעייתי מבחינה סייסמית.

הבה נכנה את המרחב לצורך מאמר זה כ'שדרה המזרחית'. לא המצאתי. הכינוי קיים. צריך לתכנן ולסלול לאורכו את 'כביש 8', במקביל לכבישים 2, 4, 6. לא המצאתי. קודמי כתבו על זה. יש לסלול כביש מסוג אוטוסטרדה בהרים, מצפון לדרום ובנוסף על תוואי כביש הבקעה והערבה. יש לתכנן ערים, עיירות, וגם יישובים כפריים לכל האורך. יש לתכנן ולהקים אזורי תעסוקה לשוכני האזור, יש לתכנן מרכזי למידה וחינוך, יש לתכנן ולהקים מתקני שירותים מודרניים, מקומות בילוי ונופש ו'אפילו' בתי-אבות נקיים מווירוסים.

יש לתכנן ולהקים מקום לקליטת מיליוני אנשים מריבוי עצמי, מתפנים/מפונים מאזורים סמוכים לחוף הים-התיכון ולעולים יהודים מארצות הגולה. זהו פרויקט מאתגר שמשתווה להקמת המדינה לפני שני דורות. זהו היעד והייעוד של הדור שלנו. חייבים להפנים את הסיטואציה ולמהר, פן נאחר את הרכבת.

.... ואם הזכרנו רכבת, כדאי לתכנן אותה עכשיו ומתקני תשתית אחרים ב'שדרה המזרחית', להקצות את הקרקעות המתאימות, להפיק את הרישויים הנחוצים, כדי למנוע את הצורך להתפתל מעל ומתחת לאדמה כדוגמת ברחוב רוטשילד ויהודה הלוי בת"א. אפשר להשכיל ולעבוד בתנאים סטריליים כב'סגר' וירוסי, גם ללא 'סגר' ווירוסי. לא?

למה כתבתי את המאמר? הרי לא חידשתי ולא המצאתי דבר... וכיצד יגיב העולם?! באופן עקבי בדרכו המסורתית.

בני עמי, חדלו לתור אחר ולהשתעבד להשגת לגיטימציה בינ"ל... תרגישו טוב בין אומות העולם הזה. חירות נרכשת במאבק, בעיקר חירות נפשית, ונשמרת לנצח במאבק. לפני 2,000 שנים איש לא נזקק ללגיטימציה לגרש יהודים מארצם. כיום, איננו זקוקים ללגיטימציה מאיש לחדש, לקיים ולפתח את ארץ הייעוד לשגשוג-על כבית לאומי לעם היהודי...

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• מאמרו של האלוף במיל' גרשון הכהן: 'ריבונות – שדרה מזרחית למדינת ישראל';
• מאמרו של האלוף במיל' גרשון הכהן: 'הבקעה אינה נתונה למו"מ'.

מקורות והעשרה

• גרשון הכהן (2020), ריבונות – שדרה מזרחית למדינת ישראל, ייצור ידע, 7/5/20.
• גרשון הכהן (2020), הבקעה אינה נתונה למו"מ, ייצור ידע, 23/3/20.