רוני אקריש: בשבח הפשרה

תקציר: פשרה (Compromise) היא מונח המתאר השגת הסכם בין צדדים, במהלך סכסוך. זאת, באמצעות תקשורת, ובדרך של הבנה וקבלה הדדית של תנאים. מונח זה מקושר למונחים כמו איזון וסובלנות. במילותיי, זהו ניסיון להציע ל"יפה" את ההזדמנות להביס את "החיה" הכל כך נוכחת בחיי היומיום שלנו. האם נוכל ליישם את המינימום החיוני הזה מבלי להטיל ספק בפרוגנוזה שלו? האם זו אינה בקשה שהיא מעל ליכולותינו האנושיים?

[בכרזה: בשבח הפשרה... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי mohamed_hassan לאתר FIXABAY]
[בכרזה: בשבח הפשרה... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי mohamed_hassan לאתר FIXABAY]

[לאוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית', לחצו כאן]

רוני אקריש הוא ‏מייסד ומנהל‏ האוניברסיטה העממית - חינמית "קפה דעת"

רוני אקריש הוא ‏מייסד ומנהל‏ האוניברסיטה העממית - חינמית "קפה דעת"‏.

*  *  *

פשרה (Compromise) היא מונח המתאר השגת הסכם בין צדדים, במהלך סכסוך. זאת, באמצעות תקשורת, ובדרך של הבנה וקבלה הדדית של תנאים. מונח זה מקושר למונחים כמו איזון וסובלנות.

לעיתים קרובות, הסכמה זו באה תוך ויתור על מטרות או רצונות של שני הצדדים, כך שהם מתפשרים כדי להגיע להסכמה משותפת (ויקיפדיה: פשרה) [להרחבת המושג 'מטרה של מערכת מורכבת', לחצו כאן]

המונח ההופכי מפשרה היא קיצוניות. במצב של קיצוניות והחזקה בדעה אחת כהכרח, לא ניתן להגיע לפשרה (ויקיפדיה: פשרה)

[בתמונה: המונח ההופכי מפשרה היא קיצוניות. במצב של קיצוניות והחזקה בדעה אחת כהכרח, לא ניתן להגיע לפשרה
[בתמונה: המונח ההופכי מפשרה היא קיצוניות. במצב של קיצוניות והחזקה בדעה אחת כהכרח, לא ניתן להגיע לפשרה. תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי MoteOo לאתר FIXABAY]

פשרה מתקשרת למושג: 'Second best' - האופציה השנייה הטובה ביותר:

בבואך לבצע שינוי, לעיתים קרובות הדרך הבטוחה ביותר היא פעמים רבות דרך הפשרה, כי אז נחלשת מאוד ההתנגדות לשינוי ונחלשות הפעולות המאזנות במערכת, שמנסות להחזיר אותה לשיווי המשקל הקודם שבו הייתה ערב השינוי.

לכן, פעמים לא מעטות, התהליך הזה מסתיים בכך, שעושה השינוי מוצא עצמו במצב גרוע יותר מהמצב ההתחלתי

[לאוסף המאמרים אודות שינוי ארגוני והשלכותיו, לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'התנגדות לשינוי', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'פעולות מאזנות', לחצו כאן] [להרחבת המושג 'מערכת מורכבת', לחצו כאן].

[בתמונה: פשרה מתקשרת למושג: 'Second best' - האופציה השנייה הטובה ביותר...  תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי D1_TheOne לאתר FIXABAY]
[בתמונה: פשרה מתקשרת למושג: 'Second best' - האופציה השנייה הטובה ביותר... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי D1_TheOne לאתר FIXABAY]

חשיבות הפשרה אצל אפלטון

[דיוקנו של אפלטון משמאל הוא נחלת הכלל]
[דיוקנו של אפלטון משמאל הוא נחלת הכלל]

אפלטון (ראו תמונה משמאל) אינו עושה שימוש במילה 'פשרה'. אבל, ניתן להבין מדבריו כי הפשרה מעשירה את הנשמה. לכן, היא חיונית לחיים.

ב'דיאלוג של הג'ורג'יה (Plato's Gorgias - אותו מחקר מפורט של סגולות, המבוסס על חקירה של טבעם של רטוריקה, אמנות, כוח, מתינות, צדק וטוב; מול רע), הוא מקדם, דרך פיו של סוקרטס, רעיון שאינו מוכר לנו: "אני מרוצה כאדם, מעצם העובדה שמישהו סותר אותי."

לכאורה, אנשים אינם אמורים ליהנות מהעובדה שאחרים סותרים אותם. אבל, סוקרטס מגן על הרעיון ההפוך: בעיניו, הרוע הגרוע ביותר הוא הטעות. לכן ההפרכה של דברינו מאפשרת לנו להתקרב לאמת: "אני סבור שיש תועלת יתרה בהפרכה, כיוון שהיא מקרבת אותנו לאמת; ובכך, אנו חוסכים לאחרים את הרוע הזה".

הגישה הזו נובעת מכך שסוקרטס מטיף לענווה. לעולם לא להאמין לכך שאנו יודעים הכל. עלינו להתחיל מאותה הנחת יסוד, בנוסחה הסוקראטית המפורסמת, לפיה: "אני יודע שאינני יודע כלום". לכן, דרוש דיאלוג בריא, שבו כל אחד עושה צעד לקראת האחר, בחיפוש אחר העשרה משותפת. וזה יכול להיעשות רק באמצעות פשרה. הפשרה מאפשרת לאנשים להתחבר במהלך דיון.

[בתמונה: בשבח הפשרה... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי Pedro Ribeiro Simões לאתר flickr]
[בתמונה: בשבח הפשרה... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי Pedro Ribeiro Simões לאתר flickr]

מישל דה מוֹנְטֵן בעקבות אפלטון

[בתמונה משמאל: המסאי ופילוסוף צרפתי, בן תקופת הרנסאנס, מישל דה מוֹנְטֵן. התמונה היא נחלת הכלל]
[בתמונה משמאל: המסאי ופילוסוף צרפתי, בן תקופת הרנסאנס, מישל דה מוֹנְטֵן. התמונה היא נחלת הכלל]

באחד הפרקים המפורסמים ביותר ב"מסות" ("אמנות הדיאלוג"), מישל דה מוֹנְטֵן (Michel de Montaigne; ראו תמונה משמאל) הופך את הדיון והשיח, הן לאמצעי כדי להגיע לאמת, והן לסגולה שהוא מוקיר: הידידותיות. [לגרסה העברית של ספרו של מישל דה מונטן, 'מסות', שראה אור בהוצאת שוקן, לחצו כאן]

ה"דיאלוג" - הדיון התוסס - רך יותר אצלו יותר מאשר אצל אפלטון, וגם הוא כרוך בהפרכה, בדיון, בקבלה, ובהצפת תגובות ספונטניות בשיח. כל אלה פותחים אותנו אל האחר, מעודדים אותנו להכיר אותו טוב יותר, ואולי אפילו להפוך את עצמנו לבני לוויה שלו בעתיד.

הסכם כזה יכול להתבצע רק בתנאי אחד: שהצד השני לא יתווכח בצורה "עיקשת, זדונית וכוחנית". סגולה שקל יותר לשבח מאשר לממש; אבל בכל זאת!

[בכרזה: בשבח הפשרה... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי Mustafa_Fahd לאתר FIXABAY]

פול ריקור והפשרה

[תמונתו של הפילוסוף פול ריקור, משמאל, נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Juerg Mueller / Scanpix. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC 0]
[תמונתו של הפילוסוף פול ריקור, משמאל, נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Juerg Mueller / Scanpix. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC 0]

הרעיון שפיתח מישל דה מוֹנְטֵן, לא לקבל שום דבר בכוח, משותף גם לפילוסוף פול ריקור (Jean Paul Gustave Ricœur; ראו תמונה משמאל), במיוחד בתחום הפוליטי, כי רק פשרה עשויה לאפשר למצוא פתרונות בפוליטיקה.

בפרק "למען אתיקה של פשרה" - הכלול בספרו "פילוסופיה, אתיקה ופוליטיקה" (Philosophy, Ethics, and Politics, ראה אור באנגלית, בהוצאת Wiley ב-2017)ריקור עורך התבוננות טרגית בפוליטיקה: אין סטנדרט גבוה יותר nparv שיכול לתאם שחקנים פוליטיים. "לא ניתן להשיג את טובת הכלל על ידי הצדקה אחידה, אלא רק על ידי הצטלבות של כמה סדרי גודל. הפשרה קשורה' אפוא' לפלורליזם של הצדקות, כלומר' לטיעונים' שפוליטיקאים מעלים במהלך סכסוכים."

ע"פ ריקור, פשרה אינה הסכם; אך גם אינה תחבולה:

- מחד גיסא, פשרה אינה מבטלת מתחים; אבל, מונעת מהמצב להסלים. "פשרה היא מחסום בין הסכמה לאלימות. בהיעדר הסכמה, אנו מתפשרים למען השלום האזרחי."

- מאידך גיסא, פשרה איננה תחבולה מוסרית, המביאה אותך לבגוד בעצמך. לפיכך, אין לדחות אותה באופן עקרוני. "בהונאה יש תערובת מרושעת של תוכניות ועקרונות ייחוס […]. לעומת זאת בפשרה, כל אחד נשאר במקומו. אף אחד לא נאלץ להתנער מסדר הצידוק שלו."

במילים אחרות, הפשרה הוא משחק שהסכום שלו חיובי: על ידי הצלבה של כמה דעות, אנו מגיעים למשהו טוב יותר.

[בכרזה: בשבח הפשרה... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי geralt לאתר FIXABAY]

מוריס מרלו-פונטי: להתקרב לאנשים הרחוקים ביותר...

[תמונתו של הפילוסוף מוריס מרלו-פונטי משמאל, נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי http://www.philosophical-investigations.org/Users/PerigGouanvic -. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 3.0]
[תמונתו של הפילוסוף מוריס מרלו-פונטי משמאל, נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי http://www.philosophical-investigations.org/Users/PerigGouanvic -. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 3.0]

הפילוסוף מוריס מרלו-פונטי (Maurice Merleau-Ponty; ראו תמונה משמאל) ממליץ להתקרב לאנשים שנראים לנו הרחוקים ביותר, כדי למצוא מכנה משותף בין שאיפותינו לשאיפתם. במקום לשים את עצמנו במקומם, עלינו להבין את משמעות מילותיהם, מחוותיהם והתנהגותם.

ההקשבה הזו מעדיפה דו קיום: מול הפחד מאחרים – הפחד מחוסר אונים, מלהיות משוכנע ע"י הצד השני וכנגד המניעים המוכרים - נותרו המילים והמחוות, המדגימות רצון לחיות בשלום.

מרלו-פונטי מזכיר לנו שחילוקי דעות והתנהגויות לא הולמות תמיד יתרחשו, ושההרמוניה החברתית היא חלום בלתי אפשרי. הוא מדגיש את חשבות ההכללה של כל קבוצות האוכלוסייה בתהליכים פוליטיים. אף אחד לא יכול להיות חופשי לבדו; שכן, כל חיינו כבר שלובים זה בזה. לכן, המפגש שלנו עם האחר הוא רב תועלת.

שיח, אפילו באמצעות קונפליקט, תמיד יציג בפנינו דרכים חדשות לחיות ויזין את היצירתיות שלנו. זו שאלה של הבנה. הרעיון המרכזי של הפילוסופיה הפוליטית של מרלו-פונטי הוא שחופש אמיתי "לוקח את האחרים מהמקום בו הם נמצאים, מתעמק בדוקטרינות השוללות את החופש הזה; ולעולם לא מרשה לעצמו לשפוט, לפני שיבין עד תום".

[בכרזה: בשבח הפשרה... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי geralt לאתר FIXABAY]
[בכרזה: בשבח הפשרה... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי geralt לאתר FIXABAY]

להביס את החיה...

[בתמונה משמאל: להביס את החייה... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי Prettysleepy לאתר FIXABAY]
[בתמונה משמאל: להביס את החייה... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי Prettysleepy לאתר FIXABAY]

במילותיי, זהו ניסיון להציע ל"יפה" את ההזדמנות להביס את "החיה" הכל כך נוכחת בחיי היומיום שלנו. האם נוכל ליישם את המינימום החיוני הזה מבלי להטיל ספק בפרוגנוזה שלו? האם זו אינה בקשה שהיא מעל ליכולותינו האנושיים?

- אנו צריכים לדבר ולא להילחם!

- אנו נדרשים לדון, ולא להתווכח!

- אנו קרואים אל השיח ולא אל ההקשבה העצמית!

- אנו נתבעים לחילופי דברים, ולא למונופול על הדעה!

- אנו מוזמנים לאחל ולא לקלל יותר!

- אנחנו מצווים לסנגר ולא להכפיש יותר!

- אנו חייבים להרגיש, לחוש, ולא להתעלם יותר!

- ללמוד, להתחנך, להשכיל, להחכים, להתקרב ולהתפשר, גם אם קשה ליומרנות היהודית!

[בתמונה: להביס את החייה... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי KazuN לאתר FIXABAY]
[בתמונה: להביס את החייה... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי KazuN לאתר FIXABAY]

[לאוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

מקורות והעשרה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *